ד"ר אנה וקרב (34), רופאה כירורגית מבית־החולים לגליל המערבי בנהריה, החליטה בשבוע שעבר שהיא לא מוותרת על ניתוח מורכב של מטופל בלבלב. העובדה שהייתה בסוף החודש התשיעי להריונה לא הפריעה לה, וכך גם צירי הלידה שהחלו בחדר הניתוח. וקרב המשיכה בעבודתה, ורק כשסיימה התפנתה ללדת את בנה.
"היה ניתוח מאוד מיוחד לחולה עם ציסטה בלבלב, ניתוח שלא קורה כל יום, ולכן למרות שהייתי ממש בסוף ההיריון החלטתי שאני רוצה להצטרף לצוות הרופאים המנתחים", מספרת ד"ר וקרב. "הניתוח היה מורכב והיו כל מיני סיבוכים, והוא נמשך בערך עשר שעות".
לאורך כל הניתוח ד"ר וקרב עמדה על הרגליים - למרות שהיא ידעה שהלידה שלה אמורה להתרחש בכל רגע. "אני יודעת שזה יכול להישמע קצת משוגע, אבל זה ניתוח מעניין ולא רציתי להחמיץ אותו. אין כאן בנהריה הרבה ניתוחים כאלה ואמרתי לעצמי - מקסימום אני אלד, אני גם ככה נמצאת בבית־חולים כמה מטרים מחדר לידה", היא מספרת ומוסיפה, "ההגעה לחדר הלידה מהירה יותר מחדר הניתוח מאשר מהבית".
במהלך הניתוח תקפו את ד"ר וקרב צירי לידה, אבל היא ידעה שיש עוד זמן עד ללידה פעילה. "הרגשתי את הצירים אבל אמרתי לעצמי שהכל בסדר ואין סיבה לעזוב את חדר הניתוח. ממש לא נכנסתי ללחץ. אין בעיה להחזיק את כלי הניתוח ולעשות עבודה מדויקת. זה עניין של כוח רצון".
הלידה עצמה הייתה יחסית מהירה ונמשכה שעה וחצי, ובסופה אנה - ובעלה שגם הוא רופא - חובקים ילד שלישי. לבני הזוג יש בן ובת שנולדו לפני מספר שנים.
ד"ר וקרב עלתה לישראל לפני ארבע שנים מרוסטוב שברוסיה, שם שימשה כרופאה במכון האונקולוגי. מאז שעלתה לישראל היא משמשת כרופאה מתמחה בכירורגיה. "ברוסיה לא עשינו הרבה ניתוחים, לכן היה לי חשוב לא לפספס את הניתוח ולצבור ניסיון".
ביום חמישי השתחררה ד"ר וקרב לביתה בנהריה. היא מתכוונת לקחת חופשת לידה של שלושה חודשים, אבל לא מבטיחה שתעמוד בפיתוי: "אם יהיה עוד ניתוח כזה גדול ומשמעותי, אני מניחה שאני אעצור לרגע את החופשה, אלבש את החלוק ואכנס לחדר ניתוח", היא צוחקת, "זה חזק ממני".
ד"ר זאב פלדמן, יו"ר ארגון רופאי המדינה: "בחירתה של ד"ר וקרב להשלים את הטיפול בחולה שהיה תחת אחריותה, ולהתפנות אחר כך לרגע המרגש הפרטי שלה, הינה דוגמה ומופת למסירות. רופאות ורופאי ישראל מגשרים במסירות על העומס הבלתי סביר ועל המחסור במשאבים במערכת הבריאות".
