זבל ששווה זהב

יש כאלה שבשבת הולכים לים, יש כאלה שמבלים בבית קפה ויש שנחים בבית. שני כהן מחולון נאלצה להקדיש את השבת האחרונה ל"בילוי" אחר: שיטוט בחירייה בין ערימות זבל מהבילות – שהסתיים בחיוך גדול.

תחילת הסיפור כאשר שני (30) הגיעה ביום שישי לדירתו של בן זוגה בתל־אביב. "בישלתי לנו ארוחת ערב ובמהלך העבודה הורדתי את התכשיטים שאני עונדת, ויש לא מעט", מספרת שני. "הייתה שם למשל טבעת יהלומים שעולה מעל ל־20 אלף שקלים והיו גם תכשיטים יקרים עם ערך סנטימנטלי כמו טבעת זהב שקנתה לי סבתא שלי, ותכשיטים שקנו לי הוריי".

שני הניחה את התכשיטים בכוס. לאחר הארוחה ערך בן זוגה ניקיון ובלי לשים לב השליך את כוס התכשיטים לשקית האשפה. אחר כך הוריד אותה לחדר האשפה, שם היא נדחסה אוטומטית לדחסנית עם יתר הזבל של דיירי הבניין.

רק מאוחר בלילה נזכרה שני בתכשיטים, ואז הודיע לה לחרדתה בן זוגה כי השליך את הכוס לאשפה. היא רצה בבהלה לחדר האשפה אבל גילתה שזה מאוחר מדי: השקית נעלמה במעמקי הדחסנית.

צילום: שאול גולן

היא גילתה תושייה, התקשרה למוקד עיריית תל־אביב, ובשלב ראשון הם הפסיקו את פעילות הדחסנית בבניין". לאחר מכן הופנתה למנהל רכבי השינוע אבי קורן. "הוא הרגיע אותי ואמר שהכל יהיה בסדר, אבל הייתי בספק רב", מספרת שני.

למחרת בבוקר עלתה על משאית עם עובד אגף התברואה איגור זריאנוב, כאשר קורן מתדרך אותם בטלפון להיכן לגשת. האווירה בחירייה לא הייתה שונה בשבת מאשר ביום חול: היה מסריח, ונוסף לכך גם היה חם.

מתחת לשמש הקופחת, אפופה באדים מצחינים, פתחו שני ואיגור שקית־שקית עד שבסופו של דבר הגיעו לשקית עם תכשיטיה האבודים. "בכיתי מאושר, ואני ממש מרגישה בת־מזל". שני שלחה לקורן מכתב תודה נרגש, והוא מספר כי נתקל בעבר באנשים שהשליכו בטעות לאשפה שעון יקר, מפתחות של הרכב ואפילו את החתול שלהם.