ליטל איטלי

השם: אספטה (חכו לזה, באיטלקית). הוותק: שלושה חודשים. המייסדים: אמיר הירוש ומיכל פוסמן, בוגרי הריאליטי MKR. הסגנון: מכירים את הקלישאה הקולנועית הרומנטית "האם תרצי להצטרף אליי למסעדה איטלקית קטנה שאני מכיר, כאן ממש מעבר לפינה?" אז זאת בדיוק המסעדה, עם אווירה ביתית, שולחנות קטנים ומפות משובצות.

בתפריט: כל מה שצפוי למצוא בתפריט של מסעדה איטלקית, באיטליה או מחוצה לה: סלטים כמו קפרזה או קיסר (42 שקל), מבחר גדול של פיצות ופסטות, ניוקי, ריזוטו, כמה מנות של בשר ודגים, וקינוחים.

מה אכלנו? היינו שלושה בשעת ערב מוקדמת ונעימה וישבנו בחוץ על המדרכה. הזמנו סלט קיסר (52 שקל), ארנצ'יני (42 שקל) שהם כדורי ריזוטו מטוגנים שיכולים להיות ממולאים בבשר או בגבינה והוגשו כשלצידם צלוחית של רוטב פסטו. פיצה ארטישוק (58 שקל), ופטוצ'יני עם סלמון (72 שקל). כל אחת מהמנות הייתה נעימה על פי דרכה, למרות כמה שגיאות מהותיות.

בסלט הקיסר הרוטב נרקח בעיקר מלימון ושמן זית, כאילו נועד ללוות סלט ירקות ישראלי (זאת אומרת – מהסוג המכונה אצלנו ערבי). זאת, כמעט בלי זיקה לתקן הרשמי של רוטב לסלט קיסר, שעל פי מילון הגסטרונומיה העולמי יש להכינו משילוב של חלמון ביצה, חרדל, רוטב ווסטרשייר, אנשובי וגבינת פרמז'ן. כדורי הארנצ'יני היו נחמדים, אבל רוטב הפסטו שלצידם היה מעט אנמי וכמעט נטול ארומה של בזיליקום.

הפיצה הייתה סבירה, אבל היו בה שוליים רחבים מדי של מאפה שנחרכו בלי שזכו למגע של גבינה – מוצרלה או פרמז'ן – או אפילו של שמן זית. בעידן שבו רשתות הפיצה הגדולות (דומינוס, האט) בונות אסטרטגיה שיווקית שלמה על טיפול בשוליים האלה, כאב הלב להשאיר אותם סתם כך, כשחלק העסיסי של הפיצה עצמה תופס חלק כה קטן במרכזה.

הפסטה הייתה טובה. ביקשנו את הרוטב בלי שמנת וכך הוא הגיע. על הפטוצ'יני הונח נתח משכנע וטרי מאוד של סלמון אפוי, כך שלמעשה דובר במנת דג שהוגש על מצע של פסטה. בכל מקרה היה בה משהו ביתי ומרגיע מאוד.

קינוחים: סיימנו בטירמיסו – קינוח כל כך מושחת שכמעט בלתי אפשרי להחמיץ אותו, עם קרם מסקרפונה וזביונה, אבל לטעמי עם קצת פחות מדי אלכוהול ואספרסו עוד בשלב השריית הבישקוטים. אגב, ממדריך בהריסות של פומפיי שמעתי לאחרונה הסבר מפולפל במיוחד לשם טירמיסו ("קח אותי למעלה" – באיטלקית). מתברר שמעל כל מסעדה בפומפיי, בקומה השנייה, פעל בית בושת. ובתום הארוחה, אחרי הקינוח, הלקוח היה מבקש מבעל הבית: "קח אותי למעלה...".

לסיכום: חזרתי לא מכבר מסיור קולינרי ברומא ובפירנצה. אכלתי במסעדות טובות, בינוניות וגם בכמה מלכודות תיירים איומות. מסעדה נחמדה כמו "אספטה" הייתה יכולה להשתלב בקלות ואפילו לשגשג שם. אבל בכל אחד ממרכזי התיירות הגדולים האלה מבקרים ואוכלים מיליוני תיירים בשנה. בתל־אביב השוק הקולינרי מצומצם ולכן קשוח הרבה יותר. האם כדי לשרוד בו מספיק להיות נחמד, או שצריך יותר מזה? ימים יגידו.

• אספטה. מקווה ישראל 3, ת״א.

טל. 03-6012222. כל יום מ־19:00, לא כשר.