סינדרלה, הסיפור האמיתי
זו הייתה כנראה רק שאלה של זמן עד שסינדרלה ושלגיה יצנחו מגג הארמון ויחדלו להיות מודל עבור ילדים, ובעיקר ילדות, במאה ה־21. ולא פלא שזה קורה בחסות אג'נדת MeToo שהתפרצה לחיינו בדיוק לפני שנה וכבר הספיקה לשנות תפיסות ארוכות שנים ביחסים בין המינים.
בואו ניקח באמת לדוגמה את סינדרלה ואת שלגיה: הרי לפי המשקפיים של MeToo האחת מהן מוטרדת מינית בשנתה והשנייה יושבת בחדר במגדל גבוה ומחכה שגבר מסוקס יבוא להציל אותה. עכשיו, שלגיה, סינדרלה ובת הים הקטנה מוצאות את עצמן בליבה של סערה פמיניסטית: שתי כוכבות הוליוודיות הכריזו בשבוע האחרון כי הן לא מתכוונות לגדל את בנותיהן על ברכי הקלאסיקות של דיסני ואפילו אוסרות עליהן לצפות בחלק מהסרטים. זה מיד עורר מהומה עולמית ואת השאלה המתבקשת לכל הורה: האם החרם הזה מוצדק או שהגזמנו קצת.
הראשונה הייתה קירה נייטלי, שהגיעה לתוכנית של אלן דג'נרס והודיעה שהיא לא נותנת לבתה, אדי בת השלוש, לראות את סינדרלה, כיוון שהסיפור מתמקד באישה המחכה לנסיך שיציל אותה. "אני לא רוצה שהיא תלמד את המסר הזה של אישה חסרת אונים שממתינה לאיזה גבר עשיר. אל תחכי, תצילי את עצמך".
סיפור נוסף שאסור בביתה של נייטלי הוא המיוזיקל "בת הים הקטנה", וזה כבר גורם לשחקנית הבריטית ייסורים כי היא עצמה מאוד אוהבת אותו. "זה איסור שקצת קשה לי איתו אבל אני מתעקשת. השירים אמנם נהדרים, אבל הרבה יותר נהדר להגיד לבת שלך: אף פעם אל תוותרי על הקול שלך בשביל גבר".
כמה ימים לאחר מכן העניקה השחקנית קריסטן בל ראיון למגזין "הורים" ובו ניפצה אגדת דיסני נוספת, במקרה שלה שלגיה. בל, שמגדלת בנות בגילאים חמש ושלוש, אמרה כי היא משתמשת בסיפור שלגיה כדי לדבר עם הבנות שלה על הסכמה הדדית ולעודד אותן להיות ערניות לסביבה. "אני מסתכלת על הבנות שלי ושואלת, 'אתן לא חושבות שזה מוזר ששלגיה לא שאלה את המכשפה הזקנה למה היא צריכה לאכול את התפוח? או מאיפה היא קיבלה את התפוח הזה?’ אני אומרת להן שלעולם לא אקח אוכל מאדם זר בלי לדעת מה מקורו, ושואלת אותן מה הן היו עושות. הן עונות, 'לא, גם אנחנו לא'. ואני אומרת לעצמי, 'אוקיי, אני עושה משהו נכון'". ואז היא מתקדמת לשיעור הבא: "אני שואלת אותן, ‘אתן לא חושבות שזה מוזר שהנסיך מנשק את שלגיה ללא רשותה? אתה לא יכול לנשק מישהו אם הוא ישן ולא יודע!"
הדברים של נייטלי ובל עוררו עליהם לא מעט מתנגדים. השחקן ג'יימס וודס, שהפך בשנים האחרונות לשמרן קיצוני ואולי לתומך הגדול ביותר של דונלד טראמפ בהוליווד, צייץ בתגובה לדברים של בל: "על מה היא מדברת, על שלגיה שנמצאת בתרדמת ויכולה להתעורר רק על ידי נשיקה שתגיע ממי שהוא אהבת האמת שלה, או על שלגיה הפמיניסטית המטורפת, המבולבלת לגבי המין שלה ומתמחה בריקוד לסבי? על מי היא מדברת?"
יפות ולא שותקות
ומה חושבים על זה המומחים? "מה שהשחקניות ההוליוודיות קוראות להורים זה בעצם להציל את הבנות שלהן מנפילה לפח פסיכולוגי ארוך שנים", אומר הפסיכיאטר אילן רבינוביץ'. "בסיפורי דיסני הקלאסיים הדמויות שטחיות, הנסיכה תמיד תהיה יפה עם מותניים צרים וערכים נעלים, היא חביבה ושופעת חיוכים ותמיד נמצאת במצוקה וצריכה נסיך שיציל אותה. גם בעלילות שהפכו להיות מורכבות ומתוחכמות יותר לכאורה, כולל וונדר וומן שלנו, יש גיבורה עוצרת נשימה מבפנים ומבחוץ שנאבקת ברעים ובסוף משיגה את מבוקשה וכולם הולכים הביתה שמחים ורגועים כי הצדק ניצח. הבעיה היא שכאשר ילדים לוקחים את הדמויות הללו כמודל חיקוי, הם נתלים באילנות בלתי אפשריים".
למה בעצם?
"בחיים אין שחור או לבן, אין דמויות מושלמות, אין אידיאלים. בכל טוב יש גם רע ולכל אדם יש יצרים ותכונות שהוא היה רוצה לתקן בעצמו. ומה שהשחקניות בהוליווד עושות עכשיו זה לקרוע את הפוסטר ולהגיד — אנחנו לא מוכנות יותר להיות יפות ולשתוק, יש לנו דעות ואנחנו נשמיע אותן. ויותר מכך, אנחנו עכשיו לוקחות לידיים את הכוח ההוליוודי שלנו ומשתמשות בפרסום שיש לנו כדי לקדם אג'נדות נשיות, ואתם הגברים תצטרכו לחיות עם העובדה שמצד אחד אנחנו סוגלות להתאים את עצמנו למודל שאתם מחפשים ולצום לפני טקס האוסקר וללבוש את השמלה הכי נוצצת ולשחק את הדמות ההוליוודית הגדולה מהחיים, אבל באותה הנשימה אני גם אציג את עצמי כמו שאני, בלי איפור, בבגדים רגילים ועם דעות. הרבה דעות. אני אדבר — על MeToo ועל הארווי וויינשטיין ועל נשיא ארצות־הברית. זו עסקת החבילה שתצטרכו מעכשיו לחיות איתה ולכן גם את הבת שלי אחנך ככה — שהיא יכולה להיות הכי נשית וגם הכי דעתנית ותדע שהיא לא צריכה לחכות לשום נסיך", אומר רבינוביץ'.
ד"ר דנה אולמרט, מומחית למגדר, דווקא לא חושבת שצריך לחסוך מהילדות את הטקסטים הללו, אלא לעמת אותן איתם: "הרי ממילא העולם שלנו רווי בתפיסות שבלוניות של אישה נזקקת וגבר חזק, לכן אני מקריאה לבנות שלי הכל, ונותנת להן לצפות, אבל גורמת להן לגרום להן לשאול שאלות: 'מה זאת אומרת שהנסיך רוצה להתחתן איתה, ומה עם מה שהיא רוצה?'", אומרת אולמרט, מהחוג לספרות באוניברסיטת תל־אביב.
לפי ד"ר אולמרט, בשנים האחרונות בדיסני מכירים במקום הבעייתי שהם נקלעו אליו, ולכן בסרטים כמו "לשבור את הקרח", או "אמיצה", נעשו ניסיונות לצאת מהשבלונה ולאפשר לדמויות נשיות להיות יותר אקטיביות ולקחת אחריות על הגורל שלהן.
תחזירי את הכסף!
על דבר אחד אי אפשר להתווכח: בל וגם נייטלי גילו אומץ רב. שתיהן עובדות באופן צמוד עם "דיסני": בל דיבבה את הנסיכה אנה, הדמות הראשית ב"פרוזן", ולנייטלי יש תפקיד ב"מפצח האגוזים", שיעלה בקרוב, ועדיין הן לא פחדו לומר את דעתן. על המהלך הזה הן ספגו ביקורות קשות ברשתות החברתיות, בעיקר מהימין השמרני בארצות־הברית, שחובט בכל הזדמנות גם בתנועת MeToo. צריך גם לזכור שכאשר אמריקה נמצאת רגע אחרי המאבק הלוהט והמלוכלך מאוד סביב מינוי של השופט ברט קוואנו לבית המשפט העליון, ורגע לפני בחירות לקונגרס בהן משתתף מספר שיא של נשים, לא צריך יותר מגפרור קטנטן כדי להצית את הבניין כולו.
חלק גדול מהמבקרים אמרו שאם בל כל כך פוחדת מהמסרים של דיסני, היא צריכה להחזיר את הכסף שקיבלה על הדיבוב ב"פרוזן". בל, שאוהבת לענות למבקרים ברשתות החברתיות, ענתה: “אשמח לשלוח לכם עותקים של שלגיה ופרוזן, ותוכלו לראות את ההבדלים בצורה בה נשים מוצגות ועד כמה הגישה השתנתה בשנים האחרונות. ילדים הם ספוג, הם מכילים כל דבר שהם רואים ושומעים, יש דברים שעם כל האהבה למקום ההיסטורי שלהם בתרבות, אני לא רוצה שהילדות שלי יקבלו היום”. •
הילדים שלי לא ראו דיסני | ענת לב אדלר
שני ז'אנרים קולנועיים מעולם לא חיבבתי – אנימציה ומדע בדיוני. זו כנראה הסיבה העיקרית לכך שהילדים שלי שאלו אותי לא מזמן האם הם באמת לא היו בסרט של דיסני, כי הם לא זוכרים שראו סרט כזה. ואכן – הם באמת לא היו מעולם בסרט של דיסני, כיוון שרק המחשבה שעליי לשבת שעה וחצי בקולנוע ולהפציץ את מוחי ההיפר־אקטיבי בדמויות קרטון של נסיכות צייתניות וצייצניות גרמה לי להתגרד מתחת לעור. תוסיפו לכך את העובדה שאני חלק משושלת נשים נחושות שקבעו סדר יום (גם אם זה היה הסדר שבו מגישים את מנות הקובה לשולחן), בעוד הגברים הינהנו בהסכמה ואמרו "חאק אוייאכי" – הצדק איתך (כי ככה זה אצל העיראקיות, הן לובשות את הפיז'מה בבית), ותבינו מדוע אין שמחה ממני על מחאת השחקניות ההוליוודיות נגד נסיכות דיסני המעצבנות והמאנפפות. כי בעידן שבו נשים סוף־סוף מטלטלות את התודעה הקולקטיבית ומנקות את אורוות הזיכרון וההיסטוריה, יוצאות לרחובות כדי להגיד לנשיא ארצות־הברית בדיוק מה הן חושבות עליו ומצליחות להעיף מהוליווד גברים כוחניים ומעוותים בכל צבע ולחסל להם את הקריירה, יש לנו את כל הסיבות שבעולם לעצור את המכבש השוביניסטי של דיסני ולסלול כביש חדש אל התודעה, נטול תפיסות שמקטינות, מקבעות ומצמצמות נשים. כי מה שמתחיל על המסך הדו־ממדי באישה תלותית שמחכה לגבר שיציל אותה, או בדמות שלא מעיפה סטירה לגבר (גם אם מצויר) שמעז לעשות שימוש בגופה בעודה ישנה, יתקבע בעולם האמיתי כנורמה פוגענית וחשוכה. ואת הקונבנציות הללו צריך עכשיו לשנות, כדי לגדל ילדות וילדים לתוך תפיסת עולם שוויונית ושווה. אולי לכן כשאמרתי לבת שלי לפני כמה שנים שהיא תצטרך בעל עשיר כדי לממן את שיעורי הבס ושעות האולפן שהיא צורכת, היא הסתכלה עליי במבט מצמית ואמרה: "אמא, אני אהיה הבעל העשיר".
אגב, בעניין של המדע הבדיוני פחות הלך לי. הילדים שלי מכורים לסטאר וורס.
