חובת הציבור לדעת

חובה לפרסם את סרטוני האבטחה של אפי נוה – המסקנה הזו נכונה, אך יש שלבים חיוניים בדיון כדי להבין מה מקופל בה. נקודת המוצא דווקא הפוכה: לציבור אין זכות נבירה בחייו הפרטיים של אדם. התורה ציוותה "לא תלך רכיל בעמך", ובכך הטילה עלינו את החובה להימנע ממציצנות. לא זו בלבד, אלא שבספר משלי נאמר "הולך רכיל – מגלה סוד", והדברים הפכו להלכה פסוקה בדבר האיסור לחדור לסודותיו של אדם. מעבר לכך, האתוס של הלבנת פנים, שעליו נאמר "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן של אש ואל ילבין פני חברו ברבים", מחייב אותנו להיזהר זהירות יתרה בבואנו לפגוע באדם על ידי חשיפת ענייניו האישיים.

עיקרון זה הוא גם עיקרון ציבורי. הנביא ירמיהו מתאר את רצונו לברוח מהחברה האנושית וללכת למדבר, כשהוא מנמק אותו ב"תחתית החבית" שאליה הגיעה ההתנהגות החברתית: "איש מרעהו הישמרו ועל כל אח אל תבטחו, כי כל אח עקוב יעקב, וכל רע רכיל יהלוך". חברה שבה צריך כל הזמן להיזהר איש מרעהו, ממעקב ומרכילות, היא חברה שלא טוב לחיות בה.

אלא שבכל דיון אתי צריך להבין שנקודת המוצא לדיון אינה בהכרח נקודת הסיום. שכן מול בסיס חיוני זה מתייצבת העובדה שמדובר בנציג ציבור, אדם שהציבור מינה לייצג אותו, ובמקרה שלפנינו – ייצוג הציבור כולו בוועדה למינוי שופטים וייצוג ציבור עורכי הדין בראש לשכתם המקצועית. מעמדו הוא, אפוא, בעל השפעה ניכרת על הציבור בתחומים רגישים ביותר, המצויים במרכז המחלוקת בישראל.

יתר על כן, גם פוליטיקאים התומכים או המתנגדים לאדם הממלא תפקיד ציבורי הם שליחי ציבור, והציבור חייב לדעת אם תמיכתם ראויה מבחינה אתית או שהיא שערורייה. המידע עליו הוא, לכן, חיוני ביותר, שכן בלעדיו לא ניתן לקיים בחירות, ביקורת ציבורית, מאבק בשחיתות שלטונית, ועוד. לפיכך, צודקים מאוד אלה הטוענים כי במצבים כמו המקרה של אפי נוה יש לפרסם את כל המידע החיוני הנוגע להתנהגות המעשית, וכמובן להימנע משאלת הרקע האישי והמניעים המשפחתיים הקשורים בכך, אלא אם הוא עצמו עושה זאת כטענות הגנה.

מדובר אפוא לא בזכות הציבור לדעת, אלא בחובת הציבור לדעת. במקום שבו מבקשים בעלי שררה ונבחרי ציבור להסתתר מביקורת ציבורית וממסירת מידע לאלה שבוחרים בהם, חובה לפרסם את הכל – ו"ירא הקהל וישפוט". סוגיה זו, לא ללמד על עצמה בלבד יצאה אלא ללמד על הכלל. גם על איסור הרכילות והמציצנות, אך גם על מצבי הצורך והחובה שלא לאפשר הסתרת מידע חיוני הנוגע באופן ממשי לציבור. אם יישמר כלל אתי והלכתי זה, נראה שכולנו נהיה במקום הרבה יותר טוב, הן בתחום כבוד האדם ושמירה על פרטיותו והן בתחום “וביערת הרע מקרבך”.

הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר