מה לך ילדה
בחודש השמיני להיריון, אחרי פיוס נוסף, בעקבות עוד מריבה סוערת ‑ ורד ארגוב מספרת למה בחרה לחזור, שוב, לגילי ארגוב. אשתו של הזמר המפורסם, שנגמל אחרי התמכרות ארוכת שנים לסמים, חושפת גם את הסיפור העצוב שלה ‑ ההתעללות המינית בילדות, הבולימיה, התקפי החרדה ומותו הטרגי של אחיה הבכור, במהלך שירות מילואים. עכשיו היא מנסה לקדם את הקריירה של בעלה ומספרת למה היא מקווה שבתם הקטנה, זוהר, הקרויה כמובן על שם אביו, זוהר ארגוב, תתרחק מעולם המוזיקה
ימים ספורים אחרי שהתארחתי במעונם — דירה שכורה, קטנטונת ודחוסה בראשון־לציון, עם תמונות של רבנים על הקיר, מול ציור ענק של הזוג המלכותי — אירעה "תקלה", כהגדרתו של גילי, והוא שוב מצא את עצמו בכותרות. הפעם דווח שוורד הזמינה את המשטרה אחרי שהרוחות בין השניים התלהטו וכי השניים פתחו בהליכי גירושים. "ורד ואני התווכחנו, כמו כל זוג שמתווכח לפעמים", אומר לי גילי השבוע, "ומפה לשם זרקתי לה מילה לא יפה. מילה של ארבע אותיות שמתחילה באות זי"ן. לא חשבתי שהיא תעשה מזה ביג דיל".
"למה לא?" צועקת ורד עליו. "באיזו זכות אתה קורא לי זונה?"
גילי יוצא למרפסת ומדליק סיגריה. "אם אישה אחרת הייתה מצלצלת למשטרה ומתלוננת שבעלה קרא לה כך וכך, אני בטוח שלא היו עושים מזה עניין", הוא טוען, "אבל כשמדובר במשפחת ארגוב כל האנטנות קופצות. נכנסתי לשירותים לשטוף את הפנים, וכשיצאתי חיכו לי שוטרים. אמרתי להם, 'אני יוצא להתאוורר עד שאשתי תירגע', וקפצתי לקניון לראות סרט. כשחזרתי הביתה גיליתי שאשתי לקחה את זוהר, הבת שלנו, ונעלמה".
נבהלת?
"לא, ידעתי שהיא אצל אמא שלה, בבית־שמש. בכל פעם שמשהו קצת לא מסתדר היא בורחת לאמא. זה לא מוצא חן בעיניי בכלל. הבית שלה כאן".
שבוע אחר כך נפגשו בני הזוג ברבנות בתל־אביב ופתחו תיק גירושים. "אבל תראי אותנו עכשיו", גילי מחייך. "זוג יונים שחיים בשלווה. קיבלנו תאריך לדיון ראשון ולא הגענו אליו".
איך הצלחתם להשכין שלום בית?
"צילצלתי אליה כמה פעמים ביום וביקשתי סליחה ועוד פעם סליחה. הבטחתי לה שיותר זה לא יקרה".
ורד, מה גרם לך לחזור הביתה?
היא מחליקה על שמלתה, תחתיה מסתתרת בטן זעירה וכדורית של חודש שמיני, ומכריזה: "נראה לך שהייתי עוזבת את הבית רק בגלל שהוא קרא לי 'זונה'? תראי, גילי הוא איש חולה. נכון, הוא נקי מסמים, אבל יש לו בעיות נפשיות שצריך לטפל בהן. יותר מזה אני לא מוכנה לפרט, אבל למרות מצבו, גילי הוא אבא נהדר ובעל מפנק".
"סידרתי לה ספא!" הוא קופץ.
"אני מקווה שזו הייתה הפרידה האחרונה שלנו", היא מותחת את צווארה. "בעזרת השם נמשיך לחיות באושר ובאהבה".
משבעה לשבעה
לא קל להיות אשתו של גילי ארגוב. מערכת היחסים בין השניים, שנישאו לפני שנה וחצי בחתונה מפוארת, ידעה עליות ומורדות. זמן קצר לפני החתונה הוזעקה המשטרה להתערב בוויכוח ביניהם ‑ גילי נעצר, שוחרר והשניים התפייסו. לפני כחודש, כאמור, שוב הגיעה המשטרה ושוב נרשם פיוס מרגש. נכון למועד כתיבת שורות אלה, כאמור, הם שוב יחד.
לא קל גם להיות גילי ארגוב (45), בנו היחיד של מי שכונה "המלך", הזמר המיתולוגי זוהר ארגוב ‑ שהתייתם מאביו המפורסם בגיל 14. ארגוב הבן הלך בדרכו ואחרי שפתח בקריירה מוזיקלית בגיל 16, גם התמכר כמוהו לסמים קשים. ב־2016 נחלץ לעזרתו הזמר אייל גולן, בעקבות קריאה נרגשת לעזרה שהפנתה אמו של גילי, אלמנתו של זוהר, ברכה ארגוב, ומימן עבורו את תהליך הגמילה.
"יש הרבה בחורות שמקנאות בי", מספרת ורד. "אני רואה את המבטים שהן נועצות בי כשגילי ואני הולכים ברחוב, אבל הן לא מעלות בדעתן מה אני עוברת. כשגילי יוצא להופעה גם אני מתחילה לעבוד. לא מרגלת, אבל בודקת. מתוך דאגה. בעלי המועדונים מצלצלים אליי ומעדכנים אותי אם הוא הגיע בזמן, אם הוא שתה יותר מבירה אחת, אם הוא יושב ליד כאלה שמעשנים ואיך הוא היה על הבמה. כשגילי חוזר הביתה אני בודקת אם העיניים שלו אדומות ואם האישונים שלו מוגדלים. לפעמים אני גם מכניסה את הידיים לכיסים של המכנסיים, לוודא שאין שם..."
מה?
"כל מיני דברים שאסור לו להחזיק. ככה אני חיה, בחרדה תמידית. פעם מצאתי מחט על הרצפה באמצע המטבח, וישר צעקתי 'אמא'לה'. גילי נבהל, לא הבין מה קרה. כשהתכופפתי ראיתי שזו מחט ממכשיר האינהלציה של זוהר, הבת שלנו. אני אשקר אם אגיד שקל לי. החיים שלי בכלל לא פשוטים למרות שגילי מאה אחוז נקי".
את בטוחה בזה?
"במיליון אחוז. גילי לא נוגע בסמים בגלל שבפעם הראשונה בחיים שלו יש לו יותר מדי מה להפסיד: גם אותי, גם את הבת המלאכית שלנו זוהר, כמעט בת שנה, וגם את הנסיך שיש לי בבטן. אבל אני כל הזמן דואגת בגלל שאני מכירה את החיים. אפשר לגמול אותך מהסמים, אבל לא מהפצעים הנפשיים. גם אני ככה. הייתי בולמית, נגמלתי מההקאות, אבל בראש שלי אני עדיין שמנה שחייבת להוריד במשקל. כמו שאני נאבקת עם עצמי פעם בחודש כדי לא לברוח לאסלה — ככה גילי נאבק עם עצמו כדי לא להסניף".
למה את נשארת איתו?
"מה למה? אני אוהבת את גילי. הוא בעלי. לא התחתנתי איתו בגלל שהסתנוורתי מזה שהוא זמר ובנו של האליל".
מה את אוהבת בו?
"את הילדותיות שלו. הוא כמו תינוק. גילי נשאר בן 14, הגיל שבו איבד את אבא שלו. אפשר להגיד שאני מגדלת ארבעה ילדים ובקושי נשאר לי זמן לגדל את עצמי. לפעמים, כשאני חושבת על כל מה שעברתי, קשה לי להאמין שאני רק בת 30".
היא נולדה בבית־שמש ליפה, שעובדת כמטפלת במעונות סיעודיים, ולאבא פנחס ז"ל, שעבד בהרכבת מטבחים. "אני הרביעית במשפחה, האחרונה־חביבה, ועד גיל חמש הייתי הכי מפונקת בערך".
ומה קרה בגיל חמש?
"הייתה אישה ששמרה עליי לפעמים, והבעל שלה היה מכניס אותי לחדר, אומר לי להתפשט ועושה את מה שהוא עושה. מאונן עליי, תסלחי לי על המילה. אף פעם לא צעקתי עליו, אבל ביקשתי ממנו שיפסיק".
סיפרת לאמא?
"לא, התביישתי. רק בכיתה א' נשברתי וגיליתי לאמא. אמרתי לה: 'הוא אומר לי להתפשט ונוגע בעצמו'. אני זוכרת איזה צרחות היו בבית. המשפחה שלי האמינה לי, אבל מסביב כולם לחצו על ההורים שלי לא להגיש תלונה. התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית פרטית, ובזכותה גם התחלתי לשחרר את רגשות האשם".
איך זה קרה?
"הפסיכולוגית ביקשה מאבא שלי שיתלווה אליי ונלך אליו יחד. עמדתי מולו וצעקתי את כל מה שהוא עשה לי".
הוא הכחיש?
"הוא לא הגיב. רק הוריד את הראש הזקן שלו ושתק. ביום שהוא נפטר הייתה לי שמחה גדולה, אבל לדעתי, הניצנים של הבולימיה התחילו שם. התביישתי בגוף שלי. עד היום אני עדיין מתביישת בגוף שלי בגלל מה שהוא עשה לי".
בגיל ההתבגרות חלמה להפוך לשחקנית ולא השקיעה בלימודים. "אהבתי את בית הספר בגלל חיי החברה. כל בוקר קמתי בזמן והתארגנתי והלכתי מסודרת ומתוקתקת, אבל לא אהבתי ללמוד. חבל".
הביקורים אצל הפסיכולוגית פחתו בהדרגה ונדמה היה שוורד משתקמת, אך אז נחת על המשפחה אסון. במארס 2002 נהרג הבן הבכור, רב־סמל כפיר וייס (25), על ידי צלף ליד עפרה.
"זה היה ביום ראשון בבוקר", עולות דמעות בעיניה. "ראינו בטלוויזיה שהייתה היתקלות עם מחבלים והראו את הסמל של הנדסה קרבית. אמא נבהלה נורא כי כפיר היה במילואים. היא צילצלה אליו המון פעמים והוא לא היה זמין. אבא אמר לה שהכל יהיה בסדר והקפיץ אותי לקופת חולים, קמתי עם חום ודלקת גרון. כשיצאתי מהרופא צילצלתי לאבא, שיבוא לקחת אותי, והוא לא ענה אז חזרתי ברגל. כשהגעתי, כל הרחוב כבר היה מלא בחיילים. שאלתי את אבא מה קרה והוא ענה, 'את יודעת מה קרה'. זה נחת עליי בבום נוראי. הלוויה הייתה סיוט. דפקתי על הארון והתחננתי שיפתחו אותו כדי שאראה בפעם האחרונה את אחי. הוא היה האבא השני שלי. הוא קנה לי בגדים, תחפושות לפורים ואת הסלולרי הראשון שלי".
חודש לאחר מכן נפטרה הסבתא, שמחה ("אמא של אמא. היא מתה משיברון לב"), וחודשים ספורים לאחר מכן נפטר גם אביה של ורד מסרטן. "זו הייתה השנה הכי קשה בחיים שלנו", היא אומרת. "שנה שבה עברנו משבעה לשבעה".
20 ק"ג בגיל 24
כדי לנסות ולהתאושש חיפשה ורד מפלט באהבה. "בגיל 17 החלטתי להיכנס להיריון מהחבר שלי. רציתי לברוח מהמקום החשוך שבו הייתי וחשבתי שזה יהיה הפתרון. אמא שלי שמה לב שמאחר לי המחזור והלכה לקנות את הבדיקה הביתית. אני זוכרת אותה מנערת את המקלון ואומרת 'אוי ואבוי'. היא רצתה שאעשה הפלה, אבל כשסיפרתי לחבר שלי שאני בהיריון הוא דווקא שמח. בחודש השלישי התחתנו וגרנו אצל אמא שלי. לא היה לנו כסף לדירה. עד שנולדה טליה זה כבר נגמר בינינו. כל החברות שלי מהתיכון באו לבקר אותי. הייתי ילדה שילדה ילדה".
אחרי הגירושים ניסתה לפצות על האִמהות המוקדמת. "גם זה היה סוג של בריחה", היא מנתחת את עברה. "השארתי את התינוקת עם אמא שלי ויצאתי לבלות עם חברות במועדונים. בשמונה בבוקר אמא הייתה מעירה אותי בכוח ונסענו להביא את טליה למעון, כשאני עוד חצי שיכורה. ניסיתי לעבוד אבל לא הצלחתי להתמיד. צללתי לבולימיה קשה. בגיל 24 שקלתי 20 ק"ג. הייתי שלד. בשיא הקיץ ישבתי מול התנור ורעדתי מקור".
כמה שנים אחר כך, החלו התקפי החרדה. "נסעתי לאילת עם אמא וטליה שהייתה כבר בת חמש, ישבנו בטיילת ופתאום הרגשתי שאין לי אוויר. הפה שלי היה יבש נורא. שתיתי מים וזה לא עזר. אמבולנס פינה אותי לבית חולים, אבל המשכתי להיחנק. לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה. בבית החולים טענו שאני סובלת מוורטיגו, עד שאמא שלי החכמה, שטיפלה גם בפגועי נפש, אמרה לי, 'ורד, את חייבת ללכת לפסיכיאטר'. הלכתי, הוא קבע שאלה התקפי חרדה ורשם לי ציפרלקס וכדורי הרגעה. לאט־לאט התחזקתי. העבודה היחידה שבה החזקתי מעמד הייתה בהוסטל של בנות במבשרת־ציון. התחלתי שם בתור מנקה, כי אין לי שום מקצוע, ועם הזמן למדתי לבשל להן פסטה ועוף".
בגיל 26 עברה לעיר הגדולה כדי להגשים את חלום המשחק. "נרשמתי לבית הספר למשחק של ענת ברזילי. המורים התייחסו אליי ברצינות, אבל זילזלתי והברזתי. הרסתי הכל. אחר כך פניתי לסוכנות שהבטיחה להכין אותי לאודישן. קיבלתי משימה: לצלם את עצמי מראיינת מישהו מפורסם, והשם הראשון שצץ לי בראש היה גילי ארגוב".
למה דווקא הוא?
"הכרתי את השירים של אבא שלו, שמעתי גם שירים שלו וידעתי שהוא נפל לסמים. חשבתי שזה יהיה ראיון פצצה".
ורד הפעילה קשרים, איתרה מכר של גילי ונעזרה בידיד שהסיע אותה לראשון־לציון. "רק כשעמדתי מולו התחלתי להילחץ", היא מודה. "ראיתי בן אדם מחוק, עור ועצמות, כמעט טוטאל לוס. בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. אבל כשהסתכלתי לו בעיניים ראיתי זעקה לעזרה. צילצלתי לַידיד שהסיע אותי אליו ואמרתי לו, 'סע, אני נשארת כאן'. גילי אמר, 'בואי איתי להופעה', אז הזמנתי מונית ונסענו. חיזרתי אחריו למרות שהוא אמר לי שיש לו חברה. גם אחרי שהוא נפרד ממנה גילי לא רצה אותי. הוא טען שאני ילדה טובה. כשהוא אמר לי 'לכי הביתה', התפללתי שהוא יהיה איתי לבד".
למה?
"בגלל שהתאהבתי בו. הייתי עיוורת. לא ראיתי את החורים שיש לו בידיים ולא ראיתי שהוא בקושי עומד על הרגליים. בעיניים שלי הוא לא היה נרקומן אלא בן אדם עם נשמה טובה, שזועק לעזרה. כשגילי נסע לגמילה במושב ספסופה, בזכות אייל גולן ובני פרץ שהשקיעו בו יותר ממאה אלף שקל ‑ נסעתי אחריו. הוא לא הזמין אותי. באתי מרצוני החופשי, עם שקיות של בגדים, ואמרתי לו, 'אני לא עוזבת אותך עד שתהיה נקי'. רק אחרי כמה חודשים, כשנסעתי איתו להופעה אצל ירון אילן, צילצלתי לאמא ואמרתי לה, 'תדליקי את הטלוויזיה ותראי מי החבר שלי'. מרוב הלם היא לא דיברה איתי הרבה זמן".
איך הוא הציע לך נישואים?
"זה קרה בצורה הכי פשוטה. ערב אחד הוא זרק לי, 'את רוצה לעשות ילד ולהתחתן?' ועוד לפני שעניתי 'כן', הוא לקח את הגלולות והעיף אותן לפח. שמחתי נורא".
הם נישאו כשהייתה בחודש השלישי להריונה. "אף אחד לא האמין שאני בהיריון כי הייתי שטוחה כמו קרש. גילי בא איתי לחדר הלידה. הוא התעקש. פחדתי שיחטוף טראומה ממה שיראה, אז כשהוא יצא לעשן אמרתי למיילדת, 'עכשיו אני אלחץ הכי חזק' — והתינוקת יצאה. כשגילי חזר אחרי חמש דקות, הוא ראה אותי עם תינוקת בידיים ושאל, 'מי זאת? מתי היא נולדה?' הוא גם זה שהחליט לקרוא לה זוהר. לא התווכחתי, אבל בלב חשבתי שזה קצת חבל. אם השם זוהר ילך לתינוקת, מה נעשה כשייוולד לנו בן? והנה, צדקתי, בקרוב יהיה לנו גם בן. הלוואי שיבואו רק שמחות לבית הזה. חאלס, אכלנו מספיק רע".
זה רק הלב
כאמור, זו לא הפעם הראשונה שהמשטרה מעורבת במערכת היחסים בין השניים. גם חודש לפני החתונה הזעיקה ורד משטרה, וגילי נעצר. "נכון. כשגילי נגמל מהסמים, הנפש שלו עוד לא הייתה בריאה והוא נפל לאלכוהול", היא מודה. "צילצלתי למשטרה בגלל שהוא צעק עליי, לא בגלל שהוא הרים עליי יד, אבל אחר כך ניפחו את זה כמו שאוהבים לנפח כל דבר שקשור במשפחת ארגוב. אם הייתה אלימות לא הייתי נשארת. נשבעת לך".
את עובדת?
"לפני שזוהר נולדה רציתי לעבוד ולתרום לפרנסת המשפחה, אבל גילי לא אוהב שאשתו יוצאת לעבודה. הוא מעדיף אותי בבית. החלטתי להיכנס שוב להיריון בשביל לסגור את הבסטה, למרות שגילי רוצה חמישה ילדים. כבר הודעתי לו שאחרי הלידה של הבן אני יוצאת לעבודה כדי לא להתחרפן. כמה אפשר לשבת בבית? הלוואי שאצליח להיכנס לעולם המשחק, אבל כל עבודה תהיה טובה בשבילי. אנחנו לא סובלים מעודף כסף, כמו שאת רואה".
"איך, איך תעבדי עם שני תינוקות?" שואל גילי ונכנס עם הסיגריה לסלון. לרגל ביקורי, אגב, נשלחה זוהר לסבתה, ברכה ארגוב, שגרה בסמוך אליהם, וזה אומר שמותר לעשן גם מחוץ למרפסת.
"איך?" ורד מגחכת. "מה, סבתא ברכה לא תשמח לטפל גם בזוהר וגם בנכד?"
כיום כל אחד מבני הזוג מקבל קצבת נכות ("גילי משקיע את הקצבה שלו בהקלטות של שירים חדשים") וההופעות של גילי עוזרות להם לגמור את החודש. לשירו החדש, "סחור סחור", מתוך אלבום שישי שעומד לצאת, הוא גם צילם קליפ. "אני הרבה באולפן, האלבום יהיה מוכן בעוד חודשיים, ותודה לאל, אני מקבל פרגון סבבה מהתקשורת".
אשתו, המשמשת גם כאמרגניתו, חולקת עליו. "גילי חרוץ ורוצה לעבוד, אבל אנשים לא מאמינים בו, לא מפרגנים לו, הוא מסומן. כשאני מציעה אותו למועדונים אומרים לי 'נחזור אלייך', ולא חוזרים, או שמשלמים לו סכומים הרבה יותר נמוכים ממה שהרוויח בעבר. למה כשגילי היה על הקרשים הוא הופיע במקומות מפוצצים ועכשיו, כשהוא נקי, לא נותנים לו צ'אנס? האדם היחיד שיכול לעזור לגילי הוא אייל גולן".
אייל גולן מאשים אותו בהתנהגות כפוית טובה.
"כשאייל קנה את המאסטרים של זוהר ארגוב והקליט את עצמו עליהם, כאילו שהם שרים דואט, שאלו את גילי מה דעתו והוא אמר שזה מיותר. הוא אמר שלאייל יש מספיק שירים טובים בזכות עצמו והוא לא צריך להקליט עם זמר שנפטר. הוא לא התכוון להעליב את אייל. הוא מודה לאייל שמימן לו את הגמילה והוא לא זקוק היום לעזרתו הכספית, אלא לניהול המקצועי שלו. רק אייל יכול להחזיר לו את התהילה".
אייל גולן מסר בתגובה: "אני מאחל שנה טובה לורד וגילי ארגוב".
אפרופו אייל, את בעדו או בעד אביב גפן?
"האמת? אני בכלל לא חולה על מזרחית. בכל פעם שאני שומעת את 'זה רק הלב שכואב לך', של אביב, אני טובעת בדמעות. השיר הזה מדבר על כל מה שעברתי בחיים".
את מתחרטת על משהו?
"לא. בשנה האחרונה התחזקתי, אני שומרת שבת ומתפללת שגילי יישאר בדרך הישר, אבל דבר אחד בטוח — הילדים שלי לא יהפכו לזמרים. אין מצב. יש זמרים שמצליחים ונשארים נורמליים, אבל במשפחת ארגוב המיקרופון הוא קללה".
לפנייה לכתב/ת 
