שיני חלב

המסעדה: מנסורה. הוותק: כמעט שנה. הסגנון: גורמה היפסטרי אקלקטי. במטבח: אלעד דגן ועופרי לורי – שניהם בוגרי מסעדת שילה.

הרקע: שני קיבוצניקים פותחים מסעדה בדרום תל־אביב. זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל נראה שמנסורה לוקחת ברצינות את היומרה למתג את עצמה כמסעדת פיין דיינינג מהסוג הנון־שלנטי. ואכן, המקום שנמצא על התפר שבין שכונת פלורנטין למתחם נוגה ביפו נעים לישיבה, בפנים ובחוץ, והאווירה בו נוחה מאוד.

מה אכלנו: פתחנו בסלסילת לחמים (14 שקל), שכיכבו בה לחמניות עגולות ורכות, שהזכירו לאשתי את הפלצעלך הפולניים, מעשה ידיה של סבתה המנוחה. המשכנו בפלמידה אדומה כבושה בשמן זית (24 שקל) ואחריה טרטר של לוקוס שהוגש על מרק של סברס (62 שקל) – מנה נהדרת. לעומתה, טרטר בקר עם רוטב חלמון, בצל סגול, צלפים ותפוצ'יפס תוצרת בית (68 שקל) הרשים קצת פחות, אולי מפני שהבשר לא עמד ברמה הדרושה מטרטר, שבמיטבו מוכן מנתח פילה מיושן שנקצץ.

כיוון שישבנו בחוץ (בין שני מאווררים גדולים), יכולנו ליהנות בין המנות מהפוגות תכופות של שתייה ועישון. למשל, כוס של פטי שאבלי (47 שקל), קוקטייל נחמד שהיה וריאציה של ג'ין אנד טוניק המיתולוגי (44 שקל), שליש כוס בירה סן מיגל מהחבית (27 שקל) ואפילו צ'ייסר של רום בקרדי שנשלח מהבר. השתייה מייקרת מאוד את הארוחה, זה נכון, אבל לטעמי אי אפשר בלעדיה.

מהחטיבה המכונה לב התפריט הזמנו קלמרי צרוב על פולנטה, ברוטב של דג מעושן ועגבניות (62 שקל). בדרך כלל אינני מחסידי הפולנטה, ואף פעם לא הבנתי את הקסם שדייסת התירס הצנועה הזאת מהלכת על שפים. כאן היא גובשה ונצרבה לצורת מלבן, שהונח בבסיס הצלחת כדי לספוג את הרטבים. מנה מעניינת מאוד, ברמת הקונספט וגם בביצוע, שחסרונה היחיד היה מינימליזם בתיבול. במילים אחרות, אם היא הייתה עוברת דרכי הייתי מוסיף לה כמה שיני שום, מלח ופפריקה חריפה, או שני פלפלים עוד בשלב הרוטב.

מבין העיקריות, מנת לחי הבקר (94 שקל) הוגשה עם בוק צ'וי ולמון גראס – שני מרכיבים שהיו אמורים להקל במעט את הכובד החורפי של בשר מבושל המוגש בערב קייצי לוהט. הבשר היה רך וטעים מאוד, אבל הבוק צ'וי הפך לסמרטוט ירוק קטן בשולי הצלחת וללמון גראס לא הייתה שום נוכחות. כך הוחמצה מנה שעם קצת יותר תשומת לב ומיומנות הייתה יכולה להיות נפלאה, ויצאה סתם בסדר.

לקינוחים – טארט תאנים (38 שקל) וברד פודינג עם רוטב טופי וגלידת וניל (38 שקל) – שניהם מוקפדים ומוגשים יפה, אבל מתוקים מדי.

לסיכום: מנסורה מסעדה צעירה, טעימה ונעימה, שהתמקמה בטבעיות בין המסעדות התל־אביביות ברמת התמחור של 150־200 שקל לאדם, וזאת למרות שהקונספט שלה עוד לא מהודק ורוב המנות אינן מלוטשות עד הסוף. ומה בעתיד? אני מהמר שהיא תתגבש, ושבניגוד לחלטורות אופנתיות אחרות עוד נשמע עליה.

דרך שלמה 13, ת"א־יפו. טלפון: 03־9446556.