רומנטיקה רעה

הגרסה הרביעית ל'כוכב נולד' בתולדות הוליווד, מאכזבת. השחקן והבמאי בראדלי קופר, שהיה שותף לכתיבת התסריט, לא עשה אותו רלוונטי מספיק כדי להצדיק את עשייתו מחדש. מה גם שקופר הוציא מתחת ידו מוצר דל שומן, עם נגיעות פסיכולוגיות לא מפותחות, המעוררות ציפיות שאינן מתממשות.

הרומן הטרגי, שהתרחש במקור בגרסת 1937 בעולם הקולנוע והועתק בצדק לעולם המוזיקה ב־1976, מספר על אליל רוק נערץ (קופר) המתאהב בעובדת מטבח שהיא גם זמרת מוכשרת (ליידי גאגא). הוא מצרף אותה להופעותיו, אך בעוד היא מפתחת קריירה עצמאית, הוא עצמו מידרדר בנתיב של הרס עצמי.

בהיבט הדרמטי, קופר התסריטאי מצמצם למינימום מעורפל את המניעים שדוחפים את כוכב הרוק לאלכוהוליזם אובדני. האם זה תסביך אב? האם זו קנאה בכוכבת שגילה? האם זה חוסר היכולת שלו לשלוט בקריירה ובאמנות שלה? מבחינה סגנונית, קופר הבמאי מעדיף להיות זבוב על הקיר, המתבונן מהצד בשלבי נפילתו של אליל רוק. הבדידות, הנסיעות הארוכות בלימוזינה, בתי המלון המנוכרים - קופר חוזר וממחזר בבנאליות את גורלם של כוכבי רוק מעשרות סרטים קודמים.

מה נותר? הכימיה הנהדרת בינו לבין גאגא. לאחר שהשילה מעצמה את מסכות הופעתה האקסטרווגנטית, גאגא מתייצבת בשר ודם מול מצלמת הקולנוע ומעוררת הרבה אמפתיה לדמות שהיא מגלמת. וכשהיא שרה - הנשימה נעצרת. קופר מרתק לא פחות ממנה. גם כשהוא מבצע בעוצמה רוק של אמצע הדרך וגם כשהוא מגלם את האמן המיוסר. השחקן כובש את המסך בדימוי של מאצ'ו קאובוי, עם קול עמוק, הגייה דרומית, עיניים כחולות וחיוך מבויש, שאהבתו העמוקה לאשתו לא מצליחה להתגבר על דיכאונו הקליני. חבל שהופעתם הכריזמטית לא מחזיקה את כל הסרט, הנעשה דהוי ומתמשך לקראת סיומו.