שרה קורי התאהבה בפעם הראשונה בגיל 17. התאהבה באמנות הקעקועים, זאת אומרת. "אחרי שנים של התחננויות מצידי, אמא שלי הסכימה שאעשה קעקוע ולקחה אותי לעשות קעקוע של עיפרון. מאותו רגע שראיתי את התהליך, הבנתי שלקעקע זה משהו שאני חייבת לנסות מתישהו בחיי. אבל כל כך לא האמנתי שזה משהו שהוא בר־השגה, בטח לא לי".

מאז חלפו שלוש שנים, והיום קורי (20), איט גירל תל־אביבית לוהטת, היא כוכבת עולה בסצנת הקעקועים בארץ, עם רשימות המתנה של אנשים שמחכים לעטר את גופה בציוריה העדינים, ועם רשימה אטרקטיבית לא פחות של סלבריטאים שעל גופם כבר מתנוססות יצירות שלה: לתום יער היא קיעקעה שני שלדים של כלבי ים מתחת לברכיים, וגם משולש עם ורד. לאברהם טל היא ציירה גולגולת שמציינת את חגיגות יום המתים המקסיקני וגם לב שחור. השף עומר מילר, חובב קעקועים נודע, יצא ממנה עם קעקועים של המבורגר, כוכבי לכת וחתולים. אשתו שירן, עוד חובבת של הז'אנר, התחדשה בוורד בסטודיו של קורי. גם דפנה לוסטיג ואסי עזר נמצאים ברשימת הסלבס שהתקעקעו אצל קורי — בעצמה סוג של סלב, עם עמוד אינסטגרם פופולרי בעל עשרות אלפי עוקבים.

צבא? היה עלול לעכב

קורי הגיעה למעמד שבו היא נמצאת היום — אמנית קעקועים שגובה מאות שקלים לקעקוע ומתחזקת רשימות המתנה של מאות אנשים. גם אם נכנסתם לרשימה, דרך דף האינסטגרם של קורי, זה עדיין לא אומר שתתחדשו אוטומטית ביצירה שלה. קודם צריכים הממתינים לכתוב לה מה הם חפצים לקעקע על גופם, ולאחר שקורי רואה אם היא מתחברת לרעיון, היא קובעת פגישה עם המתקעקע הפוטנציאלי. היא סולדת מקעקועים בנאליים, ולוקחת בשיא הרצינות את העובדה שהיא משאירה את חתימת ידה לנצח על גופו של אדם.

קורי נולדה וגדלה בתל־אביב, בשכונת הדר יוסף, לאמא קרמיקאית ואבא מעצב גרפי וצייר. כדי להשלים את פסיפס המשפחה היוצרת, יש לה גם אח גדול מוזיקאי ויוצר. היא למדה בתיכון "ליידי דייויס", "ולאחר שהעיפו אותי ממנו הגעתי לבית הספר האקסטרני אנקורי. זו הייתה התקופה הכי מתסכלת בחיים שלי. תמיד כשאני רוצה משהו אני משיגה אותו. ישבתי ולמדתי אבל לא הצלחתי להוציא ציונים טובים. החומר לא עניין אותי וזה היה נורא. העבודה הראשונה שלי בגיל 15 הייתה במטבח של ארומה. גם משם פוטרתי, והתגלגלתי בין עבודות בחנויות בגדים וברים".

קורי, כפי שאפשר להבין, היא בחורה שלא כל כך מתחברת למסגרות. גם בצבא היא לא שירתה, ואין לה בעיה לדבר על זה. "כבר מגיל קטן חשבתי שצבא זה משהו שלא מתאים לי. בעקבות המסגרות שמהן העיפו אותי באופן עקבי, הבנתי בוודאות שזו מסגרת שעלולה לרסק אותי, לעכב אותי ולהחזיר אותי כמה צעדים אחורה, משהו שנוגד לגמרי את האופי והערכים שלי. לקח שנתיים לצאת מהצבא. מהצו הראשון עד יום הגיוס רק נאבקתי. אני אדם מאוד ליברלי, ומאמינה שכל אחד צריך לעשות אך ורק מה שעושה לו טוב. אין לי אף חרטה, כמו שבית ספר לא היה בשבילי, ככה גם הצבא. מסגרות לא מעניינות אותי ובטח לא מה שכרוך באלימות ושאין מקום לחשוב ולהיות עצמך".

תחילת הדרך של קורי בעולם הקעקועים דווקא זרמה לא רע. אחרי שהתקעקעה בעצמה לראשונה בגיל 17, היא התקבלה לסטאז' מהחלומות אצל המקעקע נועם יונה. "למזלי הייתה לי קארמה מדהימה וזה קרה הרבה יותר מהר ממה שדמיינתי", היא משחזרת. "בוקר אחד, חבר קרוב שלי התקשר אליי ואמר לי שנועם יונה מחפש מתלמד ושהוא סידר לי פגישה איתו. באותו זמן הייתי בת 18, עם תיק עבודות די על הפנים, גם מבחינת סגנונות וגם מבולגן בטירוף. בעיקר היה לי חוסר ביטחון מפה ועד הודעה חדשה. חשבתי בלב שלם שאני סתם הולכת לבזבז לו את הזמן, ומצאתי את עצמי בפגישה שהסתיימה ב'מתי את מגיעה ליום הראשון שלך?'

"אחרי כמעט חצי שנה של למידה אינטנסיבית עם מינוס ענק בבנק, 10 שעות כל יום, 5 ימים בשבוע, תחת המנטור הכי מקצועי והצוות הכי מדהים שהכרתי בחיים שלי, ביצעתי את הקעקוע הראשון. עם הזמן כבר הרגשתי שאני ממש מפתחת לי את הז׳אנר האישי שלי ויצרתי לעצמי את סימן ההיכר שלי — קו דק ועדין. לאט־לאט התחיל להיות ביקוש וקהל הלקוחות התחיל להצטבר. משם המשכתי במשך שנה וחצי בסטודיו של נועם יונה ולאחר מכן יצאתי לדרך עצמאית".

הקעקוע של עומר מילר

כרגע קורי מחזיקה ברשימה לא קטנה של מפורסמים שאותם היא מקעקעת דרך קבע, אבל לא שוכחת את אלה שמחכים אצלה בתור בסבלנות מבלי להיעזר באף פרוטקציה. "כשפונים אליי מפורסמים זה תמיד מרגש אותי, כי זה אנשים שאני רואה בטלוויזיה, אנשים שאני מעריצה, ופתאום הם פונים אליי ומבקשים קעקוע. אין ספק שלקעקע מפורסמים מאוד מקדם אותי. זו עוד חשיפה, עוד עוקבים והמון פרגון. כיף לראות צדדים שונים באנשים שאתה מעריץ.

"היו גם כאלה שהפתיעו אותי לרעה מהדמות שהכרתי, אבל הרוב הפתיעו אותי לטובה ורצו להכיר אותי גם אישית. זה לא מובן לי מאליו. מנגד יש את הלקוחות הקבועים שלי שאני מקבלת תמיד והם באותה קומה כמו הסלבס. אנשים שלא פגשתי אני הכי אשמח לפגוש. אני אגביר את הקצב ואנסה להגיע לכולם. יש לי רשימה שאני לאט־לאט מצליחה להיות עליה. הרבה אנשים כועסים שאני לא נותנת מענה כמו שצריך אבל יש לי רק שתי ידיים. פעם לא הייתי אוכלת כלום במשך כל היום רק כדי להספיק לקעקע ולסיים את רשימות ההמתנה. הייתי מעין פס ייצור לקעקועים. אחרי תקופה החלטתי שהדרך הזו לא מתאימה לסגנון שלי, ושאני רוצה לתת לכל אחד את תשומת הלב שמגיעה לו. הקעקועים הם האמנות שלי ואני רוצה להכיר כל אדם שבא להתקעקע אצלי".

לא רק בארץ עפים על קורי. במאי האחרון היא הוזמנה להתארח במשך שבועיים בסטודיו קעקועים בניו־יורק בשם "nice tattoo parlor", שנחשב לאחד הנחשקים בעיר. כרגע היא עובדת על הסטודיו החדש שלה, שייחנך בתל־אביב בשבועות הקרובים, ובו היא מתכוונת לארח מקעקעים צעירים מהארץ ומעולם כדי לתת במה לאלה שלא יודעים למכור את עצמם דרך האינסטגרם.

הקעקועים של תום יער

ויש לה גם שורת עצות להעביר לאותם כוכבים צעירים, עצות המבוססות על ניסיון החיים הרב שלה: "למרות שזה נשמע מאוס ונדוש, חשוב לסמן מטרה, להיות כמו סוס ולהסתכל רק ישר. לא לתת לאנשים להסיח את דעתך. כסף זה רק נייר. הוא בא והולך. אתה יכול לעבוד שנתיים בבית קפה ולעשות ערמות של כסף, אבל שום דבר לא שווה ערך להגשמת המטרות שלך. חשוב לנצל כל אמצעי שמגיע בדרך. גם דברים שנראים הכי רעים בעולם הם לטובתך. הכל יסתדר לטובה".

"יש לה יד מדהימה" | שחף פרנקל

"לשרה יש יד מדהימה", מספרת תום יער על המקעקעת שלה. "היא בחורה נהדרת. עשיתי אצלה חמישה קעקועים והבאתי אליה את האנשים האהובים עלי בעולם לקעקוע. לא ייאמן הגיל שלה ויש לה רוח בוגרת. לפני הפעם הראשונה, התחלנו לתקשר דרך האינסטגרם, התאהבתי בקו העדין של הציורים שלה. היא נעימה, סבלנית, עדינה".

דפנה לוסטיג

"שמעתי על שרה מחברים ואת הקעקוע הראשון שלי עשיתי אצלה", מספרת דפנה לוסטיג. "הגעתי אליה עם רצון גדול לעשות קעקוע של שמש שתסמל את אבא שלי, שהיה מכור לשמש, והיא ישבה וציירה לי על היד שמש עם מחוגה בדיוק מרבי. זה היה מדהים לראות אותה עובדת והתוצאה יצאה בדיוק כמו שתיארתי את הקעקוע בראש. מאז הספקתי לחזור אליה, ולפני כחצי שנה עשיתי שני קעקועים נוספים: חרב על החזה וכוס מרטיני על הצלעות. גם בן זוגי עשה אצלה שלושה קעקועים.

"שרה היא בחורה יוצאת דופן בכריזמה, בחריצות וביצירתיות שלה. היא מדויקת וחדה באופן שכמעט לא מתאים לגילה הצעיר. והכי חשוב, היא מגניבה כמו שרובנו רק יכולות לחלום להיות. ברור שיהיו עוד קעקועים בהמשך. כבר הזמנתי את הקעקוע הבא. גם אני, כמו כולם, מחכה בתור. לדברים טובים צריך להמתין".