דור ה־Y - ילידי שנות ה־80 וה־90 - בא לעולם עם הבטחה גדולה לעתיד דיגיטלי מזהיר. ההורים שלהם - שמילים כמו היי־טק, אינטרנט, סייבר־ספייס וסמארטפון היו זרות להם לחלוטין - היו משוכנעים שהדרך הטובה ביותר להכין את ילדיהם לעולם האמיץ החדש שנברא לנגד עיניהם היא לחשוף אותם לחידושים הטכנולוגיים מוקדם ככל האפשר. וכך אפשר היה לראות פעוטות בעגלה משחקים באייפד, לומדים חשבון בסלולרי ומחקים קולות של פרה מול אנימציות של כפר על מסך המחשב הביתי, כשהם יושבים על ברכיהם של ההורים הגאים.

עכשיו התמונה הולכת ומשתנה: תינוקות דור ה־Y, שהיום הם הורים בעצמם, מתחילים להבין את הסכנות שבחשיפת־יתר למסכים, ומנסים להרחיק מהם את הילדים ככל האפשר. פאלו אלטו שבעמק הסיליקון הוא המקום שממנו מגיעה הבשורה החדשה. אותם אנשים שהביאו אותנו לתלות ההולכת ומתעצמת במסכים מנסים עכשיו לעצור את כדור השלג.

זה מתחיל כבר בינקות, עם שורת הגבלות על הפעוטות והילדים. מכיוון שמדובר במשפחות מבוססות, שבהן לפעמים שני ההורים עובדים בהיי־טק, מי שנותר על המשמרת הן המטפלות, וההורים מקפידים להיות מאוד ברורים לגבי ההנחיות ל"נאני", שנדרשת להתנהג כמו בעולם של טרום־מסך.

"היום שלי כולל טיול בפארק, ביקור בגן השעשועים ומשחקי קלפים", מספרת ג'ורדן אלטמן (24), מטפלת מסן־חוזה. "משחקי קופסה גם הם להיט", היא מוסיפה בראיון ל"ניו יורק טיימס". "כמעט כל הורה שעבדתי בשבילו היה נחרץ בדרישה להרחיק את הילד מכל חוויה טכנולוגית. בשנתיים האחרונות זה ממש ביג דיל".

צילום: דנה קופל

בעמק הסיליקון החשש מפני נזקי המסכים הגיע לדרגה של פאניקה ממש, כשהורים התחילו להעלות לטלפון (כן, הם לא מוותרים עליו עדיין) תמונות של מטפלות בגן השעשועים כשהן עסוקות, רחמנא ליצלן, בטלפון הסלולרי שלהן לעיניו של הרך שבטיפולן.

"בשנה האחרונה הכל השתנה", אומרת שאנון זימרמן, מטפלת מסן־חוזה שעובדת אצל משפחות האוסרות על צפייה במסכים. "ההורים עכשיו הרבה יותר מודעים לטכנולוגיה אליה הם חושפים את ילדיהם". זימרמן דווקא אוהבת את החוקים החדשים, שלדבריה מחזירים אותה לזמנים יפים יותר, שבהם ילדים ידעו לשחק מחוץ לבית.

ההורים לא סתם באים בדרישות לאנשי המקצוע המטפלים בילדיהם, ונחושים לעגן את הדרישות בהסכם. סוכנויות המטפלות מדווחות שיותר ויותר הורים מחתימים את המטפלות על חוזים האוסרים שימוש בטלפון. "האנשים שהכי מחוברים לטכנולוגיה הם הכי נוקשים כשהם מגיעים הביתה", אומרת לין פרקינס, בעלת סוכנות המטפלות UrbanSitter, שבה רשומות כחצי מיליון מטפלות ושמרטפיות בכל רחבי ארצות־הברית.

הסעיף בחוזה ההעסקה קובע שהמטפלת צריכה להסכים לא להשתמש בנוכחות הילד במסך משום סוג שהוא ולשום מטרה שהיא. בחלק מהחוזים ישנו סעיף קטן המאפשר למטפלת לקבל שיחות — בתנאי שאלה מגיעות מההורים.

זה יכול להיות בעייתי, אומרות כמה מהמטפלות, כי רבים מההורים מבקשים לקבל עדכון שוטף על מהלך היום. "ואז כשהאמא מתקשרת והמטפלת עונה, היא עלולה לספוג תגובה בנוסח של 'אז מה בדיוק את עושה כרגע, שאת פנויה לענות לטלפון?'", אומרת ג'ולי סוולס, מנהלת סוכנות מטפלות.

יש גם הורים שמגיעים לגני השעשועים כדי לראות מקרוב שהמטפלות שלהם אכן עומדות בהסכם. "הם הכתירו את עצמם כבלשים, וכמעט כל יום יש פוסט שעולה בפורום ברשתות החברתיות ובו אזהרות או תמונות של מטפלות שדוחפות את הנדנדה ביד אחת ומסמסות ביד השנייה", מדווחת סוולס.

מכורות למסך

לא רק האמריקאים מגבילים את המטפלות והבייביסיטרים של הילדים. התופעה הזו, שנולדה בעמק הסיליקון, עשתה עלייה לאחרונה גם אלינו לישראל. מסתבר שגם אצלנו יש כבר משפחות שבשלב הראיון הראשוני עם בייביסיטר — לרוב נערה בגיל ההתבגרות — עושות מראש שיחת תיאום ציפיות באשר לשימוש בסמארטפון בעת טיפול בילדים. כשמדובר במשרה של מטפלת או "נאני", יש משפחות שאף מעגנות את העניין בהסכם חתום.

שגית (שם בדוי), בת 45, אמא לשלושה ממרכז הארץ, היא עורכת דין עסוקה, וכך גם בעלה. השניים מרבים להיעדר מהארץ. כשהחליטה לשכור מטפלת שתטפל בילדיה על בסיס לינה בבית, היה ברור לשגית כי תדרוש להסדיר את סוגיית המסכים. "פיטרתי שלוש עובדות שלא הצליחו לעמוד בבקשה שלי", היא מספרת בייאוש. "הן פשוט מכורות למסך הסמארטפון ואי אפשר היה להמשיך ככה. בזמן שאחת מהן הכינה ארוחת ערב לילדות שלי, הפרצוף שלה היה תקוע במסך כל הזמן. היא גם נחתכה בטעות מהסכין כשחתכה ירקות לסלט, וגם לא ממש שמה לב לילדות שלי. ראיתי את הכל במצלמות שיש לנו בבית. ולא פעם ולא פעמיים.

"המטפלות שלי היו עסוקות רוב השעות עם הסמארטפון. נראה שהן מדווחות כל דבר לקבוצת החברות, מעלות לסטורי או צופות בסרטונים ביוטיוב. עד שנמאס לי ונאלצתי להפסיק את העבודה שלהן. הבעיה היא שהתופעה חזרה על עצמה שוב ושוב. היה לי ברור שבחיפוש אחר המטפלת הבאה, אחד ההסכמים שיהיו כתובים שחור על גבי לבן, מעבר לזכויות שלה והמחויבויות שלה בתפקיד, זה הסדרת נושא השימוש בטלפון נייד ובמחשב בזמן טיפול בילדות. זה אחד הדברים החשובים והעקרוניים אצלנו בבית.

"בנוסף, ציינתי בזיכרון הדברים בינינו גם את מגבלות הזמן שאני מתירה לבנות לצפות בטלוויזיה או להיות מול מסך כלשהו. מקסימום שעתיים ביום. עליה מוטלת האחריות להקפיד שכך גם יהיה כשאני או בעלי לא עם הילדות. זה לא פשוט, כי קשה לגמול היום אנשים מהמסך, אבל אצלנו זה תנאי בל יעבור כחלק בלתי נפרד מחוזה ההעסקה. לא מתאים - לא תעבוד אצלנו. יש למטפלת מספיק שעות שהיא עם עצמה. היא יכולה להיות צמודה לסמארטפון, אבל לא על חשבון זמן איכות עם הילדות שלנו. יש משחקי קופסה, יש יצירות להכין איתן, יש לצאת לגינה ולשחק משחקי חצר, וגם בזמן הגשת אוכל או הכנתו אין דבר כזה להסתובב בבית עם הנייד ביד אחת. לפחות לא אצלי".

רועי פפר (47), סמנכ"ל חברת יורה ישראל, המתמחה בשיווק מכונות קפה יוקרתיות משווייץ, נשוי לעמנואל (44), פסיכותרפיסטית המטפלת בקליניקה בבית ברמת אפעל. השניים הם הורים לשלושה ילדים — אורן בן 13, יותם בן 9 ועילם בן 5.5 — ומודים שגם אותם מטרידה תופעת הבייביסיטר שצמודה לטלפון.

"אצלנו עובדת בייביסיטר מהשכונה", מספר פפר. "לרוב מדובר בבחורה קבועה, תיכוניסטית, כזו שאנחנו מכירים גם את ההורים שלה ויש עליה חוות דעת טובות ממשפחות נוספות. אני מודה שאפילו שיש אצלנו בבית הקפדה על כמות השעות שהילדים נמצאים מול מסכים, לא עלה בדעתנו לעשות שיחת תיאום ציפיות מול הבייביסיטרית בנושא שימוש בטלפון הנייד בזמן שהיא שומרת על הילדים. מראש האמון שלנו בה מתחיל בעובדה שמדובר בבחורה מאוד אחראית, כך שלגבי עניין הסמארטפון די הקלנו ראש, כשבעצם זה לא בדיוק נכון לפעול כך, כי ברור לנו שהיא צמודה לסמארטפון שלה.

"אין מה לעשות", אומר פפר בהשלמה. "בעידן של היום, למרות שהשאיפה שלי כהורה היא שעדיף שלבייביסיטר לא יהיה צמוד טלפון לאף, כולנו מאבדים את עצמנו מול סוגיית המסכים. ברגע שנכנסים לתוך המסך קשה מאוד לצאת מזה. זה סוג של התמכרות. כשיש אחריות לטפל בילדים, חשוב שכל תשומת הלב תוקדש בעיקר לילדים ולא להסחת דעת. בטח לא להעלות צילומים של הילדים לסטורי כי הם נורא מתוקים כשהם ישנים. זה משהו שהרבה שמרטפיות עושות ממקום כייפי ומפרגן לילדים, אבל צריך לבקש רשות של ההורים לפני שמעלים צילומים של ילדים למדיה".

פפר מודה שעליו לשקול שוב את המדיניות בנוגע לשמרטפיות והסמארטפון. "אצלנו בבית יש הקפדה: אין מסכים אחרי השעה 19:30. כשמגיעה בייביסיטר עם סמארטפון, שהוא מסך לכל דבר, המסר שעובר לילדים שלנו סותר. ויש מצב שמהיום והלאה נעשה תיאום ציפיות בעניין מול השמרטפית שנזמין. וגם אם הבן שלנו אורן, שכבר בן 13, הוא שישמור על הילדים, גם ממנו אצפה שלא יהיה עם מסך ביד כשהוא אחראי על האחים שלו".

לטפל ולא להזניח

"הנושא של בייביסיטר צמודה למסך הסמארטפון הוא בהחלט סוגיה שצריכים לתת עליה את הדעת", אומר עו"ד דביר אינדיג (39), מנכ"ל מתחם הכספות בריקסטון, הנשוי לאביטל (39), עורכת. לשניים חמישה ילדים — יואב בן 12, נתי בן 10, גיא בן 6, עמית בן 4 ונאווה בת 3 שבועות. המשפחה מתגוררת באורנית.

"רצוי להתעכב על הנושא ולהגיע לנהלים מוסכמים בין המשפחה לבין מי שבא לטפל בילדים בהיעדרם של ההורים מהבית", אומר אינדיג. "בשורה התחתונה, תפקידה של הבייביסיטר הוא למלא את מקומו של המבוגר האחראי בהיעדר ההורים. כשאני יוצא לקולנוע עם אשתי או למסעדה טובה, אני רוצה להיות בראש ובראשונה שקט שהילדים שלי הושארו בידיים הכי נאמנות, ושהם מטופלים ולא מוזנחים לטובת פרצוף תקוע במסך סמארטפון, כי אין לי ספק שכמו כולנו גם בני הנוער שעוסקים בשמרטפות כדי להרוויח כמה שקלים צמודים לסמארטפון.

"קרה לנו ששמרטפית ששמרה על הילדים שלנו נרדמה עם הנייד ביד, ואחד הילדים שלנו, שהיה אז רק בן 3, יצא מהבית וטייל יחף בפיג'מה ברחוב. קיבלנו טלפון מבוהל מהשכנים שלנו שהילד משוטט לבד בחוץ ושנבוא מהר. זה לא נעים לקבל כזה טלפון כשאתה מבלה ובטוח שהשארת את הילדים תחת שמירה אחראית. אז התברר לנו שלא כך, וחייבים לבדוק היטב מי בא לשמור על הילדים שלך. אני לא מתפלא שבעידן של היום, של היפר־משפטיזציה, בארצות־הברית העניין נכנס כחלק פורמלי בחוזה העבודה".

היית מחתים בייביסיטר על חוזה כזה?

"אני חושב שבהחלט צריך לעשות סדר בעניין. אמנם לא להרחיק לכת עד כתיבת זיכרון דברים בין ההורים לבייביסיטר בכל הקשור למתי אפשר להשתמש בסמארטפון, אבל בהחלט צריך לנהל שיחה ברורה עם מי שבא לשמור על הילדים שלך. אחרי הכל, הם מקבלים הרבה כסף. 40 שקל לשעה אנחנו משלמים מאז שאנחנו גרים באורנית.

"אצלנו במשפחה יש קוד מסכים מאוד ברור: לא יותר משעתיים מסכים מכל סוג שהוא. אשתי ואני מצפים שגם מי שיגיע לשמור על הילדים שלנו יעמוד בדרישות האלה מתוך כבוד לחינוך שלנו ולהגבלות שיש אצלנו במשפחה. לא ייתכן שבייביסיטר תצפה בטלוויזיה או תגלוש בטלפון בזמן שהילדים ערים וצריך לטפל בהם ולהעסיק אותם. כשהילדים ישנים זה סיפור אחר, אז אין לי בעיה שהשמרטפית תתעסק בסמארטפון שלה או תצפה בטלוויזיה".

ומה אומרות השמרטפיות? גלית, בת 22, עושה בערבים בייביסיטינג על ילדים קטנים במטרה לאסוף כסף לקראת הטיול הגדול שהיא מתכננת בקיץ. "אני אחרי הצבא, עובדת בכל מיני עבודות מזדמנות, והכי משתלם כמובן זה לשלב שעות בייביסיטר כמה שיותר, כי זה כסף מצוין. אין סיכוי שאני אגיע לעבוד אצל אנשים שמבקשים ממני להגיע בלי טלפון. יש לי מספיק אחריות לשלב טיפול אחראי בילדים בזמן שאני איתם לבין ההצצות שלי בנעשה בהודעות שלי בנייד. יש לי חברות שבהחלט מעדיפות לשים את הילדים להירדם מול תוכנית טלוויזיה בערוץ הילדים, והן מתכתבות כל הזמן בווטסאפ בזמן משמרת. אין מה לעשות, זה הדור הזה. גם הילדים שאני שומרת עליהם כל הזמן עם הטאבלט ביד. הגדולה, שהיא בת 10, נרדמת עם הסמארטפון ביד".

מעשה תוקפני ונואש

לא כולם בטוחים שנכון לדרוש מהמטפלים בילדים להתנתק מהניידים. "האקט הזה של החתמת המטפלות של הילדים על התחייבויות כאלה נשמע תוקפני ונואש", אומרת המטפלת המשפחתית אריאל שער־מנדל. "זה מעשה שמייצג שיח ציבורי נרחב בכל הקשור לחשיפה לאינטרנט ולהתמכרות למסכים. ייתכן שזה נובע מהחרדה ההורית הגוברת בעקבות פרסום מחקרים המלמדים על ההשלכות הבעייתיות שיש לתלות במסכים על ילדים ובני נוער, בהן יותר קשיים חברתיים ורגשיים. ואולי החרדה מתעצמת דווקא משום שההורים יודעים שהם עצמם מכורים, שהם עצמם מוצאים במסך מפלט מסיטואציות לא נעימות, מעייפות, ואף מתפתים לתת לפעוטות שלהם להתעסק בסמארטפון או בטאבלט כדי ליהנות מכמה רגעים של שקט.

"הפיתוי לאסור גדול ומוחשי, והוא נובע מהרצון לשלוט בכל מה שקורה ויקרה לילד, אלא שזה בהכרח מתנגש במציאות. בסופו של דבר יהיה מפגש עם העולם החיצון, וצריך שיתקיים דיאלוג איתו. אי אפשר להתנתק מהקדמה. במקום למהר לאיים בתביעות, הייתי מציעה להורים האלה לשבת עם עצמם ולחשוב ולהציף שאלות שראוי שיישאלו, כמו האם בכלל לאפשר לילדים קטנים שימוש במסכים? איפה? מתי? כמה זמן ביום? ואחרי שיהיו תשובות, להציב גבולות בהתאם".

עד כמה רצוי לחשוף ילדים קטנים למסכים?

"ההמלצות המקובלות בעולם הן לא לחשוף תינוקות למסכים עד גיל שנה וחצי, ואחר כך לבחור את התכנים, לתווך ולהסביר אותם, להגביל את השימוש במסכים לשעה ביום ולעודד בו־זמנית פעילות גופנית וחברתית. ברור שאין הצדקה לתקוע ילדים מול מסכים כשהם בגן למשך שעות, וברור שגם השמרטפית לא אמורה להשתמש במסכים כשהיא עם הילדים – אבל אפשר לקבוע כללים ולהרשות את השימוש המידתי והמותאם במסכים. צריך לזכור שלמסכים השפעה מזיקה, אבל יש להם גם יתרונות, בדמות תכנים איכותיים".

גישתה של אורנה היילינגר, מנהלת "נטיקה", כלים להתנהלות חברתית ברשת באיגוד האינטרנט הישראלי, דומה. "אחת התופעות המבורכות פחות של עידן המסכים היא שהם, כמו הטלוויזיה, נהיו שומרי הטף לעת מצוא", היא אומרת. "ההבדל בין ימי הטלוויזיה העליזים להיום הוא שאז היה אפשר לשלוט באופן יחסי על התוכן שהילדים נחשפו אליו.

"אני מקבלת לחלוטין את הצורך למנוע מילדים את החשיפה ככל האפשר, אם כדי למנוע חשיפה לקרינה, אם כדי להבטיח קשר ושיח עם הילד, ואם בעקבות המחקרים שהולכים ומצטברים על ההשפעה השלילית שיש למסכים על המוח המתפתח של ילדים. הילדים ייחשפו למסכים בין אם נרצה בכך ובין אם לא, לכן מוטב לדחות את זה".

סיגל אלון־סידליק, הפסיכולוגית הארצית של שירותי בריאות כללית, מוסיפה: "גם מעל גיל שנתיים יש להגביל זמן חשיפה למסך, וכמובן חשובה צפייה מבוקרת, סלקטיבית ולא רנדומלית או מתמשכת מול ערוץ מסחרי שהתכנים או הפרסומות בו לא מותאמים. בגיל הגן צפייה לבד מול מסך אינה מומלצת".

אבל יהיו שיגידו שזה מרגיע אותם.

"חשוב שילדים יסגלו דרכי התמודדות מותאמות מול קושי, עייפות, רעב, ועוד. סיפור או שיר שקט, אווירה נינוחה ודיבור יכולים להרגיע ולעזור לרכוש מיומנויות של הרגעה עצמית שהן חשובות מאוד להתפתחות הילד. לעיתים הצוות החינוכי נעזר במסכים כדרך להרגעת האווירה בגן, למשל בצהריים, בעת החלפת חיתולים וכו'. זהו פתרון שרווח יותר כשיש מחסור בכוח אדם זמין. כמו בכל דבר, חשוב המינון. באופן כללי, צפייה מופרזת במסכים יכולה לפגוע בהתפתחות תקינה של יכולות קוגניטיביות כמו יצירתיות, יוזמה, פתרון בעיות, מיומנויות בין־אישיות, ועוד". •