ליידי מדונה

ליידי גאגא רצתה להיות מדונה. היא עיצבה את השיער בתחילת הדרך בדיוק כמוה. היא שאבה יותר מהשראה קלה משירים של המלכה האם, למשל 'אלחנדרו', שדומה ל־Who's That Girl ו'לה איסלה בוניטה' או Born This Way שנשמע להפליא כמו Express Yourself. היא אפילו ניסתה לנשק את בריטני ספירס על השפתיים באחד מטקסי MTV, כמו שמדונה עשתה פעם. אבל סטפני ג'ואן אנג'לינה ג'רמנוטה לא באמת התקרבה לאסתר לואיז צ'יקונה.

כן, יש לגאגא שלל פרסי גראמי, יש לה להיטים גדולים, היא כבר מזמן אייקון אופנה, תופעת פופ, זה ברור. אבל נדמה שמשהו שם היה חסר כל הזמן בהשוואה לאם־הטיפוס. לגאגא, הייתה חסרה יצירת מופת שתעצב עבורה את טביעות האצבעות ההיסטוריות שנראות היטב לאורך הקריירה של מדונה. טוב, עד שהמסך של 'כוכב נולד' עלה.

נקודת הפתיחה לא הייתה קלה. גאגא נכנסה למשבצת שברברה סטרייסנד מילאה בגרסה הקודמת ב־1976. אפשר היה רק להפסיד, אפילו לעורר מבוכה. אבל גאגא, הפעם בדרכה ובלי להעתיק מאף אחת, משחקת בצורה עוצרת נשימה, מדויקת להפליא, אי־אפשר שלא להאמין לה. וכשהיא מתפנה לשיר, בלי שום גימיק פופי צעקני, מתברר עד כמה היא זמרת פנומנלית. גאגא מאפילה אפילו על בראדלי קופר, שעושה תפקיד מצוין ככוכב הנופל בסרט שביים, ומנקז לתוכו בצורה מוקפדת, ברמת דוקו משויף, את מאחורי הקלעים של עולם המוזיקה, את הפער הבלתי נתפס שבין התהילה לתהום התסכולים. גאגא, באופן אירוני, מתמודדת עם הפיכתה למוצר פופ מתקתק במהלך העלילה, בדיוק כמו במציאות.

פרשנים בהוליווד סבורים שפרסי האוסקר בדרך, ככל הנראה לשניהם, ולסרט עצמו. קשה להתווכח. אם זה יקרה, גאגא תסמן וי במקום שמדונה לא הייתה בו, למרות ההצלחה של 'אוויטה'.

גאגא גם כתבה את פס הקול הנפלא של הסרט יחד עם קופר, ובו להיט עולמי מהדהד, Shallow, בדיוק אותו עוגן נצחי־מוזהב שלא היה ברקורד שלה עד היום. בכלל לא בטוח שמישהו יזכור להיט גדול כמו Bad Romance עוד 20 שנה, אני משוכנע שאת Shallow ינגנו שוב ושוב, כמו, נניח, את My Heart Will Go On של סלין דיון על סיפון הטיטאניק.

אז גאגא לא תהיה מדונה, כי אף אחת לא תוכל להיות. אבל 'כוכב נולד' ניקה מסביבתה את שאריות הקוריוז וסימני השאלה שעוד ריחפו מעליה. התואר ליידי מעולם לא היה מוצדק יותר.