למה החלטתי ללכת לאקדמיה
בואו נבחן את עצמנו רגע בכנות. אם הייתה לנו אפשרות לגיטימית וחוקית לרכוש לעצמנו תואר בלי העניין המעיק הזה של ללמוד באמת, להגיש עבודות ולהיבחן, כמה מאיתנו היו בוחרים ללמוד וכמה לשלם ולגמור עם זה בחמש דקות של העברה בנקאית?
בשנים האחרונות למדתי שרוב האנשים - להוציא רופאים, נניח - מוכנים לשלם. עבורם הלימודים אינם ערך כשלעצמו אלא אמצעי להשגת תואר, שבאמצעותו הם מקווים לרכוש מקצוע או הצלחה. למדתי, משום שלא פעם התבקשתי - תמורת תשלום כמובן - לכתוב עבור אנשים אחרים עבודות שונות, בתחומים שונים ובשלבים שונים של התואר.
אמנם לא מדובר ברכישת תואר באוניברסיטה פיקטיבית בקזחסטן, אבל הרוח דומה: משלמים למישהו אחר כדי שיסייע לנו לדלג על שלב מעיק אך הכרחי בלימודים, שלב שנועד לסייע לנו ללמוד ולדעת את החומר. אני מניח שלא אגזים אם אהמר שרוב האנשים היו מוכנים לקנות גם את הציון במבחן, אם זה היה אפשרי.
השבוע אמצא את עצמי לראשונה בשערי האקדמיה, למרות שבמקצוע שבו אני עובד אין שום ערך לתואר. לא לראשון, לא לשני ולא לשלישי. למען האמת, אפילו תעודת בגרות - ואין לי כזאת, מזכרת נאה מילדות - אינה הכרחית. אם להיות כן, הסיבה העיקרית שהחלטתי ללמוד היא שאני מאמין שבסופו של התהליך, התואר או התארים הללו יועילו לי. התארים, לא בהכרח הלימודים. הלוואי שאופתע ואמצא אתגר בלימודים, אבל מן הסתם הבחירה ללמוד עכשיו, למרות העלות המצטברת הגבוהה, מושתתת על הבנה בסיסית שלימודים לתואר הראשון הם מטרד, מכשול פשוט וקל, בדרך לתארים הבאים. אם הייתי חושב שיהיה לי קשה, שזה יגזול זמן רב מדי, סביר להניח שהייתי מוותר.
אולי זאת בעיה שהאקדמיה נתפסת כך, אבל מלבד יחידי סגולה, המטרה של רוב הסטודנטים אינה ללמוד אלא להצליח. כלומר לסמן וי, לעבור לשלב הבא במשחק; לדלג למסך הבא, עם מינימום פסילות. כמו בבית הספר, כך באוניברסיטה או במכללה. ולכן שוק העבודות הפורח, וכמוהו שוק רכישת התארים בחורים נידחים. אני בוחר כמובן בתחומים שמעניינים אותי, כדי לא להשתעמם ולהתייאש, ואולי גם כדי להביא תועלת מסוימת. אבל אם המטרה הייתה העשרה והשכלה בלבד, לא בטוח שהייתי נכון לשלם עשרות אלפי שקלים. הייתי יושב בבית וקורא ספרים להנאתי, כפי שעשיתי עד היום.
יש כמובן גם מטרות משניות. למשל, ההצהרה: אני מאמין בהשכלה הגבוהה ובכלים שהיא נותנת. בעיניי, בעולם שבו הבלבול בין דעות לעובדות הופך למגפה, האקדמיה היא כלי נשק משמעותי בהשבת מלחמה שערה. באופן טבעי האקדמיה אמורה להיות תרופה יעילה למחלות חברתיות ממאירות כמו בורות. זאת כנראה אחת הסיבות למאבק של סוכני הפצת בורות וטיפשות נגדה. לתפיסתי, אני לא יכול לשחק בשדה הזה בלי להכיר אותו מבפנים. כמי שמטיף ללימודים, מן הראוי שלכל הפחות אנסה גם בעצמי. מי יודע, אולי יתברר לי שטעיתי.
