ראשון 26 בינואר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: שאטרסטוק
    24 שעות • 06.11.2018
    עולים על הקטאר
    גורדי שחקים מפוארים, מכוניות למבורגיני ופרארי בכבישים, וקניונים עשירים במותגי־על. סמדר פרי ביקרה בקטאר על רקע התחממות היחסים בין ישראל לבין נסיכויות המפרץ והביקורים של נתניהו ומירי רגב בעומאן ובאבו־דאבי. אבל עזבו אתכם מהבעיות של המזרח התיכון, הדבר היחיד שבאמת מעניין את הקטארים זה המונדיאל שעומד להתקיים שם ב־2022
    סמדר פרי, דוחא

    בכניסה למרכז הספורט הענק "האספר־זון" שהולך ונבנה כעיר האולימפית של קטאר, אני פוגשת את נהלה, המצרייה. היא באה לשחות בבריכה המיוחדת לנשים, ועוד מעט תפשוט את הגלבייה הארוכה, תסיר את כיסוי הראש, ותיכנס למים עם בגד ים שיכסה אותה מכף רגל ועד ראש. שלט גדול בכניסה לאולם השחייה מבהיר מה "כן" ומה "לא" מותר לנשים ללבוש בקטאר, בשיעורי התעמלות ובשחייה. כששלפתי מצלמה נהלה נבהלה, אספה את התיק והמגבת, ונעלמה באחד החדרים. אפילו לא הספקתי לומר לה שאני מישראל.

     

    אחריה, ביחד עם אפרת דובדבני, מנכ"לית מרכז פרס לשלום, אנחנו פוגשות את אמנה. גם היא לבושה בגלבייה שחורה וברעלה שמכסה את כל הראש. אבל אמנה היא בכלל סינית, שמה המקורי הוא סי, והיא חיה בנסיכות קטאר כבר שבע שנים. איך כאן? אני שואלת. "אני בעיקר עובדת, עם בעלי, אנחנו מייבאים לקטאר עגלות מנשא ענקיות לסחורות, ומנהלים את היבוא הענק מסין לנסיכות במפרץ. ועדיין לא סיפרת לי, אני ממשיכה, איך החיים בקטאר? סי־אמנה אומרת שהתרגלה, שמצאה לעצמה חברים, ושיעורי העשרה. שהיא דואגת לחינוך מצוין לילדיה, בקריה האקדמית של דוחא, עיר הבירה. ואז היא אוספת את שולי הגלבייה, מתייצבת לצילום עם אפרת, שמספרת לה על חומרים כתובים ומודפסים במרכז פרס לשלום, גם בשפה הסינית. "אז אני חייבת להגיע אליכם", מודיעה סי־אמנה, והשתיים מחליפות כרטיסי ביקור.

     

    קשה לדמיין את העושר. מכוניות באריזתן, מהסוג החדיש ביותר — פרארי, למבורגיני, ג'יפים בהירים וכהים, מכוניות ספורט נוצצות. קטאר, הנסיכות שגובלת בסעודיה — שמחרימה אותה כבר שנה בטענה שקטאר תומכת בארגוני טרור ובאחים המוסלמים — היא המדינה העשירה ביותר לא רק בין נסיכויות המפרץ, אלא בעולם כולו. אם לוקחים את מספר האזרחים הקטארים (כ־300 אלף בסך הכל) ומחלקים את ההכנסות החודשיות שלהם, קשה שלא לקנא בעושר של אזרחי המדינה הקטנה הזאת. שאר התושבים, כשני מיליון, הם מהגרי עבודה. פועלים זרים שבונים עכשיו עשרות בתי מלון חדשים, מסעדות מזרחיות־איטלקיות־סיניות, חנויות ענקיות, ובעיקר — מפתחים את עיר הספורט שבה יתקיים המונדיאל בשנת 2022.

     

    השלט בבריכת שחיה בקטאר: מה מותר ומה אסור ללבוש
    השלט בבריכת שחיה בקטאר: מה מותר ומה אסור ללבוש

     

    נושמים כדורגל

     

    "אי־אפשר להתרגל לזה. כל הזמן בונים מימין ומשמאל, ואתה יכול רק לקום ולברוח למקום שקט יותר", מספרת אמנה שעברה לגור ליד הים, בשכונת יוקרה, כדי להתרחק מרעש הנקישות והדפיקות של הבנאים. "שייח תמים, שליט הנסיכות, החליט להתמקד בספורט כדי להתחבר לאנשים מכל העולם".

     

    קטאר נושמת כדורגל. מאז הוכרז בדצמבר 2010 כי קטאר תארח את טורניר גביע העולם בכדורגל, האווירה ברחובות דוחא היא סביב הכדור העגול. בחנויות מתנוססות תמונות ענק של כדורגלנים מקומיים וזרים, שחקנים מפורסמים שמאמנים את המקומיים, שלטים גדולים מתפארים בטורניר המתקרב, ונדמה שהקטארים יעשו הכל - רק לא לוותר על אירוח הטורניר — גם אם זה במחיר של אירוח ספורטאים ישראלים במדינה הערבית השמורה. אמרו לקטארים שחם מאוד (50 מעלות) בקיץ? הזדרזו לבנות אצטדיונים ממוזגים, והשמועה אומרת כי עוד שילמו מתחת לשולחן כדי להזיז את התחרויות מחודשי הקיץ המסורתיים לתחילת נובמבר, כשהטמפרטורות יורדות. בשבוע שעבר התחילה רוח סתווית, כשהיינו בקטאר. מזג אוויר נעים, לא חם מדי עבור המשחקים.

     

    הנסיך תמים, רק בן 38, כבר חמש שנים בשלטון שירש מאביו, הנסיך חמד. לפי הסיפור שמתגלגל כאן, תמים, הבן הרביעי במשפחה, קיבל את השלטון לאחר שאביו חלה. תמים זוכה לאהדת המקומיים, ומתעסק בספורט. השלטון בכל נסיכויות המפרץ עובר בירושה. אין כניסה למי שמשתייך למשפחה אחרת. כך בסעודיה, בעומאן, באבו־דאבי, בכווית ובממלכת בחריין. ליד אוזנו של שייח תמים נמצא חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה שברח מישראל. בשארה הוא יועץ מיוחד, מוזמן לעיתים קרובות לערוץ אל־ג'אזירה כפרשן־על, ומנהל באוניברסיטה את החוג למדעי המדינה.

     

    הבילוי היומיומי המרכזי בקטאר מתמקד עדיין בקניות. בדוחא נמצאים הקניונים הגדולים ביותר בעולם, עם הסחורות של "זארה" וכל החברות הבינלאומיות, והקונות המקומיות, מכוסות בשחור מכף רגל ועד ראש. עמדתי בקצה קניון האופנה וראיתי את האישה שלידי, המכוסה, ולידה העוזרת ההודית שלה, גם היא מכוסה, ושתיהן מנפנפות בהתרגשות לאישה בקצה השני של הקניון. איך זיהו אחת את השנייה מאחורי הגלבייה? האחת, לפי הילדים, והשנייה, מתברר, אחרי ששאלתי בסקרנות, לפי הנעליים. אין דרך אחרת לדעת מי מסתתרת מאחורי כיסוי הפנים השחור, שמותיר רק את העיניים פנויות להצצה.

     

    והמחירים? אין מכס ואין מסים. סמדר פרי במהלך הביקור בקטאר
    והמחירים? אין מכס ואין מסים. סמדר פרי במהלך הביקור בקטאר

     

     

    בלילה, בשוק וואקיף, רק תיירים. קונים ואוכלים. הודיות מבשלות ביצים בלי לחמם את המחבת. המזכרות, בעיקר מאיראן. קטאר מציעה לישראלי הסקרן לרכוש גמלים ובובה מחרסינה של שייח עב כרס, עם זוגתו הרעולה במטפחות צבעוניות. הקניון הגדול של "לאגונה" מציע חוויית קניות מיוחדת. במקום להתעייף בהליכה ברגל, אפשר להיכנס לסירה, לקחת את המשוטים בשתי הידיים, ולחתור עד לאחת החנויות. רצית זארה? תעצור ליד החנות, קפוץ מהסירה, תרכוש ותחזור. והמחירים? אין מכס, אין מיסים, רק לקחת ולשלם מחיר סמלי. בשבוע שעבר היו מכירות סוף עונה, ואפשר היה לצאת עם חבילה ענקית של בגדים ונעליים וכלי בית ומפות במחיר של שניים־שלושה פריטים אצלנו.

     

    יש קטאר של מעלה, עם ישראלים שמגיעים לכאן בדרכוניהם המקוריים לכינוסים, לוועידות, להרצות באוניברסיטאות האמריקאיות. ויש קטאר של מטה, של אנשי הביטחון שמגיעים, מישהו ממתין והם נבלעים באחד ממשרדי הממשלה והולכים לישון במלונות הפאר. בין לבין, אלה וגם אלה חורשים את המסעדות של קטאר. ענקיות, מרווחות, אתה יכול להיטמע באוכלוסייה המקומית או בקבוצות של מבקרים זרים. אף אחד לא שואל ולא מחטט. קטאר של זרים, מסבירת פנים. בשנה שעברה, למשל, נכנסתי למלון "ארבע העונות" והצלחתי לראות בחטף את חאלד משעל נכנס לחדר הספורט לגברים בלבד, עם מגבת כרוכה על הצוואר. נכנס ונעלם. אמרו לו שיש ישראלים בכניסה, והוא יצא מדלת נסתרת, אבל ראינו אותו מתרחק.

     

    סמדר פרי במהלך הביקור בקטאר
    סמדר פרי במהלך הביקור בקטאר

     

    מתקרבים לישראל

     

    וזאת גם המורכבות הקטארית. מצד אחד ההתקרבות למערב ולחיים הנהנתניים, מצד שני הסכסוך עם סעודיה, התמיכה באחים המוסלמים והטענה שקטאר תומכת בארגוני טרור. במהלך הביקור שלי אני שומעת על קבוצת ספורט ישראלית שמתחרה בדוחא. זה נשמר עדיין מתחת לרדאר, אין רצון בפרסום התחממות הקשרים עם ישראל. כבר שנים שקטאר מעורבת בסכסוך הישראלי־פלסטיני ומשלמת, בין היתר, את חשבונות החשמל של עזה. הנסיכות התחייבה כבר לסכום של 60 מיליון דולר עבור רכישת דלק להפעלת תחנת הכוח ברצועה בחצי השנה הקרובה. השגריר הקטארי בעזה, מוחמד אל־עמאדי, מעביר את הכספים, ולפי הגדרתו שומר על "קשר חיובי מאוד" הן עם הרצועה והן עם ישראל.

     

    על הנייר, אל־עמאדי הוא השליח הקטארי לעזה. אולם כניסותיו ויציאותיו הרבות דרך ישראל הפכו אותו לבן בית גם אצלנו, במקומות מסוימים. "הוא פיקח מאוד", אומר עליו ישראלי בתפקיד ביטחוני בכיר. "הוא לומד את המציאות דרך העיניים של ישראל ושל עזה, ומחבר ביניהם". ומה לגבי מצרים, המתווכת הראשית? לא אוהבים שם את מה שהוא משיג. "שייתן את הכסף, ויילך", מסביר לי הבכיר הביטחוני.

     

    גם בקטאר מבינים שההתקרבות בלתי נמנעת. בכיר בנסיכות מסביר לי כי בקרוב יסתיים המצור הסעודי שנמשך כבר שנה וייפסק החרם שהטילו מצרים, איחוד הנסיכויות ובחריין על קטאר. לפי כל הסימנים מקטאר, נסיך הכתר הסעודי וא־סיסי, נשיא מצרים, מתחילים לרמוז על הפשרה מול קטאר. "למרות חילוקי הדעות הקשים בינינו", אמר השבוע יורש העצר הסעודי, "אני חייב לציין לשבח את הקטארים שמנהלים את הכלכלה שלהם בפיקחות ובתבונה". רק לפני חודשיים, אותו יורש עצר סעודי איים להפוך את חצי האי הקטארי, שמחובר אליהם, לאי מלאכותי. לקרוע את קטאר מסעודיה, ולחצוץ במנהרות מי הים הפרסי.

     

    ובמקביל, מסביר לי הבכיר הקטארי, "היחסים עם ישראל ישתפרו בכל אחת מנסיכויות המפרץ". אחרי ביקור נתניהו בעומאן ושרת הספורט מירי רגב באבו־דאבי, הבאה בתור היא ממלכת בחריין. "היחסים בין ישראל לסעודיה בעלי משמעות עמוקה מאוד", הוא אומר. "אבל הם יישארו בינתיים 'מאחורי המסך'. זאת מכיוון שיורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן, אינו מעוניין שהקשרים ייחשפו עכשיו, וגם לישראל אין עניין בחשיפה".

     

    אז איך בכל זאת נכנסנו, אם אין יחסים דיפלומטיים־רשמיים בין ישראל לקטאר? שלחו לנו אשרות כניסה דרך המחשב, הבטיחו שהכל יעבור חלק, וזה בדיוק מה שקרה. זאת לא הפעם הראשונה שלי בנסיכות הנוצצת. בכל שנה, הם עושים את החיים קלים יותר. אתה בא, מניח את הדרכון והוויזה על הדלפק, והפקיד ההודי או הפיליפיני מחתים ועובר הלאה. אם יש בעיה, קוראים לבכיר יותר והוא מסדר את העניין. ככה זה כשאין יחסים דיפלומטיים אבל "יש עניין", זה מה שהסבירו לי. הכינוס שלנו "להעשיר את המזרח התיכון, וכלכלת העתיד", חיבר בין ישראלים, איראנים ואמריקאים. מי שרצה, חיפש את השני לשיחת עומק ישירה במסדרון, או שיצא החוצה.

     

    השנה — בגלל החרם הערבי של סעודיה, מצרים, איחוד הנסיכויות ובחריין — הפסיקו לייבא מהסביבה הקרובה. הירקות והפירות תוצרת מקומית. את מנות המזון המתוחכמות יותר הם מייבאים מטורקיה, איטליה, אפילו מברזיל. "כסף הוא לא הבעיה", מסביר לי בעל סופרמרקט מקומי. "הבעיה היא כאב הלב. כשאין יותר דרך להשיג סחורות מהסביבה הקרובה". גברים מסעודיה או מבחריין שהתחתנו עם נשים מקטאר, נקראים לשוב למדינותיהם, ולעזוב את האישה והילדים. חלקם נשארים בקטאר, מקווים שהחרם יוסר בקרוב. אבל אם להאמין לדעה הרווחת, קטאר עלתה על המסלול הנכון ובקרוב זה כבר לא יהיה רק מתחת לפני השטח.

     

    ידיעות אחרונות