שני 19 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    רון חולדאי, השבוע בחוף פרישמן. "רואים בי סדין אדום"
    7 ימים • 18.10.2018
    "מדינת תל אביב? אין דבר כזה"
    בפעם החמישית שהוא רץ לראשות העיר ואחרי עשרים שנה בתפקיד, רון חולדאי גילה שקל זה לא יהיה, במיוחד כשסגנו הנאמן עד לא מכבר אסף זמיר והקומיקאי המושחז אסף הראל מתמודדים מולו, ומטיחים בו לא מעט אמירות קשות, כולל לגבי גילו. השבוע, חולדאי סוף־סוף מוריד את הכפפות, ומשיב אש: "היריבים שלי הם הטובים שבטייסים, אבל אני אוכיח שאני טוב מהם. ואגב, למי שתוהה לגבי תפקודי, אני עדיין קם בבוקר הרבה לפני הסגנים שלי". ראיון לוחמני
    אמירה לם | צילום: רמי זרנגר

    רון חולדאי, שברת את שיא הכהונה בתולדות תל־אביב כראש העיר. עכשיו אתה רץ לקדנציה חמישית, כשבעצמך מתחת ביקורת על נתניהו, ששבר את שיא הכהונה הרציפה כראש ממשלה. אמרת שאחרי עשרים שנה הגיע הזמן שיפרוש.

      

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

    "להגיד שאני קורא לנתניהו ללכת בגלל השנים שהוא שם, זה יותר מלא מדויק. אמרתי על ביבי שהוא צריך לפרוש, אבל לא מהסיבה הזו. אני קורא לו ללכת הביתה בגלל מה שהוא עושה ואיך שהוא עושה. אני חושב שאחרי הבחירות יגישו כתב אישום, והוא ייאלץ להתפטר גם אם ייבחר מחדש. אני עדיין מאמין בדמוקרטיה ובשלטון החוק. ראש ממשלה עם כתב אישום אינו יכול לכהן גם אם הוא חושב ואומר אחרת. אבל זה לא עניין הזמן. אני לא יושב עם סטופר לאנשים".

     

    ובכל זאת, אחרי עשרים שנה בתפקיד, לא הגיע זמנך לפרוש?

     

    "כשסיימתי שירות של עשרים שנה בחיל האוויר, אף אחד לא אמר לי הגיע הזמן ללכת. ופה, כבר אחרי עשר ו־15 שנה, אנשים התחילו להסתכל על השעון. העניין של 'מספיק' זה אינדיבידואלי".

     

    אבל אז היית הרבה יותר צעיר.

     

    "אני עדיין קם בבוקר הרבה לפני הסגנים שלי, למי שתוהה לגבי תפקודי".

     

    העדכונים לגבי הרגלי ההשכמה שלו מכוונים בעיקר כלפי המתחרה הראשי שלו בבחירות הנוכחיות, אסף זמיר, שהיה במשך שנים סגנו והאחראי על תיק החינוך בעיר. לפני שנה וחצי ביקש ממנו זמיר להיפגש. לפגישה, שנערכה במסעדת בשרים תל־אביבית ותיקה, הגיע חולדאי ברוח טובה. הוא היה בטוח שכמו בעשרות הפגישות שלהם במהלך עשר שנות עבודתם המשותפת הם ידברו על נושאי חינוך, אבל מה שקרה שם נחת עליו בהפתעה. זמיר, ראש סיעת הצעירים "רוב העיר", ביקש מחולדאי למנות אותו כמספר שתיים שלו בבחירות הבאות. חולדאי סירב. "אני מחויב לרשימה שלי", הסביר.

     

    זו הייתה תחילתו של קרב יריות בצהרי היום.

     

    בדיעבד, אתה לא מצטער על הסירוב הזה?

     

    "אני לא מצטער, להפך, אני שמח שעמדתי על ערכיי. האמת היא שאז בכלל לא חשבתי שזה כזה רגע דרמטי מבחינתו. הבנתי את זה רק כמה שבועות מאוחר יותר, כשהוא נכנס ללשכה שלי והכריז: הודעתי עכשיו בתקשורת שאני מתמודד מולך. הופתעתי. אבל לא צריך לעשות מזה מלודרמה, זו לא בגידה מלודרמטית ואלה לא יחסי אבות ובנים כפי שמנסים לצייר את זה. היו לי כבר הפתעות יותר גדולות מיריבים יותר קשים".

     

    ובכל זאת, ההתמודדות ביניהם נראית בהחלט כמאבק בין־דורי. עובדה: הקמפיין של זמיר מבוסס במידה רבה על עניין הגיל. "הגיע הזמן", נכתב על השלטים שלו שמציפים את העיר.

     

    זמיר אמר בראיונות שבגילך, 74, הוא ציפה ל"העברת מקל", אבל ברגע מסוים הבין שאתה לא מתכוון ללכת לשום מקום.

     

    "אני תמה מה קרה לתפיסה שלו לגבי עניין הגיל שלי לפני ואחרי הפגישה ההיא, כשביקש להיות מס' 2 שלי".

     

    ועדיין, זמיר חיבר אותך לצעירים.

     

    "אני לא זקוק לאנשי קשר לצעירים. 30 אחוז מתושבי העיר הם צעירים בגילאי 20־35, ויש לי איתם קשר מצוין בלי תיווך של אף אחד. עשר שנים אני בא ויוצא בפאבים שלהם, יושב איתם ושותה איתם, בלי עזרת מתווכים".

    היריב אסף זמיר עם אשתו מאיה ורטהיימר.  חולדאי: "אני לא זקוק לאנשי קשר לצעירים"
    היריב אסף זמיר עם אשתו מאיה ורטהיימר. חולדאי: "אני לא זקוק לאנשי קשר לצעירים"

     

    הדבר האמיתי

     

    במפתיע או שלא במפתיע, המתחרים המדוברים ביותר של חולדאי במרוץ לראשות העיר מנסים לאגף אותו דווקא משמאל, הצד שלו במפה הפוליטית: אסף זמיר, 38, הוא עורך דין במקצועו שייסד לפני עשר שנים את תנועת הצעירים "רוב העיר". נשוי למאיה ורטהיימר, נכדתו של סטף ורטהיימר. איש התקשורת אסף הראל, 46, מתמודד עם סיעת "אנחנו העיר" בתמיכת חד"ש, תחת הסיסמה "תל־אביב תתקדמי". המועמד השלישי, איש ש"ס הוותיק נתן אלנתן, 48, מחזיק ברוטציה את תיק הנכסים במועצה, ועיקר מאבקיו הם בנושא השבת.

     

    צמד האספים העלה את האוקטבות במרוץ. שניהם תקשורתיים, שניהם צעירים מחולדאי, ושניהם מיהרו להסיר את הכפפות. הסקרים מנבאים ניצחון לחולדאי והישג נאה לזמיר. חולדאי, שעד כה ניהל קמפיין בהילוך נמוך, מתחיל עכשיו לתלות שלטים. ועם זאת, הוא עדיין מנסה לשדר עסקים כרגיל, לראות את הדברים ממרום הקוקפיט, כמו שלימדו אותו בצבא כשהיה טייס מיראז'. "בבית הספר לטיס היה כתוב על הקיר: 'בכל קרב אוויר, דמה את יריביך לטובים שבטייסים, ותוכיח כי אתה טוב מהם'", הוא אומר. "היריבים שלי הם הטובים שבטייסים. אני לא מתכוון להשמיץ אותם, רק להוכיח שאני טוב מהם".

     

    אסף זמיר זוקף לזכותו את ההישגים במערכת החינוך.

     

    "בתל־אביב אני הוא שר החינוך. ראש העיר הוא שר החינוך ושר האוצר ושר התחבורה. אסף זמיר לא עשה שום דבר שלא באישורי, לטוב ולרע. זה לא כמו בממשלה שכל שר מנהל את משרדו. כל מה שקרה בעשרים השנה האחרונות נזקף לזכותי, ולכן לא באתי אף פעם לסגניי בטרוניה על משהו שלא עבד. לקחתי על זה אחריות. אני עומד מאחורי החזון, מאחורי ההישגים וגם מאחורי הכישלונות. להתהדר ולהבטיח הבטחות כל אחד יכול במדינה דמוקרטית".

     

    ממטה אסף זמיר נמסר: "רון חולדאי מכהן כבר עשרים שנה בתפקיד, עשה דברים טובים לעיר ומימש את החזון שלו, אבל אי־אפשר להתעלם מזה שמהפכת החינוך בעיר החלה בחמש השנים האחרונות תחת הנהגתו של סגן ראש העיר, מחזיק תיק החינוך אסף זמיר. היא תימשך ביתר שאת לאחר בחירתו עם תוכניות רחבות לחינוך מסובסד עד גיל שלוש, יום לימודים ארוך, הפיכת העיר לקמפוס פתוח ועוד".

     

    כשאני שואלת את חולדאי אם הקמפיין הזה יותר אגרסיבי ממה שציפה, הוא שומר על קור רוח. "כבר עברתי בחירות סוערות יותר", הוא אומר. "מנסים לעשות דרמות ומלודרמות מהבחירות האלה. הייתה הרבה יותר דרמה בבחירות הקודמות, מול ניצן הורוביץ ודב חנין. כשיצאתי לקמפיין הנוכחי הסתכלתי ביעל, אשתי, וידעתי שהנה, היא הולכת לעבור שוב תקופה קשה. אני נשוי ליעל באושר חמישים שנה, היא הלכה איתי בארץ לא זרועה, ומרגישה פצועה ממש עם כל האמירות נגדי. היא נותנת לי גב ומאוד אכפתית, אבל במקום לרוץ ולהצטלם, היא עושה עבודה התנדבותית, סיוע לנשים מוכות ולטראנסג'נדרים. ולמרות שקשה לה, היא לא הציעה לי לרגע לוותר על ההתמודדות הזו. היא מרגישה שזה הדבר האמיתי, שזה בוער בי".

     

    יכול להיות שנרדמת בשמירה? הרי רק עכשיו אתה מתחיל להשיב מלחמה מול הקמפיינים התוססים של זמיר והראל. התעוררת מאוחר מדי?

     

    "בכל מערכות הבחירות יצאתי לרחוב עם קמפיין שבועיים לפני, כי הקמפיינים שלי בעצם מתחילים ביום שבו נבחרתי. כל חמש השנים האחרונות הן סוג של קמפיין. אני מסתובב בעיר, אני נפגש עם אנשים, אני מופיע בפני הציבור. אני לא חושב שהקמפיין שלהם הוא דינמי ואגרסיבי כמו שאת מנסה להציג. זה עוד קמפיין של שטיקים וטריקים וסקרים מפוקפקים ושמועות, כמו בכל קמפיין".

     

    אחת הטענות שעולות וחוזרות בחוגי הבית של מתנגדיו היא שחולדאי יוצר עיר לעשירים. אסף הראל סיפר שהחליט לרוץ לראשות העיר כששמע על ההחלטה להרוס את כיכר אתרים לטובת מגדלים לעשירים, שיחסמו את הגישה לים.

     

    הראל.  עיר  לעשירים?
    הראל. עיר לעשירים?

     

    מה אתה משיב על זה?

     

    "לבנות מגדלים אלה לא המאוויים שלי, אבל האמירה 'לא למגדלים' יכולה לבוא רק מפי מי שלא נושא באחריות. אי־אפשר להמשיך ולהצטופף בעיר בלי לבנות לגובה. בנושא כיכר אתרים אני מקיים דיונים כדי למצוא פתרון שיבטיח גישה פתוחה לים. בקדנציה הקודמת אמרו לי, 'אל תבנה את הטיילת, אתה הורס את הים', ובסוף, תראי כמה אנשים נהנים היום בטיילת.

     

    "הרעיון לפתח את הטיילת מהרצליה עד בת־ים היה שלי. תראי מה קורה היום בחופים של תל־אביב, אפילו הנסיך וויליאם אמר שחופים כאלה אין באנגליה, וחבל שלא הביא איתו בגד ים. אגב, אני אמרתי לו, שכשהוא מגיע לכאן הוא רואה שהדימוי של ישראל שונה ממה שנתפס לפעמים, ושהוא רואה עכשיו את ישראל האמיתית. הוא נהנה מכל רגע".

     

    הנסיך וויליאם ונטע ברזילי  בשדרות רוטשילד.  "הנסיך נהנה מכל רגע"
    הנסיך וויליאם ונטע ברזילי בשדרות רוטשילד. "הנסיך נהנה מכל רגע"

     

    מה תאמר לבחור צעיר בן 24 שרוצה לחיות כאן, לקנות דירה, ואין לו סיכוי שזה יקרה?

     

    "אומר לו שהבעיה היא לא תל־אביב אלא מדינת ישראל, בגלל שהמדיניות של הממשלה הזאת היא מדיניות של שוק חופשי. אני אומר לו, תחשוב מה חשוב לך. אם חשוב לך מקום שמאפשר תרבות, בילויים, מפגש עם אנשים, זה המקום בשבילך. אם חשוב לך וילה עם גינה, זה לא המקום. והייתי אומר לו שבתל־אביב הוא צריך לגור בדירה יותר קטנה".

     

    בשנות שלטונך בעיר, עם מגדלי הפאר הרבים שצמחו בה, תל־אביב נתפסת כ"עיר לעשירים".

     

    "בעיר הזו יש עניים ויש עשירים. אני בונה היום 500 דירות לדיור בר־השגה כדי לאפשר לצעירים לחיות פה. הממשלה חיסלה את הדיור הציבורי וכתוצאה מכך הצעירים לא רק שלא יכולים לקנות בתל־אביב, אלא גם ברעננה, בפתח־תקווה ובכפר־סבא".

     

    חולדאי. "אני  מכיר את תושבי  תל־אביב. אני  סומך עליהם"
    חולדאי. "אני מכיר את תושבי תל־אביב. אני סומך עליהם"

     

    אי־אפשר רק להאשים את הממשלה. מה אתה עושה כדי לשפר את המצב?

     

    "בשנים הקרובות נצליח לממש הקמת אלפי דירות בנות־השגה במחיר מוזל. יש לנו גם תוכניות לפעולות משלימות בתחום, כמו הובלת נושא שכירות הוגנת, יצירת מודל ייחודי לדיור שיתופי - בתי מגורים קטנים עם אזורים ציבוריים משותפים. זה תהליך שגם יוזיל את הדיור וגם יחזק את הקהילתיות. במקביל, אני עושה מאמץ להוזיל את יוקר המחיה בפרמטרים שונים, כמו תל־אופן או אוטו־תל - אופניים ורכב שיתופי".

     

    האוטו־תל זוכה לביקורת קשה. בתחקיר בערוץ עשר נאמר ששפכתם על זה מיליוני שקלים, בעוד שרק מאות אנשים עושים שימוש בפרויקט הזה, והמכוניות להשכרה גם תופסות מקומות חניה.

     

    "אוטו־תל זו הצלחה גדולה: יש לנו 7,000 מנויים בתוך שנה. זה לא פרויקט כלכלי שנועד להקטין את מספר כלי הרכב בעיר, זה שירות לאנשים שאין להם מכונית. אוטו־תל מאפשר להם לנסוע בשבת. ולגבי התחושה כאילו זה בא על חשבון מקומות החניה, אם לכל משתמש באוטו־תל הייתה מכונית פרטית משלו, כמה מקומות חניה נוספים היו נדרשים?"

     

    ומה עם יפו? ילד בן חמש נהרג מפגיעת כדור בראש, אנשים נרצחים. מה עם מיגור הפשע שם?

     

    "יפו קרובה לליבי. כמעט לא עובר יום שאני לא נמצא שם. מקרי הרצח שאירעו בה לאחרונה מדירים שינה מעיניי. אני נמצא בקשר ישיר עם מפקד המחוז, ופועל באמצעות המשלימה, מסגרת שהקמנו לחיזוק הקהילה וחוסנה ובאמצעות שירותים חברתיים להגברת הטיפול באלימות במשפחה. בימים אלה אנו חונכים ביפו תחנה של סיירת הביטחון העירונית (סל"ע), ואני מקווה שהדבר יסייע לתחושת הביטחון האישית של התושבים. לא נפסיק להשקיע ולהתאמץ כדי לנסות להציל את הקורבן הבא.

     

    "יפו היא אחד המקומות שמראשית דרכי זיהיתי שצריך לטפל בו בצורה כוללת, בכל תחומי החיים. אני חושב שהיום היא נמצאת במקום אחר לגמרי, אבל אני עדיין לא מרוצה בכלל. האתגרים ביפו עדיין גדולים מאוד. החלום שלי הוא להגיע למודל כזה של חיים משותפים בין הקהילות השונות - ערבים ויהודים – שניתן יהיה ללמוד ממנו גם במקומות אחרים. זה לא פשוט, אבל אני מאמין שאנחנו בדרך לשם".

     

    מתוך ערוץ 10
    מתוך ערוץ 10

     

    כתף קרה

     

    ההחלטה הסופית לרוץ לקדנציה חמישית נפלה אצלו לפני כמה חודשים, לאחר ההפגנה של הקהילה הגאה בעניין חוק הפונדקאות. "הם באו לכיכר רבין והסתובבתי ביניהם", הוא מספר. "ראיתי את התסכול ואת הרגשת הקיפוח, ונזכרתי איך לפני עשרים שנה הייתי צריך להילחם כדי להקים את המרכז הגאה בגן מאיר, המרכז הקהילתי הראשון בארץ של הקהילה הלהט"בית, ולהיאבק כדי שהם לא ירגישו תושבים זרים בעיר. חשבתי על הדרך הארוכה שעשינו יחד, החל מלגרום לכך שבכלל יכירו בהם, ועד למאבק על חוק הפונדקאות. חזרתי הביתה ואז גמלה בי ההחלטה שאני ממשיך לעוד קדנציה, שיש דברים שאני עדיין חש חובה להילחם עליהם.

     

    "היו חברים שאמרו לי, אולי תלך לדרך חדשה – אף אחד לא דיבר איתי על ללכת לנוח או ללכת לשחק גולף, מכירים אותי – היו כל מיני הצעות, אבל אני החלטתי להישאר. אני חושש להפקיד את העיר הזו בידיים לא מנוסות, שלא ברור לאן ייקחו אותה. זה הימור גדול מדי. לתל־אביב יש חשיבות גדולה מדי. תראי, אם היה כאן ראש עיר שמתנגד לקהילה הגאה, למשל, היא הייתה מחפשת לה בית אחר. צריך ראש עיר עם ניסיון וכוח עמידה".

     

    חולדאי מרגיש כי מוטלת עליו אחריות להמשיך ולתחזק את אופייה הליברלי והפלורליסטי של תל־אביב, ואולי גם של המדינה כולה, אבל תל־אביב הפלורליסטית הוצפה לא מכבר בשלטים "זה אנחנו או הם - העיר העברית או אש"ף", "זה אנחנו או הם - העיר העברית או עיר המסתננים". הקמפיין שיזם ארנון גלעדי, יו"ר סיעת הליכוד בעיר, הוציא את חולדאי מכליו. "כשהופיע הקמפיין המסית הזה הרמתי טלפון לגלעדי ואמרתי לו, דבר כזה לא עושים בתל־אביב, ולאחר שיחה לא פשוטה זה באמת ירד. ולגבי התנועה האיסלאמית, מה גלעדי מתכוון? שצריך לגרש אותם בגלל דתם? אסור לתת לבן אדם חופש אמונה? שאנחנו נגיד את זה במדינה יהודית?"

     

    אתה יכול גם להבין את הנימים שהקמפיין הזה פרט עליהם?

     

    "אני מבין שיש ציבור שסובל מהפליטים. אין ספק שתושבי נווה־שאנן ושכונת שפירא סובלים מנוכחותם של העובדים הזרים. אבל מי שהביאה אותם זו הממשלה, שהובילה אותם באוטובוסים והורידה אותם כאן, והשאירה אותנו עם המציאות הקשה ועם הקונפליקטים. מי שאמר בזמנו שהעובדים הזרים הם סרטן בגוף האומה, הבטיח הבטחות והשאיר אותנו עם התוצאות של זה.

     

    "קמפיין השנאה הזה, אנחנו או הם, מייצר גזענות. להגיד או אנחנו או הם, זה לזרוק פצצה ולברוח מהחזית ולהשאיר פצועים מדממים בשטח. מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו בדרום תל־אביב זה לתגבר תשתיות ותקציבים. הם כבר כאן, והם בני אדם ויש להם ילדים בסיכון, ויש בקרבם אנשים חולים, והם צריכים חינוך, והמדינה מתעלמת מהצרכים שלהם. אני הייתי שמח אם היו מוצאים דרך הוגנת וחוקית להוציא אותם מהמדינה, אבל לבוא לכאן ולחמם את השטח עם כל מיני אמירות, ואחר כך להשאיר אותי עם האדמה החרוכה, זו דרכה המשסה של הממשלה הזו".

     

    החיכוכים בין חולדאי לבין הממשלה לא עוצרים בעניין הפליטים. פעמים רבות חולדאי מוצא את עצמו מהצד השני של המתרס, כמי שמקבל סוג של כתף קרה מהממשלה במקום תמיכה.

     

    אני מניחה שזה בגלל שאתה בעצם מייצג משהו אחר מהקו הממשלתי?

     

    "יש קורלציה מאוד גבוהה בין מי שהוא ראש העיר לבין מה שקורה בעיר. יש היום זרמים שמנסים לחסל את תל־אביב כי היא נמצאת במרכז הנושאים שבמחלוקת – המרכולים, עבודה בשבת, התחבורה הציבורית בשבתות, חוק הנאמנות – כל הנושאים שאנחנו נאבקים עליהם, ורוצים להשתיק אותנו. רבים בממשלה היו רוצים לראות כאן ראש עיר אחר, שקל יותר להתמודד מולו, כי כאן מלמדים את תורת האבולוציה, כי כאן חיים בבניין אחד חרדי ולהט"בי וערבי, כי כאן יש פלורליזם אמיתי ואין שיסוי. ואת כל זה לא אוהב מי שמנסה להסית, לפלג.

     

    "יש רבים שרוצים לחסל אותי ואת כל מה שאני מייצג, ואת הדנ”א הזה של תל־אביב. רואים בי סדין אדום. מי שהיום עומד בראש המדינה ומביא רוח של פלגנות, פוגע גם ברוחה של תל־אביב, הוא מייצר תרבות פוליטית וערכית שפוגעת בעיר. נתניהו היה בביקור רשמי בתל־אביב אולי רק פעם אחת בעשרים השנים האחרונות. אבל כשהוא מסתובב בעולם, הוא אומר תסתכלו על תל־אביב, תסתכלו על בתי הקפה שם, תסתכלו על הקהילה הגאה. מצד שני, כל הזמן מנסים לפגוע בעיר. למשל, הניסיון הנואש של הממשלה לקחת ארנונה מתל־אביב ולהעביר אותה ליישובים אחרים".

     

    אבל דווקא יריב לוין, שר התיירות, משווק את תל־אביב כעיר חוף ליברלית, עם תרבות, עם אלכוהול זורם בפאבים.

     

    "יריב לוין מצליח להפריד בין עניינים פוליטיים לעניינים מקצועיים. הוא באמת עובד בשיתוף פעולה נפלא איתי. יש שרים בממשלה, שלמרות שלא גדלנו באותו בית מדרש, אנחנו משתפים פעולה לטובת העיר, כמו אופיר אקוניס ואיילת שקד – מה שאני לא יכול להגיד על שר התחבורה ישראל כץ שמטעמים פוליטיים פוגע בנו ומתייחס בחוסר הבנה לנושאים התחבורתיים שהצגתי לו. מכץ אני מקבל כתף קרה מסיבות פוליטיות. זה גם מה שקרה עם גשר יהודית".

     

    התעמתתם כשכץ הקפיא את העבודה בשבת על הגשר שיוקם מעל נתיבי איילון.

     

    "בסיפור גשר יהודית לא גילה כץ הבנה למצוקות התחבורתיות של תל־אביב, הוא עשה מה שטוב לו פוליטית, והתפתה להגיב מהר מדי בענייני השבת, ואם באותה הזדמנות זה גם איפשר לו להכניס אצבע לעין של חולדאי, אז מה טוב. כרגע זה על שולחן בג"ץ. אנחנו נמשיך, והגשר קום יוקם. הבעיה עם השר כץ, שכל נושא שהוא מורכב יותר, לא מטופל אצלו נכון. התחבורה הציבורית בגוש דן, למשל, היא נושא הרבה יותר מורכב מאיזשהו מחלף. כץ התעסק הרבה בקו של הרכבת לירושלים, אבל לא דאג לשאלה איך יגיעו אנשים לתחנת הרכבת בתל־אביב. הוא לא מסוגל לפתור את הדברים האלה, אבל לא משחרר לאחרים לעשות".

     

    מלשכת השר כץ נמסר בתגובה: "חולדאי יוזם עימות פוליטי מלאכותי על רקע הבחירות העירוניות הקרובות, כדי לנסות לקושש קולות על רקע מצבו המחמיר בסקרים. גשר יהודית יבוצע באופן מקצועי ובדרך הנכונה במסגרת השלמת העבודות לחישול קו הרכבת לירושלים. חולדאי אחראי באופן ישיר לכך שתל־אביב היא העיר הפקוקה ביותר בעולם המערבי בשל מחדליו והעובדה שלא קידם וגם מנע בעבר מערכות להסעת המונים בעיר. לעומת זאת, השר כץ הוציא לדרך את עבודות הרכבת הקלה בתל־אביב וקידם מיזמים רבים נוספים, שהם הפתרון לבעיית הפקקים בעיר ובגוש דן".

     

    בבואה, לא בועה

     

    "תל־אביב היא חלק ממדינת ישראל, היא לא בועה, היא בבואה", הוא משפט שחולדאי אוהב לחזור עליו, אבל בשנים האחרונות דומה שמתנהל קרב זהויות אימתני בין "מדינת תל־אביב", שאוהבים לאהוב בעולם, לבין "מדינת ירושלים", שהולכת ונסגרת. כשהנסיך הבריטי וויליאם ביקר בארץ הוא סירב להיפגש בירושלים עם ראש העירייה היוצא ניר ברקת, אבל הסתובב בעונג עם חולדאי על החוף בתל־אביב. גם באיגוד השידור האירופי העדיפו לקיים את תחרות האירוויזיון בתל־אביב, כך שבמאי צפויה בעיר חגיגה.

     

    ה־BDS מתארגן לעשות עליהום על האירוויזיון. אתה לא חושש מכך שהעיר המארחת תוחרם, וממה שאמור להיות חגיגה גדולה ייצא משהו מריר?

     

    "אני לא חושב שהאירוויזיון מתחבר ל־BDS. כבר היום אני רואה מדינות שהיססו בתחילה, ואחר כך אישרו את השתתפותן. אין לי כל ספק שכל מי שיגיע לכאן ייהנה".

     

    מה הביא את האירוויזיון לתל־אביב?

     

    "30 אחוז ממופעי האירוויזיון לא התקיימו בבירות המדינות שבהן נערכו, זה לא דבר מסעיר, אבל אצלנו ישר עשו מזה דרמה גדולה. ראש הממשלה ושרת התרבות התייחסו לנושא בכאלה תעצומות מתוך רצון להתבלט, לשסות, להפוך הכל לאירוע פוליטי. לי לא היה עניין שזה לא יתבצע בירושלים, להפך. אבל הם ישר התחילו להפחיד את מארגני האירוויזיון בנושאי השבת. כשהתקשרו אליי מאיגוד השידור האירופי אמרתי להם שאשמח שזה יהיה בירושלים, כי, באמת, כל שגריר שמגיע אליי אני אומר לו, 'בשנה הבאה בירושלים'. אבל באיגוד האירופי זיהו שמבחינה פרקטית נכון לעשות את זה בתל־אביב, כי הם לא שמעו מאיתנו על בעיות של שבת – מרכז הירידים פתוח בשבת, הלונה־פארק פתוח בשבת, אין בעיה לעשות חזרות בשבת. לפעמים צר לי על מה שקורה בירושלים, על הדרך שבה היא הולכת".

     

    העניין הזה מחדד את התחושה שאכן יש היום "מדינת תל־אביב" ו"מדינת ירושלים", שמייצגות שתי מהויות מנוגדות.

     

    "המאבק בין השמרנות והחזרה לאורתודוקסיה לבין הציונות המודרנית מתקיים כבר עשרות שנים. אני מרגיש על גבי את העול והשליחות לייצג את הערכים של הציונות המודרנית בחברה דמוקרטית, לשמור על תרבות שלא מצנזרת, שמחנכת לחשיבה רציונלית, שנותנת לכל אחד יכולת ביטוי. תל־אביב ויפו הן המעוז של החופש והסובלנות של מדינת ישראל. תל־אביב מאפשרת למי שמרגיש דחוי במקום אחר למצוא כאן את מקומו. אין אמן שרוצה ליצור ולא ימצא כאן בית, אין חרדי שלא ימצא כאן את מקומו, ואין הומלס בשדרה שיושב על ספסל ותל־אביב לא הופכת לביתו.

     

    "ועם זה, אני לא מקבל את זה שמדובר ב'מדינת תל־אביב'. אין דבר כזה 'מדינת תל־אביב'. נכון, יש במדינת ישראל מאבק של זהות ותרבות, אבל בואי לא נשכח שבתל־אביב יש הכי הרבה מילואימניקים. לכן אני לא מקבל את ההגדרה הזו של מדינת תל־אביב מול ירושלים, או מול מדינת ישראל, בשום פנים ואופן".

     

    עובדה שנטע ברזילי חגגה את הזכייה בכיכר רבין ולא בכיכר ספרא.

     

    "הכיכר שבה מתקיימים האירועים הרבגוניים, גם אירועי השמחה וגם אירועי היגון, היא כיכר רבין, ואנשים נאספים אליה באופן ספונטני כשדברים קורים. אז היא באה באמת לתל־אביב ולא לכיכר ספרא בירושלים".

     

    הסתחבקת איתה על הבמה כשברקע היו מהומות בעזה. לטענת אסף הראל, זו דוגמה לכך שאתה מגלה אפס אחריות לאומית ומייצג רק את האג'נדה של תל־אביב.

     

    "יש תמיד התחבטות מה לעשות באירוע כשקורה משהו אחר, קשה. במקרה הזה ההחלטה הייתה שלא נכון לשלוח את כל האנשים שהגיעו לכיכר רבין הביתה".

     

    אבל ההתמקדות שלך בתל־אביב לא באה לידי ביטוי רק בעניין הזה. אתה אמנם נאבקת למען הפונדקאות, אבל לא הבעת דעתך על אסדות הגז, למשל.

     

    "להגיד שאני מתחפר ברחובות תל־אביב זה עוול. אני יזמתי את פורום 15 הערים הגדולות, שמייצג את האינטרסים של ציבור מאוד רחב. לפעמים יש מאבקים שאני פחות שותף להם, שאני פחות מכיר. בנושא אסדות הגז אני פחות מעורב, אבל נלחמתי למשל לחבר את צינור הגז הטבעי לחברת החשמל".

     

    מה לא הספקת בעשרים השנה בתפקיד? מה התוכניות לקדנציה הבאה?

     

    "כל קדנציה שלי הייתה טובה מהקודמת, כי דברים נבנים אחד על השני. בקדנציה הבאה גולת הכותרת שלי הולכת להיות ברמת התשתיות והחינוך. אני רוצה יום לימודים ארוך, ושכל השירותים להורים יהיו במרחק של עשר דקות הליכה מהבית. אני רוצה שבחינוך המיוחד תהיה רפורמה שתייצר גני ילדים קרוב לבית בשכונה, שאנשים לא יצטרכו להסיע את ילדיהם למרחקים.

     

    "בקדנציה הבאה נחנוך את בלומפילד המחודש, ואת המבנה החדש של תיאטרון תמונע, ואת המרכז התרבותי החדש בתחנה המרכזית הישנה, ויש לי עדיין אתגר גדול בתחום התחבורה. אני מתכוון להמשיך להיאבק על הקמת רשות מטרופולינית עצמאית שתפעל בשבת. כשרשות כזו תעבוד זה ייתר את כל הדיבורים הריקים מתוכן על שאטלים בשבת (במצע של אסף זמיר – א"ל). ואני כמובן רוצה להמשיך על מנת לחנוך את קו הרכבת הקלה. זה אצלי עניין מאוד אמוציונלי, זה נושא שנלחמתי עליו והגעתי לגביו להסכם לפני עשרים שנה, וזה יגרום לי סיפוק גדול שאני לא אוותר עליו לעלות על הקרון הראשון שייצא מהתחנה. בשביל לחנוך קו כזה צריך להיות ראש עיר מנוסה, אחרת יקרה מה שקרה בירושלים".

     

    ביד רמה

     

    חולדאי לא רק מנוסה, הוא גם לא איש נחמד במיוחד. את ישיבות המועצה הוא מנהל ביד רמה. יש כאלה שקוראים לו "הראיס", אומרים שהוא חסר סבלנות, קצר רוח ובוטה בדיונים. חולדאי לא מכחיש. "זה נכון, זה נכון", הוא אומר כשאני שואלת אותו על כך. "אני אדם מאוד מעשי ומשימתי, ומקפיד על דברים. מצד שני, אני מאציל סמכויות ובוחר אנשים טובים לעבודה, ולמרות שאני לא סבלני ולפעמים לא נחמד, אנשים הולכים איתי עשרים שנה ולא עוזבים. אני חושב שקוצר הרוח הזה נובע מרצון להגיע למיצוי ולתוצאה מהירה. אבל כשצריך יש לי סבלנות. יש לי קואליציה רחבה. אוקיי, אז אומרים שאני דיקטטור. מה זה דיקטטור? נבחרתי על ידי התושבים, והנציגים שלהם הולכים איתי. זו דיקטטורה?"

     

    אתה מביא בחשבון גם את האפשרות שלא תיבחר?

     

    "לא. אני לא רואה אפשרות כזאת. אני מכיר את תושבי תל־אביב. אני סומך עליהם. הם נתנו בי אמון ארבע קדנציות, והם ייתנו בי אמון עכשיו".

     

    חולדאי זוכה לתמיכתה של מפלגת העבודה, מחצית מתקציב הקמפיין שלו בא ממנה.

     

    אני מניחה שאתה עוקב אחרי מה שקורה לגבאי ושמח שאתה לא במפלגה.

     

    "אני מצטער על מה שקורה שם היום סביב גבאי ועל החתירה תחתיו. אני עדיין תומך בגבאי וחושב באופן כללי שמי שנבחר צריך לקבל תמיכה מכולם ולרוץ עד סוף הקדנציה. הייתי מצפה ממפלגת העבודה שתעשה את זה".

     

    באפריל אשתקד התלבט חולדאי אם לרוץ לראשות הממשלה מטעם מפלגת העבודה. בראיון שפורסם אז ב"ידיעות אחרונות" הוא סיפר לי כי רק חצי שעה לפני סגירת רשימת המתמודדים, בשעה שלוש וחצי אחר הצהריים, גמלה בליבו ההחלטה לוותר על זה.

     

    בוא נחזור לשעה הזו, שלוש וחצי. מתחרט?

     

    "אני בן אדם שמסתכל קדימה ולא מצטער. בשעתו קיבלתי הכרעה אישית לא להתמודד על ראשות הממשלה. אני מניח שאם כן הייתי הולך על זה והייתי נבחר כראש ממשלה, הייתי משאיר חותם אישי. אבל החלטתי להישאר בתל־אביב. אני איש של עבודה, לא של תארים. התלבטתי ארוכות בשאלה איפה ניתן להשפיע, איפה אני יכול ללכת עם האני־מאמין שלי, והתשובה הייתה ברורה: תל־אביב־יפו.

     

    "בהקצנה הקיימת היום, הסיכויים של איש שמאל להיבחר לראש ממשלה אינם גבוהים, ובמבנה הקואליציוני הנוכחי, כשאתה שר, אתה בעיקר עסוק בלרצות את ראש הממשלה. זה לא אני".

     

    הצגנו בפני רון חולדאי 10 שמות וביקשנו ממנו להגיב עליהם בקצרה. זה מה שיצא:

    דונלד טראמפ:

    "ההוכחה האולטימטיבית שכל אחד יכול להיבחר. אני עוקב אחריו בעניין, ומכל מקום לא משעמם".

     

    בנימין נתניהו:

    "מוביל את ישראל בכיוון הלא נכון".

     

    מירי רגב:

    "אדם שהשתכר מהכוח שהופקד בידו, וכדי למצוא חן בעיני קהל הבוחרים שלה מוכנה להרוס ולהחריב עמל של שנים רבות, אבל אנחנו נשמור על חופש הביטוי, התרבות וזכות הביקורת."

     

    מירי רגב
    מירי רגב

     

    אבי גבאי:

    "הוא יושב ראש מפלגת העבודה הנבחר וצריכים לתת לו צ'אנס".

     

    ישראל כץ:

    "שר תחבורה שלא מבין תחבורה ואחראי על המחדל הנורא של התחבורה במטרופולין תל־אביב. בגלל ההתנהלות שלו מהירות הנסיעה בגוש דן יורדת כל הזמן".

     

    אורן חזן:

    "לא שווה להתייחס אליו, הוא לא ראוי להתייחסות".

     

    אורן חזן
    אורן חזן

     

    יצחק רבין:

    "הציוני האולטימטיבי. מעלה בי כאב להיזכר בו. כל בוקר כשאני מגיע ללשכה ועובר דרך הכיכר, עולה נגד עיניי דמותו. מנהיג אמיץ, גיבור מלחמה ושלום. אני מתגעגע אליו".

     

    יצחק רבין
    יצחק רבין

     

    שלמה להט (צ'יץ'):

    "היה ראש עיר מדהים שהגיע  עם ניסיון ניהולי והוכיח את עצמו".

     

    הרב חנוך זייברט (ראש עיריית בני-ברק):

    "אמנם עשה מהומות בנושא גשר יהודית אבל נשארנו חברים. ראש עירייה טוב, אבל ההקצנה ברחוב החרדי מקימה חומות בחברה הישראלית, והוא חלק מזה".

     

    לוסי אהריש:

    "מאחל מזל טוב לה ולבעלה צחי הלוי. אשמח אם יגורו בתל־אביב וישתקעו בה".

     

    לוסי אהריש
    לוסי אהריש

     


    פרסום ראשון: 18.10.18 , 00:32