אי של אמנות

בים סטו, הים הפנימי שמפריד בין שלושת האיים הגדולים של יפן — הונשו, שיקוקו וקיושו — שוכן אי קטן שמושך אליו תיירים מכל העולם. "קטן" זאת בהחלט הגדרה הולמת, כי האי נאושימה (Naoshima), שהאוכלוסיה שלו מונה 3,600 תושבים בלבד, משתרע על שטח של פחות מ־14.5 קמ"ר, ואין שום בעיה להגיע מקצה אחד שלו לקצהו השני בשעת הליכה אחת.

אם המילה "יפן" מעלה בדמיונכם תמונות של אורבניות ססגונית, מרכזי קניות תוססים וחנויות שמציעות את המילה האחרונה בתחום הגאדג'טים והטכנולוגיה — כדאי שתשכחו את כל זה. נאושימה הוא אי של חופים עם חולות לבנים ותחושה של בריחה מהרעשים והקצב של טוקיו, אל עבר השקט והשלווה של הכפר.

אז מה גורם לעשרות אלפי תיירים לכתת את רגליהם כדי להגיע לאי הזעיר? אהבת האמנות.

ואנחנו לא מתכוונים לאנימה או ליצירות דיגיטליות שכבר הפכו לשם נרדף לאמנות יפנית. בנאושימה אפשר למצוא את עולם האמנות של פעם. במקום פועלים מספר מוזיאונים, והשטחים המפרידים ביניהם משמשים גם הם כמוזיאונים פתוחים ומלאים ביצירות אמנות המפוזרות על פני כל השטח.

אפשר להגיע למקום ברכבת שיוצאת מטוקיו ומעבורת שמביאה אתכם היישר לנמל, שם מקבל את פני הבאים פסל קרמיקה ענק של דלעת, פרי יצירה של הפסלת יאיוי קוסמה, הידועה בחיבתה הרבה לנקודות. מכאן אתם יכולים לתפוס אוטובוס, לשכור קטנוע או פשוט להמשיך ברגל לכל אחד מהמוזיאונים ברחבי האי.

הכל התחיל כשחברת ההוצאה לאור Benesse — שהייתה הבעלים של אוסף אמנות ענק, כולל עבודות של קלוד מונה, פרנק סטלה ואנדי וורהול — בחרה באי נאושימה להיות אתר התצוגה של אוסף האמנות המרשים שלה, וכבר לפני 30 שנה החלה לקנות מגרשים בחלקו הדרומי של האי. הם גייסו את האדריכל אנדו, שהיה ידוע במינימליזם שלו, והטילו עליו את המשימה להקים פארק שיהפוך למרכז בינלאומי לאמנות.

המבנה הראשון שאנדו תיכנן היה "בנס האוס" שנפתח ב־1992, ומיד אחריו נפתח "מוזיאון בנס" (הכולל חדרי מלון בקומות העליונות של המוזיאון). ב־2004 נפתח "מוזיאון צ'יצ'ו", מרחק 20 דקות הליכה משם, שבו אפשר לראות את סדרת "חבצלות המים" של מונה, לצד יצירות של וולטר דה־מריה וג'יימס טורל האמריקאים. 10 דקות הליכה נוספות יביאו אתכם למוזיאון נוסף, המציג יצירות של לי אופאן, יליד קוריאה.

כמה עשרות שנים אחר כך, הפך האי הקטן למוקד עלייה לרגל של אוהבי האמנות הפלסטית.

ב"טריאנלה", פסטיבל האמנות שמתקיים באיי ים סטו אחת לשלוש שנים, מוצגות יותר מ־150 יצירות של אמנים יפנים ובינלאומים. הפסטיבל מתקיים בשלושה חלקים לאורך שמונה חודשים (פסטיבל האביב נערך ממארס עד אמצע אפריל, עונת הקיץ מאמצע יולי עד תחילת ספטמבר, ועונת הסתיו מאוקטובר עד תחילת נובמבר). רוב התצוגות מתקיימות, כמובן, בנאושימה, אבל גם איים שכנים משתתפים באירוע, שהביא למקום בשנה שעברה 80 אלף מבקרים.