תאיר ראדה ז"ל, נערה בת 13 וחצי, נרצחה בשירותי בית ספרה בקצרין ב־6 בדצמבר 2006. תושב היישוב, רומן זדורוב, 40, נמצא אשם ברצח לאחר שהודה ושיחזר אותו בפני חוקרי המשטרה. בדצמבר 2015 נדחה ערעורו של זדורוב בפני בית המשפט העליון, שהחליט לאשר את הרשעתו, ברוב דעות.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
באפריל 2016 פגשנו כאן את שלושת יוצרי הסדרה המטלטלת 'צל של אמת'. הימים היו סוערים: פרקליט המדינה שי ניצן כינה את הסדרה "סכנה לדמוקרטיה", ביקורת נשמעה גם לכל אורך ורוחב המפה, מנשיאת העליון (דאז) השופטת נאור ועד בכירים בתקשורת, והציתה אינספור דיונים ברחוב וברשת. יוצרי הסדרה חשפו אז את הספקות הכבדים הנלווים להרשעתו של זדורוב, והוסיפו כיוון חדש: אפשרות סנסציונית, אפילו ביזארית, כי הצעירה א"ק הינה הרוצחת של זדורוב, כפי שעלה מעדות חברה דאז א"ח, ונתמך בראיות נוספות.
ויש עוד גילויים חדשים: ניירות מוכתמים בדם שנמצאו בטח בית הספר בקצרין
"המשטרה הייתה צריכה להמשיך בחקירה. להגיד, 'אוקיי, עשינו פשלה'. לא להמשיך ולהדוף במקום להתייחס לקול שעולה מהציבור. יש המון חוסר אמון כלפי המערכת - והיא מצדיקה את חוסר האמון הזה", זעקו יוצרי הסדרה מעל גבי השער שלנו, וכיוונו היטב: "בניגוד למה שהפרקליטות טוענת שוב ושוב בכל מקום, העדויות של א"ק וא"ח מעולם לא נבדקו על ידי בית המשפט העליון".
אוקטובר 2018. הימים סוערים, רק הרבה יותר. בעקבות פניית סנגורו של רומן זדורוב, עורך המכון לרפואה משפטית בדיקה לשלוש שערות שנמצאו בעבר על גופה של תאיר ראדה ז"ל. באחת מהן מתגלה דנ"א מיטוכונדריאלי (להלן: דנ"א מיט'), שיכול להיות משויך גם לא"ח; דבר התואם את עדותו המוקדמת, שלפיה א"ק התוודתה כי רצחה את ראדה כשהיא לובשת את בגדיו. בום.
להלן חקירתם השנייה של מ"ת, י"ג וא"פ: מיקה תימור, 33 (להלן: מיקה). יותם גנדלמן, 33 (להלן: יותם). ארי פינס, 31 (להלן: ארי). שלושת יוצרי הסדרה 'צל של אמת'. תאריך: יום ראשון, 28 באוקטובר 2016, בשעה 19:30.
איפה קיבלתם את ההודעה על הממצאים החדשים?
יותם: "אני הייתי במשרד. ארי עשה שנ"צ. מיקה הייתה עם התאומים הטריים שלה. אני יושב עם העורכת שלנו על העונה השנייה של הסדרה, ובסביבות שבע וחצי בערב פתאום מגיע מבול טלפונים, כאילו קרה משהו נורא למישהו שאני מכיר. קיבלנו את ההודעה יחד עם הסנגורים. גם ירום הלוי לא ידע מה הוא הולך לקבל".
מיקה: "היינו בשוק. לא העלינו על דעתנו שהבדיקות יחזרו עם הממצא הזה".
ואמרתם, יששששש?
ארי: "מה שאמרנו בסדרה קיבל אישור. היו אנשים שהטילו ספק בסיפור על א"ק, כי באמת כשאתה שומע אותו, הוא נשמע מופרך, מצוץ מהאצבע. ככה אנחנו התייחסנו אליו כשנתקלנו בו לראשונה, במסמך משפטי זניח. אבל ככל שחפרנו, ראינו שיש דברים בגו ואי־אפשר לפסול בקלות. משהו בטירוף של הסיפור הזה, נורא מתאים לטירוף של זירת הרצח. אני מבין למה לאנשים מסוימים היה קשה להאמין. לכן הראיה המדעית, שהגיעה השבוע, היא משהו שאפילו הספקנים לא יכולים להתעלם ממנו. אז כן, זה מרגיש טוב".
נתחיל במה שמדינה שלמה מתעסקת בו: מה המספר? כמה אנשים, חוץ מא"ח, יכולים להתאים לדנ"א המיט' שנמצא?
יותם: "אין מספר מדויק. העמדה הרשמית של המכון לרפואה משפטית מדברת על מקסימום 10,000 איש. זה הכי הרבה שאתה יכול להגיע".
נשמעו טענות שזה יכול להיות חצי אחוז מהאוכלוסייה, כלומר 40 אלף איש.
ארי: "זה ספין של הפרקליטות שהתפרסם ב־Ynet. הכותרת בהתחלה הייתה, 'השערה יכולה להתאים לחצי מהאוכלוסייה בישראל'. אחר כך זה ירד לחצי אחוז מהאוכלוסייה - שזה גם לא נכון. האמת היא שזה 0.45 אחוז מהשושלות במדינת ישראל".
שזה אומר?
יותם: "השוו את הדנ"א למאגר הישראלי, שמכיל 2,000 שושלות. השערה מתאימה לשושלת קטנה, מצרית באופן חד־משמעי, שאנחנו לא יכולים לחשוף יותר כי יש חיסיון. יש 50 אלף יוצאי מצרים בישראל בסך הכל, על פי נתוני הלשכה המרכזית מ־2017. בתוכם, השושלת הספציפית הזו. ומכאן ההסתברות הסטטיסטית היא שזה מספר בן ארבע ספרות, לכל היותר".
הדנ"א המיט', בניגוד לדנ"א גרעיני שייחודי לאדם אחד בלבד, לא מהווה ראיה חד־משמעית מוחלטת.
ארי: "נכון. אבל אני רוצה להביא ציטוט של הפרקליטות מבית המשפט המחוזי, 2010, בעניין הדנ"א המיט': 'מדובר בבדיקה אמינה ואובייקטיבית, המפיקה ערכים מדויקים'. זו עמדת הפרקליטות, שמרשיעה את זדורוב. תהיו בטוחים שאם היו מוצאים פתאום בזירה התאמה כזו לזדורוב, או לאשתו, התיק היה נסגר והיו אומרים שיש ראיה מכרעת".
יותם: "עד לפני שבוע אמרנו, ולא כמס שפתיים, שאנחנו לא יודעים מי הרוצח. ידענו שהסיפור של א"ק משכנע במידת מה. אם הייתה בדיקת דנ"א מיט' שקושרת את רומן לזירה, איש לא היה מפקפק".
למה נבדקו שלוש השערות האלה?
יותם: "הם הלכו לשערות שנבדקו בעבר, שחשבו בסבירות גבוהה שהן של הרוצח. אף אחד לא האמין שבאופן מקרי תהיה שערה שתתאים לא"ח, ממש ג'קפוט, אמנם 'רק' דנ"א מיט' - מתוך עשרות שערות".
ארי: "חלק גדול מהשערות נשלחו לבדיקה כבר ב־2007 בחקירה של רומן. אבל ברגע שהוא הודה (בפני המדובב), התקשרו למעבדה ואמרו, תפסיקו עם הבדיקות".
מיקה: "כי השערות היו ארוכות ולרומן שיער קצר".
יותם: "או שאמרו שההודאה מספיקה, וחבל על 20 אלף שקל".
השערה לא יכולה להיות סתם שערה שעפה באוויר, של אבא של תאיר למשל?
יותם: "חד־משמעית השערה לא יכולה להתאים לאבא של תאיר. כי לא מדובר באותה שושלת".
אז אולי חברה של תאיר ששיחקה איתה?
ארי: "בשנת 2006 היו אלף מצרים־ישראלים, בגילי 10־14, בכל המדינה. וקצרין לא ידועה בקהילה המצרית הגדולה שלה. אז הסיכוי שהשערה היא של חברה, הוא אפס עם הרבה מאוד אפסים אחרי הנקודה. לא 'הספק הסביר' שנדרש לזיכוי בישראל".
אגב, איך הגעתם לזה?
יותם: "גוגל. זה נורא פשוט, ואני בטוח שהפרקליטות לא עושה את העבודה הזו".
רודפים את א"ק?
נוצר רושם שאתם מתעקשים לבסס את המסקנה שא"ק היא מבצעת הרצח. למה לא להסתפק ב"הנה לכם ספק סביר לגבי אשמתו של רומן"?
מיקה: "אבל זה בדיוק מה שאנחנו אומרים! בראש ובראשונה, יש ספק סביר באשמתו של רומן, הרבה מעל לספק סביר. אנחנו בטח לא רצים בכיכר העיר ואומרים, 'א"ק אשמה'. מה שחשוב בראיה החדשה זה שהיא מעלה עוד יותר את רף הספק".
יותם: "אני לא חושב שהראיה החדשה, לבדה ובפני עצמה, מרשיעה את א"ק. אבל כל ראיה מדעית חייבת להיתפס בתוך קונטקסט החקירה הכללי. והראיה הזו מחזקת ברמה גבוהה מאוד את האפשרות שהיא אשמה".
ארי: "השילוב של הראיה הזו, עם העובדה שא"ח אמר קודם במשטרה, שהיא לבשה את הבגדים שלו בזמן הרצח, הופך את הסיכוי לצירוף מקרים לסף הבלתי אפשרי".
יותם: "חשוב להדגיש, א"ק הודתה במעשה וסיפרה על הבגדים לא רק לא"ח, שאז היה אפשר נניח לטעון שיש לו סיבה להעליל עליה. היא סיפרה את זה לשתי חברות נוספות, ע' וא', שדיברנו איתן כמובן. הגרסה שהן מספרות, שהוקלטה, תואמת לגרסה של א"ח ב־90 אחוז, גם בעניין לבישת בגדיו. כולם יכולים לחזור ולשמוע אותן! ובאמת, עד היום אנחנו תוהים למה המשטרה לא ביקשה את זה מאיתנו".
המשטרה בכלל ביקשה מכם משהו? היה שת"פ כלשהו?
יותם: "שום דבר. ויקטור כהן, לשעבר ראש אגף חקירות בשב"כ, עשה פוליגרף לא"ח ומצא אותו דובר אמת בכל שלוש הבדיקות. אבל המשטרה לא רצתה להסתכל על זה. זה לא מוזר? אף אחד מגופי המדינה לא פנה אלינו, בכלל. רק התנגחויות. בעונה השנייה לסדרה (ר' בהמשך) כבר יש לנו דיאלוג יותר פורה".
א"ק עצמה אמרה כמה פעמים, "לא היה ולא נברא". אנחנו יודעים שהיא אדם מאוד־מאוד מעורער נפשית. ומי כמוכם לדעת כמה "הודאה" היא לא דבר קדוש.
ארי: "נדגיש שוב, אנחנו לא רוצים להפנות אצבע מאשימה ולהגיד, א"ק היא הרוצחת. אין לנו רצון שא"ק תישלח למאסר עולם, ואולי היא בכלל חולת נפש ולא יכולה לעמוד לדין. אלא, להטיל ספק עוד יותר גדול באשמה של רומן זדורוב".
יותם: "אני לא משפטן מלומד ולא הייתי רוצה להיכנס לדיון על עוצמת הראיות. אבל לתחושתנו, יש ספק אדיר בהרשעה של רומן, והכיוון נגד א"ק רק מחזק את הספק".
ארי: "ובמצב הנוכחי, מצבור הראיות שקיים נגד א"ק, עוד לפני שנעשתה חקירה אמיתית, הוא הרבה יותר גדול מאשר נגד רומן זדורוב. 1. שלושה אנשים שהתוודתה בפניהם, כולל פרטים מוכמנים. 2. ראיה פורנזית שקושרת אותה לזירה. 3. עדויות שמיעה וראייה, שקושרות אותה או מישהי לזירת הרצח. אחת החברות כביכול ראתה אותה, כפי שהעידה".
יש גם 4: הפאה הנוכרית, שמשום מה נשכחה.
יותם: "נכון. מצאו חלק מפאה בבית הספר, במכולה מחוץ לזירת הרצח. זו ראיה שצולמה. זה פרט מוכמן ברמה מאוד גבוהה, שהיה בעדות של א"ח. הפאה עצמה צולמה על ידי מז"פ ולנו יש את הצילום הזה. אנחנו לא יודעים איפה הפאה נמצאת. המשטרה מצאה אז חלק מפאה. הסיפור הזה היה להם מוזר מספיק בשביל שהם יסמנו את זה כראיה, אבל היא מעולם לא נשלחה לבדיקה, גם לא לאחר שא"ח הגיע להעיד".
ארי: "הסמכות לשמור מוצגים היא של המשטרה, שלא יודעת לשמור מוצגים לאורך זמן, ובתיקים ישנים נדיר שתמצא. איכשהו המוצגים מושמדים בתום לב, וזו בעיה שכולם מודעים אליה. זה עולה לדיון בכנסת בכל פעם, הפרקליטות אומרת שיש הצעת חוק חדשה ומטפלים בזה - ומי שמרוויח מזה היא הפרקליטות, כי ככה אי־אפשר לערער עליה".
א"ק בינתיים נסעה לחו"ל. אולי עשו טעות בזה שהזדרזו לפרסם?
ארי: "מדענים לא יכולים להתחשב בשיקול כזה. אישית אני בספק אם היא תחזור לארץ".
כמה היא נחוצה להמשך החקירה, אולי לקראת משפט חוזר?
ארי: "יש עוד פעולות חקירה שהמשטרה צריכה לעשות, לפני שזה בכלל מגיע לבית המשפט, ועליהן צריך להורות באופן מיידי. כמו למשל לחקור את א"ק באזהרה, אם היא תחזור לארץ אי פעם. זה לא נעשה. אפרופו חקירה מחודשת, עלה רעיון שאנו תומכים בו, שחקירה כזו צריכה להיות מופקדת בידי גוף מקצועי בלתי תלוי, כמו לה"ב 433. חלילה לא בידי ימ"ר צפון, שהיה אחראי לחקירה המקורית".
עקבתם אחרי א"ק? תכלס, החיים שלה כבר נהרסו.
יותם: "מאז צאת הסדרה אנחנו לא בקשר איתה. למרות מה שכל המלעיזים יגידו, ואני מבין אותם - הרגשנו רע מאוד מהקרקס סביבה. אבל עוד לפני שהסדרה יצאה תהינו, מה יהיה עם הדבר הזה. אנחנו לא טוקבקיסטים ולא מקללים איש ביומיום שלנו, והיינו שמחים שאחרים יימנעו מכך".
ארי: "זה מה שקורה כשאנשים לא סומכים על המשטרה. תשמעו, עשינו כל מה שאפשר כדי להגן עליה, וקראנו כמה פעמים לא לעשות לה משפט שדה. הייתה פעם אחת שחשבנו שיש סכנה שהיא תעשה לעצמה משהו, והתקשרנו לגורמי המקצוע. עשינו מה שיכולנו".
יותם: "זה יישמע להרבה אנשים כמס שפתיים, וזכותם - אבל כל עיתונות ודוקו עושה את זה. אנחנו מתעסקים באנשים. וכשאתה עושה סדרה לא עלילתית, זה המחיר שאתה צריך לשלם. והוא כואב".
ארי: "יש בי חמלה כלפיה, ולא משנה אם היא הרוצחת או לא. היא עברה חיים מאוד קשים ולכן אנחנו גם מרגישים אמפתיה כלפיה. אבל המחויבות שלנו היא לחקר האמת, ואם המשטרה והפרקליטות היו עושות את העבודה שלהן בזמן אמת ב־2012, לא היינו צריכים לצאת עם זה".
הספק הסביר והרשעת ביהמ"ש
עוד לפני פרשת א"ק, רבים, כולל שנינו כאן, סבורים שיש ספק סביר בהרשעתו של זדורוב. ולו רק בגלל העובדה שבזירה המגואלת בדם, אחרי שנבדקו מאות ממצאים פורנזיים – אף אחד מהם אינו שלו. אז במי מדובר? בדנידין?
מיקה: "או דקסטר".
יותם: "פרט להיעדר הראיות הפורנזיות, צריך להסביר שלוש טביעות נעל ומסלול בריחה שלא מתאים לזדורוב. טביעות הנעל לא מתאימות לזדורוב! בית המשפט המחוזי והעליון הסבירו שמדובר ב'מחלצים אלמונים', שהחליטו לטפס מעל גופתה של תאיר, בזמן שהפרמדיקים אולי נמצאים למטה. עם כל הכבוד, זה הסבר מגוחך".
ארי: "השופט עמית מתייחס לטביעות הנעליים הנוספות. 'אנחנו יודעים שהיו 15 מחלצים', הוא אומר. מאיפה הוא יודע?! סתם זרק לאוויר מספר, ומי שקורא את זה חושב שהמספר אמיתי".
הטביעות האלה הושוו לא"ק?
יותם: "לא, ואני לא יודע אם אפשר. בכל מקרה זה חיזוק קטן מאוד. דנ"א חזק מגודל נעל".
ארי: "מאז 'צל של אמת', הפרקליטות יוצאת כל הזמן בהודעות לתקשורת, ואומרת שנעשו כל הבדיקות. אבל הפרקליטות לא עשתה שום בדיקת דנ"א לא"ק. הגנום שהוציאו מהשערה קיים מ־2007. הדגימות של א"ק וא"ח קיימות מאז 2012, כי לקחו את הדגימות שלהם - אבל לא השוו לשום דבר! יכלו למצוא את ההתאמה הזו כבר לפני שש שנים כדי להגיע לחקר האמת - ולא עשו את זה.
"הייתה חשיפה לאחרונה של גיא פלג לגבי חלק מראיות הדנ"א, מתחת לציפורניים של תאיר. מתברר שהמבחנות הושמדו כבר ב־2008, בזמן שהמשפט של זדורוב עדיין התנהל. זה קרה על דעתה של הפרקליטות. לא ברור למה".
יותם: "יש הנחיה לשמור ראיות במשפט רצח לנצח, לצמיתות".
מיקה: "לא מדהים, שמס הכנסה שומר כל דבר שנים אחורה, והם לא?"
חדשות 2 דיווחו, שבפרקליטות בדקו את האפשרות ששני רוצחים ביצעו את הרצח. זה מוכר לכם?
ארי: ״אנחנו לא מכירים את הפרטים החדשים מספיק אבל מהדיווח נראה שלפרקליטות עצמה יש ספק סביר בהרשעת זדורוב גם אחרי הודאתו, אחרת הכיוון של שני רוצחים בכלל לא היה נבדק״.
גיבורי הפרשה
אתם בקשר עם א"ח?
יותם: "אנחנו בקשר איתו והוא בסדר, חי וקיים. זהותו כמובן חסויה".
אילנה ראדה?
מיקה: "בוודאי. היא אישה חזקה ואמיצה ומעוררת השראה".
ארי: "לפני הכל אנחנו חייבים לתת לה תשובה, מי רצח את הבת שלה. לא רק צריך לשחרר את רומן, אלא לברר אחת ולתמיד. ייאמר לזכותה שהיא שמרה על ראש פתוח".
איך רומן זדורוב קיבל את החדשות?
ארי: "אני יודע שהוא עדיין לא אופטימי. הוא מקווה, אבל כבר לא מאמין לכלום. גם אני הייתי מאבד את האמון אם הייתי במקומו".
יותם: "שאלנו אותו הכל ודיברנו איתו. רומן אומר שהוא לא רצח את תאיר, והודה כי נשבר בחקירות".
מיקה: "אני רק הייתי רוצה לשאול, למה בהודאה למדובב הוא לוחש ומדבר לסירוגין בקול רגיל. ההודאה היא נקודה חשובה, כי ביהמ"ש העליון קובע כמה ההודאה של רומן סופר־אמינה, איך הוא מדגים בדיוק מה קרה, ולכן הוא לא מוצא מקום לזכות אותו. לכן, ההשערה הזו אקוטית, ויכולה להטות את הכף".
צריך לשחרר אותו מיידית? זה אפשרי?
מיקה: "פרופ' בועז סנג'רו כתב היום, שהיועמ"ש הוא הסמכות שיכולה להורות על שחרורו, כלומר האפשרות קיימת טכנית. אני חושבת שצריך לשחרר אותו כי הראיה החדשה מטילה ספק גדול".
יותם: "צריך לשחרר את רומן כי אין לו לאן לברוח, ואפשר להבטיח את זה. אני משוכנע שהוא לא יתקוף אנשים אחרים".
ארי: "רומן צריך לצאת מיד לחופשי. כל יום שהוא בכלא, זה יום שבו מעט האמון של הציבור במערכת הולך ונשחק. מערכת המשפט והפרקליטות חשובים לי, לכן אני גם מבקר אותם, כי אני דואג להם ורוצה שהם יהיו חזקים".
יש לכם תחושת ניצחון? מישהו בכלל מנצח פה?
יותם: "לי יש תחושה שמעט מאוד אנשים משנים את דעתם, בכלל. ומקרים כאלה דווקא גורמים לכל צד להתחפר בעמדתו. ברור לי שהפרקליטות תתנגד למשפט חוזר, בכל תוקף. לא יודע אם משיקולי אגו, אבל קשה לאנשים לשנות את הפריזמה שלהם כלפי העולם. אז אנחנו פשוט מבקשים מכל קורא ומכל צופה של הסדרה: תטילו ספק. תטילו בנו ספק, בכל רמה אפשרית. אבל גם בכל שאר האנשים".
מיקה: "המילה 'ניצחון' מורכבת. לרגע אחד הייתה הרגשה שמה שהצגנו בסדרה, בפרק הרביעי, הגיע לרמה גבוהה של ודאות. הנה, אנחנו מתקרבים פה! אבל ברגע שלמחרת, הגיע כל הבליץ של כתבי משפט, שהפכו את זה ל'מספרים של 40 אלף איש', וכל יתר מתקפת הנגד. אז זה בטח לא ניצחון. בהבנה שלי, עוד ארוכה הדרך. והדבר שהכי מפריע לתחושת הניצחון הוא הערך שנקרא 'אמון הציבור במערכת'. במקום להבין שהוא הכי חשוב, יותר דחוף להגן על השם הטוב או על יוקרת המערכת. אז אין תחושת ניצחון".
ארי: "יש חוזה לא כתוב בינינו לבין מערכת אכיפת החוק - משטרה ופרקליטות. אנחנו כציבור נותנים להם את היכולת לשלול את החופש שלנו. הם בתמורה אמורים לשמור על הביטחון שלנו ולא לנצל את הכוח הזה לרעה. ברגע שהם מפירים את החוזה, כמו שמרבית הציבור מרגיש שקרה בפרשת זדורוב, כל החוזה הזה מאיים להתמוטט כמו מגדל קלפים, ואוי לחברה שזה מה שקורה לה! לכן, הפרקליטות חייבת לעשות אחורה פנה ולרדת מהעץ שהיא טיפסה עליו, לפני שהמנדט שהציבור נתן לה יתרוקן לגמרי מתוכן".
הממצאים החדשים זכו מיד לתגובה מסתייגת של הרבה מהעוסקים בתחום בתקשורת. הסבר?
יותם: "יושבים כתבים פליליים ומקבלים תדרוכים בטלפון מגורמים בפרקליטות, נגד חוות דעת המומחים, שזו מעבדת הדנ"א היחידה בישראל שהרשיעה לפני כן המון רוצחים. עד אז היא הייתה נהדרת! פתאום הפרקליטות משמיצה את הגורם היחיד שהיא צריכה להסתמך עליו".
ארי: "אנשים לא מודעים לכוח שיש לפרקליטות על השיח הציבורי, ולאופן שבו הם משתמשים שם בכתבי משפט ופלילים. צריך להסביר את זה לציבור: הכתבים האלה ניזונים מהפרקליטות, יש להם שם מקורות, הפרקליטות מזינה אותם בסיפורים. מדי פעם הפרקליטות צריכה שהם יחזירו לה טובה. זה מה שראינו השבוע: כמה מכתבי המשפט התייצבו לצד הפרקליטות, וקיבלו את הנרטיב שהיא רצתה להעביר לציבור, שאומר: זו ראיה חלשה".
נראה שאתם טעונים.
יותם: "כן. כי לעיתונאי המשפט והפלילים אין עוד מקורות, על חקירות ביבי או אברג'יל, חוץ מהפרקליטות ומהמשטרה. זה מקור המידע שלהם, והוא לגיטימי. אבל הם צריכים לספר לציבור שמדובר ביחסים כאלה".
ארי: "זה אירוני, הם אומרים שמשפטים לא צריכים להתנהל בתקשורת, אבל ברור שהם משתמשים בתקשורת בכל רגע נתון. הפרקליטות מבינה שהמלחמה פה היא גם על דעת הקהל. וזה מגיע למקום שבו המילים 'מקורות בפרקליטות' אפילו לא הופיעו באחד האתרים, כשזה היה ספין של הפרקליטות. זו הטעיה של הציבור. תגידו את זה באופן חד וברור. רק כדאי לציין שישנם גם יוצאי דופן שמטילים ספק כשצריך".
לא התאפקתם ומסרתם ד"ש לרביב דרוקר ולשי ניצן. שם הריב הכי גדול?
מיקה: "הכותרת לטור של רביב דרוקר ב'הארץ' הייתה, 'צל של שקר'. אפשר אפילו לטעון שזו דיבה. ואז מגיעה הראיה שמצביעה על כך שמה שאנחנו טוענים, מעלה את הספק כלפי זדורוב. אז כן, בהחלט ד"ש לדרוקר".
יותם: "העובדות שדרוקר ציין במאמרו, חלקן הגדול מופרך. לתחושתנו הוא לא הסתכל על המסמכים אלא על דף המסרים".
ארי: "אני מתפלא שעיתונאי ברמה של דרוקר לקח את הזמן לעבור על הסדרה שלנו, דקה־דקה, בשיא הטרחנות, כדי לחפש אותנו. למה? נראה לי שמשיקולי אגו".
איפה הוא טועה?
ארי: "רביב דרוקר ומיקי רוזנטל, ב'המקור', ראיינו את חן קוגל (ראש המכון לרפואה משפטית), על החתך של תאיר בגרון. קוגל ענה שאי־אפשר לדעת אם זה נעשה בסכין יפנית או משוננת - בניגוד לחתך בסנטר, ששם אפשר לדעת שהוא נעשה בסכין משוננת. בתוכנית הוציאו את התשובה מהקשרה, כך שחן כביכול מדבר באופן כללי על שימוש בסכין ברצח הזה. הם השתמשו בתשובתו כביכול כדי להוציא מסקנה על כל החתכים! זה להוציא מהקשר.
"ואז התובעת עצמה הקרינה את הקטע הערוך בביהמ"ש העליון ואמרה: 'הנה, חן קוגל מול מצלמה טוען שהוא לא יודע באיזה סוג של סכין בוצע הרצח! אז למה שניתן לו לשנות את דעתו ולהעיד בבית המשפט?' בכך 'המקור' הטעתה את הציבור, ובעקיפין גם את בית המשפט. זו הטעיה חמורה".
אתה משוכנע?
ארי: "כן. אני רוצה להדגיש: מכל האנשים שביקרו אותנו איש לא עירער עובדתית על פרט שהבאנו או טען שהחסרנו פרט".
יותם: "אנחנו מציעים שישתמשו בחומרי הגלם שלנו. הפרק הראשון בסדרה הוקרן בפני הפרקליטות וכששאלנו אם יש להם משהו להוסיף, בסיפור התביעה, הם נתנו את ברכתם המוקלטת שהכל בסדר, 'הצגתם את כל טענותינו'".
רביב דרוקר מוסר בתגובה: "כשעוד טובי המומחים גירדו בראש כדי לנסות להבין מה משמעות הראיה החדשה, ארי פינס כבר עלה ל'חדשות עשר' ובביטחון עצמי מוגזם מהול בשטחיות קבע שהוא יודע של מי השערה ושצריך לשחרר את זדורוב מיידית מהכלא. מאז התברר שוב שהוא היה פזיז מדי בהבנת העובדות, ושייתכן מאוד שהשערה עשויה להתאים לעשרות אלפי אנשים במדינה.
מעולם לא ראיינתי את חן קוגל בפרשה. מיקי רוזנטל ראיין ואני משוכנע שערך את הראיון במקצועיות ובהגינות. אני עדיין משוכנע שהראיות נגד זדורוב חזקות ומוצקות ושהסדרה ערכה שלל מניפולציות לא הגונות, שהתחבאו מאחורי טלוויזיה טובה, כך שהצופה התקשה לעיתים להבין איזה עוול גורמים היוצרים לעובדות בתיק, כמו גם לחברותיה של תאיר, שפרק שלם עסק באפשרות שהן הרוצחות שלה".
מיקי רוזנטל מוסר: לא רק שאין ״צל של אמת״, אפילו בדל של אמת אין בדברי ארי פינס כאילו תכנית ״המקור״, אני או דרוקר הטענו את הציבור או את בית במשפט בקשר לסכין שבה בוצע רצח תאיר ראדה. כל הערכאות ושישה שופטים קבעו, שהילדה מצאה את מותה בעקבות החתך העמוק בגרונה. ד״ר חן קוגל אישר בכתבה שהכנתי שאין הוא יכול לקבוע באיזה סכין בוצע החתך הזה. כל היתר הם מסוג המניפולציות שיוצרי הסדרה התמחו בהן. יתכן שזדורוב אינו הרוצח - אבל רק בית משפט יקבע את חפותו ולא צעקנים בכיכר העיר.
× × ×
ופרקליט המדינה שי ניצן?
מיקה: "תקשיב, האיש כינה אותנו 'סכנה ממשית לדמוקרטיה'"!
ארי: "שי ניצן הפך לפרצופה של הפרקליטות. שחצן, מנותק מהעם, יהיר. אנחנו מסתכלים על הקדנציה שלו, מה הוא עשה? שי ניצן ייזכר כעלה נידף".
איילה חסון לא מסכימה איתכם.
יותם: "עבורה, האלמנט החשוב בסיפור הוא העובדה שא"ק סיפרה שא"ח אנס אותה. מאותו רגע, שום דבר אחר לא היה עבורה רלוונטי. אני חושב שאין קשר בין הסיפור הזה, לשאלה אם א"ק רצחה את תאיר ראדה".
ארי: "לא פחות חשוב, איילה חסון אמרה בתוכנית הרדיו שלה, שא"ק היא בחורה מסכנה שצריכה עזרה. אני יודע, בוודאות, שהיא הפנתה את א"ק לעוה"ד עמית חדד, כדי שייצג את א"ק בתביעת דיבה נגדנו (בסופו של דבר, לא הוגשה תביעת דיבה נגד היוצרים - ר"ש, י"נ). זכותה של חסון לעשות את זה. אבל מהרגע שהיא עושה את זה, היא לא יכולה לטעון שהיא מייצגת את הסיפור באופן אובייקטיבי. זה מביש, והיא צריכה להחזיר את תעודת העיתונאית שלה".
תגובת איילה חסון: "ארי פינס התבלבל בענק. הוא חושב שהוא שופט עליון ולא במאי של סרט שאפשר לעשות בו אלף מניפולציות. עם כל הכבוד לקרדיט שהוא מחפש, את עניין השערות על גופתה של תאיר ז"ל חשף העיתונאי שרון גל בסרטו 'רק תאיר יודעת' ששודר בערוץ 10 בשנת 2008. אז קצת הצנע לכת. בהחלט אחרי שהמשטרה קבעה בחקירתה שא"ק חפה מפשע ורק אז נחשפתי אליה. בחורה פגועת נפש שעברה בילדותה טרואומות מהקשות והאכזריות שאפשר להעלות על הדעת, ואשר הן בבסיס מצבה. צריך להיות לך לב של אבן כדי לא לחוש חמלה. מזכיר ימים אפלים שההמון היה רודף אחרי פגועי נפש, זה לא כוחות. אני מאחלת לבמאי המדופלם אלפית מהישגיי העיתונאיים לאורך השנים. א"ק תבעה דיבה את מי שניהלה נגדה קמפיין ולא את יוצרי הסדרה, למיטב ידיעתי אותה נתבעת התנצלה ואף שילמה לה סכום כסף. אני עצמי סיפרתי ביוזמתי שחיפשתי עבורה בזמנו עורך דין פרו בונו. אשר לזדורוב, אם יימצא מידע שמזכה אותו הרי שאסור לו לשבת יום נוסף בכלא. אני עדיין מאמינה בבתי המשפט שלנו ומקווה שהם יקבעו זאת ולא אני או איזה במאי".
ביבי ירכוב על זדורוב?
בטובתכם או שלא, הפכתם להיות חוד החנית בקרב הגדול בין ראש הממשלה ותומכיו, למערכת המשפט. יכול להיות שרומן זדורוב יהיה האקדח המעשן שביבי מחפש?
מיקה: "לא מסכימה בכלל. אם יש דבר אחד שבאופן חד־משמעי חוצה ימין ושמאל, ולא מצליח ליפול לשמאלנים־ימנים, זה פרשת זדורוב. ואני רואה את זה גם בקרב האנשים בטוויטר, גיא לרר, אסף ליברמן שמצדדים בנו. פרשת זדורוב חוצה את הזיהוי הפוליטי".
יותם: "אני שמאלני. מעולם לא הצבעתי לאף מפלגה אחרת מלבד מרצ. מדאיג אותי מאוד שפרשה פלילית כמו פרשת רומן זדורוב יכולה לערער את אמון הציבור במערכת המשפט והמשטרה ולתת למפלגות הימין כלי לנגח את בית המשפט באמצעותנו".
למה, אפשר להציג את זה ככה: אתם ראיתם מקרוב איך המערכת יכולה להתעלם ממה שלא נוח לה, או לצייר קורבן ודאי. למה שזה לא יקרה גם עם ראש הממשלה?
יותם: "מה, אתה יכול להגיד שזה דומה? המערכת רק תוקפת פוליטיקאים? המערכת הזו לא גוננה על ליברמן? למה לא הוגש כתב אישום נגדו? לא יודע, אני לא רוצה להיות מזוהה עם מתקפת הימין נגד בית המשפט. הפחד הכי גדול שלנו הוא שאנשים כמו ביבי או דוד ביטן ישתמשו בביקורת שלנו נגד ביהמ"ש העליון ומערכת המשפט. זו תחושה קשה. מצד אחד בג"ץ שומר עליך, ומצד שני אני צריך לבקר את ביהמ"ש, גם העליון, ולהגיד: הם עשו טעות נוראית. בתיק הפלילי הזה נעשו טעויות, ובאותה מידה, בג"ץ שומר עלינו מחוקים נוראים שהממשל מנסה להעביר".
ארי: "אני רוצה לבקר את השמאל. בחוגי השמאל, ביהמ"ש העליון הפך למוסד כמעט דתי, סוג של בית מקדש שאסור לערער עליו, וחס וחלילה שיגידו משהו נגד הארכיבישופים. המשפט שאתה שומע הכי הרבה זה, 'תקראו את פסק הדין. אמין, אובייקטיבי, אמת לאמיתה'. המון אנשים יוצאים מנקודת הנחה שפסק הדין זה דברי אלוהים חיים. אבל גם שופטים הם בני אדם, גם שופטים טועים, אי־אפשר שלא לטעות. זה דומה לאנשים שאומרים, שאסור לבקר את מדינת ישראל כי 'אתה מחליש אותה'. אני מבקר את מערכת המשפט כי היא יקרה לי!"
עורך דינו של זדורוב, ירום הלוי, נשמע מאוד זחוח ובוטח, שלא לומר עף על עצמו, במסיבת העיתונאים שלו. לא מוגזם?
יותם: "לירום יש חזות מאוד דרמטית וטמפרמנטית. מהפגישה הראשונה שלו איתנו הוא היה כל כך נלהב ואנרגטי. הוא עורך דין מבריק שהפתיע אותנו בכל צעד שעשה, ובלי אחיזת הפיטבול שלו הדברים לא היו קורים. צריך גם לציין את עו"ד אלקנה לייסט מהסנגוריה הציבורית, שגם עשה עבודה מדהימה, והניח את היסודות לכל מה שקורה עכשיו".
אבל הוא לא נסחף? "זה יכול להתאים רק לאמא או לסבתא של א"ח"?
יותם: "ירום הוא הסנגור של רומן. הוא לא חושב שהוא שופט, ולא מחזיק את המפתחות לבית הכלא. הוא רוצה לדאוג לשחרורו ולכן הוא צועק. הוא באמת מאמין שהיא הרוצחת, וזו זכותו".
ארי: "לירום יש חלק גדול בהתפתחות. חן קוגל לא היה יכול לבדוק את השערה אם ירום לא היה פונה לבית המשפט ונלחם על זה בזמן שהפרקליטות לא הסכימה. כמובן, לחן קוגל מגיע הרבה יותר ממילה טובה. הוא עובד תחת מסכת לחצים של הפרקליטות, שלא רוצה שהוא יתראיין. אפשר לראות מאז שהוא מונה לראשות המכון, איך לוקחים גוף שאין בו טיפת אמון ציבורי, שנחשב אפל ובולשביקי ומוטה - והופכים אותו למקום שהציבור מעריך וסומך עליו. את השינוי הזה מישהו יצטרך לעשות, ביום שבו שי ניצן יעזוב את הפרקליטות. והיום הזה קרוב".
אלה מילים קשות.
ארי: "נכון. כי הפרקליטות מפיצה דיסאינפורמציה ומטעה את הציבור. האינטרס העליון אמור להיות חקר האמת, לא להרשיע בכל מחיר ולהגן על ההרשעה. אנחנו רואים בפרשה פעם אחר פעם שהפרקליטות מועלת בזה בצורה שיטתית. זה מתחיל בהשמדת ראיות דנ"א במהלך משפט זדורוב; ממשיך בניסיון לסכל את מינוי סגנית ראש המכון לרפואה משפטית, מאיה פורמן, כי היא העידה משהו שלא מסתדר עם התזה שלהם בנושא זדורוב לגבי הסכין המשוננת; ממשיך בניסיון למנוע מראש המכון, חן קוגל, להעיד בבית משפט בטענות שונות ומשונות; ומגיע לצעדים קיצוניים שעשו בניסיון להשתיק ולא לחקור לעומק את הסיפור של א"ק וא"ח, הפרקליטות אמרה שהיא בדקה את כל הדנ"א מול א"ק, והם לא בדקו כלום.
"זה גוף שלא יכול להתמודד עם ביקורת, הגוף היחיד במדינה שאין עליו ביקורת. בזמנו הקימו את נציבות הביקורת על הפרקליטות בראשות השופטת גרסטל. הפרקליטות לא אהבה את זה ודאגה שהיא תאבד את התפקיד שלה. השופט דוד רוזן הוציא דוח חריף נגד הפרקליטות, אבל הוא חסר עוקץ, בפועל לא קרה שום דבר לאף פרקליט. זה גוף עם כוח כמעט בלתי מוגבל. בפועל הפרקליטות מחליטה מי הולך לכלא, וחוסר ריסון הוא סכנה לדמוקרטיה".
יותם: "ומכל תגובה שהם נותנים, ברור שהאגרסיביות הזו רק מעוררת תחושה שהם טועים. תגידו, לא מוזר שגוף רואה עצמו כחף מבעיות? למה הם מתגוננים בצורה אלימה לכל דבר? הנה, רק עכשיו, בעקבות הממצא האחרון, החליטו לבדוק שם עוד 50 שערות נוספות, שנמצאו על הגופה של תאיר. אנחנו מכירים מזמן את עניין השערות הנוספות. הם אומרים שמדובר ב־50 אלף דולר. לעזאזל, במדינה שמשקיעה מיליארדים בשטויות, אי־אפשר להוציא את הכסף הזה ולהחזיר את אמון הציבור בתיק שעירער אותו? איך זה לא קרה עד עכשיו? בתיק רצח כל כך בעייתי?! ולמה אתם לא מתנצלים?"
הבנו שאתם עושים פרק חמישי?
מיקה: "אנחנו בתחילת הסיפור והשאלה היא איך הוא יסתיים. אנחנו בהחלט עובדים על זה. מאמינים שיהיה פרק חמישי ואולי גם שישי".
יותם: "אנחנו משוכנעים שיהיו עוד התפתחויות. הנה כבר עכשיו במהלך השיחה שלנו, בדיקת השערות הנוספות. אז זה יכול גם לקחת שנה, אפילו יותר. וסוף הסיפור יכול להיות החזרה של רומן הביתה".
צל של אמת 2, והחיים אחרי
עוד לפני שחרורו של זדורוב, העונה השנייה ל'צל של אמת' כבר נמצאת בעבודה נמרצת. שלושה פרקים, המתוכננים לפברואר 2019. מי הפעם? "רוצח כביש החוף": הרוצח הסדרתי שפעל בארץ בשנות ה־70־80, ורצח נשים טרמפיסטיות. אם לא שמעתם עליו מעולם, זה לא במקרה. יותם: "הרבה אנשים, בהם שוטרים, חשבו בעבר שמדובר ברוצח סדרתי. אנחנו מבקשים לבסס ולאגד את הסיפור הזה, להפוך אותו קוהרנטי, בתחקיר עומק עם מומחים, שלא נעשה פה מעולם".
אחת הנרצחות הייתה רחל הלר ז"ל, בגינה הורשע בשעתו עמוס ברנס המנוח, ששוחרר לאחר משפט חוזר. ארי: "עמוס ברנס שוחרר מהכלא אחרי שמונה שנים, אבל נותר אשם ברצח עוד כ־ 18 שנה לאחר מכן, עד שקיבלו את הבקשה למשפט החוזר. רק אחר כך הוא זוכה בו. זה מראה לך כמה קשה למערכת המשפט להודות בטעות".
תימור וגנדלמן מעורבים בפרויקט מסקרן נוסף, סדרה בת שלושה פרקים על חייו ומותו של דודו טופז. "זו לא סדרה פלילית, אלא יותר דומה באופייה לאו־ג'יי סימפסון, עלייתו ונפילתו", מגלה מיקה. "אנחנו בשלבי תחקיר מתקדמים, ושואפים שהסדרה תצא בעשור למותו. נפגשים עם מאות אנשים. חילקנו את חייו לתקופות וממפים את כל הדבר הזה. לומר חד־משמעית מה קרה - עדיין מוקדם מדי".
יותם: "דודו נולד שנה לפני המדינה, והוא מספר את הסיפור הישראלי בצורה מרתקת ומובהקת, על מדינה קטנה, צעירה מאוד, שהתהליכים בה מתרחשים במהירות. דודו טופז הוא אולי האמן הכי משמעותי בחילופי הדורות שהיו במדינה שקמה על ערכים סוציאליסטיים. דודו הצליח בגופו להעביר את המדינה לתקופה של הפרטה וערוצים מסחריים. במובן מסוים, הוא לקח את ישראל לאמריקה".
השניים מגלים כי הם זוכים לשיתוף פעולה עם ילדיו של טופז והנשים בחייו, ומפזרים עוד ענן ערפל מעל התאבדותו. "אני לא חושב שדודו לא התאבד. אבל יש דברים שהובילו לכך, וזה קרה בנסיבות מאוד מוזרות", מסתפק יותם.
התקציב לעונה השנייה של 'צל של אמת' השתדרג?
מיקה: "בפעם הקודמת לקחנו לכיסנו מעט, כי השקענו את כל־כולנו בסדרה. עכשיו התנאים שלנו שופרו מעט, אבל אנחנו עדיין יצירה דוקומנטרית בערוץ לא מסחרי, בתעשייה שאין בה מלכתחילה מספיק כסף ליצירות. חייבים להגיד מילה טובה לערוץ 8 ולרינת קליין. הם בית מדהים. החופש שהם נותנים לנו והגב הציבורי והכלכלי, הם לא מובנים מאליהם".
קיבלתם פניות ממתחרים?
מיקה: "היו, אבל היה לנו ברור שאנחנו ממשיכים בערוץ 8, כי אנחנו נאמנים לו, וקיבלנו חופש יצירתי מדהים. הם עושים את המקסימום. מעניין להשוות עם מה שקורה ברשת 13. 'דה פור' עשתה שישה אחוז באיזה פרק. שידור חוזר של 'צל של אמת' הביא כמעט תשעה. אולי גופי השידור צריכים לחשוב אחרת על טלוויזיה, ולהבין שלדוקו ניתן יותר מלריאליטי. 'סאלח' למשל זה הצלחה של רשת ועשה הד ציבורי ענק. אז בואו נבין מה הקהל שלנו רוצה, ונחלק את העוגה אחרת".
ארי: "בקיצור, הציבור לא מטומטם כמו שמנהלי הערוצים חושבים".
מה עם העולם הרחב? אם וכאשר רומן ייצא החוצה, זה יכול להיות להיט.
יותם: "זה כבר. 'צל של אמת' נמכרה לנטפליקס והפרקים משודרים בכל העולם, כולל בפולנית ובמנדרינית. תיכנס לטוויטר ותחפש Shadow of Truth, ותגלה שיש לה מיליוני צופים בעולם. זה נורא משמח. אגב, הכי אוהבים אותה בדרום אמריקה".
זה עשה אתכם עשירים?
יותם: "חד־משמעית לא. יוצרים בישראל חיים על פרנסה דחוקה. אבל אנחנו לא גרים ברחוב".
ארי: "היי, אני גר בפלורנטין!"
החיים השתנו? איך מגיבים הקרובים אליכם?
מיקה: "ילדתי תאומים לפני תשעה חודשים. מורכב לנהל ככה משפחה עם אורח חיים כזה במקביל. אבל מפרגנים לנו".
ארי: "כשעבדתי על זה, ההורים שלי אמרו, 'מה אתה עושה בסדרה הזו? את מי זה מעניין, תתרכז בלימודים'. היום הם מבינים".
יותם: "כולם מאוד נרגשים סביבנו. אפילו נהגי מוניות מדברים איתי על 'צל של אמת'! אבל אני משחק אותה לא קשור".
ואת האמת, בלי שום צל: לא חשבתם מההתחלה שיש לסדרה פוטנציאל־נפץ כזה?
מיקה: "ממש לא הבנו באיזו פצצה מדובר. זה ערוץ נישה, ולא ראינו את זה מגיע, בכלל".
ארי: "חשבנו שזה יעבור מתחת לרדאר, כמו כל הסדרות".
יותם: "וכל מי שפגשנו עוד הוסיף, 'מה אתם עושים סדרה על פרשה שדיברו עליה כל כך הרבה? מי בכלל צריך אתכם?' לא חשבנו בכלל שזה יצליח, לכן יכולנו לטפל בסיפור הזה כיוצרים, באופן הכי עמוק".
*
מהפרקליטות נמסר בתגובה:
"האינטרס היחיד של הפרקליטות בפרשת זדורוב היה ועודנו להביא לחקר האמת. הטענה המשתמעת מהכתבה, כאילו הפרקליטות אדישה לעובדה שהרוצח האמיתי מסתובב חופשי, וחף מפשע יושב על לא עוול בכפו בכלא - היא מופרכת בעליל. זהו תיק מורכב עם כמות עצומה של ראיות שהתלבן והתברר בבתי המשפט. בית המשפט המחוזי הרשיע את זדורוב פה אחד פעמיים, ובית המשפט העליון הרשיע את זדורוב ברוב דעות. בית משפט העליון מפי השופט עמית הרשיע את זדורוב לאחר שקבע: 'איני סבור כי מדובר במקרה גבולי הנופל בין שטח הרשעה לשטח הזיכוי, אלא במצב שבו רגלי ההרשעה נטועות הרחק מקו הגבול'.
גם שופט המיעוט דנציגר שזיכה את זדורוב כתב, 'מדובר במקרה גבולי של זיכוי מחמת הספק, זיכוי שהוא כפסע מהרשעה'. באשר לביקורת שמותחים יוצרי הסדרה על פסק הדין בשורת נושאים כגון טביעות הנעליים, נציע לקרוא את פסק הדין בעליון, המחזיק כ־ 290 עמודים, במלואו, שבו יש תשובות לכל התהיות שהועלו. משפט פלילי הינו עניין מורכב וההרשעה בתיק זה מבוססת על מצבור גדול של ראיות. יוצרי הסדרה מתייחסים רק למקצת הראיות ואינם משקפים את התמונה המלאה שלובנה ביסודיות רבה בבית המשפט העליון והובילה להרשעה. לגבי השאלה מדוע לא נבדקו בזמנו כל השערות שנתפסו בזירה, נשיב כי שערות שבהן נמצא שורש גרעיני ושבהן התאפשרה השוואה גנטית מלאה למנוחה או לזדורוב נבדקו. לגבי שערות אחרות שלא ניתן היה להפיק מהן דנ"א גרעיני: היות שהיה ברור שהבדיקה לא יכולה להביא לתוצאה ודאית ושהמשמעות של הבדיקה הינה מוגבלת, השערות לא נבדקו כולן, אלא נשלחו מספר שערות כמדגם.
לעניין דגימות החומר מתחת לציפורניים, למיטב בירורינו, החומר הושמד בשנת 2008 , ביוזמת המכון וללא מעורבות הפרקליטות. על כן מוצע לפנות אליהם. בעבר, כשהגיעה הפרקליטות למסקנה כי יש הצדקה למשפט חוזר, היא הסכימה לכך ללא היסוס. בדומה, כשהפרקליטות הגיעה למסקנה שיש מקום לחזור מכתב אישום, היא עשתה זאת מיידית, לרבות בתיקי רצח, כגון בתיק הברנוער. מקרים אלה מוכיחים כי הפרקליטות בוחנת כל מקרה לגופו בלב פתוח ונפש חפצה ואינה מהססת לשנות עמדתה כשיש לכך הצדקה. גם בעניין זדורוב, כל הראיות החדשות תישקלנה בלב פתוח, ותיבחן השאלה אם יש הצדקה להסכים למשפט חוזר. לאחר שתקבל הפרקליטות את חוות הדעת הסופית של המכון לרפואה משפטית בעניין הראיה החדשה, חוות הדעת תילמד ביסודיות וייבחן אם יש לנקוט בצעדים נוספים".
