אוהבים גויאבות?

ברוכים הבאים לקמ"ג ‑ קורס מדעי הגויאבות, המוקדש כולו לפרי הזדוני הזה שלא שומר אפילו על עמימות גרעינית. לו רק לא היה כל כך טעים, בריא ומעוט סוכר.

גרעין יש? ברור. ממש יכולת גרעינית.

ליבה? נו, מה? במרכז הפרי, ובה כל הגרעינים.

מים כבדים? בטח. זאת יעיד כל מי שניסה לרקוח ריבת גויאבות, ובועות כבדות ולוהטות התפוצצו עליו.

אורניום מועשר? אולי קצת, אבל המון ברזל!

ביקוע? לאלפי נויטרונים.

הגויאבה היא כור גרעינים לצורכי שלום, אבל פוליטיקאית ערמומית: היא בכלל ילידת האיים הקריביים ומרכז אמריקה, שיחד עם החצב והנחליאלי התברגה לשורות המבשרים הנפלאים של סתיו ישראלי (נו, בוא כבר).

לחיות עם עץ גויאבות

הגויאבה, כאמור, היא פרי בעייתי ושוחר מדון. היא גם קצרת טווח: נולדה לרגע ואיננה. על כן אזרחים שיש להם עץ גויאבות שרויים בקריזה: היא זורקת עליהם תועפות של פרי, ששולח ניחוח חזק. בעל העץ הלחוץ יודע שתכף השפע ייעלם ושוב לא הספיק להכין ריבה או קומפוט ולשמר את הטוב הזה. כל "פלאאך" כבד שהוא שומע מבשר על עוד גויאבה בשלה מדי שקפצה אל מותה, והתפזרה בתגובת שרשרת גרעינית על מרחבי הקרקע.

הגויאבה גם מסכסכת את העם בציון, שגם כך לא חסרה לו פלוגתא יומית. מחצית האזרחים, מכל עדה ומצע מפלגתי, הם חסידים קנאים שלה והיתר שונאים חרופים.

רק דבר אחד מאחד בין נטורי קרתא ל"מרצ": האיכס שבוקע ממקרר שאוחסנו בו גויאבות (שגיאה שקשה לתקן).

הגויאבה מפלגת גם את אוהדיה: לכל אחד מהם שפה משלו ודרך משלו, לבשל חלום — עם גרעינים, בלי גרעינים, בסיר, בשמש, בניטוף סיזיפי, או בתורה אחרת שרכש עוד מרוחל'ה, האקונומית מעין־גרעין.

אבל תרגיעו, ממילא כל דרך שתבחרו לשימור ניחוח הגויאבה כרוכה בעמל ובחשש, ואצל מתנגדי הגרעין — גם ביחסים עם מסננת. לכך תוסיפו מצעד חשוד בכיוון הבית שלנו, של יהודים עם צנצנות ריקות מריבות גויאבה קודמות שפתאום נזכרו להחזיר. מעניין למה.

אגב, בנושא זה של ליבת הגויאבה וגרעיניה דעתנו ברורה: מי שמשמיד בעוד מועד את היכולת הגרעינית של הגויאבה – הוא אידיוט! הליבה היא החלק הענוג והמתוק ביותר בפרי הזה, למרות שהוויטמינים (C, A) והמינרלים (אשלגן) פזורים גם בכל מעטפת הכור.

אין גם שום קשר בין צבע הקליפה והתוך: לגויאבה עשרות תתי־מינים, אבל התוך שלה לבן או ורוד, ויש בארץ גם גויאבה תותית זעירה שבשרה ארגמני וקליפתה ירוקה.

הנה מתכונים למה שאפשר לעולל לבשרה הענוג של הגויאבה כדי לנקום בה:

קריש גויאבות אפוי

מתחילים לבשל ריבה, אבל כשבועותיה משתוללות – מניחים להצטנן, ומשטיחים אותה בתבנית תנור. חום התנור האיטי ירכז מאוד את טעמה ומרקמה של הגויאבה עד שתהפוך לקריש (ג'לי).

החומרים:

1.5 ק"ג גויאבות בשלות מאוד, ללא "קודקודים", פרוסות גס

750 גרם סוכר

2 כוסות מיץ תפוזים טרי (אפשר מתרכיז)

ההכנה:

1. בסיר גדול ועמוק מבשלים את הסוכר ומיץ התפוזים עד לרתיחה מבעבעת.

2. בינתיים טוחנים את פרוסות הגויאבה עם כוס מיץ נוספת, ומוסיפים לסירופ. מבשלים תוך בחישה, בחום בינוני, עד שיתחיל לבעבע.

3. מחממים תנור ל־100 + טורבו. משטחים בתבנית תנור את הריבה, ומניחים לה לעמוד בתנור החמים שעתיים. המרקם מוכן כשהקריש אינו ניגר מכפית.

4. אם התערובת עדיין ניגרת וחלשה, מגבירים חום ל־150 + טורבו ובודקים לאחר חצי שעה.

קומפוט גויאבה וליים

עקב שינויי אקלים, הגויאבה, שנחשבה תמיד לפרי סתווי, מבצבצת כאשר הסתיו הוא עדיין למעשה קיץ קשה. לפתן צונן, מעובה קצת ומעוטר במיץ ליים הוא מענה טרופי הולם!

חשוב! מומלץ לסנן מן הגלעינים.

נכון: יש כאן, שומו שמיים, אבקת פודינג פירות. סורי. ככה הכינו את המשקה הנהדר הזה האמהות והסבתות שלנו בסיקסטיז ובסבנטיז.

ההכנה (הליברלית):

1. לקילו גויאבות חשבו חצי כוס סוכר חום וכף גדושה אבקת פודינג פירות או וניל. יש אבקות כאלה מתוצרת "גלעם".

2. חותכים הגויאבות לרבעים ומסירים את הגרעינים מכל רבע (לא, אל תזרקו: ראו סעיף "עורו הקמצנים" בהמשך).

3. מכסים במים, בסיר עמוק, מביאים לרתיחה.

4. ממיסים את אבקת הפודינג במים רותחים (2 כפות מים רותחים לכף שטוחה אבקת פודינג).

5. מוסיפים מיד את הפודינג ללפתן הרותח, ומועכים מעט (עם בקבוק מלא מים, למשל) את הפרי בתוך הנוזל.

6. עכשיו מוסיפים גם את מיץ הליים ‑ כשתי כפות לכל קילו גויאבות (אפשר לטעום ולהוסיף עוד מיץ ליים).

7. מצננים במקרר. אם רוצים להמתיק יותר, כדאי בסילאן או בסירופ מייפל. במתינות.

לפני ההגשה מוסיפים מיץ ליים או לימון טרי, לפי הטעם.

עורו הקמצנים!

אם אתם מסירים את הליבה והגרעינים מהגויאבה, כדי להכין את קומפוט הגויאבות והליים למשל, אל תזרקו לפח.

רסקו את הכל בבלנדר או במעבד עם מי קרח ומעט מיץ לימון, לנקטר טרי עתיר ויטמינים.

מרקחת גויאבות

בשיטת הסירופ, הפותרת חלק מאסון הבועות המתפוצצות והכבדות, כי היא מקלה על משקל המסה. כן, מסה. תתמודדו.

החומרים:

1 ק"ג גויאבות בשלות, חתוכות לפרוסות דקות

1/2 ק"ג סוכר חום

1/4 ק"ג סוכר לבן

סלק בינוני קלוף ומגורר

2 כוסות מיץ תפוזים

3 כפות ליקר שקדים כמו אמרטו

סיר עמוק ולא רחב

ההכנה:

1. מבשלים את הסוכרים עם המיץ והסלק לסירופ מבעבע בסיר עמוק, למניעת התזות.

2. מוסיפים את פרוסות הגויאבה, ובוחשים בזהירות. מביאים שוב לרתיחה מבעבעת. סיר לחץ עושה זאת בשתי דקות.

3. מנמיכים חום למינימום, מבשלים 15 דקות, ללא מכסה, בוחשים תכופות.

4. מניחים להתקרר. אם המרקחת אינה נקרשת מספיק מביאים שוב לרתיחה מבעבעת.

מרקחת גויאבות וסלק. האומה מתחלקת לשניים | צילומים וסטיילינג: רותי רוסו

שישה חשובים על הכנת גויאבות:

1. כדי לרכך את הגרעינים, מרסקים בבלנדר או מעבד מזון חתיכות גדולות מן הגויאבה עם מיץ תפוזים (בגובה מחצית מתכולת הגויאבות) או עם יין קינוח. הגרעינים ייחתכו לשניים או ליותר. הבישול ירכך אותם עוד יותר.

2. כדי להסיר גרעינים, חתכו כל גויאבה לרבעים והסירו בכפית את הבשר הרך שבו טמונים הגרעינים.

3. עוד שיטה ללחום בבועות היא לבשל את סירופ הסוכר מראש, עם מיץ תפוזים במקום מים, ורק בסוף להוסיף פיסות גויאבה (ראו מתכון למרקחת).

4. כיוון שצבעה של מרקחת גויאבות משעמם ונוטה לבז'־נגב, מוסיפים לקילו גויאבות סלק אחד בינוני, קלוף ומגורר דק: ראו תצלום!

5. מקריש של גויאבות אפשר לגלגל בידיים לחות "סוכריות" קטנטנות ולצרף לסלט פירות או לסלט ירוק רגיל עם רוקט קצוץ – להנגדת ארומה ומרקם.

6. ומה רע בגויאבה טרייה, מתוקה, צוננת וחתוכה לפלחים דקים?