תיקון צודק ומשמעותי
יקיר אלקריב
נתחיל מהסוף: למדינת ישראל אסור בשום פנים ואופן להפלות זוגות הומוסקסואליים רק בגלל נטייתם המינית, ולמנוע מהם את שירות הפונדקאות שניתן לזוגות אחרים, המוגדרים "נורמליים". הממשלה עצמה מבינה את זה, אבל מתקשה לעזור לאותם זוגות. יו"ר הקואליציה ח"כ דוד אמסלם העריך שבהרכב הקואליציה הנוכחי יהיה קשה עד בלתי אפשרי להעביר את החוק שיאפשר לזוגות הומוסקסואליים לקבל שירותי פונדקאות בישראל. לכן הודיע שלשום שהוא בוחן אפשרות, מבורכת יש לומר, לפנות לקהילה הגאה ולהציע לה תשלום עבור שירותי פונדקאות בחו"ל.
זאת אומרת שאפילו אמסלם, שבסך הכל רוצה לעשות משהו טוב ולנהוג לפי צו מצפונו, נאלץ להידחק למסלול מפותל מזן ה"ישראל־בלוף", כדי לסייע לאותם זוגות, אבל בלי להרגיז את החרדים. כאילו יש סיכוי שאלה באמת ייפרדו אי־פעם מסיר הבשר הממשלתי ויפרקו את הקואליציה רק בגלל איזה עניין כאילו־עקרוני. כל זה קורה אחרי שביולי האחרון הכנסת אישרה את חוק הפונדקאות, אבל בנוסח מעוות ומפלה, המתיר רק לזוגות שהם גבר ואישה לבצע את ההליך. לאחר מכן נתניהו הבטיח בסרטון וידיאו שיתמוך גם בזכותם של זוגות חד־מיניים לבצע פונדקאות בארץ, אבל אז הצביע נגד.
האנומליה הזאת נובעת מכך שאמסלם וחבריו מעדיפים את הנוחות של קואליציה עם החרדים, שתמיכתם נקנית תמיד בכסף. ומה באשר לשאר הסתירות והקשיים שמעוררת השותפות הלא־טבעית הזאת? אל דאגה: אותן תמיד יהיה אפשר לפתור באמצעות כל מיני טריקים.
המצב הזה לא ישתפר. להפך. הוא יימשך ואפילו יחריף, כל עוד לא תופרד הדת מהמדינה. במצב הקיים הפוליטיקה מחייבת אותנו לפשרות. לא תמיד המצב מושלם, אך בתמונה הגדולה — עדיף המעט מן הכלום. זה גם המצב לגבי חוק הפונדקאות. סיוע כספי לזוגות הומוסקסואליים יעזור בהרבה על האמירות החלולות והבטחות השווא של השרים להעביר את החוק בעתיד. אם תתקבל הצעתו של ח"כ אמסלם, יותר ויותר זוגות הומוסקסואליים יתקרבו לפונדקאות שאליה הם מייחלים. כך נכון להסתכל על הדברים.
לא קונים אושר בסבל של אחר
אריאלה רינגל הופמן
נתחיל בזה שעצם הליך הפונדקאות מעורר אי־נוחות גדולה שלא לומר יותר מזה. העובדה שבמרבית המקרים, אם לא בכולם, מדובר בגברים בעלי אמצעים, השוכרים רחם של נשים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך, בדרך כלל בארצות נחשלות, המאפשרות את הסחר־מכר הזה, מטרידה מאוד. והאמירה, המשתרבבת מדי פעם לוויכוח בנושא הזה, כביכול מדובר במעשה אלטרואיסטי שיש עימו גם פיצוי מסוים, היא כמובן הגזמה בוטה. אישה הנושאת ברחמה ילד זר, פרי הפריה של ביצית שאינה שלה, איננה אם פונדקאית. היא לא יותר מנקבה פונדקאית, שקרוב לוודאי שמצוקה כלכלית קשה עומדת מאחורי הסכמתה.
חוק הפונדקאות שנחקק לאחרונה בארץ הוא ברירת מחדל, פתרון כואב אבל כנראה הכרחי במאמץ למצוא פתרון לאנשים שרוצים לממש את זכותם להורות ואינם יכולים להביא ילד לעולם. אינם יכולים, או אינם רוצים, לאמץ ילד. זה לא הפתרון האולטימטיבי לבעיה, אבל הוא האופטימלי בנסיבות הקיימות נוכח העובדה שמצד אחד הוא מתחשב בצורך הכל כך טבעי, אבל מצד שני הוא מבטיח פיקוח על התהליך: לקבוע מי זכאים לפנות להליך הפונדקאי, מי יכולה לשמש אישה פונדקאית ואיך מבטיחים שהיא אכן מודעת לסיכונים וגם מתוגמלת כראוי.
ההצעה של יו"ר הקואליציה דוד אמסלם, לסייע במימון הליך הפונדקאות בחו"ל לזוגות הומוסקסואליים שלא הוכללו בחוק החדש, כתחליף לדרישה להביא לתיקון החוק — עקומה להפליא. היא לא פותרת את הבעיה לזוגות הומוסקסואליים, היא בוודאי לא דואגת לרווחתן של הנשים הפונדקאיות ולא לפיצוי הולם. ההפך, אם המדינה אכן תמצא את עצמה שותפה למסחר הזה, לא צריך להיות גאון כדי להעריך שיהיה לה אינטרס ברור להפחית בהוצאות. התועלת היחידה שעומדת מאחורי ההצעה זה קניית שקט תעשייתי לקראת הבחירות. למה המדינה צריכה לממן את ההליך? בשם העיוות הפוליטי?
במילים אחרות, זו הצעה שלא רק הכנסת צריכה להשליך לפח האשפה, גם הזוגות הנדרשים לתהליך צריכים לעשות את זה. לא מתקנים עוול בעוול, ולא קונים אושר על חשבון סבל של אחרים.
