ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: צביקה ביסמנובסקי
    24 שעות • 03.11.2018
    חי על קונטיינרים
    מסעדות בתוך קונטיינרים — הטרנד המצליח מלונדון וניו־יורק כובש עכשיו גם את מתחם הבורסה ברמת־גן. מאחורי הפרויקט המסקרן עומד המסעדן הוותיק יאיר בקייר, שחתום על מקומות כמו "הרברט סמואל" ו"קלארו". בראיון הוא מספר למה הפוסט של דפנה לוסטיג חושף רק את קצה הקרחון של ההטרדות המיניות בעולם המסעדנות, חוזר לימים שבהם שיתף פעולה עם יונתן רושפלד ומסביר למה שפים כבר לא מסכימים שיזרקו עליהם סירים וגם מגלה לאן נעלמה אחותו, אליענה בקייר
    אמיר קמינר

    בחודש שעבר פירסמה העיתונאית ואשת הרדיו דפנה לוסטיג פוסט מטלטל בפייסבוק ובו חשפה שב־2005 הותקפה מינית על ידי מסעדן תל־אביבי. לוסטיג כתבה שהמסעדן, שאת שמו לא חשפה, כנראה השתמש בסם אונס. הפוסט עשה הרבה גלים וכותרות לא רק בברנז'ה הקולינרית, וגרר תגובות, דיונים וויכוחים.

     

    צעדה האמיץ והמרגש של לוסטיג לא הפתיע את המסעדן והיזם יאיר בקייר, החתום על הצלחות כמו "הרברט סמואל", "טאפאס אחד העם" ו"קלארו". "מוזר שנושא ההטרדות המיניות בעולם המסעדנות לא עלה עד עכשיו", אומר בקייר. "זה היה אמור כבר לגלוש לכותרות, כיוון שתחום המסעדנות הוא חזק, חם וייצרי, ומערב בתוכו אנשים מלאי אנרגיות. לפעמים מעורב גם אלכוהול בסיפור כדי להחזיק אנשים ערים, והפוסט של דפנה הוא רק ביטוי אחד של העניין. אני מקווה בשבילה שהיא בסדר היום ומברך על מהפכת MeToo# שהגיעה גם אלינו. זה תיקון טוב מאוד. אני תמיד הייתי זהיר, מה גם שרוב שנותיי כמסעדן הייתי נשוי".

     

    בקייר הוא לא רק נאה דורש, הוא גם נאה מקיים — השנה הוא מקדיש את המהדורה הרביעית של הפרויקט הקולינרי "ראונד טייבלס", אותו הגה ויזם, לכוח הנשים מאחורי הסירים. במהלך החודש יגיעו לארץ שפיות בינלאומיות בולטות שיבשלו במסעדות תל־אביב עם השפים המקומיים.

     

    "בשנה שעברה לא הצלחתי להביא לארץ אפילו שפית אחת", מגלה בקייר, "אז אמרתי לעצמי: 'זהו, הנה הקונספט של השנה הבאה'. ואז התחילה מהפכת MeToo# וקולן של הנשים התחזק והכל התחבר. כדי לגבש את הרשימה פניתי לעשרות שפיות בעולם, ממקסיקו ועד תאילנד, ואני מרוצה מהתוצאה".

     

    אמיצה. לוסטיג | צילום: יריב פיין וגיא כושי
    אמיצה. לוסטיג | צילום: יריב פיין וגיא כושי

     

     

    גם התל־אביבים מגיעים

     

    בקייר, שהוא גם אחיה של אליענה, ולכך עוד נגיע, עסוק בימים אלה בעוד פרויקט לוהט: "קונטיינרס", מתחם אוכל חדש בבורסת היהלומים ברמת־גן. "לפני ארבע שנים קבלן שהכרתי אמר: 'תשמע, יש פה כיכר ששייכת לבורסה ומנסים לעשות בה משהו'. באתי לכיכר האפורה והעזובה לגמרי וראיתי את האנרגיה ואת הפוטנציאל שיש באזור ומיד החלטתי ללכת על זה". בקייר שאב השראה ממיזמי הסעדה ובילוי לונדוניים וניו־יורקיים שעושים שימוש במכולות. הוא ייבא מכולות צבעוניות מסין ומיקם בהן את המטבחים, שפתוחים לקהל הסועדים. באוגוסט האחרון נחנך המתחם, לו שותפים גם מתי ורותי ברודו ("האמת, לא ראיתי עדיין את התוכנית שלה עם חיים כהן, בכל מקרה היא מהממת ומקצועית"), עדי מחלו ורוני גולדשטיין.

     

    בשעות הצהריים בהן ביקרתי ב"קונטיינרס" הכיכר הייתה הומה ורוחשת. הסועדים והסועדות נהנו מהסטייקים ומההמבורגרים המעולים שהתקין עמיר אילן (בוגר "דיקסי" ו"הדסון") ב"פריז טקסס", מהכריכים ומהסלטים של אנשי "מל ומישל", מהפסטות ומהפיצות הנהדרות של "פיורי" ומהיצירות האסיאתיות הטעימות של השף שחף שבתאי מ"ניטן תאי".

     

    החל מהיום המתחם יהיה פתוח גם בערבים, וכך למשל בימי ראשון תחת הכותרת "STAR CHEF" מתארחים שפים ידועים. היום יחנוך את המתחם השף תומר אגאי מ"סנטה קתרינה" בתל־אביב, מיד אחריו יעלו ויבואו אבי ביטון מ"קפה פופולר", אבי לוי ("המוציא"), מיכאל גרטופסקי ("מיכאל"), הילל תאקוולי ("פסטל") ויוגב ירוס ("הוטל דה וויל"). השפים יכינו מנות ייחודיות לכל מכולה במחירים נגישים שינועו בין 30 ל־80 שקלים למנה; בערבי שני יהיו תפריטים לטבעונים ולצמחונים, בלילות שלישי תהיה חגיגת בשרים, ובשבתות בילוי לכל המשפחה. "אני רוצה שזה יהיה מתחם בילוי סקסי, שיביא עימו בשורה חדשה", חולק בקייר את חזונו. "עשינו פה כבר מסיבות ענק והופעות. גם תל־אביבים באו ונהנו", הוא צוחק.

     

    אמא לארבעה. בקייר | צילום: ניר פקין
    אמא לארבעה. בקייר | צילום: ניר פקין

     

     

    בקייר (42) גדל ברעננה. "ילד בלונדיני עם גנים ג'ינג'ים. הייתי אלוף הארץ בג'ודו ורקדן סטפס. בגיל 14 התרסקה לי הברך ופרשתי". לתחום האוכל הגיע בזכות אהבתו של אביו, ארגנטינאי ייצרי, לבשר ולבישול, אבל גם לכך עוד נגיע.

     

    במהלך הקריירה המרשימה שלו בקייר גידל לא מעט שפים שהתפרסמו בהמשך. "אין כמעט שף שלא עבד בשבילי ולא הוצאתי לו תלוש משכורת, מתומר אגאי ואוהד לוי ועד יובל בן־נריה".

     

    אחד האנשים הבולטים להם שילם משכורת בעבר היה יונתן רושפלד. "אני זה שלקחתי אותו ל'הרברט סמואל'. המסעדה שלו פשטה את הרגל והוא הגיע אלינו קצת חבוט. הייתה לו מוטיבציה לחזור לענף ולהוכיח את עצמו".

     

    שפה משותפת. רושפלד | צילום: מוטי לבטון
    שפה משותפת. רושפלד | צילום: מוטי לבטון

     

    איך היה לעבוד עם אישיות מוחצנת ושנויה במחלוקת כמוהו?

     

    "מצאתי איתו שפה משותפת ברמה המקצועית. היה בינינו חיבור נכון. לא היו כסאחים, אבל לא הייתה קרבה. אתה לא מפתח עם רושפלד קרבה".

     

    אז לא היו שום תקריות?

     

    "לפעמים הוא זרק צלחת על עובדים. באחד המקרים הוא העיף גוף חימום על פיקולו, שהחזיק צלחת בזווית קצת עקומה. שלחתי בגללו הרבה פרחים ללקוחות ולכתבים, כהתנצלות. הטלוויזיה והתהילה לא עושה תמיד טוב לשפים. יש שפים ששוכחים מאיפה הם מגיעים, והופכים לשחקנים ולטאלנטים במקום להמשיך לבשל. העניין הוא שלאנשים כיום יש פחות סובלנות למעבידים ולשפים שצועקים ומעליבים. פעם, עובדים היו יוצאים בוכים ושבורים מהמטבח, ולמחרת הם היו חוזרים. היום טבח לא יחזור לעבוד אם השף השפיל אותו או הרביץ לו. הזמנים השתנו".

     

    ההשראה מלונדון, הביצוע ברמת גן. מתחם הקונטיינרים בבורסה | צילום: דין אהרוני רולנד
    ההשראה מלונדון, הביצוע ברמת גן. מתחם הקונטיינרים בבורסה | צילום: דין אהרוני רולנד

     

    אבא היה צייד נאצים

     

    בקייר הוא בן אמצעי בין שתי אחיות: הגדולה, ליאת, היא סמנכ"לית של האתר "סלונה", והקטנה — אליענה בקייר, בוגרת תוכניות ריאליטי ("פרויקט Y", "רוקדים עם כוכבים") ושחקנית שכיכבה בסרטים ("הבועה") ובסדרות טלוויזיה ("השיר שלנו", "דני הוליווד").

     

    "לאליענה נולדו לאחרונה תאומים. יש לה כבר ארבעה ילדים", מדווח בקייר. "אחרי כמה שנים בסין היא גרה עכשיו בלונדון, בגלל עבודתו של בעלה. אליענה רצתה כל החיים לעשות תיאטרון, אבל היא הגיעה לשיא מסוים מהר מדי בתחום הריאליטי, וכשהיא ניסתה לחזור לקריירה של משחק זה לא היה לה פשוט, והיא נתקלה בקשיים. אז בינתיים היא עושה ילדים".

     

    ההורים של בקייר עלו מארגנטינה. "אבי, אדוארדו, היה צייד נאצים, שהתנדב להילחם במלחמת ששת הימים ואחריה החליט לעשות עלייה. הוא חזר לארגנטינה כדי להביא איתו את אמא שלי".

     

    בקייר האב הפך בישראל לקבלן מצליח, אבל "ההצלחה עלתה לו לראש, והוא הזניח את העסקים. אחרי שאבא פשט את הרגל, היינו צריכים להתחיל הכל מהתחלה. אבא תמיד אהב לבשל, בבית אכלנו המון בשר, אז הוא עשה הסבה למסעדנות. היה לי קשה לראות אותו עובד כשכיר במטבח של אחרים, אז הקמתי איתו בראשית העשור הקודם את מסעדת 'אדוארדו' בתל־אביב. זה לא היה פשוט לעבוד עם אבא ועזבתי. סיימתי תואר ראשון והקמתי חברה לייעוץ ארגוני. לימים, כשפתחתי את 'הרברט סמואל', הבאתי את אבא לעבוד בתור קצב. כדי שתהייה לו כמה שפחות אינטראקציה עם אנשים, סגרתי אותו בחדר עם מזגן על מינוס 16 מעלות", הוא צוחק, "ושם הייתה לו ממלכה קטנה".

     

    ההשראה מלונדון, הביצוע ברמת גן. מתחם הקונטיינרים בבורסה | צילום: דין אהרוני רולנד
    ההשראה מלונדון, הביצוע ברמת גן. מתחם הקונטיינרים בבורסה | צילום: דין אהרוני רולנד

     

     

    אבל לפני חמש שנים בקייר האב נפטר, בגיל 64. "אבא התאשפז פעמיים, אחרי שהרגיש שיש לו התקף לב. לא מצאו כלום. באשפוז השני העלו את אבא למחלקה פנימית, בגלל מחלת ריאות, ובשעת לילה הוא חטף התקף לב ומת. אם היו עושים לו צנתור ובודקים מה קורה, הוא היה ניצל. אבל לא עשו צנתור, בגלל שהא־ק־ג היה תקין. הרופאים כנראה לא שמו לב למדדים אחרים, שלא היו תקינים".

     

    כעסת על הרופאים?

     

    "יותר היה חשוב לי לדעת שאבא מת ישר ולא סבל, אבל בזכות המוות שלו הבנתי שהחיים קצרים ושצריך לחתוך הרבה דברים ולא להמשיך איתם יותר מדי זמן. בעקבות מות אבי החלטתי להתגרש מאשתי, אם שני ילדיי. היחסים בינינו היו מדהימים, אבל הרגשתי שהיא כבת זוג לא בשבילי. מות אבי זירז את התהליך ועשה אותי יותר אמיץ".

     

    אז עכשיו כיאה לגרוש נאה, בלונדיני ושרירי, אתה בוודאי מבוקש ומחוזר.

     

    "אני לא תפוס ולא מבוקש. לא בטוח שאני כזה מחוזר. אני מתחת לרדאר".

     

    לא מאמין לך.

     

    "שככה יהיה לי טוב. גייז אגב מתחילים איתי כל הזמן, ואני מפלרטט איתם חזרה. לצערי, או לא לצערי, אני מאוד אוהב נשים. חברים מנסים להכיר לי נשים, בינתיים ללא הצלחה".

     

     


    פרסום ראשון: 03.11.18 , 20:13