יותר מ־100 מיליון ברזילאים ייצאו להצביע ביום ראשון הקרוב, ובכך תגיע לשיאה מערכת הבחירות הסוערת ביותר בהיסטוריה של המדינה. בחודשים האחרונים כללה המערכה האשמות בשחיתות, גזענות, הפצת שקרים ברשתות החברתיות, מאסר של המועמד המוביל ודקירה של יריבו המר, שכמעט איבד את חייו. כעת ייאלצו האזרחים לבחור בין שני פוליטיקאים שעד לפני כמה חודשים אפילו האפשרות שיתמודדו ברצינות על התפקיד הבכיר במדינה לא הייתה עולה על הדעת.
הכוכב הראשי בדרמה הפוליטית הזו הוא ז'איר בולסונארו, איש הימין הקיצוני השנוי במחלוקת, שאחרי שנים בהן נתפש כליצן פוליטי בעל דעות הזויות הפך, נכון לכתיבת שורות אלה, למועמד המוביל. נשמע מוכר? אכן, לא במפתיע זכה בולסונארו לכינוי "טראמפ הברזילאי", אם כי השוני ביניהם כנראה עולה על הדמיון. המשותף לשניהם הוא הבנת האופן שבו השתנתה המציאות החברתית, כשמושגים כמו "אמת" ו"עקרונות" פיתחו גמישות מרשימה והצהרות הפכו לחשובות בהרבה ממעשים.
אבל כדי להבין את תופעת בולסונארו חייבים להכיר את המציאות הברזילאית של השנים האחרונות. רק לפני 10 שנים, בקדנציה השנייה של הנשיא לואיס אינסיו דה סילבה (לולה), נראתה ברזיל בדרך הבטוחה להפוך לדבר הגדול הבא, ולא רק בכדורגל. לולה, מקים ומנהיג מפלגת הפועלים ממחנה השמאל, הוביל את המדינה לצמיחה כלכלית אדירה, תוך שיפור מצבם של עשרות מיליונים שחיו בעוני מחפיר. ברזיל הפכה לכלכלה השביעית בגודלה בעולם והפרשנים התחרו בהענקת סופרלטיבים לפוטנציאל הבלתי נגמר של המדינה שיש לה הכל. אלא שאז החל המשבר הכלכלי העולמי ובבחירות של 2010 לולה הפופולרי פינה את מקומו (כהונת הנשיא בברזיל מוגבלת לשתי קדנציות רצופות) לבת טיפוחיו, דילמה רוסף.
הנשיאה הראשונה בתולדות ברזיל החליטה לשנות את המדיניות הכלכלית של קודמה, והתוצאות לא האירו פנים. תוך מספר שנים הפכה ברזיל ממטאור בשמי הכלכלה העולמית לאבן השוקעת במצולות, ונקלעה למשבר החריף ביותר בתולדותיה. הכלכלה הצטמקה ב־7 אחוז, האינפלציה הרימה ראש, שיעור המובטלים זינק ומדינות מחוז חשובות, כמו ריו דה־ז'ניירו, פשטו רגל ואינן מסוגלות להעניק לתושביהן שירותים בסיסיים כמו בריאות וחינוך.
במקביל שיעור הפשעים האלימים במדינה עלה, ותחושה של פסימיות השתלטה על השיח הציבורי. רוסף עוד הצליחה לזכות בכהונה שנייה, אבל המחאה הציבורית נגדה הלכה והתעצמה עד שחברי הקונגרס הבינו שהגיע הזמן לשינוי. נגד הנשיאה החל תהליך הדחה באשמת תמרונים פיסקליים לא חוקיים, שהסתיים ב־2016 בעלייתו לשלטון של סגן הנשיא מישל טמר, כריש פוליטי מנוסה שלא היסס לנעוץ את שיניו ברוסף ברגע שהריח דם. מאז שרויה ברזיל בשיתוק פוליטי, כשכולם מחכים לבחירות הקרובות. טמר המבוגר הודיע מראש שלא יתמודד, והציפיות היו שלולה ירוץ שוב מול מועמד כלשהו ממחנה המרכז־ימין. זה לא קרה.
במבט לאחור, כנראה שאיש המשפיע ביותר על בחירות 2018, ועל עתידה של ברזיל, הוא לא פוליטיקאי אלא שופט־חוקר בשם סרג'יו מורו. אפרורי אך נחוש, הצליח השופט לעשות את מה שנראה בלתי אפשרי ולעצור, לפחות באופן חלקי, את מגפת השחיתות בפוליטיקה הברזילאית. מורו מפקד על מבצע המכונה "שטיפת מכוניות", על שם עסק לשטיפת מכוניות בברזיליה ששימש להלבנת כספים של פוליטיקאים מושחתים. חוקרי המשטרה הפדרלית שמו לב שהעסק הקטן מגלגל סכומים דמיוניים, ובגיבויו של מורו החלו לבדוק. החקירה הסתעפה והתרחבה, עד שהגיעה לרמות הגבוהות ביותר של השלטון. החוקרים גילו שיטות פעולה שהעבירו לפוליטיקאים מיליארדי דולרים מחברות ממשלתיות ופרטיות, תמורת הטבות וזכייה במכרזים. אחת מחברות הענק בתחום הבנייה אפילו הפעילה "מחלקת שוחד" מיוחדת כדי לעקוב אחר התשלומים. מורו לא נרתע מהאיומים והחליט שהחקירה שלו תגיע עד לראש הפירמידה. התוצאה: לראשונה מזה שנים פוליטיקאים מושחתים נידונו לעונשי מאסר ובהם גם לולה. אאסיו נווס, יריבו מהמפלגה הסוציאל־דמוקרטית, הפך לבלתי־בחיר אחרי שהואשם בקבלת שוחד. שתי המפלגות התקשו להתאושש ולהתארגן מחדש, כל אחת מסיבותיה, וכל גילוי שחיתות נוסף סלל עוד כברה בדרך של ז'איר בולסונארו לכס הנשיאות.
לא הגיוני, מנהיג
כמעט בשום שלב של חייו לא נתפש בולסונארו כמועמד פוטנציאלי לנשיאות. הוא נולד לפני 63 שנים במדינת סאו־פאולו, בנעוריו למד בבית ספר צבאי, שירת בצנחנים והתקדם על לדרגת קפטן. במהלך שירותו הצבאי, כפי שפורסם בעיתון 'פוליה דה סאו פאולו', הועמד לדין אחרי שהוביל כמה מפקודיו למסע חיפוש זהב באחד הנהרות. במהלך הדיון ציינו הקצינים כי בולסונארו, "מנסה בעקביות להנהיג קצינים הכפופים אליו, אך נתקל תמיד בדחייה בגלל הדרך האגרסיבית שבה הוא נוהג בחבריו, כמו גם בגלל היעדר רציונליות, הגיון ואיזון בטיעונים שהוא מציג".
בולסונארו השתחרר ב־1988 ופנה לחיים הפוליטיים. ב־1990 חבר לקונגרס הלאומי כנציג של ריו דה־ז'ניירו, תפקיד שבו הוא מכהן עד היום. הוא הציג תמיד דעות ימניות־שמרניות, אך לא גילה נאמנות למסגרות ועבר בין מפלגות כבר שמונה פעמים. במהלך שנותיו בקונגרס התבלט בעיקר הודות להתבטאויותיו הקיצוניות (ראו מסגרת). בין השאר הביע געגועים לתקופת המשטר הצבאי, התבטא בגסות נגד קהילת הלהט"ב, השמיע הערות בניחוח גזעני והבהיר שלדעתו נשים אינן שוות לגברים.
"בולסונארו הוא פוליטיקאי פופוליסט מהימין השמרני, דומה למה שאנחנו רואים באירופה ובארה"ב", אומר פרננדו שולר, פרופסור למדעי המדינה במכללת אינספר ופרשן פוליטי, "בהונגריה עם אורבן, בצרפת עם לה פן וכמובן בארה"ב עם טראמפ. הוא תמיד יצא נגד המערכת הקיימת, נגד השחיתות וחוסר הצדק של הפוליטיקה, ומדבר באופן ישיר עם הבוחרים דרך הרשתות החברתיות. על רקע המשבר הכלכלי ומצב הביטחון האישי הדעות שלו מצאו יותר תומכים".
הדעות הקיצוניות של בולסונארו קנו לו אויבים רבים אך גם העלו את התמיכה בו. בבחירות האחרונות, ב־2014, הוא היה חבר הקונגרס הפופולרי ביותר במדינת ריו דה־ז'ניירו, עם כמעט חצי מיליון קולות. אך למרות התמיכה הגואה לא ראו בו עד לאחרונה מועמד ריאלי לנשיאות, בגלל שייצג מפלגה קטנה ונחשב לקיצוני מדי. כנראה שבולסונארו ידע לקרוא טוב מכולם את השינויים שהביא העידן הדיגיטלי.
בגלל שהוא משתייך למפלגה זעירה, בולסונארו לא זכאי לתעמולת בחירות בערוצי הטלוויזיה, אך הוא הפך את החיסרון הזה ליתרון כשהחל לנהל קמפיין יעיל להפליא ברשתות החברתיות. "ברזיל היא מדינה שמאוד פתוחה לרשתות החברתיות", אומר הפילוסוף הפוליטי לואיז בואנו ממכללת FAAP. "הוא עובד ברשתות כבר לפחות ארבע שנים, הצוות שלו בנה שם בסיס תומכים רחב שהעביר את המסרים שלו ושיכנע עוד בוחרים. ההצלחה שלו בולטת במיוחד מול הכישלון של מועמד המרכז־ימין ג'רלדו אלקמין, שיש לו המון זמן בטלוויזיה, אבל לא מצליח לשכנע אף אחד".
בולסונארו אסף תומכים בקצב הולך וגובר, אבל מה שהפך אותו למוביל במרוץ היה חוסר היכולת של יריביו להציב מועמד ראוי. מחנה השמאל הציג את הנשיא לשעבר לולה כמועמד יחיד למרות שהואשם בקבלת שוחד ונשפט ל־12 שנות מאסר. המפלגה ניסתה להיאבק במאסר באמצעים משפטיים, והמשיכה להריץ את לולה גם אחרי שנכלא באפריל האחרון. הוא אמנם הוביל ביתרון משכנע בסקרים, אך היה ברור שבית המשפט יפסול את מועמדותו, כפי שאכן קרה בחודש שעבר.
רק אז מינתה המפלגה מועמד אחר, פרננדו חדד, שבעזרת תמיכתו של לולה מתא המאסר הצליח לאסוף כוח ועשוי להתמודד ראש־בראש מול בולסונארו בסיבוב השני (אליו יעפילו שני המועמדים עם מספר הקולות הגבוה ביותר בסיבוב הראשון, אם אף אחד לא יקבל לפחות 50 אחוז מהקולות). מהצד הימני של המפה ציפו כולם למועמד אטרקטיבי של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, אך היא לא הצליחה להציב כזה והקולות שלה נסחפו ימינה לכיוון בולסונארו.
"ברזיל תמיד הייתה מדינה עם בסיס בוחרים שמרני משמעותי", מנתח הפרשן לואיז בואנו. "בעבר השמאל קיבל חיזוק היסטורי מהעובדה שהיה הצד שנלחם נגד הדיקטטורה הצבאית. עכשיו זה התהפך, בולסונארו מהימין מקבל חיזוק בגלל שהוא נלחם נגד מערכת פוליטית שהרבה אנשים רואים כמושחתת בצורה חסרת תקנה".
לבחור בין איום לנורא
ככל שצבר פופולריות כך ניסה בולסונארו למתן את התבטאויותיו כדי להיתפס כממלכתי. הוא הבטיח שלעולם לא יאפשר לצבא לחזור לשלטון ואף אמר שאין לו דבר נגד הומואים. אבל הציבור לא שכח ולא סלח. ארגוני להט"ב, מיעוטים ואפילו קבוצות כדורגל אירגנו מחאות וירטואליות, הבולטת שבהם היא יוזמה של נשים תחת הסיסמה "רק לא הוא". הפגנות שאירגנו בסוף השבוע האחרון הוציאו לרחובות מאות אלפי אנשים בעשרות ערים בברזיל.
הקמפיין של המועמד הקיצוני קיבל תפנית דרמטית בחודש שעבר. ב־6 בספטמבר, במהלך עצרת בחירות בעיר ז'ואיס דה־פורה, נדקר בולסונארו בבטנו בזמן שנישא על כתפי תומכיו. הוא הובהל לבית החולים במצב קשה כשהוא סובל מפגיעה במעיים ואיבוד דם מאסיבי ועבר ניתוח לייצוב מצבו. למחרת הועבר לבית החולים אלברט איינשטיין, שם אושפז במשך כשלושה שבועות. הדוקר נעצר מיד לאחר המעשה וחקירת המשטרה העלתה שהוא אינו יציב בנפשו וכי פעל לבדו (אם כי עשרות תיאוריות קונספירציה ברשת טוענות אחרת).
הפציעה הקשה סיימה את הנוכחות הפיזית של בולסונארו בקמפיין הבחירות, לפחות עד לסיום הסיבוב הראשון, אבל נתנה לו דחיפה משמעותית במרוץ לארמון הנשיאות. הדקירה גרמה להרבה אנשים להרגיש לראשונה אמפתיה כלפיו למרות דעותיו, והמתמודדים האחרים הרגישו לא בנוח לתקוף אותו בזמן שנלחם על חייו והורידו את הטון למשך כמה ימים. בולסונארו זינק בסקרים מאזור 22 אחוז לפני הפציעה לכ־30 אחוז אחריה. אם לא יקרה משהו מאוד מפתיע, הוא יתמודד בסיבוב השני.
האשפוז בבית החולים היהודי המצוין (שהוקם על ידי הקהילה היהודית בסאו־פאולו אך מתפקד כיום כבית חולים פרטי המעניק שירות לכל מי שיכול לשלם), הוא לא הקשר היחידי בין המועמד למדינת היהודים. כמו מועמדי ימין אחרים ברחבי העולם, בולסונארו תומך נלהב של ישראל. הוא התבטא לא פעם בזכות ישראל ונגד אויביה, וגם בנו אדוארדו, חבר קונגרס בעצמו, נוהג כמוהו. בקטע וידיאו שהפך ויראלי בישראל, תוקף אדוארדו בולסונארו את ארגנטינה בעקבות ביטול משחק הידידות שתוכנן לנבחרת שלה בישראל, ובווידיאו אחר הוא יוצא נגד ההסתה ברשות הפלסטינית ותמיכתה במחבלים.
למרות זאת יש לבולסונארו האב מתנגדים רבים בקהילה היהודית בברזיל, שסירבה לאפשר לו לנאום במועדון "היברייקה" בסאו־פאולו, אחד המרכזים העיקריים של הקהילה במדינה. בתגובה, הוזמן המועמד לנאום ב"היברייקה" של ריו דה־ז'ניירו, וסיפק את אחד הנאומים השנויים ביותר במחלוקת שלו בשנים האחרונות. כ־150 חברי הקהילה היהודית הפגינו נגד קיום האירוע, אך בפנים נהנה בולסונארו מתמיכה. כשעל הבמה דגלי ברזיל וישראל, הפגין בולסונארו זלזול בנשים ("יש לי ארבעה בנים, בפעם החמישית נחלשתי ויצאה בת"), הצהיר שאין למהגרים מה לחפש בברזיל, וסיפק אמירה בניחוח גזעני כלפי שחורים ("הייתי בשמורה של ילידים שחורים. כל אחד מהם שוקל כמו שבע כבשים, הם לא עושים כלום! תקציב של יותר ממיליארד ריאל מוקצה להם כל שנה"). בעקבות האירוע הואשם בולסונארו בגזענות, אך בית המשפט קבע שדבריו היו בתחום חופש הדיבור.
לפי האמרה הידועה, הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הפחות גרועה שבנמצא. המחשבה הזו תחלוף בוודאי בראשם של מצביעים רבים שיצטרכו כנראה לבחור בסיבוב השני בין האיום לנורא: מועמד ימין קיצוני בוטה ואולי גם גזען שמתגעגע למשטר הצבאי, או מועמד שמאל שנשבע אמונים לעבריין מורשע שיושב בכלא, ומפלגתו הובילה את כלכלת המדינה אל פי התהום. רוב המצביעים מתעבים את שניהם. עתיד המדינה מעולם לא נראה מעורפל יותר, ולך תחליט מה האופציה הגרועה פחות.
