בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ. ואז הוא ברא את אדם וחוה, כלומר את חוה מונד. וביום השמיני הוא ברא את תצוגות האופנה, מגזיני הכרומו והקמפיינים. ואז בא הנחש, הלא הוא סוכן הדוגמניות הממולח, ופיתה את חוה — אבל במקום עם תפוח, הוא עשה זאת באמצעות חוזה שמן וקמפיינים בינלאומיים. וחוה התמסרה. ועתה חוה מונד, בת 34, היא שם לוהט בלונדון.
אחרי לידות שני בניה — הלל, 7 ואיתיאל, 3 — ממשיכה מונד הדתייה לשעוט באוטוסטרדת הקמפיינים, כשהיא לוקחת הפסקה רק לתפילות וקיום מצוות. השנים האחרונות בלונדון היטיבו עם האשה המרהיבה הזו: היא צילמה את הקמפיינים הבינלאומיים של מותג השיער "שוורצקופף", של חברת רכבי היוקרה "רולס רויס", ושל מותג המשקאות "שוופס". לקוחה מרוצה אחת היא קייט מידלטון, שלבשה במהלך ההריונות שלה בגדי היריון של המותג "סראפין", שאותו דיגמנה מונד.
"נבהלתי מארמני"
אבל מידלטון זה כסף קטן לעומת עיניה הבוחנות של המלכה אליזבת, שצפתה במונד מהשורה הראשונה באירוע צדקה שבו דיגמנה מונד בגדים של שאנל ואיב סאן לורן. "זה היה כבוד גדול להופיע מול המלכה באירוע צדקה, שם גם הכרתי את ג'ורג'יו ארמני, אבל לא ידעתי מי הוא. הוא ראה אותי מאחורי הקלעים, ליטף את ראשי והחל לדבר איתי איטלקית. נרתעתי וזזתי. אז בא העוזר האישי שלו ושאל אותי אם אני יודעת במי מדובר, ואמרתי שאין לי מושג. בעקבות המפגש ההוא, ארמני נתן לי קמפיין".
יש מישהו שתגידי לו "לא תודה"?
"אני לא מופיעה בשבוע האופנה. אני לא מידה אפס ולא אוהבת את השגעת הזו של לעמוד בתור עם 300 בנות נוספות. שבוע האופנה זה גם לא כסף טוב — ואני לא מתכוונת להרעיב את עצמי לשם כך. בעבודות אחרות עושים בוכטות של כסף וזה לא חייב להיות קמפיין גדול. כשאני מצלמת קמפיין עולמי לחברה כמו 'שוופס', השימושים של הקמפיין ברחבי העולם אינסופיים, אז אני מקבלת המון כסף. עבדתי עבור 'אסוס' עוד כשלא ידעו מי הם בארץ והרווחתי סכומים טובים. בסופו של דבר, נכנסתי לדוגמנות בזכות הכסף, לא התהילה והפרסום. אני כמובן לא מופיעה בעירום או חצי עירום. פעם שלחו אותי בטעות לאודישן לקמפיין הלבשה תחתונה. כשביקשו ממני להוריד בגדים, סירבתי. המלהק כעס ונזף בי: 'את מוותרת על חצי מהקריירה שלך'. הוא לא התייחס לאמונה שלי, אז אמרתי נקסט והמשכתי הלאה".
"המפלצת לא נוראית"
כמו היופי המהפנט של מונד, כך גם אישיותה — מרתקת, מעוררת רצון לדעת עוד, ולמרות שהסיפור שלה כבר סופר לא אחת, נזכיר שהיא נולדה בישראל, בת להורים ממוצא בריטי. מדי שנה נהגה לבקר את קרובי משפחתה באנגליה. באחד הביקורים עצר אותה סוכן דוגמניות ברחוב והציע לה לדגמן. הוריה הטילו וטו: "הם אמרו לי, 'קודם תסיימי לימודים ושירות לאומי ואז נדבר'". ואכן, אחרי השירות הלאומי היא טסה עם אמה ללונדון והחלה לעבוד בהילוך גבוה. מאז היא חיה על הקו. אחרי שהכירה את בעלה, איש העסקים והמסעדן ארני גוזלן, הם השתקעו בלונדון. "יש לו מסעדות פה, ועבורי מגורים בלונדון מספקים נגישות קלה ומהירה לכל מקום באירופה. אני יכולה לקפוץ לפריז לצילומים ולחזור באותו יום במהירות".
אז זהו, הדוגמנית הדתייה הראשונה עזבה את ישראל?
“לא, ממש לא! אם זה היה תלוי בבעלי, היינו חוזרים אתמול לארץ. אבל אני עדיין מכייפת ורוצה לנצל את ההזדמנויות הרבות שיש לי פה לפני שאני חוזרת".
מבחינתה, התואר "הדוגמנית הדתייה הראשונה" הוא מעמסה: "זה גימיק, לא משהו שבחרתי. התיוג הזה גרר השלכות רבות, לא בהכרח חיוביות. קיבלתי תגובות שליליות רבות מהמגזר הדתי, הודעות בסגנון 'את מביישת אותנו'".
לעומת זאת, בקהילה היהודית בלונדון דווקא מעריכים את המאמצים שהיא עושה כדי לשמור על חוקי ההלכה: "כאן יהודים חיים עם גויים, ולכן כשאני מפסידה עבודות שנופלות על שבתות וחגים, בקהילה היהודית מבינים אותי, מזדהים ומעריכים. אמרו לי, 'כל הכבוד שאת מצליחה ושומרת מסורת'. בארץ אנשים גוערים בי כי אני כביכול מצטלמת חשוף ולא צנוע".
ההדתה בישראל הולכת וגוברת. איפה זה מוצא אותך?
"אני לא מאמינה בכפייה דתית. דת היא דבר מבורך כשהיא באה מאהבה ומרצון. לא צריך להכריח אף אדם לשמור שבת אם הוא לא רוצה בכך. מאוד עצוב שמקרים בהם מעורבים אנשים קיצוניים מתפרסמים ומכתימים קהילה שלמה. אני עדיין קצת מתביישת שאני דוגמנית דתייה. אני הרי לא רבנית או עורכת דין. אין אמא דתייה שרוצה בת דוגמנית. גם לאמא שלי היה קשה בהתחלה, אבל בגלל שהוריי חזרו בתשובה ובאו ממקום פתוח ומקבל, הם למדו לקבל אותי והבינו שהמפלצת לא נוראית".
ובעלך?
“בעלי גדל כחילוני ולא רציתי לכפות עליו את הדת. בהתחלה אמרתי לו 'תעשה מה שאתה רוצה', אבל מאז שהילדים נולדו הוא שומר שבת בנוכחותם. יש מנהגים שאני מקפידה על קיומם ובעלי קצת פחות — וזה מקור למריבות תכופות. אבל באותה נשימה, אנחנו מכבדים אחד את השנייה".
על הגשר בין ישראל ולונדון היא זכתה לעמוד כשצילמה בבירה הבריטית את הקמפיין של חברת האופנה הישראלית "סבן סבנטי". "במהלך הצילומים גיליתי שהמותג נקרא כך על שם הכתובת של בית הרבי מלובביץ' בברוקלין. המעצב הראשי, שמוליק בן שושן, חזר בתשובה והחליט לקרוא כך למותג שלו", היא מספרת.
ומה החלום הבא שלה? מסתבר שמונד מנסה את מזלה בתחום המשחק, אחרי שהשחקן הישראלי־פלסטיני אמיר בוטרוס, שעושה חיל בלונדון, הכיר לה את הסוכן שלו. "אני הולכת לאודישנים רבים, מתוך הבנה שאני צריכה לצבור ניסיון וביטחון", היא אומרת.
