שוב הצליח ראש הממשלה נתניהו לייצר חמיצות מיותרת, והפעם סביב מינויו של הרמטכ"ל. הוא התעקש שבהודעה המשותפת לו ולשר הביטחון ליברמן על מינויו של האלוף אביב כוכבי לרמטכ"ל הבא, ייאמר גם שסגן הרמטכ"ל הבא יהיה האלוף אייל זמיר. שר הביטחון התנגד. הוא לא הסכים להיות חתום על מינוי אישי של קצין, על משקל "נאמן לראש הממשלה".

מינוי כזה עלול להכתים בפוליטיזציה את שמו הטוב ואת הקריירה של האלוף זמיר - קצין שדה, ביצועיסט וכריזמטי שליברמן רואה בו מודל לקצין הישראלי האולטימטיבי. האלוף זמיר עצמו טען, בחדרי־חדרים, ששלושת המועמדים האחרים אכן בשלים ממנו לתפקיד הרמטכ"ל. אבל הוא לא הלך עם זה להנהלה. וכך קרה ששר הביטחון הוציא הודעה משלו על מועמדו לתפקיד הרמטכ"ל, ואילו לשכת ראש הממשלה, רק אחרי כמה הודעות מגמגמות וסותרות, הצטרפה לברכות.

הודעתו של ליברמן לא הפתיעה את נתניהו. כבר בראיון ל"ידיעות אחרונות", ערב ראש השנה, גילה ליברמן שהוא בחר את הרמטכ"ל הבא. המועמד שלו, כבר אז, היה אביב כוכבי. גם בסבב ההתייעצויות שקיים ליברמן עם קצינים ושרים בעבר, רובם הצביעו על כוכבי. נכון, מן היום הראשון לכהונתו כשר הוא הציג את האלוף ניצן אלון כקצין מבריק, שהיכולת שלו לחשוב "מחוץ לקופסה" היא חריגה בגוף שמרני כמו הצבא, וסביר מאוד להניח שהוא התלבט בין השניים.

השבוע יפגוש שר הביטחון את המועמדים שלא נבחרו וינסה לשכנע את אלון להישאר במערכת הצבאית. אם יסכים - סיכוייו להתמנות לסגן רמטכ"ל ראשון, טובים מאלה של אייל זמיר. ליברמן רואה היום לנגד עיניו שילוב בין שני קצינים יצירתיים - כוכבי ואלון - שלא חוששים מחדשנות, מהווים מוקדי ידע, וימשיכו את בניין הכוח הצבאי בלי טלטלות.

מאז ההודעה על מינויו, הוצג האלוף אביב כוכבי כפילוסוף, כאמן מוכשר - הוא מנגן ומצייר נפלא - כקצין יצירתי במיוחד. ואכן, בכל אחד מתפקידיו הוא השאיר חותם ארגוני ומבצעי ולפעמים אפילו שינה סדרי עולם.

ראש הממשלה נתניהו מתחשבן עם כוכבי על תפקודו של אמ"ן ב"צוק איתן". אז התעמת כוכבי, כראש אמ"ן, עם השב"כ לגבי ההתרעות - שניתנו או לא, והמידע - שהיה או לא היה ערב המבצע. נתניהו צידד בעמדת השב"כ שגרסה כי ניתנו התרעות לצבא - אבל ההיערכות שלו לא הייתה מספיק טובה. באותו עימות נחשף עוד פן של כוכבי: חוסר הסובלנות שלו לביקורת. גם היום, הוא המקטרג החריף ביותר נגד מסקנותיו של האלוף בדימוס, יצחק בריק, לגבי מוכנות הצבא.

כוכבי חונן בטונות של כריזמה, כושר שכנוע ויכולות ניהול. שיטת העבודה שלו מאוד מסודרת, הוא עובד עם צוותים ומקבל החלטות רק אחרי עבודת מטה יסודית. כוכבי הוא, במידה מרובה, טיפוס של "הייטקיסט" במדים. מהפכת הרשת והתקשוב, ששינתה את פני הצבא, הייתה תפורה למידותיו. היום עומד הצבא על סף המהפכה הטכנולוגית הבאה: הבינה המלאכותית, שיהיו לה השלכות על גודל הצבא ועל יכולת ההשמדה של האויב. כוכבי הוא האיש המתאים להוביל אותה.

ואם מישהו שואל, האם הוא יביא רעיונות חדשים לגבי הלחימה בעזה? כל עוד אין הכרעה מדינית לגבי גורל עזה - לאף אחד אין ולא יהיו פטנטים חדשים. ולגבי סוריה? הרמטכ"ל הנבחר שותף למדיניות הנוכחית, כך שלא צפוי שינוי מהותי גם כאן.

הג'יהאד האיסלאמי קובע עובדות בשטח

בישראל מחפשים את המטבע מתחת לפנס. לא איראן, לא סוריה, ולא ביקור ראש הממשלה בעומאן עומדים מאחורי סבב הירי האחרון לעבר עוטף עזה. המניע לירי הזה הוא עזתי, פנימי, ולא אירוע אזורי. או במילים פשוטות, הג'יהאד האיסלאמי ברצועה חזר לנוסחה הישנה של "דם תחת דם": ישראל הרגה ביום שישי שבעה פלסטינים לאורך הגדר ובגדה, חמאס הפסיק להגיב על קורבנות ומחפש הסדרה עם ישראל, הג'יהאד האיסלאמי החליט שישראל צריכה לשלם, התעלם מן ההבנות שיש לו עם חמאס, ניצל את הכרסום בעוצמת השליטה של חמאס בשטח, וסחף את ישראל לתגובה צבאית נרחבת. כאן החידוש וכאן הסכנה. הפעילות הצבאית העצמאית של הג'יהאד האיסלאמי מעזה עלולה, בכל נקודת זמן, להידרדר לעימות כולל.

ומי שמחפש סיבה נוספת ומשמעותית לירי מוטב שיחזור 23 שנה אחורנית במנהרת הזמן: 26 באוקטובר 1995, במלטה. מנהיג הג'יהאד פתחי שקאקי חוסל אז, כך על פי מקורות זרים, על ידי ישראל, והירי עשוי גם לציין את יום השנה למותו.

מאז תחילת ההתפרעויות על הגדר בסוף מארס השנה התרחשו ארבעה סבבים צבאיים אלימים בהנחיית ובשליטת חמאס. האירוע אתמול הוא חמור מכולם שכן הוא מחזיר אותנו לתמונת המצב שקדמה למבצע "עמוד ענן" ב־2012. בשנה שקדמה לעמוד ענן התרחשו חמישה סבבי אש קשים אותם הובילו גורמי אופוזיציה בעזה שניצלו את חולשת חמאס. בסופו של דבר נגרר גם חמאס והצטרף לירי, וישראל נגררה אחריו למבצע צבאי גדול ברצועת עזה. גם ב־2014, ערב צוק איתן, נגרר חמאס אחרי ירי הג'יהאד האיסלאמי וישראל נגררה אחריו. בכל המקרים חזרנו לאותה משבצת.

הג'יהאד האיסלאמי הכין את סבב הירי האחרון בדקדקנות, כל הרקטות הופעלו באמצעות מנגנוני השהיה. כשחמאס ניסה לבלום את הירי - זה לא צלח בידו, והוא שילם - ובצדק.

מנהיג הג'יהאד האיסלאמי החדש, זיאד נחאלה, היושב בדמשק, החליט - מסיבות פנים־פלסטיניות - לשבור את הכלים מול ישראל, גם כדי להפגין נוכחותו בשטח כמטאטא חדש. עד כמה שזה נשמע מוזר, פטרוניו הקרובים ביותר של נחאלה הם דווקא ראשי מנגנוני הביטחון של מצרים. ואלה אותם אנשים, בדיוק, המגיעים לישראל כדי לדון על הסדרים בעזה.

האיראנים אמנם עומדים - אידיאולוגית וכלכלית - מאחורי הג'יהאד האיסלאמי. אבל מנהיג הג'יהאד, נחאלה, הוא בן בית בקהיר. המודיעין המצרי טיפח אותו בשנים האחרונות מול האחים המוסלמים וארגון חמאס ברצועת עזה. לכן, כשמצרים בחרה להתערב בסבב הירי אתמול - היה לה קל מאוד להגיע אל מצית הלהבות ולכבות את האש.

אחרי אירועי סוף השבוע, יכול שר הביטחון להתייצב בפני הקבינט ולומר: צדקתי כשאמרתי שהעימות בעזה הוא בלתי נמנע וצריך לתת מכה בטווח הכי קצר. כל ניסיונות ההרגעה הם פיקציה. חמאס לא מתכוון להגיע להסדרה ויותר מכך, הוא רוצה ליהנות משני העולמות: גם לקבל סיוע וגם להמשיך את המהומות.

השבוע הקרוב יהיה רגיש במיוחד. במועצה המרכזית של אש"ף, המתכנסת השבוע, אמור אבו־מאזן להכריז על הפסקת העברת כל הכספים לרצועה. בחמאס מאמינים שישראל לא מפעילה מספיק לחץ על אבו־מאזן, ומאיימים: אם אבו־מאזן יפעיל את הסנקציות החדשות - ישראל תיענש. האופציה שחמאס יצטרף למעגל האלימות שהבעיר השבוע הג'יהאד אינה מופרכת. את התירוץ כבר יספק אבו־מאזן.