12 שנים יושב אדם בכלא ומרצה מאסר עולם בגין רצח מתועב ומחריד של ילדה בבית ספר, בשעת לימודים. 12 שנים הוא טוען לחפותו, אך לפרקליטות ולמשטרה נוח לראות בו אשם. הרי הוא הודה ושחזר.

מרגע ההודאה, הפרקליטות לא מאפשרת לשום ספק, ראיה או עדות לעמוד בדרכה. אפילו כשנמצאות שערות עם די־אן־איי זכרי על חולצתה של הילדה הנרצחת, שאינן שייכות לרומן זדורוב, דורשת המשטרה לעצור את הבדיקה בטענה המטרידה שגם לו היו נמצאות שערותיו של זדורוב על חולצתה של תאיר, הרי הוא בעל גישה חופשית. כבר לפני שנתיים שאלנו כאן, ב"ידיעות אחרונות", כיצד גבר זר הוא "בעל גישה חופשית" לחולצתה של נערה. שלא לדבר על העובדה שאם כן הייתה נמצאת התאמה לרומן זדורוב, הייתה זו "ראיית הזהב" המרשיעה.

אך האמת היא, שבתוך הזירה הסוערת והמדממת לא נמצאה ולו ראיה פורנזית אחת שקושרת את זדורוב לתא השירותים או לרצח.

אם אכן תוצאות הבדיקה שפרסם אתמול מנהל המכון המשפטי, חן קוגל, מראות שאחת השערות שייכת לאדם ממשפחתו של א.ח., המשטרה והפרקליטות עלולות להתגלות במערומיהן. במשך שנים מערכת אכיפת החוק והתביעה לא מאפשרות לשום דבר לקלקל להן את הנרטיב – רומן זדורוב הוא הרוצח, ואין אחר מלבדו.

שנים אני מסקרת וחוקרת את הפרשה הקשה הזאת, שמשהו בה לא נותן מנוח. גם מעיניו של השופט העליון בדימוס יורם דנציגר הרשעתו של רומן מדירה שינה. זאת הסיבה שזיכה אותו בדעת מיעוט. סימני השאלה מתגלים מכל עבר. כל כך הרבה כיוונים כלל לא נחקרו. בולטות מעל הכל השאלות הקשות: שלוש טביעות נעל בדם שמשרטטות את מסלול בריחתו, לכאורה, של מי שנכח בזירה בסמוך לרצח. מסלול שמכוון לעבר תא שירותים מספר שלוש, הסמוך לתא מספר שתיים בו נמצאה תאיר.

כשכבר הגיע אדם שטען שזוגתו לשעבר, התוודתה בפניו, לכאורה, שהיא הרוצחת, בחרו בפרקליטות לטעון שהווידוי שלה קשור למחלת הנפש ממנה היא סובלת.

ככל שבדיקת המכון לרפואה משפטית תתגלה כנכונה, יותר מכל חשיפה שפורסמה בעבר זכאי רומן זדורוב למשפט חוזר ולשחרור מיידי מהכלא – עד ההכרעה. גם לציבור, ובוודאי למשפחתה של תאיר, מגיע שתיק החקירה ייפתח מחדש.