סטאר־קוואליטי

פרסומת שמטרטרת לנו כבר יותר משבוע בראש, מזמינה אותנו לצפות בערוץ חדש ש"כולו כוכבים". בלי לתהות על ה"סטאר־קוואליטי" של גל צרויה ועומר פדידה, שהמשחק בין קבוצותיהם הפועל אשקלון והפועל כפר־סבא פתח את מסכת השידורים הישירים של הערוץ, כדאי לשאול כמה שאלות על מקומו של הכוכב בספורט.

אנשים אוהבים ספורט משתי סיבות: ההנאה מהביצועים של הספורטאים - ובעיקר הכוכבים, וההזדהות עם הקבוצות והנבחרות שהם אוהדים. אתה יכול ליהנות ממשחק ענק בליגת האלופות או במונדיאל, אבל הלב שלך יתרגש באמת כשתצפה בקבוצה שלך, גם אם היא משחקת בליגה נמוכה. 3,500 אוהדים הגיעו לפני עשרה ימים למשחק בין בני זלפה להפועל אום אל־פאחם במסגרת ליגה א', הרבה יותר מהמספרים שמגיעים לצפות ב"כוכבי" ליגת העל של הפועל רעננה ואפילו של המוליכה הגאה הפועל חדרה.

הכוכבים (האמיתיים) נותנים את הערך המוסף ואפילו משנים את ההיסטוריה של מועדונים, אבל הם לא לב העניין. עיר שלמה חיכתה לפני מספר שנים להחלטה של לברון ג'יימס היכן לשחק, וכשחזר לקליבלנד הוא אכן עשה היסטוריה. אוהדי הקאבלירס העריצו אותו, אבל זה נגמר כשהוא עבר בקיץ האחרון ללוס־אנג'לס. עכשיו תורם של הלייקרס לסגוד לו. בקיצור, כוכבים באים והולכים, אבל האהבה למועדון תמיד נשארת.

הבעיה מתחילה כשהכוכבים חושבים שהם יותר גדולים מהמשחק. את הטניסאים אפשר להבין. נכון שהם מודים בנאומי הניצחון לאנשי הצוות, למשפחה, לספונסרים ולמי לא, אבל את העבודה על המגרש הם עושים לבד. אף אחד לא מבשל להם שערים או מוסר להם אסיסטים. שחקני כדורגל וכדורסל רבים חושבים שהם טניסאים, שהכל סובב סביבם. משפחת בוזגלו, למשל, היא משפחה של "כוכבים", לא בגלל תוכנית הריאליטי שלהם, אלא מכיוון שהם חושבים שהכדורגל הוא טניס. משחק של אינדיבידואליסטים.

גם אלירן עטר ודיא סבע חשבו ככה ביום חמישי. לא משנה אם הייתה שם אמירה גזענית או לא, עצם הריב ביניהם על "מי לא מסר למי" הופך אותם לכוכבים גדולים בעיני עצמם, אבל לספורטאים קטנים מאוד.

עיר שלמה חיכתה לפני מספר שנים להחלטה של לברון ג'יימס היכן לשחק, וכשחזר לקליבלנד הוא אכן עשה היסטוריה. אוהדי הקאבלירס העריצו אותו, אבל זה נגמר כשהוא עבר בקיץ האחרון ללוס־אנג'לס. עכשיו תורם של הלייקרס לסגוד לו. בקיצור, כוכבים באים והולכים, אבל האהבה למועדון תמיד נשארת