ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: ינאי יחיאל
    7 לילות • 10.10.2018
    חטיבת הראל
    אם דודו טופז היה בחיים שמו היה עולה בקמפיין MeToo. להזמין את ינון מגל לתוכנית הייתה טעות של גבר לבן. עמית סגל הוא בושה ולא אמין. ורון חולדאי נתן לנטע ברזילי מגבת במקום לדבר על צדק. אסף הראל רץ לרשות עיריית תל–אביב רגע לפני שהוא הופך שוב לאבא, ומסביר למה לא צריך ניסיון בניהול גופים גדולים כדי לטפל בתקציב של מיליארדים ואיך הוא יטפל בבעיה של האופניים החשמליים
    רז שכניק | צילום: ינאי יחיאל

    "אני מכיר את העיר תל־אביב יותר טוב מכולם. כהורה, כרוכב אופניים, שלא כמו אסף זמיר וחולדאי שלא יודעים באמת ממקור ראשון מה מצב מערכת החינוך", מתחיל אסף הראל נאום שגרתי מתוך קמפיין הבחירות שלו, ואז משחיל באלגנטיות את המשפט: "ועוד דקה אני אכיר את טיפות החלב שוב".

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

     

    רגע, רגע, מה? אתה בדרך להיות שוב אבא?

     

    "מה שזה נשמע, אני מצפה לבן ראשון, מיה (יסעור, עיתונאית ולקטורית בהוצאת ספרים, ר.ש) בחודש שישי. אנחנו קצת יותר משנה יחד".

     

    לא לקחת את הזמן, מה שנקרא.

     

    "לקחתי הרבה מאוד זמן עד שחזרתי לזוגיות רצינית. דפנה (לוסטיג, מגישת רדיו, אושיית תקשורת ואם בתו, ר.ש) ואני נפרדנו לפני חמש שנים וחצי. זה קלישאות ואתה לא יכול לדבר על הדברים האלה בלי קלישאות, אבל כשאתה פוגש פרטנר, מישהו שאתה מרגיש שזה בנאדם שיכול לחיות איתך כל החיים, זה ברור מהרגע הראשון. אנחנו ידענו את זה בלילה שנפגשנו. זה היה ברור".

     

    איך הכרתם?

     

    "בנילוס (בר טרנדי בתל־אביב, ר.ש). היה מקום ריק על הבר ודיברתי עם שתי הבחורות לידי. וכל השאר היסטריה. כמובן שנשארנו עד לסגירה, חברה שלה הלכה, דיברנו ודיברנו ושנינו הבנו שזה מהדברים האלה שקרה משהו גדול. לקח לשנינו הרבה מאוד שבועות להירגע מההתרגשות של ההבנה שפגשת פרטנר לחיים. זה משהו שהוא מאוד נדיר ולא קרה לי מאז המפגש עם דפנה, גם אז זה היה ברור ברגע הראשון".

     

    הכנת את עצמך מנטלית לחזרה הזאת ללילות לבנים עם תינוק צורח?

     

    "אין לי בעיה עם זה. החלום שלי זה משפחה גדולה. יהיה לנו בן ויש לי כבר בת, וזה מאוד מסקרן אותי. אני מקווה שזה לא ייגמר בזה. השאיפה היא לעשות עוד אחות ללילי. ישנתי מספיק בשנים האחרונות והגיע הזמן. אני רואה קורלציה ודמיון מאוד גדול בין הורות לתפקיד של ראש עיר. כהורה אתה שואל את עצמך איזה סוג אבא אתה רוצה להיות. האם אתה רוצה לעבוד כמה שיותר אבל הילדים שלי לא יראו אותי?"

     

    אם תהיה ראש עיר אתה תישאב לזה. יהיה לך זמן גם לגדל תינוק?

     

    "אתה חושב שתינוק לא יכול להיות בלשכה? זה לא או או. יש לנו תינוק כל יום במטה".

     

    בסיבוב הקודם, עם לילי, היית מאוזן בזה?

     

    "פעמיים בשבוע אני אוסף את לילי מבית הספר. כשהייתה לי את התוכנית היומית בערוץ עשר היא הייתה מתחת לשולחן בצילומים במשך תוכניות שלמות ובפרסומות היינו מדברים. בתוכנית האחרונה בערוץ עשר היא יצאה מתחת לשולחן. הייתה לה שם עמדה עם כרית, אייפד ואוזניות והיא הייתה צמודה אליי. במשרד היה לה שולחן עם עמדת צביעה וציור. היא הייתה איתנו בהסעה. אתה יכול להיות הורה קרייריסט. לילי ואני מאוד קרובים והקשר שלנו הוא כמו שחלמתי ודמיינתי שיהיה לי עם הבת שלי. כל הקלישאות של תיתן יותר, תקבל יותר חזרה, נכונות".

     

    אגב, דפנה פגשה את בת זוגך החדשה?

     

    "בטח, היא מאוד תומכת והייתה גם באירוע השקה שעשיתי עכשיו".

     

    אחד המועמדים לראשות עיריית תל־אביב, אסף זמיר, שם את הבת זוג המפורסמת שלו מאיה ורטהיימר, בפרונט. מה דעתך על זה?

     

    "כל מועמד וסגנונו, בוא נגיד את זה ככה. אבל לא זה העיקר בעיניי ולא שם הבעיות. הבעיות הן שאנשים חושבים שבגלל ששנינו צעירים ושלשנינו קוראים אסף אז אנחנו צריכים להתאחד. בלי להבין שאחד רוצה להמשיך במגמה הקיימת ואני רוצה כיוון אחר לגמרי. אסף זמיר התחיל בתור יחצן ובסופו של דבר בהרבה מובנים הוא נשאר יחצן, היום של עצמו.

     

    "בעשר השנים האחרונות אני לא יודע עליו כבנאדם ועל העמדות שלו שום דבר חוץ מזה שהוא הצביע עם חולדאי בעד כל מה שחולדאי אמר לו להצביע עליו. אם אתה עומד מאחורי ההצבעות שלך אז אתה כמו חולדאי, ואם אתה לא עומד מאחורי ההצבעות שלך - אתה בנאדם בלי אומץ ואחריות ציבורית, כי הצבעת על דברים שאתה לא מאמין להם. אני אפרגן לו, ולא אגיד שהוא לא מוסרי אלא שהוא הצביע לדברים שהוא חושב עליהם כמו חולדאי".

     

     

    × × ×

     

    אז כן, זה טקסט פוליטי. אחרי הרבה טקסטים שכללו מגוון גדול של נושאים: תוכניות כמו 'מסודרים' ו'הפרלמנט' ו'מ.ק. 22', וגם תוכנית דוקו על עסק הביש ותוכניות לייט־נייט ותוכנית תרבות, וגם תחקיר עיתונאי אחד שפתח קופת שרצים בתלמה ילין. הראל, בנו של אהרן הראל, חבר כנסת מהמערך שגם קיבל שם סכין בגב, נתקל בכמה שאלות מאז שהכריז על מועמדותו לראשות עיריית תל־אביב. ראשית, מה לך ולזה. שנית, יש לך בכלל סיכוי מול חולדאי שנמצא שם משנת 1998. שלישית, עיריית תל־אביב היא עסק שמגלגל מיליארדים ומעסיק אלפי עובדים, מה ניהלת לפני? ועוד שאלה, לפני כמה חודשים התחלת בכלל לעשות סדרה על דודו טופז ל־HOT – מה בדיוק תעשה איתה אם תהיה הפתעה ותיבחר?

     

    "אמרתי להוט שאני רוצה לרוץ להתמודד לראשות העיר, ושאני צריך לעשות הפסקה עם הכתיבה והסדרה, ושאם אני אבחר אני לא אוכל לעשות את הסדרה", מסביר הראל, אליו הצטרפו באחרונה שניים מילדיו של טופז בעבודה על הסדרה. "האנשים בהוט, לשמחתי, אמרו שהבחירות יותר חשובות".

     

    או שאמרו לעצמם, גם ככה אין לו סיכוי, אין מה לדאוג.

     

    "לפחות בפנים הם אמרו לי שזה הרבה יותר חשוב ושאם תצליח נתמוך בך. הוט שותפים לחזון שלי לעיר ואני חושב שזה יותר חשוב. אם לא אבחר אני לא יורד מהחלום לעשות סדרת דרמה על טופז".

     

    אמרת בתחילת הדרך שאתה מוצא קווי דמיון בין טופז ובין ביבי. מה עוד למדת עליו אחרי המון זמן של עבודה?

     

    "חשבתי שאוקיי, מול המצלמות דודו היה מופרע ופורץ גבולות ודמיינתי שמאחורי הקלעים יהיה עולם רגוע, נורמלי, שפוי יותר, לכאורה של אדם מהיישוב. אתה מגלה שמאחורי הקלעים החיים הפרטיים שלו היו הרבה יותר קיצוניים, שוברי מוסכמות, מפתיעים, בכל מובן. זה כאילו בנאדם שחי כל הזמן ב'מחוברים'. אנשים שם מייצרים יותר אקשן כי הם מרגישים שהם צריכים לספק דרמה. הוא חי ככה. אתה אומר לעצמך, 'לא יכולת לכתוב סצנות כמו שאנשים סיפרו בתחקיר שעשינו על דודו'. ככל שאתה מכיר אותו יותר אתה מבין שזה לא יכול היה להיגמר אחרת. הוא לא היה יכול לסיים את חייו כאדם רגיל".

     

    ומאיפה הגיעה האלימות?

     

    "אחת השאלות הגדולות שאני שואל את עצמי זה אם זה היה שם כל הזמן וזה רק חיכה לצאת או לא. הוא חי חיים ללא גבולות. משלב מאוד מוקדם בחיים שלו הוא התנהל בעולם כאילו הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. ומהרגע שזו התודעה, זה יהיה נכון מול נשים וזה יהיה נכון בטלוויזיה וגם באלימות.

     

    "הוא לא נתן דין וחשבון לאף אחד וזה היה רק עניין של זמן. זה לא שהוא היה בנאדם אלים, אבל זה בנאדם שחושב שהוא יכול לנהל את העולם כי 20 שנה העולם הוכיח לו שהוא יכול. כשהוא היה בשיאו בערוץ 2 הוא היה יותר חזק מהמנכ"לים של רשת, קשת וטלעד. האיש הכי חזק בטלוויזיה. שלט ברייטינג, בצופים, בחורות לא עמדו בפניו, בחורים לא עמדו בפניו. הוא עשה מה שהוא רוצה בכל תחום. כולל זה שקלינטון בא להתראיין אצלו אם הוא רוצה, וכשהוא אומר לכבות את האור העיר מכבה את האור. זה רמות כוח שקשה להתמודד איתן".

     

    הוא היה עושה קאמבק היום?

     

    "הוא יצא מהמרקע כי הפסיק להביא מספרים. הטרגדיה הייתה שהוא האמין בראשון בבידור ולא יכול היה להיות 2־3־4. האם יכול היה להיות מקום 12 ברייטינג? כן, אבל הוא לא היה מסוגל. הוא חשב שאין לו קיום אם הוא לא הראשון בבידור. העשירי הוא יכול היה להיות גם היום. הוא היה יכול לעשות תוכניות בוקר כל החיים".

     

    מה היה קורה לו בעידן של MeToo?

     

    "אם כל הנשים היו מחליטות לדבר, סיכוי טוב שהוא היה מאבד גם את תוכנית הבוקר. הוא לא בחל. אנשים שלא מרגישים שהם חייבים דין וחשבון, ככה זה. מאוד קשה להיות עם הכוח הזה שהוא באמת אדיר, ולא להתפתות להאמין שזה לנצח. מאוד קשה להיות למעלה וכל הזמן להגיד לעצמך שזה רגעי וחולף. כשהייתי בפריים־טיים של ערוץ 2 ידעתי שכל שנייה שאני שם היא זמנית, התהילה היא בת חלוף, אתה הטרנד והדבר החדש ומחר זה כבר לא. זה בסדר, תגיד תודה. זו ההתנהלות הנכונה. כשמורידים לך תוכנית אל תגיד, 'אוי הורידו לי את התוכנית', תגיד, 'איזה יופי שהייתה לך תוכנית שהחזיקה איקס זמן'. כמו בפוליטיקה".

     

    הבוס שלך לשעבר, מנכ"ל קשת אבי ניר, הותקף באכזריות על ידי דודו טופז. דיברת איתו לפני שהחלטת לעשות את הסדרה הזאת?

     

    "כתבתי לו שאני הולך לעשות את הסדרה והוא אמר תודה על כך שאני מודיע לו. רצה הגורל והפגישה האחרונה של אבי ניר ודודו הייתה איתי. זה היה היום האחרון שבו הם ישבו יחד".

     

    באמת?

     

    "דודו סיים את 'הראשון בבידור' ומולי שגב רצה שאבוא לקשת כי החתימו את אסי כהן ולא ידעו מה לעשות איתו. מולי אמר, 'אני רוצה שאסף יכתוב סדרה לאסי. בוא נעשה משהו על היי־טק'. ישבתי עם אבי ניר לפגישה ודיברנו על כל מיני דברים שאני יכול לעשות בקשת. והוא אמר, 'סדרה עם אסי זו אופציה אחת, מה היית עושה עם דודו?' זה היה אחרי שהודיעו שקשת זכתה במכרז ולפני שהוא עבר לרשת. אמרתי לאבי עקרונית שאני חושב שדודו צריך סדרה על גברים בני 55 שאחד מהם מת מהתקף לב, והם יוצאים לדרך והסדרה מתחילה כשהחבר השישי הולך לעולמו. את דודו דמיינתי עם הבחורות הצעירות ושיש לו ילד פה וילד שם ולא מסוגל להזדקן".

     

    רעיון טוב.

     

    "ואז אני מקבל טלפון אחרי כמה ימים, בוא לפגישה עם אבי ניר ודודו. אבי מציע לדודו, 'תישאר בקשת אבל לא עם תוכנית אירוח. צריך להמציא אותך מחדש בסדרה. אסף יספר לך את הרעיון'. ואני מספר את הרעיון לסדרה, דודו מקשיב ואז אני לא אשכח, הוא מוציא טבלה שהכין בבית ובה יש את קשת, רשת, ערוץ 10. והוא אומר לנו, רגע, 'רשת מציעים תוכנית שלוש פעמים בשבוע. כסף טוב. חשיפה טובה. אני אעשה מה שאני רוצה. יאהבו אותי. אני נותן לזה ציון שמונה. ערוץ 10 חשיפה בסדר. תוכנית כל יום. כסף טוב מאוד. מה אתם מציעים? סדרה? כסף בטח יהיה לא משהו, חשיפה בסדר, אוקיי. וככה הוא ממלא את הטבלה, מכניס לכיס ואומר, 'אני אחשוב על זה'. בסוף הוא אומר לי, 'בוא תלווה אותי לאוטו'. הולכים לחניה והוא אומר לי, 'מה הלוחות זמנים?' אמרתי לו, סדרה בגדול זה שנה כתיבה ועוד חצי שנה לצלם ולערוך, אז בערך שנתיים מהרגע שמתחילים. הוא מביא לי מבט ואומר לי, 'נראה לך ששנתיים אני לא אהיה בטלוויזיה?' נכנס לג'יפ, טורק את הדלת בעצבים, וזו הייתה הפעם האחרונה שהוא ראה את אבי ניר ויצא מבניין קשת".

     

    אז יש לך חלק אקטיבי בהיעלבות שלו מקשת?

     

    "ההיעלבות הגדולה קרתה דווקא כשהיה בערוץ 10 ואז אבי ניר שידר מולו בלי פרסומות והוא נעלב. זו הייתה הפעם הראשונה שהעולם לא התנהג כמו שהוא ציפה. בערוץ 10 המציאות טפחה על פניו".

     

    כמו של כל מי שמגיע לערוץ 10.

     

    "כשבאתי לערוץ בסיבוב האחרון, היו לי שלושה אחוז. זו כמות שמנצחת את הבחירות בהליכה. כמעט 100 אלף איש. בתל־אביב יש מעל 400 אלף בעלי זכות בחירה. אתה יודע כמה הצביעו לחולדאי? 70 אלף. ראש העיר הגדול, החזק, זה שאומרים שאין סיכוי מולו, זכה רק ב־70 אלף קולות. זה המספר".

     

    תגיד, מה בוער לך לקום יום אחד ולרוץ לראשות עיריית תל־אביב?

     

    "קודם כל אני בא מבית פוליטי, אבא היה חבר כנסת שתי קדנציות במפלגת העבודה והיה עם בן־גוריון ברפ"י. יש כתבה שלי בעיתון העיר בגיל 16, כשעבדתי במטה של פרס, אומר, 'אני אהיה ראש ממשלה'. אז זרע הפורענות היה שם.

     

    "אחרי הצבא נסעתי לניו־יורק, 1994, פתאום גיליתי איך נראית עיר בעולם והייתי בהלם תרבות ממש. זה היה באמת מאוד עוצמתי. גרתי שם שנתיים, עבדתי ב'מעריב', והחלטתי שאני חוזר לארץ ולומד אדריכלות כי בעיר כמו ניו־יורק זה נראה משהו מאוד מפעים. וגם אהבתי את זה שזה תואר כמו של ביבי, זה תמיד יפה להגיד 'אתה אדריכל'. אז חזרתי לישראל והבנתי שפה אנחנו פחות ארץ של אדריכלים ויותר של קבלנים".

     

    שטאנצים אצל גינדי.

     

    "מה השמות שאנחנו יודעים, גינדי וחג'ג'. אין אדריכלים מוכרים. היה רגע שהזמינו אותנו ליום עיון על מגדלים בירושלים כן או לא. אולמרט היה ראש העיר ועולים דוברים ומסבירים למה זה לא טוב שיהיו מגדלים בירושלים ושזה יהרוס את קו הרקיע. ובסוף היום עולה אולמרט ואומר, 'תודה רבה, היה מאוד מעניין, אף אחד לא שאל אתכם. יהיו מגדלים'. וברגע הזה הבנתי שאוקיי, אני לא רוצה לעצב מגדלים שהפוליטיקאים יחליטו עליהם. אלא להילחם. בסופו של דבר פוליטיקאים משפיעים יותר איך תיראה העיר. כשעזבתי את בית ספר לאדריכלות אמרתי לכל המורים שלי שאני אחזור בתור ראש עיריית תל־אביב. הבנתי איך עובד הסיסטם, אני הולך לטלוויזיה ואחזור מהצד השני. אתה יכול לשאול את המורים, הלל שוקן, אמנון בר אור, הם זכרו, כי זה נשמע יומרני, ילד בן 25 אומר שהוא הולך להיות ראש העיר".

     

    אוקיי, זה היה מזמן. ומה עכשיו?

     

    "בעקבות המונולוגים בערוץ עשר בסיבוב האחרון משהו בי השתנה. בהתחלה המונולוגים היו שטותיים, רק בדיחות ודאחקות. בשלב מסוים, זה היה בעיקר סביב סערת שוברים שתיקה, ראיתי שאף אחד לא מגן עליהם וכולם חלק מהעליהום, והרגשתי מחויבות. אמרתי, יש לי תוכנית טלוויזיה כל ערב ואני יכול לומר בדקות הראשונות גם דעות. גם סביב אינתיפאדת ההצתות כשכל התקשורת דיברה פֶה אחד שהערבים מציתים. הרגשתי שיש קולות שלא נשמעים ואנשים מפחדים להשמיע אותם בגלל העליהום ברשתות.

     

    "פתאום הדבר הזה הפך להיות מרכז התוכנית והתחיל לקבל תהודה. היינו תוכנית נישה אזוטרית וכשבאתי ואמרתי את הדעות שחשבתי שהן הכי פרטיות גיליתי שיש הרבה יותר כאלה בארץ ממה שאנחנו חושבים. גם יהודים וגם ערבים שיתפו את המונולוגים והם צברו תאוצה. חלק מהמונולוגים הגיעו למאות אלפי צפיות והכל אורגני, מעולם לא שילמנו על קידום. גיליתי להפתעתי שיש הרבה יותר אנשים שמחזיקים בדעות האלה שקוראות לפיוס ושוויון ושהם נגד הסתה ופילוג".

      

    עם החברים לסיעה. עו"ד אמיר בדראן, אסף הראל, ושולה קשת
    עם החברים לסיעה. עו"ד אמיר בדראן, אסף הראל, ושולה קשת

    ולמה החלטת לרוץ בסוף?

     

    "שני דברים. 1. כיכר אתרים. ברגע שראיתי שהולכים להרוס את הכיכר ולהפוך את זה לעוד מגדלים ליזמים מול הים. 2. כתבה גדולה על כך שאיש לא רץ מול חולדאי כי הוא ראש עיר חזק ואין סיכוי מולו. התחושה שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, לבנות ארבעה מגדלים על הים".

     

    תקפת את אסף זמיר שיש לו ניגוד עניינים בנושא הזה. מה ניגוד העניינים?

     

    "אני יודע דבר אחד, אריאל רוטר (הבן של אתי וגבי רוטר, הבעלים של קסטרו ובעלה של רותם סלע, ר.ש) הוא מהיזמים והוא חבר של אסף זמיר והוא נמצא בכל סרטי הבחירות שלו. גם רותם סלע. הם מעורבבים. ובגלל זה אסף לא מביע דעה על פרויקט שהוא בעיניי הכיכר הציבורית האחרונה מול הים. אם אתה חושב שאתה בניגוד עניניים לדבר כזה חשוב, אז אתה בניגוד עניינים להיות ראש עיר. אסף זמיר זה הון־שלטון. עפרה שטראוס באה להשקה של הקמפיין שלו עם בכירי המשק. האליטה הכלכלית".

     

    ממטה זמיר נמסר בתגובה: "אנחנו מזמינים את הציבור לעקוב מקרוב אחר הפרסומים של אסף זמיר ולהיווכח עד כמה רחוקות ההאשמות המופרכות הללו מהמציאות".

     

    "אנחנו עשינו השקה ב'כולי עלמא' ובאים פעילים חברתיים, הרשימה שלנו היא חברתית", אומר הראל. "היו הרבה מאוד אקטיביסטים שהגיעו להשקה. לא משנה אם זה דב חנין או ברק כהן או אייל שני".

     

    אייל שני הוא אקטיביסט?

     

    "צודק, הוא אדם שמביע את דעתו על העיר, הוא לא אקטיביסט".

     

    אוקיי, תמשיך בבקשה.

     

    "אהוד ברק הזמין אותי לשיחה לפני שנה ואמר לי, איש כמוך חייב ללכת לעשייה ציבורית. כי אנשים יודעים היום שיש לך אומץ, שאתה מסוגל להילחם על הדעות שלך גם אם הן לא פופולריות ואתה איש אמין. אלה הערכים שחשובים בעשייה ציבורית יותר מאשר מה אתה חושב על הכיבוש. השאיפה שלי היא להציג מודל אחר לתל־אביב, וגם לשאלה מה זה ראש עיר ומה זו עיר. ביבי רוצה שתחשוב שראש הממשלה זה ביטחון ולכן הוא מדבר על איראן. חולדאי רוצה שתחשוב בנייה ומדרכות ואז הוא היחיד. אני בא ואומר רגע, 'ראש עיר יכול להיות קודם כל סמן ערכי'. אני מדמיין את תל־אביב כמי שתוביל את המחנה הליברלי. חולדאי הוא מאבות הבועה, ביום שבו נטע ברזילי זכתה באירוויזיון העבירו את השגרירות לירושלים, מהומות בעזה, 52 הרוגים, כל המזרח התיכון רותח, וחולדאי עולה על הבמה בכיכר רבין עם נטע ברזילי".

     

    נכון. יש עם זה בעיה?

     

    "האם הוא אומר משהו על מה שקורה במדינה? לא? אפס אחריות לאומית. נותן לנטע מגבת שבה כתוב תל־אביב לאב נטע ויורד מהבמה. בזמן שבירושלים יש טירוף משיחי, תל־אביב יכולה שראש העיר שלה יציג איזה אלטרנטיבה לקיום פחות מפלג. הוא אומר לנו ראש עיר לא צריך להתערב. אני אומר לך ברקת מתערב, ביבי מתערב, וחולדאי בבועה".

     

    הביקורת עליך אומרת: אין ניסיון ניהולי ולתל־אביב יש תקציבי ענק. אופרציה.

     

    "אנשים לא יודעים שמי שבפועל מנהל להם את העירייה גם היום זה מנכ"ל העירייה. לעירייה יהיה מנכ"ל חדש ואם זה תלוי בי הראשון שיקבל את ההצעה זה יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ עשר. מנכ"ל עתיר ניסיון, איש ערכי, ניהל מאות מיליונים והתמודד עם תוכניות קיצוצים ושאלות עיתונאיות".

     

    אבל בסוף ראש העיר מקבל את החלטות.

     

    "איזה ניסיון ניהולי היה לחולדאי? הוא ניהל את הגימנסיה. מפקד טייסת זה מכובד מאוד אבל הם לא עוסקים ברכש, במינהלות רציניות. אני בן 46. זה גיל טוב לכל זה. אתה 25 שנה אדם בוגר בעולם, עשית דברים. עברתי להיי־טק, חזרתי, עשיתי סיבוב אחד של סאטירה וסיבוב שני. הפכתי לאבא. אם אני רוצה לצאת לקריירה ארוכה של 15 שנות עשייה ועוד בשיא הכוח, זה הזמן".

     

    תגיד, אתה באמת חושב שזה הולך לקרות?

     

    "אני מרגיש שבשבועיים האחרונים, מאז שהתגבשה הרשימה שלנו, 'אנחנו העיר', שיש התעוררות ותקווה ואני מקווה שזה ילך ויגדל עד הבחירות אבל זה מתחיל לקרות והשטח מרגיש שמשהו קורה".

     

    ואם לא?

     

    "אם חלילה לא ניבחר, אז נישאר חמש שנים אופוזיציה, ונבוא להתמודד שוב".

     

     

    × × ×

      

    הקשר שלנו הוא כמו שחלמתי. הראל עם בתו לילי
    הקשר שלנו הוא כמו שחלמתי. הראל עם בתו לילי

    רגע לפני הקמפיין הפוליטי, היה הראל חלק מקמפיין עולמי לא פחות חשוב: MeToo. בתחקיר עיתונאי שפירסם ב'הארץ' חשף את ההטרדות המיניות שהוא ואחרים עברו כשלמדו בבית הספר תלמה ילין על ידי אחד ממוריו, מנחם נבנהויז. החשיפה גרמה לפרסומים נוספים על מורים שקיימו יחסים אסורים עם תלמידים בבית הספר, כולל חשיפה אחת, במגזין מאקו, שהסתיימה באופן טרגי עם התאבדותו של בועז ארד. "אני גאה בתחקיר על תלמה ילין", הוא אומר. "זו הייתה חוויה מטלטלת באופן אישי לגלות את הדברים האלה. אני חושב שזה העלה לדיון נושא שכמעט לא נוגעים בו. אם גרמנו להבהרת הקווים והגבולות בין מורים לאמנות לתלמידים בגילאי התיכון, זו זכות וזה דבר חשוב".

     

    ידעת על בועז ארד?

     

    "מרגע שיצא הסיפור שחשפתי, הטוקבקים היו מלאים. כולם כתבו שיש עוד סיפורים ועוד מורים. אבל לא באתי למסע צלב נגד תלמה ילין וחשבתי שאם זה עבר הלאה אני את שלי עשיתי. מאוד עצוב שזה נגמר בהתאבדות. אהבתי את בועז ארד, הכרתי אותו, לא ידעתי בזמן אמת על הדברים שיוחסו לו. זו גם לא הייתה המגמה שלי. אני מאוד חששתי, כשאני חשפתי את המקרה שלי, ממה שיקרה לאדם הזה בעקבות הפרסום. ביקשתי ממנו תגובה וזו הייתה אחת השיחות הקשות שניהלתי בחיי. לא חושב שהייתה לי שיחה כל כך קשה. זה כמו להודיע לאדם שמישהו שהוא אוהב נפטר".

     

    וזה בנאדם שעשה לך רע בעבר ואתה שונא אותו, ואולי קצת מרחם עליו.

     

    "גם ריחמתי עליו, כן. לא שמחתי, זה לא משמח. אבל אתה כן עושה דבר עם תחושה של צדק, שאתה עושה את הדבר הנכון".

     

    חששת שהוא יעשה לעצמו משהו?

     

    "כן. בגלל זה ניסיתי לעשות את זה בצורה הכי אמפתית. התקשרתי שבוע לפני ואמרתי: אם אתה רוצה שהמשפחה שלך לא תהיה בארץ, אני נותן לך זמן להתארגן, להודיע לחברים ולמשפחה, כי אני מבין מה המשמעות של מה שאני אומר, ומה שאתה הולך לעבור. ברור שזה יתפרסם והחיים שלך ישתנו".

     

    ומה חשבת על מקרה בועז ארד כשזה קרה?

     

    "הרגשתי אחריות מסוימת. כל זה לא היה קורה כנראה אם לא הייתי מציף את זה. מצד שני יש פה אחריות ציבורית והייתי חייב לעשות את זה. בכל מקום שבו הייתי ניסיתי לפעול על פי צו מצפוני, בשיא ההצלחה בקשת כשקיבלנו פרס אופיר על 'הפרלמנט' דיברתי על היחס של קשת לתסריטאים. מה שאני יכול להביא לשולחן זה שאתם יכולים להאמין לי שאני כנה, בנאדם ערכי. הסתה ברשת מימין ומשמאל, קיבלתי הכל. אין לי בעיה להתעמת גם עם הצל או עמית סגל".

     

    עמית סגל גם נכנס בך חזרה.

     

    "לא מתרגש. הוא הגיב למונולוג שעשיתי עליו, ואני עדיין עומד מאחורי כל מילה שלו. יש שני עמית סגל. בניגוד אליו, שהוא פוסל אותי לגמרי, אני לא פוסל את כולו. יש לי מספיק יושרה להגיד שיש לו צד עיתונאי רציני שעושה עבודה טובה ואני מעריך אותה. הוא עשה תחקירים רציניים וחשובים. יחד עם זאת, כשהוא עוסק בנושאים שקשורים לארץ ישראל השלמה, טרור, כיבוש, הוא מדבר מהפוזיציה בדיוק כמו ריקלין. ריקלין לפחות אומר, 'אני דובר של ביבי'. עמית סגל לא אומר שהוא דובר של בנט. רגע אחד הוא מדבר באובייקטיביות על אורן חזן ורגע שני נכנס בשמאל מתוך פוזיציה לאומית. אין לו בעיניי את היושרה להודות בזה והמונולוג שעשיתי עליו הראה כמה מעט עיתונות יש לו כשהוא מדווח על השטחים ומצד שני באיזה רצינות הוא עוסק באורן חזן".

     

    הוא ביטל אותך לגמרי כלא ראוי בתגובה שלו.

     

    "הוא מדבר כמו ילד, אומר שאני כלום. הדרך היחידה שלו להתגונן זה לומר שאני לא שווה כלום. הוא לא מסוגל להעריך אותי, ובכל זאת עשיתי דבר או שניים בתקשורת. הוא לא מסוגל, כי הוא ילד ומפחד שיפגעו באמינות שלו. אין לו את היושרה לומר שבנושאים שקשורים לאבא שלו, אורחות חייו, הוא מדבר מהפוזיציה. לפחות תודה בזה. זו הדרישה שלי גם מחברת החדשות. זה הפרשן הפוליטי שלכם, שמדבר מהפוזיציה? בושה. הוא לא אמין בנושאים האלה. לא יכול להיות שזה הפרשן. לא מבינים שהלעג שלו והדה־לגיטימציה שלו לשמאל היא לא לגיטימית בערוץ הכי נצפה במדינה. אז יש לי אג'נדה נגדו. אני לא אומר שצריך לפטר אותו אלא שצריך לזכור שהוא מדבר מפוזיציה ברורה שיש לה מטרה ושלא יכול להיות שזה הקול היחיד שנשמע מערוץ 2 ובגלל זה הוא בלחץ ממני. כי אני חושף את השקר שהוא מנסה למכור".

     

    עמית סגל מסר בתגובה: "אני מאחל לאסף הראל להמשיך להצליח".

     

    הבאת את ינון מגל לתוכנית וזה עורר עליך ביקורת. היום היית עושה את זה?

     

    "היום לא הייתי עושה את זה. כהכנות לתוכנית פגשתי הרבה מאוד אנשי ימין ורציתי שיהיה בטלוויזיה דיאלוג ימין־שמאל עכשווי. עשיתי שיחות עם יועז הנדל ואמילי עמרוסי ועם ינון פתאום הייתה אש. התווכחנו ונהנינו להתווכח והרגשתי שהוא עושה את זה בהומור. אבל לא הבנתי נכון שזה נתפס כאילו אני נותן לגיטימציה להתנהגות שלו בעבר. פיספסתי כי אני גבר לבן שחושב שאם לא היה שם כתב אישום, זה עבר. היום אני מבין שזה לא נגמר במה הייתה השורה התחתונה המשפטית של זה, אבל לא ראיתי את זה אז. זו הייתה טעות ומקור הטעות לא היה התעלמות מהדבר הזה אלא חיפוש דיאלוג שמאוד חסר. עיוורון של גבר לבן בתקשורת שלא נתן מספיק תשומת לב למקרה של ינון מגל".

     

    ינון מגל מסר בתגובה: "מעניין, כי לא הרגשתי שבתור גבר לבן ומועמד לראשות עיריית תל־אביב הייתה לו בעיה להתראיין לתוכנית שלי ב־103FM. כשיגמור להתבלבל עם עצמו שירים טלפון".

     

    בסוף, המועמדים המרכזיים לראשות העירייה הם שלושה גברים לבנים.

     

    "זה מאוד חבל ומאכזב אבל כל דבר שאגיד כגבר לבן יישמע לא טוב. אבל הייצוג הנשי אצלנו הוא שני שלישים מהרשימה. אני מאמין שנהיה הפתעת הבחירות ושנשחזר את ההישג של דב חנין ו'עיר לכולנו' שזה אומר שישה חברי מועצה. זה אומר שייכנסו ארבע נשים".

     

    מה לגבי דרום העיר. זו סוגיה בוערת עם הפליטים.

     

    "אפילו על איך קוראים להם יש מחלוקת ופה אני חושב שהעירייה חייבת לקחת אחריות. ביבי כשקשה לו אומר בג"ץ, כשחולדאי לא מצליח הוא אומר זה ישראל כץ והמדינה. בנוגע לעובדים הזרים, תל־אביב צריכה לאמץ את מתווה אנשי העסקים. הם היחידים שניסו לפתור את זה, ישבו ובנו תוכנית איך אתה משלב את העובדים הזרים בחברה הישראלית. המהלך הראשון הוא לתת להם ויזות שהייה, להקל בשכירות, להוריד חסמים בדיור והעסקה ואז הם יהפכו לחלק מהחברה הישראלית ויתפזרו ברחבי הארץ. אם תרצה לגרש והם יחיו בפחד הם לא יזוזו מדרום תל־אביב. ואי־אפשר לגרש אותם".

     

    יש כאלה שמאמינים שכן.

     

    "אתה יכול להסתכל על המציאות, להכיר בה ויכול למכור אשליות ועל הדרך שנאה ופילוג כי זה מה שמביא מצביעים".

     

    איך אתה עם כל המרתונים שסוגרים את תל־אביב?

     

    "הג'ירו לימד אותנו שאפשר לעשות אירועים בשבת בבוקר אם רוצים. לכולנו יהיה הרבה יותר קל בעיר אם יהיו מרוצים בשבת בבוקר. הסיבה היחידה שזה בשישי היא ההסכמים הקואליציוניים של חולדאי עם ש"ס. הסטטוס קוו כרגע פוגע ברוב התושבים". (מחולדאי לא נמסרה תגובה לטענות בכתבה).

      

    עמית שאבי
    עמית שאבי

    ואופניים חשמליים?

     

    "יש לנו תוכנית מפורטת. דבר ראשון להפריד את האופניים מהמדרכות. דבר שני, לבקש סמכויות ממשרד הפנים לרישוי אופניים וברגע שלכל אופניים יהיה מספר אז כל מצלמה תוכל לתת קנס לכל מי שעובר באדום ועולה על המדרכה. שלוש, אכיפה של החוקים הקיימים. היום אופניים חשמליים אמורים להיות תחת הגבלת מהירות. אם הכלי נוסע מעל 25 קמ"ש אפשר להחרים אותו. לא אוכפים את זה ואת עניין הקסדות. זו אכיפה שאפשר לבצע על ידי פקחי חניה. יש לנו רעיון לשירות מוניות חכמות שעובד בניו־יורק, שיקגו, ברלין. ברגע שתאפשר תחבורה ציבורית בשישי־שבת אנשים יוכלו לוותר על המכוניות".

     

    מתכונן לאירוויזיון בתל־אביב?

     

    "מאוד תוהה בתור ראש עיר מה אני הולך להגיד על הבמה, זה מה שמעסיק אותי כרגע, מה ראש עירייה צריך להגיד שם. זו צריכה להיות חגיגה פופית כיפית וצריך להשאיר אותה נקייה מפוליטיקה".

     

    בסוף, אתה רוצה להיות ראש עיר שנחשבת חתיכת בועה.

     

    "ההפך מבועה, 'מדינת תל־אביב' מעיד על אימג' מנותק ואני רואה את זה כתל־אביבי בתחילה. קשה לעשות תחבורה ציבורית בשבת, נתחיל בתל־אביב, חיפה לא יכולה לסחוף לבד. נישואים אזרחיים, נתחיל פה. הם מוחקים ערבית משלטים, אנחנו נוסיף, נאפשר נישואים לקהילה הגאה, אפשר לשלוח מסר שאם זה יתחיל בתל־אביב זה יחלחל לכל המדינה. רק אם יש לך חזון לראות את העיר שמובילה את המדינה קדימה. היום אין לך את זה. מתל־אביב זה יכול להגיע לכל מקום. בואו לא נקטין ראש, להפך, נבקש שהעיר שלנו, כמו ניו־יורק למשל, תייצג את כל המהלכים".

     


    פרסום ראשון: 10.10.18 , 19:56