ספר טיסה: צלב החלב - נל ליישון
צבע החלב נל ליישון
הסיפור הזה מתרחש באנגליה הכפרית של תחילת המאה ה־19, אבל ברוחו הוא כל כולו טבול בימינו אלה, ימי קמפיין MeToo# ודומיו, ימי המאבק נגד הטרדות ואלימות מינית נגד נשים, ימים של שינוי תודעה. כי מה שאפשר ללמוד ממָרִי, גיבורת "צבע החלב" (מאנגלית: רותם עטר/ הוצאת תשע נשמות), אפשר וצריך ללמוד גם בימינו מנשים שנאבקות על קולן. זה לא מקרי שליישון הייתה מועמדת עם הספר הזה לפרס "פמינה" הצרפתי — אחד הפרסים הספרותיים היוקרתיים באירופה, שכל השופטים בו הן תמיד נשים. יש משהו בכתיבה שלה שממכר מהדף הראשון, ומעניק תחושה כאילו היא כותבת את קולותיהן המושתקים של הנשים לאורך הדורות.
מרי - נערת חווה בת 15 עם רגל פגומה ושיער בצבע החלב, שקוראת תיגר על גורלה - נאבקת לכתוב את סיפור חייה במילים שלה, גם אם בשגיאות כתיב ובתחביר עילג, גם אם רק עכשיו למדה לכתוב והיא לא בדיוק סופרת. זוהי עדותה ואיש לא יוכל לערער על כך: "זה אני שכתבתי כל אות. זה אני שכתבתי כל מילה".
סיפורה של מרי הוא לא בהכרח סיפור ניצחון, כי אם סיפור טרגי. נוסף על כך שנולדה נכה ויוצאת דופן, היא נאלצת להתמודד עם עובדת היותה אישה. אביה, שלא מרוצה מצליעתה, מוכר אותה לכומר הכפר כדי שתעזור במטלות הבית ותטפל באשתו החולה, והיא הופכת למעשה לשפחה. אבל גם לשפחות יש רגעי בריחה, וכך היא לומדת לקרוא ולכתוב, זוכה בכך לעצמאות פנימית, נדירה לנשים בתקופתה, וגם אינה מוותרת למי שפגעו בה מינית ונפשית.
על כך היא נאלצת לשלם בחירותה, והיא נכלאת בין ארבע קירות, אבל העולם שבראשה חי ופועם. מתוכו היא מדמיינת ומתארת בכתב את העולם שבחוץ, על השדות והעצים והציפורים והגשם, ובכך מנצחת למרות כל הכאב.
"צבע החלב" הוא סיפור נפלא. למרות הקושי שבתרגום אנגלית משובשת לעברית משובשת, הספר מצליח להעביר את תחושת השפה והעולם של מרי. וגם אם נדמה שכאבה גדול מנשוא, תמיד יש תקווה קטנה — פעם בזכות הדין והצדק, פעם בזכות הכתיבה.
עמודים: 219.
ציטוט: "זה הספר שלי ואני כותבת אותו עם היד שלי. בשנה הזה אלף שמונה מאות שלושים ואחת למושיענו אני הגעתי לגיל חמש עשרה ואני יושבת על יד החלון ואני רואה הרבה דברים".
