yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: דניאל קמינסקי
    7 לילות • 25.09.2018
    "נשיקה ראשונה? גיל 14. כמה שנים אחרי הוא הגיע אלינו כשליח פיצה. נתנו טיפ טוב"
    רז שכניק | צילום: דניאל קמינסקי

    עמית פרקש, רווקה, נולדה בשנת 1989 בקנדה וגדלה בקיסריה. למדה בתיכון בקיבוץ מעגן מיכאל במגמת תיאטרון. בגיל 17, במהלך מלחמת לבנון השנייה, שרה את 'מיליון כוכבים' לזכר אחיה הטייס תם, שכתב יפתח קרזנר. התגייסה ללהקת חיל האוויר. תפקידה הראשון נרשם במחזמר 'היי סקול מיוזיקל', השתתפה בסדרות 'חצויה', 'מועדון החנונים', 'אלכס בעד ונגד', ובסרטים 'מסע הטבעת', 'כמעט מפורסמת' ובשני פסטיגלים. סיימה לימודי משחק בבית הספר של יורם לוינשטיין. בימים אלה משחקת במחזות הזמר 'מיקה שלי' בתיאטרון הבימה, ב'צלילי המוזיקה' של התיאטרון הארצי לילדים ונוער ובעוד חודשיים תשחק במחזמר 'סימני דרך' של הבימה.

     

     

    מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

     

    "כשעלינו מקנדה גרנו בהתחלה ברמת־השרון. הייתי בערך בת שלוש ולמרות שזה היה לפני המון שנים אני זוכרת איך הבית נראה, החדר שחלקתי עם אח שלי תם ז"ל, הספות והסלון, שם התחלתי את הההצגות הראשונות שלי. בערך כל קטעי הווידיאו הביתיים שלי מהילדות זו אני שרה מול קלטות של עוזי חיטמן".

     

    מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

     

    "בשנה ב' ביורם לוינשטיין יש תחרויות מונולוגים. השופטים הם אנשים חשובים מהתעשייה. הייתה תחרות של מחזות זמר ומאוד היה חשוב לי לזכות. החלטתי שאני עושה משהו שמאתגר אותי, נאמבר מתוך 'וויקד'. התאמנתי בטירוף ולפני העלייה הייתי בפאניקה, פחד במה גדול, ומהדקה הראשונה עד סוף הנאמבר פשוט הכל התפרק ברמות. טעיתי בכל דבר אפשרי, לא הצלחתי לשיר כי כל הזמן התרוצצתי על הבמה והתנשפתי, קולב הבגדים נפל. זה היה מופע אימים, פשוט לצפות בבחורה מסכנה שהכל מתרסק לה לאלף חתיכות. בכיתי כמובן, זה היה נורא. חודשים אחרי ביקשתי שלא ידברו איתי על זה מילה, ממש גמר אותי שלא עמדתי בסטנדרטים של עצמי, וגם היו דאחקות עליי בבית הספר מאותו מופע. אבל צריך לדעת להיכשל לפעמים, זה מסוג הדברים שמלמדים אותך. שנה אחרי כבר זכיתי בתחרות הזו".

     

    איך הייתה הנשיקה הראשונה שלך?

     

    "גיל 14, עם ילד שגר באזור שלי. הייתי נורא דלוקה עליו. זה קרה בבית שלי, במטבח, אבל לא נשארנו חברים להרבה זמן, אולי חודש. כמה שנים אחרי הוא הגיע אלינו כשליח פיצה. זה היה קצת מביך. אבל נתנו טיפ טוב".

     

    מה גברים לא מבינים לגבי נשים?

     

    "הם פשוט צריכים לתת לנו להיות עצבניות בשקט. לא צריך לקחת כל עצבים שלנו באופן אישי. תנו רגע לבד להסדיר נשימה, אל תיפגעו. לבחורות יש הורמונים".

     

    מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך אי פעם?

    "בכיתה ו' חברה הסתפרה קצוץ, זה היה באופנה בתחילת שנות ה־ 2000 אצל הדוגמניות. זה נורא הגניב אותי והחלטתי שגם אני עושה קוצים. כבר באמצע הדרך התחלתי לבכות בטירוף במספרה ולא האמנתי שעשיתי את זה. כשיצאתי מהמספרה לא הפסקתי לבכות. הייתי מורחת על זה ג'ל ושמה פרפרים קטנים על הקוצים לפני שאני יוצאת מהבית, טראומטי. מאז לא הסתפרתי קצר. אני זוכרת את אח שלי אומר לי אחרי שחזרתי, 'אני אוהב בנות עם שיער ארוך'. הסאבטקסט היה ברור"

     

    מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

     

    "אני סוג של רובוט, בנאדם הכי אוטומט שתכיר בחיים. הכל אצלי מדויק, או־סי־די כזה. כשאני נכנסת הביתה, אני לפני הכל אוריד נעליים ואז אתחיל לנקות. תמיד. ואז הדלקת מזגן, העברת מטאטא ואז מגבונים של ניקול. כלים לא יהיו, כי ניקיתי בבוקר. זה ריטואל ראשון. בהצגות יש לי קלסר שאני אובססיבית עליו וכולם צוחקים על זה, אבל לפני כל סצנה אני עוברת על הדברים, גם אם זו הצגה 100. זה לא ממקום של 'אני אשכח' אלא מעין טקס עם עצמי. הייתי רוצה לשחרר, בעיקר בקטע של הניקיון, שזה קצת אובססיביות, במיוחד בשביל בן הזוג שלי. קשה לחיות עם מישהי שכל הזמן מנקה אחריו. די מסכן בקטע הזה. לקח לו הרבה זמן להתרגל. אם מישהו צריך ניקיון טוב, אני מחלטרת בחגים ובסופי שבוע".

     

    מה ההחמצה הגדולה של חייך?

     

    "הייתי רוצה לבלות עם תם יותר לפני שהוא נהרג. הוא בדיוק היה בצבא, טייס, אני הייתי עדיין בתיכון. בשנים האחרונות של חייו פחות יצא לנו לבלות ביחד, כי הוא היה בקורס ואחר כך בקבע ואני מתבגרת ובדברים שלי. הייתי שמחה אם היו לנו יותר רגעים משותפים יחד. היה בינינו הבדל של שש שנים וכל הזמן קיוויתי שאגיע לגיל שבו הוא יראה אותי כחברה ולא כאחות קטנה. כשהוא נהרג הייתי בת 17, בדיוק על התפר שבו יכולנו להפוך לחברים".

     

    מה מפחיד אותך?

     

    "נחשים. דוחה אותי ברמות ואני מאוד אוהבת חיות. חיה מזעזעת. פחד גדול נוסף זה לטעות במילים על הבמה. וגם מלחמות ואזעקות. ב־2014 גרתי לבד בתל־אביב, מבצע צוק איתן, זוכרת שרצתי עם הכלבה בכל פעם לחדר המדרגות בברכיים רועדות ולב דופק בטירוף, רגעים מפחידים בטירוף כי אתה יודע שאתה לא יכול לשלוט על הדבר הזה. ברגע ההוא פתאום הבנתי מה תושבי הדרום עוברים כל החיים שלהם".

     

    מתי היית הכי קרובה למוות?

     

    "לפני כמה שנים נסענו ברכב שלי מתל־אביב לרמת־השרון. מי שהיה בן הזוג שלי אז נהג, מישהו חתך אותנו והחבר איבד שליטה על הרכב, חשבתי שזהו, ראיתי את המוות מול העיניים, אחד הדברים הכי מפחידים שקרו לי בחיים. בסוף עצרנו אחרי שנכנסנו בכמה מכוניות בדרך. שנינו לא נפצענו בדרך נס. למחרת רק קמתי בגוף תפוס. האוטו הראשון שלי הפך לטוטאל־לוס".

     

    מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?

     

    "חניה צמודה בתל־אביב לכל מקום שאני הולכת".

     

    מה הייתה החופשה הכי גרועה שלך?

     

    "בנפאל, לא בחופשה אלא בצילומי הסרט 'על גג העולם' שיועד רק לנשים חרדיות. זו הייתה פעם ראשונה שלי במזרח הרחוק, והייתי די בהלם, זה היה חודש. ישנו בכל מיני מקומות הזויים, למשל מעל דיר עיזים, במזרנים על הרצפה, כשהתארחנו אצל מישהו בבית, מקלחות בחוץ. נסענו יום אחד על הר מאוד תלול, ישבתי בטנדר פתוח עם 15 שחקניות נפאליות וזה היה הדבר הכי מפחיד בעולם, כי כל רגע היה נראה שאנחנו הולכים ליפול. גם עם האוכל היה קשה כי היה תבלין שהייתי אלרגית אליו. למזלי, אמא שלי הייתה איתי ופשוט בישלה. היו מביאים לה פינג'ן ופסטה, וחוץ מזה לא יכולתי לאכול כלום".

     

    מה הדבר הכי גרוע שכתבו עלייך או אמרו לך?

     

    "בתחילת דרכי כתבו שהתפרסמתי על הגב של אח שלי שמת, אלה היו הטוקבקים הכי קשים ופוגעים. תהיתי מי יכול לכתוב דבר כזה נורא. זה מאוד העליב אותי כי לא הרגשתי ככה. הרי תמיד רציתי לשחק ולשיר וזה היה ברור שזה מה שאני הולכת לעשות גם כשתם עוד היה בחיים. גם היום עדיין יש מי שכותב את זה, אבל אחרי 12 שנה של משחק, זה לא נוגע בי כבר".

     

    מה הגילטי־פלז'ר שלך?

     

    "מאפים, בורקסים, זה יכול לפנק אותי. ויוגורט, אבל אצלי זה לא עם פירות אלא עם נוטלה, אוריאו או כל דבר משמין אחר, ותות כדי לאזן".

     

    מה האלבום הראשון שקנית?

     

    "היו שניים, מייקל ג'קסון, Dangerous, שאני אוהבת עד היום, וגם פס הקול של 'שומר הראש' של וויטני יוסטון. הייתי שרה כל הזמן בבית את I Will Always Love You, ומשום מה הייתי קוראת לשיר 'הללויה'".

     

    לו היית קמה כביונסה בבוקר, מה היית עושה?

     

    "בעיקר כלום. אני ביונסה".

     

    מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

     

    "אמא של..., שיחקה בזה ובזה ובזה ובזה ובזה".

     


    פרסום ראשון: 25.09.18 , 18:17
    yed660100