yed300250
הכי מטוקבקות
    אנדי הרצוג בניצחון על סקוטלנד. "אני אוהב כוכבים בקבוצה שלי, אבל לא רוצה שיהיו אצלי פרימדונות"
    המוסף לשבת • 18.10.2018
    "אם 11 השחקנים הכי טובים יהיו ערבים, הם יפתחו בהרכב. אני מאמן, לא פוליטיקאי"
    אנדי הרצוג, המאמן האוסטרי של נבחרת ישראל, מבהיר שדת ולאום הם לא שיקול מבחינתו, ובאותה מידה כל שחקני ההרכב יכולים להיות יהודים | האיש שהוביל עכשיו את הנבחרת לשני ניצחונות רצופים חוזר אל הלילה ההוא באצטדיון רמת–גן, שבו ניפץ לנו את חלום העלייה למונדיאל 2002 ("אחרי הגול שכבשתי נגד ישראל לא האמנתי שאי פעם אהיה המאמן שלה") ומתייחס לביקורות החריפות על מינויו: "אל תשכח שאנשים כמו אייל ברקוביץ' ראו בי מתחרה על התפקיד שהם רצו"
    נדב צנציפר

    "אני מבין את הרגישות של אנשים בישראל, בעיקר ניצולי שואה, כשמגיע מישהו דובר גרמנית ממדינה כמו אוסטריה, ועם כל המורכבות ההיסטורית, מאמן את נבחרת ישראל".

     

    אחרי שהוביל את הנבחרת לשני ניצחונות רצופים, על סקוטלנד ואלבניה, והחזיר לאוהדים הישראלים את האמונה והתקווה, יושב אנדי הרצוג נינוח על כיסאו באווקריום שבמרכז בית הנבחרות בשפיים, ומדבר לראשונה מאז נחיתתו בארץ על הפצע שעדיין נותר פתוח בין העמים.

     

    הרצוג בן ה־50, שנולד בווינה כמעט חצי יובל לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, מבין שהבחירה בצוות אוסטרי כמעט מלא שמנהל עכשיו את הכדורגל הישראלי מעוררת אמוציות. המנהל הטכני־מקצועי הוא וילי רוטנשטיינר, מתחתיו הרצוג המאמן, ואת הכוורת משלימים מאמן השוערים קלאוס לינדנברגר, הסקאוט היינץ הוכהאוסר והספורט־תרפיסט פאולי פטרוס קטסארס. גם בהתאחדות לכדורגל הבינו שמדובר בעניין רגיש, וערכו בדיקה שקטה כדי לוודא שלאף אחד מהם אין עבר משפחתי אפל.

     

    הרצוג משדר נחמדות ולא מנסה לברוח משום שאלה. כשעולה נושא העבר של האוסטרים, שרבים מהם שיתפו פעולה עם המשטר הנאצי, הוא שולף פרט טריוויה היסטורי. "קראתי שהמאמן הראשון של נבחרת ישראל היה אוסטרי", הוא אומר ומתכוון לאגון פולק. "אתה רואה, אפילו לא ידעת את זה ואני מצאתי. הוא היה מאמן הנבחרת שלכם אחרי הקמת המדינה". זה נכון, אבל פולק היה יהודי שנולד בווינה, עזב לניו־יורק, הגיע לישראל, וב־1934 אימן את מכבי תל־אביב. ב־1948 מונה למאמן הנבחרת, הפסיד במשחקו הראשון והוחלף.

     

    הקפטן נאתכו. "יותר חשוב שינהיג מאשר שישיר את ההמנון" | צילום: ראובן שוורץ
    הקפטן נאתכו. "יותר חשוב שינהיג מאשר שישיר את ההמנון" | צילום: ראובן שוורץ

     

     

    "זה סוג של מציאות מיוחדת", ממשיך הרצוג, "התקופה החשוכה ההיא הייתה חלק מההיסטוריה. שלא תטעה, גם באוסטריה יש רגישות גדולה מאוד לאותם ימים. אומרים שמה שקרה בעבר היה פשוט מטורף ולא מקובל. לי ולמשפחתי בטח שאין קשר לדברים המטורפים האלה".

     

    כילד באוסטריה למדתם על כך בבית הספר?

     

    "למדנו. לא לפרטי־פרטים, אלא על ההיסטוריה המביכה. זה חלק מתקופה שאנחנו לא גאים בה".

     

    יש ישראלים שעדיין לא מוכנים לטוס לגרמניה, פולין ואוסטריה או לרכוש מוצרים מהמדינות האלה.

     

    דאבור מול הסקוטים בחיפה. "לפעמים אנחנו צוחקים בגרמנית"
    דאבור מול הסקוטים בחיפה. "לפעמים אנחנו צוחקים בגרמנית"

     

     

    "אני בטוח שאם הם ילמדו שהדור הנוכחי שונה לגמרי מהדור של מלחמת העולם השנייה, הם ישנו את דעתם".

     

    הרצוג ורוטנשטיינר מדברים ביניהם בגרמנית. גם שניים מכוכבי הנבחרת כיום, מואנס דאבור שמשחק בזלצבורג ונחשב לשם החם בליגה האוסטרית, וטאלב טוואטחה שמשחק בפרנקפורט, יכולים לדבר איתם בגרמנית ("רוב השיחות שלי עם דאבור למשל הן באנגלית. לפעמים אנחנו צוחקים בגרמנית, אבל אני לא רוצה לתת הוראות בשפה שלא כולם יבינו").

     

    אבל לא רק בישראל הפך הרצוג ללהיט אחרי שני הניצחונות האחרונים, אלא גם במולדתו. "נבחרת ישראל סופר־מעניינת את האוסטרים עכשיו", הוא אומר. "היו עלינו כותרות גדולות בעיתונים הכי גדולים, דיווחים של שני עמודים בכל מקום. יורגן קלינסמן התקשר מארה"ב והחמיא, ברטי פוגטס מגרמניה פירגן. נחמד שכולם מעודדים את נבחרת ישראל, אבל אני יודע שזה יכול להשתנות בן רגע".

     

    מפחד שזה יקרה?

     

    ערן זהבי. "צריך אותו בסקוטלנד" | צילום: עוז מועלם
    ערן זהבי. "צריך אותו בסקוטלנד" | צילום: עוז מועלם

     

     

    "לא מפחד. רק צריך לעשות את העבודה שלי".

     

    אויב העם? אני?

     

    הרצוג, 50, נשוי לקאתי ואב לשני בנים, לוקה בן השמונה ולואיס בן העשר, היה בעצמו כוכב כדורגל. הוא שיחק בראפיד וינה, ורדר ברמן ובאיירן מינכן, השתתף בשני מונדיאלים עם נבחרת אוסטריה וכבש במדֶיה 26 שערים. שלושה מהם הבקיע נגד ישראל, מה שהפך אותו לדמות שנויה במחלוקת בספורט הישראלי.

     

    מיד עם מינויו, לפני כחודשיים וחצי, שיחרר אייל ברקוביץ' פוסט לרשתות החברתיות. “איך יכול להיות שאנשים שנתנו להם לבחור במאמן לאומי שמייצג את העם, הדגל והלאום, בוחרים בשונאי ישראל? אחד שלפני עשר שנים ויותר לא רצה להגיע לארצנו בהיותו קפטן נבחרת אוסטריה? מי שקיבל את ההחלטה הזאת זקוק לפסיכיאטר דחוף”.

     

    הרצוג, אחרי שהבקיע מול ישראל. "אני זוכר בעיקר שקט, אבל זה לא השער הכי חשוב שלי"
    הרצוג, אחרי שהבקיע מול ישראל. "אני זוכר בעיקר שקט, אבל זה לא השער הכי חשוב שלי"

     

     

    הרצוג, צריך באמת לערב פה פסיכיאטרים?

     

    "שמעתי על הביקורות נגדי. תראה, אני לא פפ גווארדיולה, מוריניו או יורגן קלופ, אז הביקורת, בטח כלפי מישהו זר שלא מכירים, אפילו מובנת. אני מכיר את אייל ברקוביץ'. הוא אמוציונלי מדי. אני צריך לעבוד קשה עם הנבחרת, ואם ננצח משחקים, אולי נצליח לשנות את הדעה כלפיי. אני מכבד את ברקוביץ' כשחקן. היו לנו משחקים טובים אחד נגד השני. לי לא חשוב לשנות את הדעה של ברקוביץ', שהיה שחקן נהדר, אלא שהשחקנים שלי יקבלו את כל התמיכה".

     

    ובכל זאת, לא פגע בך שעוד לפני שנחתת בישראל כבר ספגת יחס כזה?

     

    "ביקרו אותי כמאמן וכשחקן הרבה פעמים. צריך להתמודד עם דברים שיש לך השפעה עליהם, שהקבוצה שלך תלך אחריך ואחרי הפילוסופיה שלך. אל תשכח שבסופו של דבר מאמנים ישראלים, וכנראה גם ברקוביץ', ראו בי מתחרה על התפקיד שהם רצו".

     

    ברקוביץ' מגדיר את הרצוג כאויב העם בעיקר בעקבות הלילה של 27 באוקטובר 2001. הרצוג שימש באותו משחק כקפטן של אוסטריה והגיע לאצטדיון רמת־גן, לקרב על הכרטיס למונדיאל 2002. ישראל הובילה 0:1, אבל ממש בדקה האחרונה שלח הרצוג בבעיטה חופשית כדור שטוח שעבר בין רגליו של אבי נמני, חדר לרשת וניפץ לנו את התקווה להעפלה למונדיאל. אגב, גם אוסטריה לא עלתה לאותו מונדיאל אחרי שהודחה בשלב הפלייאוף.

     

    "נו, אז אני אויב העם בגלל בעיטה חופשית אחת?", מחייך הרצוג. "אם זה הקריטריון להגדרה, אז אני אויב של עוד מדינות רבות אחרות".

     

    כמו?

     

    "שוודיה, לשם אולי אני בכלל לא יכול להיכנס אם כך. כבשתי מולה כמעט בכל משחק, ותאמין לי שאני לא אויב שלה, בטח כשחמותי הגיעה משם. אני ממש לא אויב העם של ישראל".

     

    אחרי התיקו ההוא ברמת־גן, הרצוג סיפר שכ־2,000 אוהדים ישראלים חיכו לחבריו בנתב"ג כדי להפגיז אותם בעגבניות ובביצים. אבל עוד לפני כן ציטוטים שלו הלהיטו את הקהל הישראלי. "אני מעדיף שלא להגיע לישראל, אבל אם פיפ"א תחליט, לא תהיה ברירה", הצהיר בתקופה שבה בערה כאן האינתיפאדה השנייה, ואף הביע תקווה שהפלסטינים יבואו לעודד את נבחרתו. 42 אלף האוהדים הישראלים שרקו בוז במהלך השמעת ההמנון האוסטרי, והרצוג מצידו עצם את העיניים. "היו באותה תקופה הרבה כותרות רגשיות. אני כדורגלן מקצועני, ידעתי בדיוק מה להגיד, אבל אז קראתי דברים שלא אמרתי. כנראה שניסו ללחוץ עלינו ולהדליק את הקהל הישראלי עם אמירות שלא היו. אתה חושב שאני כזה טיפש? אני רק קצת טיפש".

     

    ספר על הרגע הזה שבו אתה כובש את השער ברמת־גן.

     

    "אני זוכר בעיקר שקט. כל האצטדיון היה שקט ורק אנחנו שמחנו. אבל זה ממש לא היה השער הכי חשוב שלי עבור אוסטריה. השער הכי חשוב היה נגד שוודיה, כי בזכותו עלינו למונדיאל ב־1990. אני כשחקן כבשתי שער שגרם לישראל לא לעלות למונדיאל. עכשיו אשתדל להחזיר כמאמן".

     

    לא מבטיח לשיר

     

    מלבד הניצחונות, המגמה שזוכה להתייחסות הכי בולטת בקמפיין של הרצוג היא המספר הגבוה של שחקני המגזר הלא־יהודי בנבחרת הלאומית. בהתמודדות נגד סקוטלנד שותפו חמישה מהם, ונגד אלבניה שישה. ארבעה מתוכם נחשבים לשחקני מפתח בסגל - הקפטן ביברס נאתכו, בירם כיאל, דאבור וטוואטחה - ואליהם התווספו אעיד חבשי ודיא סבע, שכבש השבוע מול אלבניה והעלה את ישראל ל־0:2. "אני חושב שדו־קיום דרך הספורט צריך להיות בכל העולם ולייצר מציאות חדשה", אומר הרצוג. "בנבחרת שלנו אתה רואה איך כולם עובדים אחד בשביל השני. זה מודל לחברה הישראלית".

     

    מבחינתך אפשרי להציב בהרכב נבחרת ישראל 11 שחקנים מהמגזר, או שאתה לוקח בחשבון את הרגישות בעניין?

     

    "אני ממש לא סופר לפני זימונים כמה ערבים או יהודים אני מזמן, אלא רק את הטובים ביותר. אם יהיו 11 ערבים שהם הכי טובים מבחינתי, הם יפתחו בהרכב, בדיוק כמו שאם יהיו לי 11 יהודים הכי טובים, זה מה שיקרה. תמיד צריך להביא בחשבון דברים אחרים, אבל בסופו של דבר כמאמן אני חייב לתת לחומר הטוב ביותר שיש לי לשחק".

     

    נתקלת בעבר בקונפליקט כזה?

     

    "בארה"ב יש סיטואציה דומה: לטינים, שחורים, אמריקאים ממוצא גרמני. תמיד היו דיונים גם בנושא הזה, אבל כמאמן אתה צריך למצוא את הדרך המקצועית הטובה ביותר שלך".

     

    נתת כדוגמה את ארה"ב, אבל תראה מה קרה בנבחרת גרמניה, שקרובה יותר אליך. מהגרים טורקים כמו מסוט אוזיל וסמי חדירה לא ממש הרגישו בה בנוח.

     

    "ברור, אבל זה קורה גם באוסטריה. יש לנו שחקנים סרבים, או מהגרים אלבנים וטורקים".

     

    וזה מייצר דיון כמו שיש פה? אולי דווקא לך קל יותר להתנתק ולקבל החלטות על בסיס מקצועי בלבד?

     

    "באוסטריה אין דיון כמו בישראל. כאן הוא יותר ספציפי. כמאמן זר אני מנוטרל מרגש ודברים דומים, ומקבל החלטות מקצועיות נטו. חשוב שתדעו שזה קורה בכל העולם. תזכור מה קרה עם נבחרת שווייץ במונדיאל, עם שחקן כמו שאקירי מאלבניה שעשה תנועה של נשר שמייצג את המולדת שלו, בטח מול סרביה".

     

    מה אתה חושב על כך שקפטן הנבחרת, ביברס נאתכו שהוא צ'רקסי, לא שר את "התקווה"?

     

    "בשבילי יותר חשוב שהוא המנהיג האמיתי של הנבחרת, ואין לי בעיה שלא ישיר את ההמנון. יש שחקנים כאלה גם באוסטריה או בארה"ב. ברור שהדרך המושלמת היא שכל ה־11 ישירו את ההמנון, אבל אני לא אכפה על אף אחד לעשות משהו שהוא לא חושב שנכון לו".

     

    ומה איתך? יכול להיות שנראה אותך שר את "התקווה"?

     

    "זה לא קל. ייקח עוד כמה משחקים. אני לא יכול להבטיח שום דבר. בוא נראה מה יהיה".

     

    אתה מכיר את פרטי הסכסוך הערבי־ישראלי?

     

    "אני מכיר, אבל לא לפרטים, רק בקווים כלליים. אני לא פוליטיקאי, אני מאמן כדורגל".

     

    למה זרקתי את הז'קט

     

    אחת הביקורות כלפי הרצוג והוועדה המקצועית שמינתה אותו הייתה כי מדובר במאמן חסר ניסיון. בתקופה האחרונה הוא בכלל שימש כפרשן ברשת סקאי באוסטריה, הקיץ דחה הצעה לאמן את וולפסברגר האוסטרית, והרקורד שלו לא כולל משרת מאמן ראשי של בוגרים: הוא שימש כעוזר המאמן של נבחרת אוסטריה עד 2009, ואז הדריך את הנבחרת האוסטרית הצעירה, עד גיל 21, שלא הצליחה להעפיל בתקופתו ליורו הצעירות. ב־2011 חזר לארה"ב, שם שיחק בעבר בקבוצת לוס־אנג'לס גלקסי, כשהפעם שימש במשך כחמש שנים כעוזר המאמן של הנבחרת האמריקאית תחת יורגן קלינסמן, חברו הקרוב. השניים הובילו את ארה"ב למונדיאל 2014, אבל אחרי סדרת כישלונות, כולל של הרצוג שאימן את הנבחרת האמריקאית עד גיל 23 שלא הצליחה לעלות לאולימפיאדה, לצד האכזבה במוקדמות המונדיאל האחרון, שניהם פוטרו.

     

    "מאמן חסר ניסיון זה גם מה שתמיד אמרו עליי באוסטריה, וזו שטות גדולה", מסביר השבוע הרצוג, שנמצא בסיטואטציה דומה לזו של אייל ברקוביץ' בישראל, שעושה הכל כדי להתמנות למאמן הנבחרת, ובכל פעם מתאכזב מחדש. "ארבע פעמים הייתי קרוב לאימון הנבחרת האוסטרית, תמיד אני מול מישהו אחר, ובכל הפעמים לא בחרו בי. אמרתי לכולם תודה ועזבתי לארה"ב. אני רק בן 50, אולי בגיל 70 יחשבו שאני מתאים לאמן את נבחרת אוסטריה".

     

    הרצוג טוען שדחה מספר הצעות עד שהגיעה שיחת הטלפון מוילי רוטנשטיינר, המנהל הטכני־מקצועי של ישראל, שבעבר שיתף איתו פעולה. "אנדי היה ההצעה הראשונה שלי לפורום המקצועי, אני באמת מעריך אותו", אומר רוטנשטיינר. "זה מאמן שלמד מקלינסמן, הוא בחירה מצוינת לכדורגל הישראלי".

     

    הרצוג, אתה כאן בגלל החברות שלך עם רוטנשטיינר?

     

    "ממש לא. עבדתי איתו שש או שבע שנים, אבל מאז שעזבתי לארה"ב לא היינו בקשר. הוא הכיר אותי כמאמן הנבחרת הצעירה עם הפילוסופיה שלי לפיתוח שחקנים. 15 מהכדורגלנים ששיחקו תחתיי בנבחרת הצעירה מרכיבים היום את הנבחרת הבוגרת של אוסטריה".

     

    ספר לי על הטלפון הראשון שקיבלת מרוטנשטיינר בעניין הנבחרת הישראלית.

     

    "זה הפתיע אותי, כי אחרי הגול שכבשתי נגד ישראל לא האמנתי שאי פעם אהיה מאמן הנבחרת שלה".

     

    ואז?

     

    "לא קפצתי ישר, רציתי לחשוב. ראיתי את האתגר בקידום של כדורגל כמו בישראל, ויש לי את הניסיון כשחקן שהופיע לא אחת מול ישראל, כדי להבין מה האיכויות הרבות שיש בה. האמנתי בעצמי ובכדורגל הישראלי".

     

    חששת להגיע?

     

    "ידעתי שיהיו הרבה ביקורות. הבנתי מה מצפה לי. קיבלתי את זה כמחמאה".

     

    איך זה מרגיש כמאמן זר בישראל?

     

    "לפעמים זה יתרון ולפעמים חיסרון. אתה מגיע מבחוץ ויש לך זווית ראייה שונה מהישראלים שמכירים פה את כולם. שיחקתי 16 שנים כמקצוען וקיבלתי ביקורות במהלך הקריירה שלי, אז לא אכפת לי שיפילו הכל עליי, ושלשחקנים שלי יהיה את השקט".

     

    מה ההבדל בין הרצוג השחקן להרצוג המאמן?

     

    "זה שונה. כמאמן אתה יכול לראות את המשחק בצורה שלמה. נגד סקוטלנד הייתי עצבני כי לא עשינו מה שרצינו מול עשרה שחקנים, אחרי שהורחק להם שחקן, ולכן זרקתי את הז'קט שלי. אמרתי לשחקנים שלהם יותר קל, יש להם יותר השפעה מאשר למאמן, אבל זה עדיין אותו אופי. אני צריך לכוון את השחקנים, החיבור הטוב (בינו לבין השחקנים - נ"צ) שכולם מדברים עליו עכשיו קשור לתוצאות האחרונות. ברור שצריך גם להיות קשוח".

     

    אתה חושב שהצלחה עם נבחרת ישראל תוכל להיות מקפצה עבורך לנבחרת אוסטריה או למועדון גדול?

     

    "לא אכפת לי, כי אני מפוקס כרגע רק בהצלחה של נבחרת ישראל".

     

    מלוכה או טרגדיה

     

    רק בצהרי חמישי שעבר, כמה שעות לפני המפגש עם סקוטלנד בחיפה, הייתה תחושה שמדובר בשיאו של הנתק בין האוהדים הישראלים לנבחרת. רק כ־5,000 מהם קנו כרטיסים למשחק (הגיעו 10,000 אוהדים, כולל מוזמנים ואוהדים סקוטים), ולהתמודדות נגד אלבניה בבאר־שבע שלושה ימים לאחר מכן נרכשו במכירה מוקדמת כ־2,500 כרטיסים בלבד. הניצחון על הסקוטים שינה לגמרי את המומנטום, ואצטדיון טוטו־טרנר כבר היה מלא.

     

    הנבחרת מובילה כרגע את הבית שלה בגביע האומות ותצא בחודש הבא לגלזגו, לגומלין נגד סקוטלנד, שם ייתכן כי אפילו תיקו יספיק לה כדי לעלות לפיינל־פור של דרג ג', ואז היא תהיה במרחק שני ניצחונות בלבד מהשגת הכרטיס ליורו 2020, טורניר גדול ראשון אחרי חמישים שנה בדיוק, אבל הדרך אל האושר עוד ארוכה מאוד.

     

    בתוך 72 שעות החזרתם את אמון הציבור בנבחרת.

     

    "זאת הייתה המטרה שלי. ברור שהתוצאות הן הדבר הכי חשוב, אבל לפעמים יש לך משחק מעולה כמו שהיה לנו באלבניה והפסדנו בו, כך שגם חשוב לי לראות איך הקבוצה מתקדמת. שלא תטעה, בכל מקום בעולם זה אותו הדבר, הישגיות. קל להיות אוהד כשהכל בסדר. אחת הסיבות המרכזיות לניצחון על אלבניה בבאר־שבע הייתה האוהדים שדחפו אותנו. אבל אסור לשכוח שניצחנו רק שני משחקים. לא בכל מקום זו מלוכה או טרגדיה כמו ישראל, פה יש יותר אמוציות בכל דבר".

     

    נכון. ולכן, אם תהיה תוצאה מאכזבת בגלזגו, הכל יתפרק. בלון הציפיות הלא־ריאליות שוב יתפוצץ.

     

    "צריך להיות ריאליים. יש לנו צ'אנס לעשות משהו בסקוטלנד, הכל אפשרי, אבל אם נחשוב שניצחנו שני משחקים והכל בסדר, לא יהיה לנו צ'אנס בעתיד. ברור שגלזגו זה סיפור אחר, אנחנו לא הפייבוריטים בסקוטלנד, אבל יש לנו הזדמנות טובה כי אנחנו במקום הראשון. הרי אם אחרי ההפסד באלבניה מישהו היה אומר לי שנהיה ראשונים עכשיו, הייתי אומר בסדר ונושם בכבדות".

     

    איך אתה מתרשם מהפרופיל של הכדורגלן הישראלי?

     

    "טכני מאוד, חסר כושר גופני. אם אני משווה אותו לשחקנים אמריקאים, הישראלים טכניים יותר באופן ממוצע. מצד שני - רוח לחימה, אינטנסיביות, זה מה שהכי מאפיין את האמריקאים. כשאימנתי בארה"ב, תמיד מצאנו דרך לנצח משחקים נגד נבחרות כמו גרמניה. זה הלב הגדול שראיתי גם בנבחרת שלנו בשני המשחקים האחרונים. אנחנו צריכים את הרוח האמריקאית. אני לא רוצה לדבר על העבר כי לא הייתי כאן, אבל הכדורגלן הישראלי צריך יותר אינטנסיביות".

     

    המאפיין הגדול ביותר של הנבחרת בעידן שלך הוא היעדר אגו. מנהיגים יש?

     

    "יש לנו מספיק, ובטח שכמאמן אתה צריך כאלה. למשל נאתכו שבכלל לא חשבתי שיוכל לשחק נגד אלבניה בגלל פציעה, והוא לא בתקופה הכי טובה באולימפיאקוס, ופתאום הוא מלא אנרגיות ברגעים הכי חשובים במחצית השנייה. הוא מנהיג אמיתי שמנצל את האיכויות שלו".

     

    שחקן המפתח בקמפיין הנוכחי הוא מואנס דאבור.

     

    "כל השחקנים עבורי הם שחקני מפתח, בכל עמדה אני צריך פרופיל מסוים. דאבור מחכה לשער והוא יבקיע בעתיד, אבל אני לא מאמן שרוצה לבנות רק על שחקן אחד. אולי הוא ייפצע? דאבור משחק בזלצבורג, שהוא מועדון דומיננטי. נבחרת ישראל זה משהו אחר. לא שאנחנו אנדרדוג, אבל אין מאיתנו ציפייה לנצח כל משחק כמו שיש מזלצבורג".

     

    אתה מדבר על נבחרת כיחידה, אבל תמיד יהיו כוכבים.

     

    "אני אוהב כוכבים בקבוצה שלי, אבל לא רוצה שיהיו אצלי פרימדונות. לכל אחד יש את האיכות שלו, אבל הוא מחויב קודם כל להצלחת הנבחרת. ברור ששחקנים שיכולים להכריע משחק הם הגיבורים, הסופרסטארים, וטיפשי מצידי להגיד שאני לא רוצה סופרסטארים, אבל אם הם ישחקו לטובת ההצלחה שלהם, זה יהיה לא מקובל".

     

    הסופרסטאר שהיה פה, ערן זהבי, לא שיחק בשני הניצחונות האחרונים בגלל פציעה. אולי בלעדיו שחקנים כמו דאבור וחמד פורחים יותר. יהיה לו מקום במפגש בגלזגו?

     

    "אני מקווה שיהיה בריא. אני לא חושב שהוא גורם לשחקנים להיות פחות טובים, ההפך. חשוב שיש לנו הרבה אפשרויות בחירה, וזהבי, עם היכולות שלו, צריך להיות איתנו בסקוטלנד. אין מה לדבר".

     

     

     


    פרסום ראשון: 18.10.18 , 17:35
    yed660100