להגזים בכיף

"נשיקה איטלקית" של אדריאנה טריג'יאני הוא בדיוק מה שהייתם מצפים מסאגה משפחתית רחבת יריעה על משפחה איטלקית אמריקאית באמצע המאה ה־20 – דשנה, מנחמת, נעימה לקריאה, משלבת מנות מדודות של מלודרמה וקומדיה, ואלי הכי חשוב – עושה כבוד למורשת ממנה באה.

אנשי הקהילה האיטלקית מפילדלפיה הם אנשים רגשנים עם סכסוכים עתיקים ושנאות קודרות. המחוות שלהם תמיד קצת מוגזמות וגדולות מהחיים, והם מסוגלים לאהוב עד כלות וגם לתעב בעוצמה לא פחותה. אך לזכותה של טריג'יאני ייאמר שהם לעולם לא נלעגים או מגוחכים, תמיד הכי אמיתיים שאפשר.

"נשיקה איטלקית" (Kiss Carlo במקור) מציית במדויק לכל כללי הז'אנר: התיאורים של טריג'יאני עבים, עסיסיים ומפורטים להדהים עד לפרטים הקטנים ביותר – ספר שממש מזמין את הקורא להיכנס לעולם שהוא יכול לפסוע בתוכו ולהביט סביב, לבחון את כל הנגלה לעיניו. זה לא מקום של דמיון, אלא ארץ חדשה ולא מוכרת, אבל כזו שמיד מרגישים בה בבית.

ואז מגיעות הדמויות: האחים לבית פלציני, דומיניק ומייק, מסוכסכים על רקע ירושת אביהם ומנהלים חברות מוניות מתחרות משני צידי העיר. בן הדוד שלהם, ניקי היתום, בחר בצד של דומיניק. הוא מאורס לפיצ'י הדקיקה, נוהג במונית ומחלטר בתיאטרון בלילות, חולם להיות שחקן ולעבור לניו יורק.

ויש גם נקודה פמיניסטית – קאלה בורלי, במאית התיאטרון, אישה יצירתית וסוערת בעידן שבו נשים אמורות למצוא לעצמן משרות פקידותיות אפורות או להישאר בבית עם הילדים. ברור שאנחנו מיד לטובתה, וזה מסוג המהלכים שהופכים את "נשיקה איטלקית" (תרגום: דפנה לוי, בהוצאת ידיעות ספרים) למוצלח מסוגו: טריג'יאני עושה הכל כדי לפנק את הקורא שלה ולא לאתגר אותו יתר על המידה. כמו במסעדה איטלקית עממית טובה – אנחנו יודעים בדיוק מה נקבל. הפתעות חפשו בספרים אחרים.