תנו לאוסטרים לנצח

הניצחונות על סקוטלנד ואלבניה באו לווילי רוטנשטיינר ולאנדי הרצוג בזמן, כי במזרח התיכון לא נותנים לזרים אפילו יום חסד. המצוד אחריהם מיום שהגיעו לארץ עורר בחילה. זה התחיל כשרוטנשטיינר דחה הצעות של קומבינטורים שניסו לדחוף לו את רוני לוי, והפיצו שמועות שסידר ג'וב לחברו חסר הניסיון הרצוג, כדי שהוא בעצמו יאמן את הנבחרת.

אחרי ההפסד באלבניה היו שחישבו כמה יעלה לפטר את הרצוג אחרי הפסדי הבית, ומעקבים אחרי רוטנשטיינר הוכיחו, שומו שמיים, שהוא יורד לדשא באימון ומדבר עם שחקנים. לא זו אף זו, במשחקים הוא מעביר להרצוג הוראות מהיציע. יענו, אלי טביב האוסטרי.

טביב עבד על ההתאחדות והנחית הוראות על מאמנים שסבלו ממנו, בזמן שרוטנשטיינר מייעץ להרצוג בשיתוף פעולה מלא ובידיעת ההתאחדות. לאחרונה נרשם שיא הטמטום, כשמקורות המקורבים להתאחדות ניסו להסית את שינו זוארץ, היו"ר הנכנס, לקרוא לסדר את רוטנשטיינר כדי שלא יתקרב לנבחרת הבוגרת.

האמת: רוטנשטיינר מקדיש לתפקיד כמות נכבדת של זמן ושיתוף הפעולה בין האוסטרים עובד מצוין (או שאולי עדיף שיביא מאמן סיני ולא ידבר איתו). הוא מתכנן סדר חדש בתשתיות הכדורגל, במחלקות ובנבחרות הנוער, במתקנים, וכותב תוכניות עבודה למאמנים.

שום מאמן או מנהל מקומי לא היה מצליח לחולל שינוי רציני כי אנחנו הרי יודעים הכל. את שינוי הגישה אפשר היה לראות כמובן במשחק, אבל גם בתשובה שהרצוג נתן בסוגיית התקרית בין אלירן עטר לדיא סבע. בתרגום לעברית: יאללה, תתקדם!

איך ניתן להסביר את שני הניצחונות? לשחקנים נמאס כנראה להחזיק כדור באצטדיון ריק, ונראה שהם נלחמים בשביל המאמן, למרות שהוא זר. בעיצומה של שערוריית העברת המשחק נגד ארגנטינה מחיפה לירושלים, הצעתי שמשחקי הנבחרת יתקיימו לא בחיפה ולא בירושלים, אלא בבירת הכדורגל באר־שבע.

אתמול, איך לומר, זה נראה לא רע. ירושלים לא זקוקה למשחק כדורגל כדי להוכיח שהיא בירת ישראל. הנבחרת צריכה לשחק באצטדיון ביתי, קומפקטי, שחלק מהשחקנים משחק שם באופן קבוע, והקהל פחות מפונק ויושב קרוב לקווים. אם ההתאחדות מפסידה הכנסה, שמשרד הספורט יפצה. משחק נבחרת זה לא מופע בידור אלא תחרות שצריך לנצח.

ומילה על ההופעה המושלמת של אריאל הרוש. אנחנו משחקים נגד נבחרות חזקות מאיתנו, לכן השוער הוא איש מפתח. בשנים האחרונות מי שטוב בשבת עומד בשער, וההחלטה נמסרת לשוער ממש באימון האחרון. שוער צריך ביטחון ובחירתו על פי כיוון הרוח לא מוסיפה. יענקל'ה חודורוב, איציק ויסוקר, בוני גינצבורג, ניר דוידוביץ', היו בתקופתם באנקר בשער. במונדיאל ראינו שוערים גדולים שמקבלים גולים בין הרגליים. אולי ההצגה של הרוש תשאיר אותו בשער כמה משחקים ברציפות.