"אני פורצת דרך לעצמי ולאחרים"

"זה המקום האהוב עליי בבית הנשיא", אומרת חנאן דבאח ומצביעה על עץ נאה. "זה עץ של תאנים וזיתים שיוצאים מאותו גזע, הכלאה טבעית לחלוטין. זה מייצג בעיניי את הייחודיות של החברה הישראלית - כולם יוצאים מאותו מקום אבל האוכלוסייה כל כך מגוונת. התאנים הן עדיין תאנים והזיתים הם עדיין זיתים. כל אחד מהם שומר על הזהות שלו למרות שהגזע שלהם משותף".

היא בסך הכל בת 19, חנאן, במקור מדיר אל־אסד, וכבר נושאת שני תארים מכובדים: בת השירות הערבייה הראשונה בבית הנשיא, והצעירה הערבייה הראשונה שעברה ממקום מגוריה על מנת לעשות שירות אזרחי. ההליכה המשותפת לצידה בחצר הנשיאותית, והאינטראקציה שלה עם העוברים והשבים, גרמו לי להבין כמה הבחורה הצעירה הזאת אהובה ומוערכת במשכן. עד כמה היא מרגישה ממש בבית.

"צריך לפרסם ולשווק מה זה שירות אזרחי", היא אומרת, ומדגישה עד כמה זו שליחות עבורה, לספר את הסיפור שלה ולעודד צעירים ערבים נוספים ללכת בעקבותיה. "אנשים עוד לא יודעים ומכירים מה זה. אני פורצת דרך, פרצתי דרך לעצמי ואני רוצה שעוד אנשים יעשו גם הם את הצעד הזה. אני רוצה שאנשים יאמינו בעצמם וביכולות שלהם, ושיבינו שמי שתורם - תורמים לו בחזרה. המדינה הזאת היא הבית של כל אזרחיה, וכאזרחית במדינת ישראל אני צריכה לתרום למדינה גם בשביל שאשיג את כל הזכויות שלי".

"אני רוצה שלנשים יהיה קול". חנאן, בבית הנשיא | צילום: אוהד צויגנברג

"את ערבייה?!"

כמו כל נערה בשירות אזרחי המשרתת רחוק ממקום מגוריה, שובצה חנאן לגור בדירה, בירושלים, עם בנות שירות נוספות, אולם מכיוון שאין עוד נערות ערביות המשרתות מחוץ למקום מגוריהן - היא הייתה הנערה הערבייה היחידה בבית. "ידעתי שזה יהיה קשה", היא מספרת. "אני זוכרת שכאשר נכנסתי לדירה, אחת הבנות שאלה אותי בתמיהה: 'את ערבייה?'. כשעניתי לה שכן, היא שאלה בדאגה: 'איך אני אשן הלילה כשיש ערבייה בדירה?'. זה היה המשפט הראשון ששמעתי כשנכנסתי לדירה והתחלתי את השירות".

למרות ההתחלה הקשה, במהירות רבה ובאופן מעורר השראה הצליחו הבנות לשים את הפערים מאחוריהן, כדי ליצור לעצמן בית נעים ומחבק ולתת קורת גג לשתי הדתות השוכנות בין קירותיו. "בימי שישי אני שמה קוראן בדירה כי זה יום מקודש עבור המוסלמים, והבנות מקבלות את זה", מספרת חנאן. "אנחנו שומרות שבת יחד, ברמדאן אני שוברת איתן את הצום ואנחנו מדליקות יחד נר ביום הזיכרון".

אחת משותפותיה לדירה, עדן מלכה, מספרת: "אני חושבת שלא התייחסנו לחנאן כאל מישהי שונה, אלא כבת שירות אזרחי שבאה לשרת את המדינה. הבחירה שלה היא מאוד אמיצה אבל קשה. היא מתמודדת פה עם סוג של קונפליקט מול עצמה. החברה שהיא גדלה בה לעומת החברה שהיא חיה בה. לפעמים הדברים האלו מתנגשים אחד בשני. זכינו לחוויה שאף בת שירות נוספת לא חוותה לפנינו. אני מקווה שזה יימשך ושיהיו עוד בנות ערביות שיבואו וינסו לעשות שירות אזרחי, וכך גם החברה הישראלית תיפתח ותשנה את האופקים שלה".

חנאן היא בת שלישית לשישה אחים. אביה עורך דין, אמה אחות, ושניהם מאמינים בשוויון ובדו־קיום, ערכים שעל בסיסם גידלו את ששת ילדיהם. עוד מגיל צעיר הסבירו לחנאן ולאחיה שהשינוי במדינה יקרה כששני הצדדים ילמדו להכיר אחד את השני, ועודדו אותם לקחת חלק בפעילויות המשלבות ילדים יהודים וערבים.

המנכ"ל הראל טובי

"העברית שלי לא הייתה משהו בזמנו ופחדתי להתחיל שיחות עם יהודים", היא מספרת, "אבל אבא שלי תמיד היה אומר שבשביל להגיע לסוף צריך להתחיל, והתעקש שאתגבר על הפחד שלי. ההורים שלי לא הרבו לדבר איתנו על הקונפליקט היהודי־ערבי, אבל הכריחו אותנו לשבת ולצפות כל יום בחדשות, כך שעל הקונפליקט למדתי בעיקר מהטלוויזיה. הם פחות התעסקו בדברים השליליים, היה להם מאוד חשוב שנכיר את החלקים החיוביים של החברה הישראלית".

כפורצת דרך, נאלצה חנאן להתמודד עם ביקורת מהרבה חזיתות, בין השאר גם מהקהילה שלה, שהתקשתה בהתחלה להבין את הצעד האמיץ שעשתה. "היה לי מאוד קשה בהתחלה ועברתי כל מיני קשיים ואתגרים", היא מספרת. "חיכיתי לחזור לכפר, לסביבה מחבקת, ולקחת משם כוח לפני שאני חוזרת לירושלים להתמודד. בפועל האתגרים שלי היו לא רק בירושלים, אלא גם בחזרה לכפר ובהתמודדות עם האנשים. הרגשתי שאני לא כל כך שייכת לשום מקום שבו אני נמצאת. קיבלתי ביקורת מהסביבה שבה אני גרה, מבני הכיתה שלי ומאנשים בגילי, שלא הבינו מה אני עושה שם. הם לא הבינו מה זה שירות אזרחי ומה הגדרת התפקיד שלי. היו צוחקים עליי שאני הולכת לעבוד בניקיון. אני מבינה שהתגובות האלה נובעות מאי־הבנה. שחיתי נגד הזרם וזה עורר ביקורת, כי זה משהו חדש. בהתחלה היה לי לפעמים קשה לחזור לכפר, אבל היום אני מרגישה שאני חוזרת כגיבורה, כי עם הזמן הפחד הזה השתנה לכוח".

בדרך נאלצה חנאן להתמודד עם אתגרים הקשורים לצעדים ראשוניים כאדם עצמאי, אולם האתגרים הגדולים באמת שהצליחה לגבור עליהם היו קשורים דווקא להפרשי השפה והתרבות שאיתם נפגשה בבית ובמשכן. "הגעתי למקום עם תרבות שונה, והיה לי קשה לבטא את עצמי בעברית", היא מספרת. "הייתי רושמת הודעות ושולחת לאנשים שיבדקו לי אם כתבתי נכון. הבנות בדירה עזרו לי מאוד, ובמשרד למדתי מכולם איך לדבר עם אנשים, איך לכתוב מיילים. היום אני יכולה לנסח מייל שלם לבד ולהתגבר על כל הקשיים בעברית".

לא פעם חשה שזה גדול עליה. "למזלי יש לי משפחה תומכת", היא אומרת. "הייתי מתקשרת להורים שלי ואומרת להם שאני רוצה לעשות הפסקת שירות, ושאני לא יכולה להמשיך. אבא שלי לא ויתר לי וענה לי בתגובה שאם אפסיק עכשיו את השירות אני אתחרט על זה כל החיים וארגיש שאני חלשה כי לא המשכתי, אבל אם אסיים את השירות ארגיש שאני גיבורה כל החיים, שעברתי עוד אתגר ולא הפסקתי באמצע הדרך. הוא צדק. לא הייתי יכולה ללמוד את מה שלמדתי בשנה הזאת בשום מקום אחר. מילאתי את סל הכלים שלי לעתיד. אלה מיומנויות שאת יכולה ללמוד רק מעבודה, מלצאת ולהיות עצמאית, לגור לבד ולהיות ניידת במדינה. אלה דברים שצריך לחוות אותם בשביל ללמוד אותם".

תהליך חלוצי

למרות הביקורת והאתגרים, השתלבה חנאן בבית הנשיא במחלקת תוכן ואסטרטגיה ומהר מאוד הפכה לאחת הדמויות המרכזיות במחלקה. "חנאן היא בחורה עם עוצמות מטורפות, אישה רהוטה, חזקה, עצמאית, עם עמדות מאוד־מאוד ברורות", מספרת רוני אלון, יועצת בכירה לנשיא ומנהלת מחלקת תוכן ואסטרטגיה. "יש לה מבט על כל מה שקורה במחלקה, ובמובן הזה היא סוג של רכזת של הפעילות כאן. יש לזה היבטים שקשורים לתיאום, ריכוז של פגישות מורכבות, הפקה של אירועים שקורים בבית הנשיא, ייצור חומרים ועוד. היא עברה תהליך חלוצי ביחס לחברה יותר שמרנית שאותה היא פוגשת בבית.

"הנוכחות של חנאן פה בהרבה מאוד צמתים הבהירה והאירה כל מיני נקודות חשוכות", מוסיפה רוני. "לדוגמא: רצינו להתאים הדרכה לאוכלוסייה ערבית ובפרט לצעירים ערבים. והיה איזה שלב שחנאן אמרה לי לעצור ולחכות עם התוכן המורכב, כי תלמידים או תלמידות ערבים לא בהכרח יודעים מה זה מוסד הנשיאות, מי זה נשיא המדינה ומהם תפקידיו. כלומר, כשניגשים לדברים האלה צריך להבין לפעמים את העומק של פערי הידע שגוררים בעקבותיהם גם פערים עמוקים מאוד באמון. במובן הזה היא האירה משהו גדול שלא בהכרח היה במודעות אצלנו. חשוב לומר שבבית הנשיא יש עובדים מהחברה הערבית. אבל ברמת העומק והמשמעות שתהיה מישהי שהקול שלה נשמע בהתייעצויות רגישות, כשחושבים על מהלכים או על פרויקטים כאלה ואחרים, זה נותן איזשהו מגבר לפרספקטיבה. כמה שאתה חושב שאתה מודע לרגישויות, לחסמים ולאתגרים של החברה הערבית בכל מיני היבטים, זה אחרת לגמרי כשיש מישהי בחדר שלא מדברת על הפרספקטיבה, אלא יכולה בעצמה להביא אותה בגוף ראשון. סוג התרומה שלה לחידוד המסרים קריטי בצמתים האלה".

לפרספקטיבה שעליה מדברת רוני הצטרף בחודשים האחרונים נדבך נוסף שלא ניתן להתעלם ממנו, כשמראיינים בחורה צעירה בעלת אמונה חזקה כל כך בכל הנוגע לשוויון ודו־קיום: חוק הלאום. "זה חוק גזעני שמפלה אותי", אומרת חנאן. "זה חוק שפוגע בכל המיעוטים במדינה, ובשביל באמת לעשות שוויון ולחיות חיים משותפים צריך לשנות אותו. צריך להתחשב, כולנו בסופו של דבר האוכלוסייה שבונה את המדינה הישראלית. נכון, זו מדינה יהודית, אבל זו גם מדינה דמוקרטית. חוק הלאום הוא לא חוק דמוקרטי בשום מצב ואופן".

למרות שנפגעה באופן אישי ומגזרי מהחוק שאושר בחודש יולי האחרון, חנאן לא מתחרטת לרגע על השירות. להפך, היא חדורת מוטיבציה לעשות עוד יותר. "אני רוצה להראות לעולם שזו המדינה שלי ואין לי מדינה אחרת ואני חיה פה ורוצה את כל הזכויות שלי כמו כל בן אדם אחר".

הראל טובי, מנכ"ל בית הנשיא, הוסיף: "מרשים לפגוש בחורה צעירה כל כך עם כזאת מחויבות ללמוד, לתרום ולהתפתח מקצועית. אין לי ספק שזאת הייתה שנה משמעותית מאוד עבורה, אבל המפגש איתה היה ללא ספק משמעותי מאוד גם עבורנו. לצד האישיות החזקה והמרשימה של חנאן, אנחנו מאמינים בגיוון האנושי כערך. תוכנית הדגל של הנשיא, 'תקווה ישראלית', פועלת להשתלבות של החברה החרדית והערבית וליצירת שותפות בין המגזרים השונים בחברה הישראלית. אנחנו מובילים עשייה משמעותית בנושאים הללו עם משרדי ממשלה שונים, אבל את הערכים הללו צריך ליישם קודם כל בבית. בית הנשיא צריך להיות בית העם לא רק כסיסמה, אלא בית שפתוח לכל העם בישראל ושכל חלקי החברה הישראלית מיוצגים בו. זה לא שינוי שעושים ביום, אבל אנחנו בהחלט בדרך הנכונה".

בימים אלה מסיימת חנאן את שירותה בבית הנשיא, אבל יש לה עוד תוכניות גדולות לעתיד, והיא מועמדת לתוכנית צוערים לשלטון מקומי בחינוך הבלתי פורמלי. "אני רוצה לקדם את הייצוג של הנשים בשלטון המקומי הערבי", היא מספרת בגאווה, "חשוב לי להעלות את המודעות וההשכלה בקרב נשים. שהן תוכלנה לענות על השאלות: מי את? מה את? מה את שווה?

"יש הרבה בנות ערביות שמתחתנות ישר אחרי התיכון. אם זו ההחלטה שלהן אז בסדר, אבל הרבה פעמים זו לא החלטה שלהן. אני רוצה שיהיה לנשים קול, שהן יבינו מה הן רוצות ויחליטו בעצמן. המעמד של הנשים הערביות הולך ומשתפר, כי נשים יוצאות ורואות את העולם ורובן הולכות אחרי התיכון ללמוד. אנשים משכילים לומדים על העולם, פוגשים אנשים. אסור לשבת בבית ולחיות על המנטליות של העבר".

את ניצני השינוי שהיא חולמת לחולל בקרב נשים ערביות, זוכה חנאן לראות בימים אלה כשנערה ערבייה נוספת מתחילה לעשות שירות אזרחי רחוק ממקום מגוריה. "לפי דעתי זה הישג שיש עוד מישהי שממשיכה בדרך הזאת", היא אומרת. "אנשים לא יודעים שיש להם את האופציה הזאת".