משחקי הבי"ס
פעם הכל היה ברור - היפים והספורטאים עמדו בראש הפירמידה הכיתתית, והיתר חולקו לקבוצות: מהפריקים ועד הגיקים. אלא שבעידן הרשתות החברתיות השתנתה גם ההיררכיה המעמדית בבית הספר. פתאום גם הביישנים מעלים סרטונים, והילדה הלא מקובלת גורפת עשרות אלפי לייקים לכל פוסט. אז האם החנונים ומלכי הלבבות באינסטגרם יחליפו בקרוב את מלכי הכיתה? מומחים ובני נוער דנים בתופעה ומשתפים בכל הכוח
בעולם הישן ההיררכיה הייתה ברורה: בתואר מלכת הכיתה זכתה הילדה הכי יפה ומחוזרת, המאובזרת לרוב גם במותגים הנכונים, וכמלך הוכתר זכר־אלפא חתיך, כריזמטי ובדרך כלל גם ספורטאי מצטיין. לעיתים קרובות השניים גם איחדו כוחות לפאוור־קאפל, גלגול מוקדם של השילוב המנצח בין הכדורגלן לדוגמנית, אם תרצו. הו, כמה שנאנו אותם, אבל כמה שרצינו שהם יאהבו אותנו.
מי שנדחק לתחתית הפירמידה החברתית בכיתה הרגיש אאוטסיידר ובודד, נלעג במקרה היותר אכזרי. לאלה לא היה בדרך כלל גם לאן לברוח: שכן בית הספר שימש כמרחב הדומיננטי של הקיום החברתי. כשהיה רע שם ‑ החיים היו איומים.
הרשתות החברתיות גרמו לטלטלה גדולה גם בהיררכיה הכיתתית המקובלת. הן מאפשרות מרחב מחיה חדש, העוקף את בית הספר, החוג או תנועת הנוער, שבו גם החננות יכולים להיות מלכי הכיתה. כל אחד הרי יכול לפתוח חשבון אינסטגרם או לתפעל ערוץ יוטיוב, ולצבור עוקבים ולייקים שישנו את מעמדו החברתי. או שלא? יצאנו לבדוק אם ערוצי היוטיוב האישיים, חשבונות האינסטגרם וקבוצות הווטסאפ באמת מאפשרים מוביליות סוציאלית חדשה או שאולי הפורמטים הווירטואליים רק אורזים מודלים ישנים בעטיפה טכנולוגית נוצצת.
נקמת ילדי הכאפות
אמצע אוגוסט. ביתן מספר 1 בגני התערוכה שבתל־אביב מארח במסגרת פסטיבל "פלייקון" את כוכבי הרשת הלוהטים: זמרים, מדריכות איפור, קומיקאים, גיקים, דוגמניות, וְלוגרים (בעלי בלוג וידיאו). קפסולה מרוכזת של עולם התוכן של הדור הצעיר. אם אתם לא בגיל הנכון או שאין לכם ילדים בגילים הרלוונטיים כנראה לא שמעתם עליהם, אבל קבלו את הכוכבים האמיתיים של ישראל: שוגר זאזא, אנה זק, עידן תלם, צוות מנחוס, גיא טי וי, בן זיני וטיילור מלכוב, מיכאל ספיר ועוד. בקהל, אלפי ילדים עם פלאפונים שלופים, וסלבס כמו שלומי קוריאט, ליטל שוורץ ושלי גפני, שמשוטטים במקום על תקן הורים מן המניין שלקחו את הזאטוטים הפרטיים ליום כיף, וצופים מקרוב במלכים החדשים של תעשיית הבידור בישראל בפעולה.
"הרשת היא המקום הכי דמוקרטי בעולם", מתלהב יניב ויצמן, מנכ"ל חברת טינק ‑ המתמחה באיתור טרנדים לבני נוער ושיווקם ומייצגת כוכבי יוטיוב ‑ שגם יזמה את הפסטיבל. "היא מאפשרת לכולם לצלם ולהעלות תכנים, ולכן משמשת ככלי להעצמה. אנשים שהשתייכו לקבוצות שהודרו ממרכז חיי החברה הכיתתיים ‑ הם עכשיו הכוכבים הגדולים. כלומר, עולמות התוכן ייצרו מלכי ומלכות כיתה חדשים. אתה רואה גיקים עם ערוץ יוטיוב, שהיו דחויים שנים, ופה כולם מעריצים אותם. בעיניי, היוטיוב הוא נקמתם של ילדי הכאפות".
איך זה קורה?
"אתה יכול להיות הילד הכי לא מקובל בכיתה, נער מחוצ'קן משום מקום, עד שיום אחד אתה לוקח מצלמה, מתרכז בעולמות התוכן שלך, מעלה ליוטיוב – ופתאום יש לך מאה אלף עוקבים. כבר לא משנה כמה אתה עשיר, מי ההורים שלך או מאיפה באת – המשחק נפתח מחדש. כשבכיתה ייחשפו להצלחה שלך ‑ זה ישפיע גם על מיקומך החברתי. כבר לא תיחשב בעיניהם לילד השקוף שיושב בשקט בקצה הכיתה. ברשתות החברתיות היום התודעה מתעצבת, נוצרים טרנדים ונולדים כוכבים חדשים. אני רואה פה כיתות שבאות במיוחד להצטלם עם הילד שפעם לא היה מקובל והפך עכשיו לכוכב. מלכי הכיתה היום הם אלו שיודעים לייצר תוכן".
ומה קרה למלכי הכיתה הישנים?
"כמו שהטלוויזיה לא מתה ולא נעלמה, למרות הערוצים החדשים – גם להם יש עדיין מקום".
כשמיכל מצוב, 23, למדה בבית הספר, ספק אם מישהו מבני כיתתה היה מאמין שיבוא יום והיא תהיה כוכבת יוטיוב עם יותר מ־170 אלף מנויים. "הייתי תלמידה מנודה, חנונית", היא מספרת. "לא לבשתי בגדים ממותגים או התאפרתי כמו המקובלות, לא היה לי את הסטייל הנכון, ובכלל, אהבתי להקשיב בשיעורים. לא הזמינו אותי למפגשים חברתיים או לימי הולדת. פעם אפילו נעלו אותי בשירותים. בנים היו מגיעים לשולחן שלי וצוחקים עליי, חיפשתי מפלט".
בתיכון גילתה את יוטיוב. "התחלתי לעקוב אחרי בנות מחו"ל שהעלו סרטונים וזכו לפופולריות גדולה. הייתי במגמת קולנוע וטלוויזיה, צילמתי כמה סרטונים, אבל לא פירסמתי אותם. יום אחד אמרתי לעצמי: די, אני חייבת לשכוח ממה שעובר עליי בבית הספר, והעליתי סרטון שבו אני מאפרת את אחותי הקטנה. אנשים כתבו לי בתגובות: 'מיכל את חמודה, תעלי עוד סרטונים'. היוטיוב איפשר לי לברוח, הבנתי שזה כלי להציג את עצמי לעולם כמו שאני באמת, להתבטא בלי שישפטו אותי. זה הפך למרכז חיי”.
ומה עם טוקבקיסטים אכזריים?
“בסופו של דבר, התגובות הטובות תמיד גוברות על התגובות הרעות".
ואיך הגיבו החברים בכיתה?
"בחודשים הראשונים לא סיפרתי כלום, ניסיתי להסתיר. פחדתי שאם יגלו את הסרטונים שלי בכיתה ‑ יצחקו עליי. לאט־לאט הביטחון העצמי שלי עלה. כבר לא פחדתי מהמצלמה, הייתי מיכל האמיתית. לא הסתתרתי. ואז גם היחס אליי השתנה. פתאום הילדים שצחקו עליי בתיכון ובחטיבה שלחו לי הודעות: 'היי מיכל, אפשר להשתתף בסרטון שלך?' כן, גם אלו שהשפילו אותי. עבורי זה סוג של סגירת מעגל, רק קצת עצוב לי שרק עכשיו, כשאני מצליחה ברשת, הם מנסים להיות חברים שלי".
חיבוק וירטואלי
אבל גם להצלחה ביוטיוב יש מחיר, לפעמים. למאי צרפתי, בת 16 מקריית־ים, שפתחה בלוג תחת השם "may world" לפני ארבע שנים, יש היום יותר מ־60 אלף מנויים. החברים בכיתה, עם זאת, פחות מתרשמים מההישג. "לא הייתי ילדה מקובלת", היא מספרת, "רק בכיתה ט', כשכבר היו לי המון עוקבים באינסטגרם והסרטונים שלי זכו למאה ומאתיים אלף צפיות ‑ שמו לב אליי גם בכיתה. בתקופה הזו כבר ערכתי מפגשים עם צופים, למשל בקניון עזריאלי, שאליו הגיעו כ־400 ילדים, וקיבלתי הצעות לעשות קמפיינים".
ואיך זה השפיע על מעמדך בכיתה?
"הילדים ניסו להתקרב אליי, אבל זה היה מאוד מבלבל: לא ידעתי מי באמת רוצה להיות חבר שלי, ומי רוצה להתקרב רק בניסיון להתפרסם דרכי. ככל שהצלחתי יותר ‑ ככה גם דיברו עליי יותר מאחורי הגב. ילדים שישבו איתי בהפסקה לא הזמינו אותי למסיבות. הם בנו איזה אימג' שקרי סביבי: סנובית, מצליחה ששוכחת את החברים שלה. כל הסטריאוטיפים הידועים".
כואב.
"זה מאוד פגע בי, אבל לא רציתי להתעמת איתם, אז התרחקתי. נוצר דיסוננס גדול: ברשת אהבו אותי והתעניינו בי, אבל כשהגעתי לבית הספר הרגשתי בודדה. לא הייתי יוצאת בהפסקות עם הבנות מהכיתה, אלא נשארת לשבת מול הטלפון. אמרתי לעצמי: אם לא רוצים להתקרב אליי, שיבושם להם. בעולם שלי היה לי כל כך טוב".
אבל הוא וירטואלי.
"זה עולם וירטואלי, אבל האנשים שצופים בי, מכירים את האופי שלי יותר מכל מי שהיה איתי בכיתה. אלו לא בוטים (תוכנת מחשב המתחזה לעוקבים), אלה אנשים אמיתיים שאפשר ליהנות מהאהבה והחיבוק שלהם".
גם נועה כהן, בת 16 מהוד־השרון, מוצאת נחמה ברשת. יש לה 209 אלף עוקבים באינסטגרם, הנחשפים בעיקר לתמונות דוגמנות מרהיבות, אבל גם לקמפיינים אישיים נגד תופעת השיימינג. “התחלתי לדגמן בגיל שבע”, היא מספרת, “בגיל עשר כבר הופעתי על שלט פרסומת גדול באיילון. זה משך אש והילדים מהכיתה הרימו גבה”. בגיל 13 הצטרפה לסדרה “הבנים והבנות”, ומספר העוקבים בחשבון האינסטגרם שלה האמיר, וכך גם ייסוריה בבית הספר. “בכיתה לא ידעו איך לאכול את זה, אז בחרו להתרחק ממני. לא דיברו איתי. השפילו אותי, הפכו אותי למושא ללעג”.
ברשת את כוכבת, הצילומים שלך זוכים לאלפי לייקים. בכיתה את משלמת את המחיר. הקיום הווירטואלי מצליח לגשר על הפער?
“כשיש מקום שבו חסרה אהבה ושהכל בו מרגיש אפור, כשהחברה סביבך נותנת לך להרגיש לא שווה - המדיה הופכת לגלגל הצלה. הרשת הצילה אותי. היום, דרך ההודעות הפרטיות באינסטגרם אני מנהלת קו חם לנערים ונערות שסובלים מחרם. לא תאמין כמה אנשים פונים אליי”.
ועדיין, גם את צריכה ללכת כל יום ללימודים.
“כבר אין לי זמן לטפח חברויות עם ילדים מהכיתה, הם גם לא מבינים את החיים שלי עכשיו. יותר קל לי לפתח קשרים עם קולגות מהרשת. אני מוכנה לשלם את המחיר החברתי הזה, ומאמינה שיום אחד אמצא את החברים האמיתיים שלי”.
פרופ’ יאיר עמיחי־המבורגר, ראש המחקר לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי בהרצליה, מוסיף זווית נוספת. “הרשת נותנת אפשרות להצליח בעולמות תוכן אחרים, חוץ־כיתתיים. זה יכול להוסיף נקודות לסטטוס בכיתה, אבל זה לא תחליף לערוצי התקשורת הישנים. נכון שלפעמים זה יכול ליצור ערעור על הסטטוס של מלך ומלכת הכיתה, אבל עדיין אין הרבה חנונים שהפכו למלכים ברשתות החברתיות, הדיחו את מלכי הכיתה ומוכתרים במקומם. כדי לייצר מצב כזה, ה’חנון הישן’ חייב לתרגם את ההצלחה שלו ברשתות החברתיות גם לכיתה”.
אז החנונים הם לא תמיד מלכי הכיתה החדשים?
“מנהיגות אצל בני נוער היא מאוד אותנטית. או שיש להם את זה או שלא. לכן גם היום הספורטאים, הכריזמטים, החכמים, היפים, הכמעט מושלמים – עדיין דומיננטיים. אני מאוד מאמין באיכויות הישנות. מנהיגות אמיתית היא טבעית וזורמת ומשתמשת ברשת כערוץ נוסף, שבו אותם נערים ינסו להוכיח את הדומיננטיות שלהם. לכן בדרך כלל נוצר מצב שהעשירים (חברתית) מתעשרים יותר, והעניים נהפכים עניים יותר”.
ומה עובר על ה"עניים" שהפכו ל"עשירים" ברשת?
“לעיתים, אנשים שאינם מנהיגים טבעיים יכולים לחוות לחץ. ילד פופולרי ברשת יידרש לשלם על ההצלחה שלו. בגלל הדימוי הנמוך שלו בכיתה הוא ירצה להוכיח לכולם שברשת הוא מצליח, ולכן ישקיע שם זמן רב. במגרש האינטרנטי הקבוצה הולכת איתך לכל מקום, אז הפיתוי הוא להשקיע שם, לא בכיתה. הסביבה האינטרנטית הופכת לחוף בטוח, אבל צריך להיזהר לא להתמכר לזה”.
בלי פילטרים
ד”ר אריה קיזל, ראש המגמה לפיתוח פדגוגי של מערכות חינוך באוניברסיטת חיפה, משוכנע שאפשר להמציא את עצמך מחדש ברשת. “יש כיום שני עולמות שמתקיימים במקביל. הווירטואלי ועולם הכיתה השמרני, שלא השתנה כבר עשרות שנים, בעיקר כי ממשיכים ללמד בכיתה גדולה והלימוד הוא פרונטלי. שם מלך ומלכת הכיתה הקלאסיים קיימים עד היום וייבחרו לפי המראה החיצוני ותכונות כמו אסרטיביות וכריזמה”.
ובעולם הדיגיטלי?
“זה מרחב גדול שבו נוצרים מלכים ומלכות אלטרנטיביים, ושם יש מקום גם לחנונים”.
אלון חכם, בן 15 וחצי מיבנה, המפעיל ערוץ יוטיוב בשם alonsup שבו הוא מתעד את חייו ‑ מצליח דווקא לשמור על איזון בין שני העולמות. "כשפתחתי את הערוץ, החברים פירגנו ברמות", הוא אומר. "תחומי העניין שלנו דומים. הם גם מופיעים בוולוגים שאני עורך. לא מזמן הפקתי צילומים של קליפ פארודי ואספתי כמה חברים וחברות ליום צילומים בכמה לוקיישנים. זה מחזק את הקשר בינינו. היום גם יש חברים דיגיטליים, וקל לשמור על קשר דרך האפליקציות החברתיות. אתה לא צריך להתאמץ יותר מדי, לבוא לבקר, לדבר בטלפון, שזו ממש עבודה. פשוט עוקבים אחד אחרי השני ומגיבים מדי פעם".
אלון הוא אחד משישה תיכוניסטים שכינסנו במטרה לשמוע מהם על הרשת והשפעתה על המעמדות בכיתה, אבל עוד לפני שכולם הספיקו להתיישב, הוא כבר שלף את המצלמה כדי לתעד והתחיל לראיין את החברים לפאנל: הדר הרמב"ם, בן 14 מראשון־לציון; אפרת רפאילוב, בת 15, מחולון; עמית כספי, בת 15 וחצי מראשון־לציון; טל גטילוב, בת 14, מלוד; וירין לב, בן 15 וחצי מיבנה.
כולם מודעים לדוגמאות ההפוכות, של מי שמנהלים חיים כפולים ‑ ברשת ובכיתה. "יש ילדים פחות מקובלים שפתחו ערוץ יוטיוב, אבל ילדים מבית הספר ירדו עליהם", מספרת אפרת. "במיוחד המקובלים. הם סימנו אותם".
אולי כי ההצלחה שלהם ברשת איימה על ההגמוניה שלהם?
אפרת: "יש ילדים שהפופולריות והחשיפה שלהם יסייעו להם להיות גם יותר פופולריים בכיתה, ויש מקובלים שרק יחריפו את היחס העוין שלהם כלפיהם, זה תלוי באיזו סביבה היוטיובר פועל".
עמית: "יש ילדים ביישנים שאף אחד לא שם לב אליהם, והמצלמה מוציאה מהם צדדים שלא הכרנו, ואז יסתכלו עליהם אחרת. אתה אומר: וואלה, זה מגניב, הוא מצחיק. גם אם לא יהיו לו המון עוקבים, אם הסרטונים מדליקים - יתייחסו אליו".
לתמונות הנוצצות באינסטגרם, לעומת זאת, הם כבר למדו להתייחס בחשדנות. "יש הרבה פייק ניוז באינסטגרם", אומר הדר. "שמעתי על מישהו שהגיע לשדה התעופה, צילם וכתב: 'ביי ישראל', ונעלם לכמה ימים. שיחשבו שהוא טייל בחו"ל, למרות שהוא בכלל נשאר בארץ. חלק מהחברים לכיתה קונה את זה, הוא גורם להם לחשוב שהוא מגניב".
אלון: "אבל אנחנו לא תמימים".
אפרת: "מי מצלם את עצמו יושב משועמם בבית? אתה הרי מצלם במסיבה, בחופשה, ואנשים יחשבו שאלו החיים שלך, נע מבילוי לבילוי, מחוויה לחוויה".
עמית: "האינסטגרם מלא בתמונות של בחורות מושלמות בביקיני שמצלמות את עצמן במלון נוצץ במיקונוס וכותבות שהכי כיף להן בעולם. אמיתי או עם פילטרים – יש לזה השפעה שלילית על אחרים".
ירין: "האינסטגרם יכול לחדד את תחושת הבדידות שלך. אתה מסתכל על החיים של אחרים ורואה איך לכולם יש חיים זוהרים, חוץ ממך. זה גורם לך להרגיש רע. גם בלי שיימינג וכל התופעות המכוערות שדיברו עליהן הרבה, זה מקצין את התחושות של מי שנמצא למטה".
ומה קורה אצלכם בווטסאפ?
הדר: "הכיתות מחולקות לקבוצות־קבוצות לפי תחומי עניין. יש חבורה שמשקיעה יותר בלימודים, יש את היפים, הסנובים, המצחיקים. יש חבר'ה שנפגשים וכל היום עושים ספורט. יש את אלו שמשחקים במחשב כל היום. לכל חבורה יש קבוצת ווטסאפ סגורה, ושם הם קובעים לאן ללכת, מה לעשות".
עמית: "בדרך כלל החבורה הראשונה והמדוברת שנוצרת בכיתה היא של אלו שאחרי שנים של דיבור 'בנות זה איכסה', פתאום יוצרים קבוצה של בנים ובנות ביחד. כמובן שבתוך כל חבורה תמיד יהיו כאלו בולטים יותר - עם ביטחון עצמי גדול יותר, יכולת לדבר, כריזמה".
אז הם מלכי הכיתה החדשים?
הדר: "את מלכי ומלכות הכיתה מחליפים היום הקבוצות הסגורות, וברור שגם מי שחזק ברשתות החברתיות".
הפלטפורמה הווירטואלית מאפשרת גם להגדיל את כמות החברים, שחלקם אולי גם יהפכו לחברים אמיתיים. "הרבה אנשים מתחילים היום עם בחורות דרך האינסטגרם", אומרת אפרת. "זה פשוט מטורף. אנשים שאני לא מכירה אותם בכלל, שולחים לי הודעה: ׳היי, מה קורה?׳ ההודעות נשלחות בפרטי והילדים האחרים בכיתה לא חשופים להן. מצד שני, אם מישהו מגיב לפוסט או עושה לייק - החבר׳ה האחרים בכיתה רואים. כולם מסתכלים בפרופילים של כולם״.
“להבדיל מהעבר, בית הספר כבר לא מעניין את החנונים”, מסכם ד”ר קיזל. “בעיניהם זה מקום מיושן שצריך לסגור או לשנות אותו. הם יעשו בגרויות בגיל 61 או ילמדו לתואר ראשון. שם המשחק היום הוא כסף, והחנונים המצליחים מאוד מרוויחים אותו מהרשת, כך שיום אחד לא תהיה להם בעיה לכבוש את בן או בת הזוג. בישראל מה שמדבר, כמו בארה״ב, זה הצלחה - דוגמנות, כסף, פרסום. והחנונים המצליחים הגיעו לשם”.
זה רק וירטואלי?
“עשיתי מחקר שבחן התכתבויות בפייסבוק מחוץ לבית הספר. ראינו שנוצרו רשתות ורשתות משנה, שבהן ׳מרחבים אינטימיים׳. האינטימיות בתוך רשתות המשנה היא גבוהה, בחייים לא ראיתי רמה כזו של טקסטים אינטימיים. נוצרות פה חברויות של ממש, עמוקות. כשזה קורה וצובר כוח, זה יכול להביא שינוי ולהצמיח דור חדש של ילדים בולטים. אולי יום אחד הם יהפכו למלכי הכיתה החדשים”.
לפנייה לכתב/ת 
