סרט חייו
עם אבי נשר בחודש הקשה בחייו, בין השבעה על בנו ארי ז"ל שנהרג בתאונת פגע וברח לבין הבכורה המרגשת של סרטו החדש : "זה לא סרט של במאי אבל, אני אופטימי"
שנינו מעריצים את הסרט שכתב וביים היוצר האיטלקי הנפלא נני מורטי, העוסק בפסיכולוג שמאבד את בנו בתאונת צלילה מחרידה. כך סתם, בבילוי יום ראשון עם חברים – ממש כמו שקרה לאבי. מורטי, בן גילו של נשר, מגלם בסרט את האב. נוסף לבן שאיבד בסרט, יש לו אישה ובת. ממש כמו לאבי, שמאז אותו רגע נורא מלווה את אשתו איריס ובתם תום בת ה־21, ממש כמו הבת ב"חדרו של הבן".
הסרט מתאר משפחה משכילה, אמידה, רגועה, אוהבת, שכל חייה מתפרקים ברגע. רגע מקרי, סתמי, טיפשי, חסר פשר, חסר משמעות. ממש כמו שקרה למשפחת נשר. בסרט, השאלות הבלתי האפשריות מנקרות במורטי האב: האם הייתי יכול להיות עם בני ביום התאונה ולמנוע אותה? לשכנע אותו לא לצאת מהבית, למרות שאין ממש סיבה שנער צעיר לא ייצא ויבלה עם חבריו? האם גם זה "ממש כמו אבי"?
דיברתי עם נשר על הסרט ההוא של מורטי באחת מהקרנות הטרום־בכורה לסרטו החדש. "אני ממש לא יודע איך אוכל לצפות בו. פוחד מהרגע הזה. תגיד לי, בנימין, אתה יודע אם הוא ביסס את זה על משהו מהחיים שלו? או שזה מבוסס על ספר, מחזה?" שאל.
אני יכול לבדוק, אני אומר לו, וחוזר אליו כעבור כמה ימים עם ראיון שמורטי נתן בפסטיבל קאן בשנת 2001, אותה שנה ממש שבה נולד ארי: לא ספר, לא הצגה, הכל ממוחו הקודח של היוצר. מורטי לא חווה חלילה אובדן בן, והאבל בכלל לא היה הדבר המרכזי שעניין אותו, אלא דווקא השאלה איך מרגיש פסיכולוג שמנתח את נפשם של אנשים, כשהוא בצד השני. ובעצם, בנמשל, איך מרגיש קולנוען כשהוא מפסיק לצפות באנשים, והופך להיות שחקן ראשי בדרמה של חייו.
אבל מורטי לא חווה טרגדיה. אבי כן. הוא בצד של מי שיודע, באמת יודע, מה זה לאבד בן. מעניין מה יקרה כששני הבמאים האלה, בני 65 שניהם, ייפגשו וידברו. זה שדמיין את הדרמה, וזה שחווה אותה על בשרו.
הכתבה המלאה - ביום שישי במוסף "7 ימים" ובאפליקציית ידיעות אחרונות
לרכישת מינוי> http://bit.ly/2JeTfXp
לפנייה לכתב/ת 
