נס? הפוך!

דרמות כאלה אני לא מאחל אפילו לשונאים. גור שלף, שותף לנס הגדול של הכדורסל בישראל, חווה אתמול כפרשן את הצד המפסיד, במחדל שהוריד את נס ז'לגיריס למקום השני. 0.4 שניות לסיום, ביתרון של נקודה (90:91), הניצחון הישראלי לא היה בכיס אלא בכספת.

אף אחד לא שדד אותו מאיתנו, נתנו אותו במתנה לגרמנים. אם בחורינו המצוינים היו יכולים לבצע ארבע טעויות ועדיין לנצח, הם הקפידו לבצע את כל החמש. לא היינו זקוקים לסל, לא לריבאונד ולא לעצירה הגנתית, רק לכדור עונשין אחד שיפגע בטבעת.

לצערי, תומר גינת נכשל במשימה שבה הנכדה שלי גילי בת התשע הייתה עושה 10 מ־10. אחרי שדייק בזריקה הראשונה (90:92), קיבל הוראה להחטיא את השנייה כדי שהשעון לא ייעצר והזמן ייגמר. טעות. במקום "תחטיא", ההוראה הייתה צריכה להיות: "תפגע בטבעת". אפילו אם הכדור היה נכנס בטעות, היינו מובילים בשלוש נקודות.

ב־0.4 שניות אין מספיק זמן אפילו לתפוס את הכדור ולזרוק, רק נגיעה קטנה מתחת לסל. אבל הנבחרת, שחילופים אוטומטיים הם הלחם והחמאה שלה בהגנה, לא ביצעה חילוף בחסימה האחורית ששיחררה את קלבר לטיפ מתחת לטבעת. אפשר לייחס את הטעויות לחוסר ניסיון, כי לפני ארבעה ימים הנבחרת הפסידה גם לגיאורגיה בשתי הדקות האחרונות, אבל הדרך לרכוש ניסיון היא גם בהפסדים מעצבנים.

קצת פרופורציה: נבחרת ישראל, נמוכה וחסרת ניסיון, החזיקה שוויון בריבאונד (39:41) וקיבלה 65 נקודות מהגבוהים, מול אחת הנבחרות הגבוהות באירופה שלקחה רק ארבעה כדורים חוזרים בהתקפה ב־45 דקות.

ריצה של 0:17 ברבע השני, יתרון של 23 נקודות, משחק נפלא של ג'ייק כהן (23 נקודות ו־8 ריבאונדים והגנה מצוינת כמעט בלי מנוחה). יובל זוסמן יוצא מן הכלל (7 ריבאונדים, 8 אסיסטים, 6 חטיפות) ותמיר בלאט (10 אסיסטים) השקיעו אנרגיה בהובלת הכדור והגיעו לקליעה "בלי רגליים". שיפור עצום ביכולות ההתקפיות של איתי שגב.

לקראת יום כיפור אני מציע למינהלת הליגה ולמשרד הספורט לעשות חשבון נפש. די לשיטפון הזרים והמתאזרחים שנהנים מפטור במס, כי בלי כדורסלנים כחול־לבן לא יהיה כדורסל ישראלי!