ראשון 21 באוקטובר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: עדי אורני
    7 לילות • 20.09.2018
    תפילת מַנְחָה
    עורכי הדין שהטרידו אותה כשהייתה כתבת משפט בצבא, הגל"צניקים שזילזלו בה כשהלכה לעבוד אצל גיא פינס, הדוגמניות שקיללו אותה כשניסתה לראיין אותן. כל מי שהחטיף לקורין גדעון בדרך, מוזמן עכשיו לראות אותה על המסך בפריים–טיים, או ב'אנשים', או מתעדת את החתונה הקרובה עם הארוס החרדי לשעבר, רק לא בשבת
    נבו זיו | צילום: עדי אורני

    צי שנה לפני השחרור מצה"ל מתחילים החלומות הגדולים על היום שאחרי. בין האופציות: עבודה מועדפת בתחנת דלק בדרך לטיול הגדול או מכירת תכשירי טיפוח בקניונים אמריקאיים. אצל בוגרי גלי צה"ל זה עובד אחרת – כתבים, עורכים ומפיקים, בנות ובנים, הופכים לסחורה החמה של התקשורת, בדומה ליחסי בוגרי 8200 וההיי־טק (רק עם תלוש שכר שמן פחות). "ואז מתחיל מרוץ מטורף. כולם מאבדים את זה, ובתור חייל בגל"צ אתה חושב שהשמש זורחת לך מהתחת", נזכרת קורין גדעון, היום בת 26, בעונת החיזור שלפני השחרור.

     

    "בתור בחורה בת 20 לערוך מהדורת חדשות, זה הרבה כוח ומלא חשיבות עצמית. אבל כל מי שמתגייס לגל"צ הוא מלא חשיבות עצמית. אז מקבלים פניות, בעיקר ממערכות חדשות, והולכים לראיונות. יש תחרות, מתח באוויר. ואז אתה שומע שההוא סגר וההיא סגרה ויש מין תחרות סמויה, וזה ברור שחדשות ערוץ 2 זה הדבר הכי גדול ואם אתה לא מגיע לשם אז מה זה אומר עליך.

     

    "גם אני נפגשתי עם כל מיני עורכים של תוכניות, אבל לא כל כך הייתי בסיפור הזה, ידעתי שאני לא רוצה להמשיך בחדשות. ההורים שלי התבאסו, הם ציפו כמו כולם שאני אלך במסלול יונית לוי, והתבאסתי על עצמי שאני לא הולכת במסלול הזה, כי אתה רוצה להיות כמו כולם. הייתי קצת הכבשה השחורה". גדעון, ששנתיים וחצי קודם הפכה מטינאייג'רית לכתבת משפט במחלקת החדשות, רצתה לברוח משם.

     

    איך היה בתפקיד?

     

    "העיסוק בתכנים האלה היה לי קשה ברמה הנפשית. לא היה לי כיף לקרוא כתבי אישום על סבא שהתעלל מינית בנכדות שלו, דברים שחרותים לי בזיכרון עד היום. אתה מתחיל לראות הכל בכותרות, במין קהות חושים, 'זה מעניין, זה לא מעניין', מין סוג חשיבה כזה שהוא 'מה כותרת', 'מה מעניין', 'מה סיפור', ואתה קולט שיש אנשים מאחורי הדברים האלה. אבל באיזשהו מקום אתה נהיה אדיש לזה, מין ציניות כזאת. ויש השתעבדות לאירועי חדשות. יש מלחמה - אתה עכשיו בעזה, יש אנס - אתה עכשיו מולו בבית משפט. זה עיסוק עם אנשים לא הכי נעימים, ועם תכנים לא נעימים".

     

    פחדת?

     

    "פחדתי יותר מעורכי הדין מאשר מהלקוחות שלהם", היא אומרת ומזכירה חלק מהגיבורים המוכרים שאותם פגשה, "משה קצב, מארי פיזם ורוני רון, מרגול, פרשת הולילנד, אולמרט". פגישות עם נאשמים לא הטרידו אותה. "הלקוחות תמיד מאחורי הדוכן עם כמה שוטרים מסביבם, אבל אצל עורכי הדין הייתה אווירה של 'תביאו את הילדונת שקצת נעשה עליה דאחקות'. היו לי הרבה תקריות עם עורכי דין שהטרידו אותי מינית, המון שוביניזם וסקסיזם, הרשו לעצמם יותר מדי. דיבורים לא יפים, הודעות, סמסים.

     

    "היה עורך דין שראיינתי ערב לפני המשפט לכתבה שתשודר בבוקר, ואחרי זה במשפט הוא אומר מול כל עורכי הדין, 'היא הייתה אצלי בבית אתמול בלילה, היא הייתה אצלי אתמול בלילה'. ועורכי דין שהתחילו איתי בהודעות? בלי סוף. נראה לך הגיוני שעורך דין בן 60, נשוי, יתחיל בהודעות עם ילדה בת 18? או שעמדנו הכתבים בבית משפט, ראיינו כולנו ואמרתי לאיזה כתב, 'אתה יכול לזוז מעליי?' אז עורך דין אמר, 'למה, אני דווקא הייתי מאוד שמח להיות מעלייך'. תמיד חיילת בגל"צ זה כאילו נורא נוח".

     

    קצת לא יודעת להיות סלב. עם חיים אתגר ב'אנשים'
    קצת לא יודעת להיות סלב. עם חיים אתגר ב'אנשים'

     

     

    כי עורכי הדין מביאים לך את הסיפורים, את צריכה אותם.

     

    "כן, וכשאת מנסה להשיג סיפור מעו"ד הוא מתבלבל בדרך. האינטראקציה שלי הייתה בעיקר עם עורכי דין גברים מבוגרים, ואני חיילת צעירה וחמודה, טרף קל מבחינתם. היה נוח לאנשים לדבר אליי באופן מסוים ולהתייחס אליי באופן מסוים, קצת לזלזל בי. אז כבר לא רציתי כי לא היה לי נעים. בזמן אמת לא הגבתי לזה. דיפדפתי. היום הייתי עונה לאנשים האלה, שותלת אותם במקום. האמת שפגשתי את העורך דין ההוא כשעשיתי פדיקור מיטה ליד מיטה והזכרתי לו מה הוא אמר לי".

     

    איך הוא הגיב?

     

    "התחיל לצרוח עליי, 'תלכי מפה! תתקשרי למשטרה! תתלונני!'"

     

    היה רגע שאמרת לעורכים שלך 'אני לא מסוגלת'?

     

    "ממש בתחילת השירות היו זוג מטיילות צעירות שנהרגו בדרום אמריקה בטיול אחרי צבא, ושלחו אותי לבית של אחת מהן לראיין את המשפחה, שלא רצתה לדבר".

     

    בשבעה?

     

    "לא, הרגע הודיעו להם שהילדה שלהם שהשתחררה מהצבא מתה בטיול, ואני נכנסת לשם וצריכה לראיין אותם. אני רואה את החברים שלה ובא לי לקבור את עצמי באדמה, איזה בושות. מצד אחד, אם אני לא מביאה את זה אני לא טובה. מצד שני יש פה משפחה שאיבדה את הבת שלה והם לא רוצים לדבר. הייתי נורא רגישה, באתי ואמרתי, 'אני משתתפת בצערכם, אתם רוצים להגיד משהו? לספר עליה?' הרבה פעמים אנשים אוהבים לשתף ולדבר. התקשרתי לעורכים ואמרו לי, 'תנסי עוד, תנסי בכל זאת', ובסוף זה לא יצא כי הם פשוט לא רצו לדבר, ובאיזשהו מקום גם אני לא. עשיתי את זה מלא פעמים".

     

    חשבתי שאני מאוד לא בשטנץ. בקמפיין לדיסקרט
    חשבתי שאני מאוד לא בשטנץ. בקמפיין לדיסקרט

     

     

    לקראת סוף השירות הזיזו אותך מהתפקיד של כתבת משפט בגלל עבירת משמעת.

     

    "כן, ואז רק ערכתי חדשות. זה היה אולי שלושה חודשים לפני השחרור".

     

    מה עוללת?

     

    "אוי, זה לא, זה שטויות. זה היה עניין משמעתי קטן".

     

    אז למה שלא תספרי?

     

    "אני בקושי זוכרת מה היה שם, זה היה ממש לא משמעותי".

     

    ואת לא יכולה לצחוק על זה כיום?

     

    "לא עניין של לצחוק על זה, פשוט אין עניין, לא קרה כלום. אתה מכיר מישהו בצבא שלא היה לו אינסידנט משמעתי? לא היה לי משהו רציני, יחסית עבר עליי חלק".

     

     

    × × ×

     

    בסוף כולם הלכו לחדשות וגדעון הלכה לעבוד במקום עם פחות פיגועי טרור ויותר פיגועי אופנה. "במקרה קיבלתי טלפון מהעורכת של גיא פינס והיא שאלה אותי אם היה מעניין אותי לבוא לעבוד שם. התאים לי רצח, מתה על גיא פינס, אני חננה־בננה שחולה על רכילות ואופנה ובידור". החברים האחרים בגל"צ פחות העריכו את המעבר. "צחקו עליי. לא בפניי אבל אני יודעת שזילזלו בזה. ליוצאי גל"צ ללכת לגיא פינס זה נחות. ברור שזה העליב אותי. אבל אף פעם לא הייתה לי תחושה שהעבודה שלי היא לא לרמה שלי, ולא הרגשתי שמה שאני עושה הוא לא חשוב".

     

    החיים נעשו קצת פחות כבדים?

     

    "כן, אבל קשים בצורה אחרת. סלבס זה אנשים שהם לא פחות חיים בסרט מעורכי דין. דיברו אליי לא יפה, התנהגו אליי לא יפה, קיללו אותי, התעלמו ממני. ראיינתי את אושרי כהן, שלא עשה צבא, והוא בא באחד המבצעים לילדי עוטף עזה לראות איתם איזו סדרה שהוא כיכב בה, אז שאלתי אותו, 'איך אתה מרגיש כשכמה קילומטרים מפה חיילים נלחמים ואתה כאן, לא עשית צבא..." אז הוא קילל אותי. שידרנו את זה. או כשבאתי לדוגמנית באירוע והיא אמרה לי, 'מה את פונה אליי בכלל? לכי מפה'. אנשים מזלזלים בך. גם כשלא הייתי חדשה, גם כשכבר הגשתי את התוכנית".

     

    יש דמיון לעבודה בגל"צ?

     

    "יש עדיין דבקות במטרה ורצון ונחישות להביא סיפורים, אבל זה כבר לא סיפור של אונס ורצח וזה לא אנשים שהחיים שלהם מוטלים על הכף. בפינס יצא שחיכיתי לאייל גולן מחוץ לתחנת משטרה אחרי חקירה, ישבתי שמונה, עשר שעות, בחוץ בקור ובלי לאכול. כדי לא לפספס. הוא לא יצא אלינו בסוף. אבל גם כשישבתי מחוץ לתחנות משטרה ככתבת משפט וחיכיתי שמונה שעות לאנשים שנחקרו שם וגם כשחיכיתי מחוץ לבתים בפינס, אף פעם לא הרגשתי שאני עושה משהו שפוגע במישהו, שחודר לפרטיות שלו, זה משהו שבמערכת של פינס לא קורה".

     

    היית בגיא פינס, עכשיו את מגישה את 'אנשים', תוכניות שאייטמים שלהם מתבססים לא פעם על רכילות. מצד שני ראיתי שאת עושה קמפיין של 'לשון הרע לא מדבר אליי'. איך זה עובד ביחד?

     

    "תן לי דוגמה לאייטם שהוא לשון הרע שעשינו".

     

    אתם מתעסקים באייטמים רכילותיים. אני לא שופט את זה, רק שואל אם יש לך קונפליקט עם זה כי את מקדמת את הרעיון של 'לשון הרע לא מדבר אליי'.

     

    "לא. אין לי קונפליקט, אני אף פעם לא אומרת דברים שהם לא נכונים, ואנחנו לא עושים עוול או פוגעים בפרטיות של מישהו. אני מרגישה שאני מנסה לכבד ככל הניתן את נושא הסיקור שלי".

     

    היו לך קונפליקטים אחרים בעבודה שם?

     

    "בהתחלה הרגשתי מאוד לא בנוח עם איך שאני נראית, חשבתי שאני מאוד לא בשטנץ. לאו דווקא בבגדים. הייתי קצת עגלגלה ותלתלים שחורים ולא בלונד ולא ה'מטר שמונים/ארבעים קילו'. רוב הנשים היום בטלוויזיה נראות ככה. לא בא לי לתת שמות. הייתי איזשהו מודל שונה ממה שעד היום היה. לא רזה כמוהן, לא בלונדינית כמוהן ולא דוגמנית לשעבר.

     

    "כשנכנסתי לפינס נורא רציתי לרזות, היום זה לא עובר לי בראש בכלל. אני רואה שאני שונה מאחרות בטלוויזיה ובכלל בתעשייה וזה בסדר לי. זה גם עניין של גיל. השידור הראשון שלי בטלוויזיה היה בגיל 22, עברו רק ארבע שנים אבל זה עדיין סוג של נערה מתבגרת ועם השנים נראה לי שאני לומדת לקבל ולאהוב את עצמי, ויחד עם זה אני מבינה את החשיבות של השוני שלי כלפי חוץ. אני לא חושבת שאני נראית לא טוב, אבל לאישה הישראלית בחורה מתולתלת עם ציצי ותחת זה משהו שהיא יכולה יותר להתחבר אליו. אז אני חושבת שזה משהו שעושה אותי יותר נגישה לאנשים, בטח למתולתלות".

     

    אבל ניסית לשנות את המראה.

     

    "בהתחלה זה הפריע לי. ניסיתי לרדת במשקל ולא הצלחתי. דווקא איכשהו בשנייה ששיחררתי את הנושא של אוכל ודיאטות פתאום זה כן קרה. רזיתי מאז העונה הראשונה של 'האח הגדול' בספונטניות ובלי מאמץ. ואני עדיין לא במידות של דוגמנית ועדיין מייצגת מודל יופי אחר ואני גם מקבלת פידבקים נורא טובים על זה. עניין המשקל אף פעם לא הגיע מהמעסיקים שלי או תנאי לקבלה לתפקיד. אבי ניר (מנכ"ל קשת) מת על התלתלים שלי וזה מסב לי גאווה".

     

    התלתלים של גדעון התגלגלו למשרדי קשת. באותם ימים חיפשו מחליף לאסי עזר שהודיע על עזיבת הנחיית 'האח הגדול' לצד ארז טל, שנזכר בכתבת הבידור שראיינה אותו בעבר. גדעון שסיקרה את התחרות על התפקיד הוזמנה לאודישן.

     

    סיפרת למישהו במערכת?

     

    "ממש לא. גם החתימו אותי על סודיות. במערכת דיברו על 'מי מועמד להחליף את אסי'".

     

    לא אמרת להם 'אני לא יכולה לסקר את זה'?

     

    "לא, כי זה לא עסק בי, השם שלי לא יצא, וכשהוא יצא אז באתי ואמרתי את הדברים כמו שהם - שאני בתהליך ואני באמת לא יודעת מה יהיה. לקראת הסוף גיא אמר לי, 'אני מבין שבקשת יש דיבור חזק עלייך'. הוא ידע כנראה יותר טוב ממני. כולם כולל אני הופתעו מהמהירות שבה זה קרה. זה לא היה דבר צפוי שיבחרו בי או שממקום כזה אני אעבור לפריים־טיים".

     

    עד אותו רגע לא ממש ספרו אותך.

     

    "באמת לא ספרו אותי. אף אחד לא ספר אותי".

     

    וכמה מהר זה משתנה?

     

    "נאמר ככה, אנשים שבתחילת החודש סיננו אותך - בסוף החודש אתה מסנן אותם. וזה רק מראה לך כמה הכל בולשיט, כי מחר אם אני לא אהיה בפרונט אז שוב יסננו אותי".

     

     

    × × ×

     

    הרבה גבות הורמו ונתקעו כשגדעון בת ה־23, אנונימית יחסית, החליפה את עזר. היא נכנסה מהר ובחן לתפקיד, לא ניסתה להיות כמו עזר, והייתה לה כימיה טובה עם ארז טל שהיה מבוגר ממנה ב־31 שנה. "לא הביאו אותי כי אני בת 23, הביאו אותי כי התאמתי לתפקיד". בקור המקפיא של נווה אילן טל עמד בחליפה נעימה, ולצידו נראה היה שמחלקת ההלבשה חוטפת סחרור מעצמה בעיצוב בגדיה של גדעון: פעם גותית, פעם ליידי, ותמיד היה נראה שקר לה. "כי היה לי קר. היית בנווה אילן בחורף? קור אימים".

     

    כי היית צריכה לשמור על לוק מסוים?

     

    "נו אז מה? זה כיף, יש לי את הזכות. אני אוהבת להתלבש. אני לא חושבת שזה שאני נראית טוב או נועלת עקבים או לבושה בגנדור מסוים מוריד מהאינטליגנציה שלי. באסה לארז שהוא תקוע כל היום בחליפה, תכלס".

     

    לפחות חם לו.

     

    "כן".

     

    חשבת כמה נשים בגיל של ארז מגישות פריים־טיים בידורי?

     

    "זה עדיין מבאס. עד לשנים האחרונות נשים לא הובילו בפריים־טיים ובטח שלא נשים מבוגרות. היום יש קצת יותר נשים. אני מקווה שגם הטווח של הגילאים הולך להשתנות. אין מספיק נשים על המסך. אני שמחה שנשים מובילות גם לבד היום תוכניות כי תמיד האישה הייתה לצד הגבר. אחרי הפרק הראשון של העונה השנייה של 'האח', זה היה אחרי שירדתי במשקל ובבוקר שלמחרת כולם אמרו לי, 'איזה יפה היית', 'איזה מהממת היית', ורציתי שמישהו יגיד לי שהייתי טובה, מעניינת, מקצועית. העיסוק ברזון ויופי של נשים הוא הרבה יותר מחמיר מגברים. אתה רואה את ארז טל או צביקה הדר שעברו את גיל 50, ואף אחד לא מתעסק בנראות או בשומן שלהם. אני מאוד מקווה שכשאני אהיה בת 50 פלוס גם לי יהיה מקום בפריים־טיים. עכשיו דיברו על לירון ויצמן - אם הרגליים שלה רזות מדי או לבנות מדי - וזה היה מזעזע, זו התייחסות שגבר לא היה זוכה לה".

     

    אגב, צפית בעונה הזו של 'האח הגדול' שהגישה ויצמן?

     

    "צפיתי בפרק הראשון. אחלה. עכשיו יש שני ערוצים, ברור שאני אצפה בקשת".

     

    לא עניין אותך?

     

    "עניין אותי יותר הטלוויזיה בקשת".

     

    אהבתה של גדעון למקום עבודתה מורגשת מכל כיוון. גדעון עונה בדיפלומטיות לכל שאלה שעלולה להרגיז מישהו. היא מספרת לי בגאווה על אבא שלה, קצין שריון שקיבל צל"ש במלחמת יום הכיפורים ובהמשך היה מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, מכותבי "מכתב הקצינים", וממקימי 'שלום עכשיו'. "אלה המסרים שעליהם גדלתי", היא מסבירה.

     

    מה זה גורם לך לחשוב על הממשלה שהופכת לאומנית?

     

    "על הממשלה?"

     

    את חושבת או מרגישה למשל שהמדינה קצת משתנה?

     

    "אני לא מספיק שנים פה כדי לדעת אם המדינה משתנה. אבל זה כן משהו שאני מאוד רגישה לו, בוא נגיד זכויות אדם, לכן גם העניין עם הלהט"ב מציק לי, העניין עם המסתננים מציק לי".

     

    את חושבת "מה אני כאשת תקשורת יכולה לעשות בעניין"?

     

    "ברור. כל הסרט שאני עובדת עליו עכשיו ומתעד את החתונה שלי שתהיה בקרוב, זה מבחינתי קירוב לבבות אחד גדול. ופירסמתי דברים בעניין המסתננים כשזה עוד היה רלוונטי".

     

    כשאני שואל מה חשבה על דבריו הגזעניים של איל ברקוביץ' נגד חברי הכנסת הערבים בתוכנית שלו ושל אופירה אסייג, היא מנסה להנמיך את הלהבות. "זו תקרית שהייתה והסתיימה והתנצלו עליה, אז למה עכשיו?"

     

    את לא מתעצבנת על זה?

     

    "אני לא מבינה את השאלה הזאת. מה יש להתעצבן?"

     

    אני חשבתי, 'איך משדרים את זה?' אלה דברים מגעילים לומר בטלוויזיה.

     

    "כל דבר כזה מקומם, כמו כל אמירה אחרת על כל בן אדם אחר. זה לא מבחינתי האישיו של ערבים או יהודים או חילונים או דתיים, זה כמו כל דבר אחר. מה הרגשתי? לא ראיתי את זה, לא צפיתי בזה בטלוויזיה, אני מודה. אז לא הסכמתי עם זה ואני שמחה מאוד שהתנצלו".

     

    מסלידה כלפי חרדים לאהבת נפש. עם הארוס, חילי סורוצקין
    מסלידה כלפי חרדים לאהבת נפש. עם הארוס, חילי סורוצקין

    × × ×

     

    אנחנו נפגשים בדירתה במרכז תל־אביב. מגישת התוכנית 'בייק אוף ישראל' מציעה לי כל כיבוד אפשרי: בראוניז ורוגלך שאפתה, סודה עם סירופ וקש וקרח, קפה קר, קרמבולה ותפוחים, ולקינוח סנדוויץ' מלחמנייה מתוקה מעשה ידיה. "מזל שאני בן אדם של מלוחים יותר משל מתוקים. היו שם כמה עוגות ומאפים שבאמת נזל לי הריר והייתי צריכה להחזיק את עצמי לא לטעום. זה ימי צילום ארוכים, משש בבוקר במצלמה עד הערב והרעב מקרקר ממש מוקדם. אני מקווה שבעונה הבאה ייתנו לי לטעום".

     

    נולדה בצפת, גדלה ברעננה ואז במושב בצרה, שם הוריה חיים עד היום. אמה עצמאית בתחום הקמעונאי, אביה היה בתפקידו האחרון סמנכ"ל משאבי אנוש בבנק דיסקונט, ויש לה שני אחים – אחד דוקטור לפילוסופיה של החינוך, שני עורך דין. גם סבא רבא שלה היה עו"ד והמוציא לאור הראשון של חוקי מדינת ישראל. היא סיימה השנה לימודי משפטים אבל ויתרה על התמחות. כבר מחזיקה ברזומה מרשים: אחרי 'האח הגדול' המשיכה ל'בייק אוף', להגיש לצד חיים אתגר את התוכנית 'אנשים' (שמשודרת בקשת 12 בימים א'־ה' בשעה 17:15), ואת תוכנית השידוכים 'דייט ראשון', ובעתיד תנחה עם ארז טל את התוכנית החדשה של יורם זק. וחוץ מזה היא פרזנטורית של רשת האופנה דיסקרט ושל עדשות המגע אלקון.

     

    גדעון בעצמה כבר לא בדייטים. "הייתי ממש חזקה בזה. יצאתי מלא לדייטים, הייתי פתוחה לשידוכים, ממש רציתי זוגיות. שום דבר לא הסתדר עד חילי". חילי, הוא ארוסה חילי סורוצקין, איש עסקים חמוד ביותר בתחום הטקסטיל שבדיוק נכנס הביתה. אחרי שנתיים וחצי יחד הם עומדים להתחתן בעוד חודש, וסרט דוקומנטרי על החתונה שלהם ישודר בזכיינית.

     

    "הסיפור הוא העולמות השונים שמהם אני וחילי מגיעים - הוא גדל במשפחה חרדית, הם 14 ילדים. אני גדלתי במשפחה לגמרי חילונית והיה לי חשוב לחשוף את התהליך שלי - מסלידה לחרדים לאהבת נפש. לא לימדו אותי לשנוא אף אחד אבל כילדה חילונית שלא פגשה אדם חרדי כל התפיסה שלי של חרדים הייתה מהסיקור של השתמטות והפגנות, של החרדים הקיצוניים, שאנחנו החילונים מחזיקים אותם והם מין חייזרים כאלה. זה פשוט נבע מבורות, אני שמחה שהילדים שלי יגדלו בסביבה אחרת".

     

    תהיה הפרדה בחתונה?

     

    "תהיה הפרדה רק בחופה, ובריקודים חסידיים אחר כך. קודם אוכלים, כל אחד יושב איפה שהוא רוצה ואחרי זה בחופה יישבו צד אחד גברים צד אחד נשים ואחרי זה ריקודים חסידיים בנפרד ואחר כך חתונה רגילה, די־ג'יי, מעורב. השמלה הראשונה שלי תהיה צנועה והשמלה השנייה שלי לא. לא איזה מיני מטורף ומחשוף היסטרי".

     

    איך את מתלבשת כשאת עם המשפחה של חילי?

     

    "צנוע. חצאית עד הברכיים וחולצה עד המרפק ובלי מחשוף. וזה סבבה. ואני גם לא אוהבת שמתלוננים על זה שהולכים במאה שערים וצועקים. סבבה, אז אל תלכו במאה שערים בלבוש כזה, אפשר לכבד. אם פעם הייתי בצד המתריס אז היום אני בצד השני, אפשר לכבד שכונות אחרות או אנשים שחושבים אחרת".

     

    היא לא מוכנה להתייחס לחילי ולאורח החיים שלו – האם הוא דתי או לא דתי וכמה ואיך, אבל ברור שלחייה נכנסו כמה שינויים. "אף אחד לא מבקש ממני להתפשר. היו לי מלא קשיים בדרך. בחיים שלי לא שמרתי שבת, עכשיו אני בלי טלפון בשבת אבל אני לא שומרת שבת. השבתות שלי השתנו, אני מתנהלת אחרת, אני לא אלך לאירועים מתוקשרים. אני מדליקה נרות, מכבה את הטלפון, וחילי עושה מה שהוא רואה לנכון, אף אחד מאיתנו לא מתערב לשני. היו הרבה אינסידנטים שנורא הייתי בלחץ מהם כי לא ידעתי איך להתנהג, הייתי בטוחה שברז זה חילול שבת. בהתחלה אתה מרגיש לא בנוח וכמו פיל בחנות חרסינה כזה".

     

    ומה קורה אם מחפשים אותך בשבת מהעבודה?

     

    "נגיד כשהייתי ב'אח הגדול' והייתי צריכה להיות זמינה בשבת אז הייתי, זה לא משהו שאני פנאטית לגביו, אני פשוט אוהבת את זה כי יש בזה משהו שפשוט מנתק אותי מחיי היומיום והחומר. אני לא כל היום באינסטגרם מסתכלת על מה היא עשתה ומה היא לבשה, ואיפה ההוא נסע לחופשה אז יש בזה משהו נכון מבחינת הסדר של החיים. כל הזמן שואלים אותי, 'את חוזרת בתשובה? את חוזרת בתשובה?' אני די נמנעת מההגדרות האלה ואני לומדת שזה דבר פלואידי. אני לא מתחזקת ולא חוזרת בתשובה, אני מאוד מרוצה ממי וממה שאני אבל אני חושבת שזה דבר טוב שאני נחשפת לעומקם של דברים. ברור שאני לומדת ויודעת יותר על מנהגים אבל אני חושבת שזה דבר מבורך. אני מחוברת לזהות היהודית שלי ושמחה לדעת יותר מסורת".

     

    העבודה שלך בטח מאוד מבגרת. התבגרת בן לילה?

     

    "ברור. נהייתי מאוד ספקנית, מאוד צינית, מאוד חשדנית. בהתחלה הרבה אנשים שעבדתי איתם חשבתי שהם חברים טובים או התייחסתי אליהם ככה. אחר כך הנפש קצת הדביקה את הפער. הבנתי שאני צריכה יותר לשמור על עצמי".

     

    אנשים מנסים להיות חברים שלך?

     

    "מלא, כל הזמן".

     

    יש לך חברים?

     

    "לא הרבה. יש לי מעט חברים מפעם, ממש בודדים, יש לי חברים מהלימודים, מאוד טובים, חבורה שליוותה אותי כל הזמן ויש לי חבר הכי טוב שלי ושל חילי שהכרנו אותו לפני שהכרנו וזהו".

     

    חברים חדשים?

     

    "לאחרונה גיליתי את כל חבורת סנדרה רינגלר ושלי גפני. דיברתי עם סנדרה על זה ואמרתי לה שאין לי הרבה חברות בנות כי האמת שאף פעם לא כל כך הסתדרתי בכללי, גם כאילו אני בן אדם שנורא אוהב להיות לבד, אין לי איזה צורך בהרבה סושילייזינג. וגיליתי שם בנות גם נורא מפרגנות".

     

    הנחית את 'האח' בגיל 23, את יודעת שכמעט כל דבר שתעשי אחרי על המסך יהיה קטן יותר.

     

    ברור שפחדתי. אתה נמצא על הבמה הכי גדולה בגיל מאוד צעיר אז אמרתי, 'רגע, זהו?' זה נגמר כשאני בגיל 25 ואני אחרי השיא של חיי? חששתי שזה נגמר, שזהו. אחרי זה נתנו לי לעשות שתי תוכניות פריים־טיים לבד, זה נתן לי איזושהי תחושה של זכאות, שאני יכולה לעשות את זה, לעמוד, להחזיק תוכנית לבד, לעבור על טקסטים לבד, להביע את דעתי לבד. כשאתה ליד מישהו כמו ארז טל אז ברור שאתה מובל באיזשהו מקום. פתאום כשאין את ההובלה, אתה צריך להוביל וזה מאוד־מאוד מלחיץ".

     

    מה עושות לך ביקורות?

     

    "לא קוראת. בכלל. הפסקתי לקרוא גם ביקורות טלוויזיה כשהבנתי שזה אנשים שכל המטרה שלהם בחיים היא לבקר אנשים אחרים".

     

    זו העבודה שלהם, לא המטרה שלהם. וזה לא רק רע.

     

    "זה בדרך כלל רע. מתי הפסקתי? כשהתחלתי לקרוא מה כותבים על אחרים. נגיד כשאני קוראת מה כותבים על אסי ורותם, שהם מאוסים וכל זה. הם המנחים הכי טובים בטלוויזיה. אני פשוט גם בן אדם נורא רגיש ומשפט שאני קוראת יכול לגמור עליי".

      

    כשאתה ליד מישהו כמו ארז טל ברור שאתה מובל. ב'האח הגדול'
    כשאתה ליד מישהו כמו ארז טל ברור שאתה מובל. ב'האח הגדול'

    ואיך שינה אותך הפרסום הגדול?

     

    "אני קצת לא יודעת להיות סלב. אני נורא מרוצה וזה נורא מרגיע אותי שיש לי עבודה מסודרת כשאני קמה, שאני לא צריכה גם לעשות את הדברים שאני פחות נהנית מהם. כמו כל האינסטגרם, אני מה זה גרועה בזה. לא מזמן הבנתי שיש תוכנה של עריכה כמו פוטושופ באינסטגרם, וכולם אמרו לי 'מה, איך את לא עושה את זה?' אז הורדתי את התוכנה ולא השתמשתי בה פעם אחת כי פשוט אין לי סבלנות".

     

    והעלית תמונה שלך בביקיני ביום השואה.

     

    "וואי. הייתי בקובה, אני בן אדם כל כך רגיש בעניינים האלה אז זה באמת קרה בטעות. הסוכנת שלי התקשרה אליי ודיברו איתי אנשים מהארץ. אמרו לי שיום השואה וכמובן מיד הורדתי את זה".

     

    ואז התמונה הפכה מפורסמת.

     

    "כן".

     

    לי זה לא קרה.

     

    "גם לך לא כתבו אחרי שנה בעבודה ש'איבדת את האופי'. אף אחד לא בוחן אותך בצורה כזאת. או שכולן לפני החתונה מרזות ויש קטע של דיאטות ואני כל הזמן בעין בוחנת. אולי בשביל כלות אחרות החתונה זה היום שבו הן נחשפות לכולם, אבל אצלי זה יומיומי, כל יום מדברים אם השמנתי או רזיתי ומה לבשתי ואיך דיברתי ומה עשיתי. לכן הפסקתי לקרוא. אני חושבת שאין דרך אחרת לשרוד את זה. אחרת אתה מאבד את השפיות".

     

    nevo21@gmail.com

     

     

     


    פרסום ראשון: 20.09.18 , 17:16