רביעי 17 ביולי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    פרופ' הררי. “האמת היא שעדיין לא גיליתי מי מנהל את השואו הזה שנקרא העולם"
    המוסף לשבת • 08.11.2018
    כשנפגשתי עם נתניהו, הוא בעיקר דיבר. כשנפגשתי עם מקרון, הוא בעיקר האזין
    כשפרופ' יובל נח הררי קידם את ספרו הראשון בלונדון, זה קרה בחדר קטן בחנות ספרים. עכשיו, עם צאת ספרו השלישי, כבר הופיע עם נטלי פורטמן מול אולם מפוצץ מעריצים נלהבים | בראיון ל"ידיעות אחרונות" מתייחס הררי לפופולריות העולה שלו בעולם ("אני חושש מלהיתפס כגורו"), מגלה למה הוא בעד מדיטציה ונגד סמארטפון, מזהיר מפייק–ניוז ומהבינה המלאכותית, ומסביר מדוע סירב להשתתף באירוע של הקונסוליה הישראלית בלוס–אנג'לס: "אני מעדיף לא להופיע כנציג רשמי של ממשלת ישראל הנוכחית, מכיוון שעבודתי מושתתת על היכולת לחשוב ולכתוב באופן חופשי"
    יניב חלילי, לונדון

    שבועות רבים לפני המפגש של פרופ' יובל נח הררי עם נטלי פורטמן, מאות אנשים תרו בניסיון נואש להשיג כרטיסים לאירוע באולם הווסטמינסטר בלונדון. כל הכרטיסים אזלו בתוך ימים מרגע צאתם למכירה, באופן שאינו מוכר באירועים עם סופרים או אנשי אקדמיה. פורטמן עם אבק הכוכבים ההוליוודי הגיעה למפגש על תקן המראיינת, להקת הליווי של הדבר האמיתי. באולם המפוצץ רבים מבין בני המזל שהשיגו כרטיס הקליטו את ההרצאה עבור אלו שנותרו בחוץ ולא זכו.

     

    מחבר "ההיסטוריה של האנושות" הפך מסופר ואקדמאי ישראלי לתופעה בינלאומית מעוררת השתאות. באותו בוקר הוא התייצב למסיבת עיתונאים לרגל צאת המהדורה הבריטית של ספרו "21 מחשבות על המאה ה־21”. אירוע בוטיקי מצומצם, עם כ־15 נציגים של כלי תקשורת מובילים בעולם, ובהם "בלומברג", ה“טיימס" וה"גרדיאן".

     

    הררי טרם הספיק לענות על השאלה האחרונה באירוע, וכבר האחראית על התקשורת חצי נזפה בו, “אפשר לדבר תוך כדי הליכה", וגררה אותו בזריזות אל האירוע הבא. רק לפני שנתיים, כשהוזמן לקדם את ספרו הראשון בלונדון, “ההיסטוריה של האנושות" (שנקרא באנגלית Sapiens), הוא הופיע בפני 150 איש בחדר אירועים קטן של חנות ספרים. אבל את ספרו החדש, השלישי, כבר קידם במפגש עם פורטמן, מול 2,300 צופים נלהבים, שקידמו אותו במחיאות כפיים סוערות, משל היה רוקסטאר.

     

    שני ספריו הראשונים מבוצרים ברשימת רבי־המכר של ה"סאנדיי טיימס", עם מכירות של למעלה משני מיליון עותקים ביחד. הספר השלישי כבר הודפס בבריטניה במאות אלפי עותקים. הוא פופולרי לא רק בארצות דוברות אנגלית או במדינות המערב - גם בסין הררי נחשב כוכב עולה, ולפני שבועות אחדים נסע לקדם שם את ספרו החדש. בארה"ב ערך סבב ראיונות נוצץ בתוכנית היוקרתית של כריסטיאן אמנפור ברשת סי־אן־אן ובפודקאסט של הפובליציסט החשוב סם האריס והתארח בסדרת השיחות הדיגיטליות של ה"ניו יורק טיימס". ספריו תורגמו ל־45 שפות וראו אור ב־80 מדינות, שבחלקן התמקמו בראש רשימת רבי־המכר. השבועון הצרפתי "לה פוינט" בחר בו להוגה הדעות החשוב של המאה ה־21.

     

    עם נטלי פורטמן בלונדון. קבלת פנים של רוקסטאר
    עם נטלי פורטמן בלונדון. קבלת פנים של רוקסטאר

     

    את הספר החדש הוא הגיע לקדם בבריטניה באכסניות הנחשבות ביותר. ה"גרדיאן" הציב בביקורת לספרו החדש את השאלה "האם הררי הוא הגורו של זמננו?" - למרות ביקורת מעורבת. בכתבה גם הוכתרה הצלחתו של הררי כ"סיפור סינדרלה". ישראלי צעיר, שעד לפני שלוש שנים לא היה מוּכּר, ועתה ספריו נקראים על ידי מנהיגי עולם. אפילו בתוכנית הריאליטי הפופולרית ביותר בבריטניה, “לאב איילנד", סיפרו המשתתפים על הקריאה בספריו, עניין שהזניק את המכירות הגואות שלהם ממילא בשבוע שלאחר מכן.

     

    "אם היית מספר לי לפני עשר שנים על היקפי הקוראים של ספריי, לבטח לא הייתי מאמין לך", אומר הררי. "ההצלחה, כמובן, משמחת מאוד ומעניקה הזדמנות לשיח עם קהלים שלא יכולתי לחלום להגיע אליהם. המחיר העיקרי של ההצלחה הוא שיש לי הרבה פחות זמן פנוי; יוצא לי לדבר הרבה על נושאים ותחומים שאותם אני כבר מכיר, אך לרוע המזל, יש לי פחות זמן לחקור תחומים חדשים".

     

    יש ציפייה שתנצל את מעמדך כדי להשפיע על קובעי מדיניות עולמיים?

     

    "האמת היא שעדיין לא גיליתי מי מנהל את השואו הזה שנקרא העולם", צוחק הררי. "לא התחלתי לכתוב ספרים עם מחשבה על הדרכים בהן אוכל להשפיע על אנשים. הרי את הספר הראשון שלי כתבתי לסטודנטים ולתלמידי תיכון ישראלים, לא שיערתי בנפשי שהוא יימכר במספרים שהוא נמכר, אפילו לא חשבתי שהוא יתורגם לשפות אחרות. אחרי שהספר הצליח, אנשים התחילו לשאול אותי על העתיד. אנשים באופן כללי מתעניינים בעתיד יותר מאשר בעבר, וכך נולד הספר השני, 'ההיסטוריה של המחר'. ואז שאלו אותי על נושאים אקטואליים כמו עליית הפופוליזם בעולם וההגירה, והספר החדש נכתב כמו שיחות עם הקוראים שלי. רק שפעם הקוראים היו רק סטודנטים, והיום נמנים ביניהם גם פוליטיקאים ומנהיגים. אני מקווה שאני מצליח לפרוץ את תיבת התהודה המיידית שלי ולא רק משכנע את המשוכנעים. אני גם מקווה שאני לא שוגה בציפיות של עד כמה ספר יכול להשפיע".

     

    נשיא ארה"ב טראמפ ונשיא סין ג'ינפינג
    נשיא ארה"ב טראמפ ונשיא סין ג'ינפינג

     

    מה מנהיגי העולם אומרים לך כשאתה נפגש איתם?

     

    “כשנפגשתי עם בנימין נתניהו, הוא בעיקר דיבר. כשנפגשתי עם עמנואל מקרון, הוא בעיקר האזין. התרשמתי מאוד מהמפגשים עם מקרון ואנגלה מרקל. הם התעניינו מאוד לשמוע על חזית המחקר המדעית בתחומים כמו בינה מלאכותית, שאלו הרבה שאלות ובעיקר הקשיבו, במקום לדקלם נאום מוכן מראש. אנחנו חיים בעידן שבו המחקר המדעי בתחומים כגון בינה מלאכותית, ביוטכנולוגיה ואקולוגיה מעצבים את סדר היום הפוליטי, לכן יש צורך רב מאי פעם בקשר בין מדענים ופוליטיקאים. פוליטיקאים לא זקוקים לתואר במדעי המחשב או במדעי הסביבה, אבל הם חייבים להבין את ההתפתחויות הבסיסיות. אחת הבעיות החמורות בפוליטיקה העולמית של ימינו היא היעדר כמעט מוחלט של חזונות חיוביים לעתיד, וזה נובע, במידה רבה, מבורות מדעית. איך ייראה העולם של שנת 2040? מה נעשה עם הכוחות האדירים שהבינה המלאכותית והביוטכנולוגיה יעמידו לרשותנו? איך נימנע מהסכנות החמורות? יותר מדי פוליטיקאים בעולם אפילו לא מנסים לענות על השאלות הללו. במקום זה, הם מציעים לאזרחים בעיקר פנטזיות נוסטלגיות על חזרה לאיזשהו תור זהב ישן. בפעם הבאה שפוליטיקאים מבקשים את הקול שלכם, מומלץ לשאול אותם: 'מה התסריט הכי גרוע שלך לעולם של שנת 2040, מה התסריט האופטימי ביותר שלך לשנת 2040 - ואם נבחר בך - מה תעשה כדי לממש את התסריט האופטימי?'"

     

    קוראים רבים, וגם מבקרים, רואים בך גורו. עם התפיסה הזו מגיעה גם מידה רבה של אחריות.

     

    “אני מאוד חושש מלהיתפס כגורו. בהקדמה לספרי החדש היה חשוב לי להבהיר שהספר נכתב בדיאלוג עם הקוראים שלי, ושהוא מספק יותר שאלות מתשובות. אין לי תשובות לכל השאלות שאני מעלה. הספרים שלי שואפים לעודד חשיבה עצמאית וביקורתית, והדבר הזה אינו אפשרי בקרב קהל שמקבל את דבריו של אדם כלשהו באופן עיוור, מבלי להטיל בהם ספק. יש סכנה שמי שמתייחסים אליו כאל גורו, יתחיל להאמין בדימוי המנופח של עצמו ויאבד קשר עם המציאות. אני משתדל לפעול ככל יכולתי, אבל היכולות שלי מוגבלות. הייתי מצפה מכל מי שמצפים לפעולה, שייקחו אחריות ויתחילו לפעול בעצמם".

     

    בפגישה עם יו"ר קרן המטבע הבינלאומית כריסטין לגארד
    בפגישה עם יו"ר קרן המטבע הבינלאומית כריסטין לגארד

     

    הוליווד נגד הולילנד

     

    עדות נוספת למעמדו החדש כגורו של מדע פופולרי עולמי אפשר לקבל גם בישראל, שבה התחביב הלאומי הוא לסקול נביאים מיד אחרי הכתרתם. לפני כחודשיים הוא סירב להשתתף בקבלת פנים שביקשה לערוך לכבודו הקונסוליה הישראלית בלוס־אנג'לס. ההזמנה לאירוע התקבלה זמן קצר אחרי שממשלת נתניהו העבירה את חוק הפונדקאות, המפלה את קהילת הלהט"ב, שהררי ובן זוגו איציק נמנים עימה.

     

    הררי נפגע מהאופן שבו תואר הסיפור הזה בתקשורת בארץ. “אני מאוד שמח לייצג את מדינת ישראל ואת החברה הישראלית באמצעות העבודה שלי", הוא עונה בתשובה לשאלה בנושא. “הספרים שלי מצליחים לשנות לטובה את הדימוי של ישראל בקרב קהלים מגוונים, מסין ועד טורקיה. עם זאת, אני מעדיף שלא להופיע כנציג רשמי של ממשלת ישראל הנוכחית, מכיוון שעבודתי כחוקר וכסופר מושתתת על היכולת לחקור, לחשוב ולכתוב באופן חופשי, ואילו ממשלת ישראל הנוכחית מערערת באופן שיטתי ומכוון את חופש התקשורת, חופש הביטוי וחופש המחשבה בישראל. את הדברים הללו בדיוק הסברתי לאנשי הקונסוליה הישראלית בלוס־אנג'לס. התאכזבתי מאוד לראות שכלי תקשורת בישראל הציגו אותי בתגובה כאויב המדינה, כאילו כל מי שאינו מסכים עם מדיניות הממשלה הוא בוגד במדינה. במדינה דמוקרטית מותר לאזרחים לא להסכים עם מדיניות הממשלה, וכל עוד הם לא עובדי משרד החוץ לא חלה עליהם שום חובה לייצג את הממשלה בעולם".

     

    הררי אכן לא מסתיר את מקורותיו. בכלי התקשורת המסקרים את ספריו, הוא מדגיש את מוצאו הישראלי. באירוע השקת ספרו בלונדון, שאלה אותו פורטמן על השפעת מקום הולדת שניהם, ישראל, על המחקר והכתבים שהוא הוציא תחת ידו. “שנינו נולדנו בבית החרושת למיתוסים של העולם, במקום שמתמחה בייצור סיפורים מלאי עוצמה, לטוב ולרע", ענה הררי. “כשאתה גר במקום כזה, אתה לא יכול להתעלם מהכוח האדיר של הדמיון האנושי ומהכוח האדיר של סיפורים שמכתיבים את העולם. אולי הייתי כותב את אותו ספר גם לו הייתי גר בסין או באוסטרליה, אולי לא. לגור במקום שבו לפחות בעת האחרונה אנשים הורגים אחד את השני במיליונים על בסיס סיפורים בדיוניים, גורם לך לראות את העולם בדרך מאוד מסוימת. היום הוליווד מתחרה בהולילנד כבית החרושת לסיפורים הגדול בעולם - והן כמעט שוות בכוחן".

     

    בראיון אצל המגיש הבריטי ראסל ברנד
    בראיון אצל המגיש הבריטי ראסל ברנד

     

    הררי מדגיש כי אינו מרגיש נרדף בגלל מוצאו הלאומי. “עד היום לא יצא לי להיתקל בתגובות עוינות או מחרימות בשל היותי ישראלי”, הוא אומר. "אדרבה, אני מקבל מיילים נלהבים מקוראים במדינות כמו פקיסטן ואיראן (שבה יצא תרגום בפרסית של 'קיצור תולדות האנושות', י"ח), שאומרים בין השאר שהספרים שלי שינו לגמרי את מה שהם חושבים על ישראלים. הספרים שלי הם רבי־מכר גם במדינות מוסלמיות כמו אינדונזיה וטורקיה, ובקרוב ייצא גם תרגום לערבית ל'קיצור תולדות האנושות'.

     

    "לא מזמן התראיינתי לעיתון טורקי, וכהקדמה לראיון הזה הסביר הכתב מדוע זו טעות להחרים את ישראל באופן גורף ומדוע הוא החליט לבוא לראיין אותי בישראל. המגמה המדאיגה שאני מזהה היא דווקא בתוך ישראל, שם נעשה שימוש בטענות מוגזמות על 'חרם' כדי לפגוע בחופש הביטוי ולתייג אנשים שחושבים אחרת בתור בוגדים ואויבים - כפי שקרה לאחרונה לסטודנטית שלי באוניברסיטה העברית, לארה אל־קאסם. איך אפשר לטעון שמי שבאה ללמוד בישראל תומכת בחרם על ישראל? זה דומה למצב בו אדם חובש כיפה יגיע לאכול במסעדה לא־כשרה, ויסולק משם בכוח בטענה שהוא מעודד אנשים להחרים את המסעדה הזו".

     

    מהניאנדרטל עד טראמפ

     

    ספרו החדש של הררי עוסק בקשת רחבה של נושאים, ממלחמות - הנושא שבו התמחה בעבודתו האקדמית, דרך האיומים הגדולים על העולם ועד חשיבות התרומה לקהילה. בספר הוא מנסה להתמודד עם שאלות כמו האיום הגרעיני, עליית הפופוליזם, איום הבינה המלאכותית ופייק־ניוז. בביקורות מסוימות נכתב כי הספר החדש ממחזר למעשה דברים שהררי כתב בעבר - ובמילים אחרות: גרסת אוסף הלהיטים של הסופר - אבל בעולם מלא סימני שאלה וחששות מהלא־נודע, "21 מחשבות" בכל זאת מצליח לרתק ולנסות לייצר סדר בבלגן.

     

    בהרצאה בבית כנסת בוושינגטון
    בהרצאה בבית כנסת בוושינגטון

     

    “אין הרבה אנשים שחשים תחושות חזקות כלפי האדם הניאנדרטל, אבל רבים מתמלאים תחושות שונות כלפי הברקזיט, הגירה וטראמפ", אומר הררי. “אני מנסה להתבונן על הנושאים הללו ממבט רחב של עבר רחוק ושל האנושות כדי לומר משהו על ההווה. יש לנו מה ללמוד מפרספקטיבה ארוכה ורחבה. האנושות נמצאת במשבר קיומי שנובע מבעיות שמשפיעות זו על זו: מלחמה גרעינית, שינויי אקלים והפרעות טכנולוגיות. אפילו אם נמנע מלחמה גרעינית או שינויי אקלים, ההפרעות הטכנולוגיות - בינה מלאכותית, ביוטכנולוגיה - עדיין ישבשו את שוק העבודה, את הכלכלה, אפילו את גופנו ואת מוחנו.

     

    "מדובר בבעיות גלובליות שצריכות להעסיק לא רק אותנו, אלא את הפוליטיקאים. אי־אפשר לטפל בבעיות הללו על בסיס לאומי, המאמץ צריך להיות גלובלי. הדיון חייב להיות פתוח ומלא. גם בפרק על ההגירה אני מסביר שהיכולת לדון בצורה הגיונית כמעט נעלמה והתחלפה בדיון על טוב ורע. אם מישהו מתנגד להגירה, מסמנים אותו כפשיסט. אם מישהו בעד הגירה, מקטלגים אותו כבוגד. לשני הצדדים יש סיבות טובות ולגיטימיות והדיון צריך להיות חלק מהליך דמוקרטי. אני לא נוקט צד גם בנושא זה, אבל סבור שהטלת מגבלות על הגירה לא תפתור את הבעיה".

     

    הררי מציין את הנושא הבוער ביותר בעולם כרגע: האמונה הנאיבית בכוח הטכנולוגי והיעדר המדיניות והכלים לריסון הטכנולוגיה ובעלי האינטרסים העומדים מאחוריה. “פוליטיקאים ואנשי עסקים סבורים שאנו לא צריכים להביע דאגה כלפי בעיית האקלים או לאמץ רגולציות כי בעוד עשרים שנה מדענים ימציאו משהו ויפתרו את הבעיות. לסמוך על טכנולוגיה בעיניים עצומות זו אחת המחשבות המסוכנות ביותר. המאבק לעצירת ההתחממות הגלובלית צריך להתרחש עכשיו, לא בעוד עשרים שנה. ממשלות צריכות לסבסד המצאות משנות מציאות, והמאמץ צריך להיות מהיר ובקנה מידה גדול".

     

    כשטכנולוגיה הופכת לסיוט

     

    הררי ב"גרדיאן" הבריטי. הגורו של זמננו?
    הררי ב"גרדיאן" הבריטי. הגורו של זמננו?

     

    הררי מדבר לא מעט על טראמפ ועל עליית הפופוליזם שהביא לגלים של פחד ולבחירה באופציות רגשיות, לעיתים מנותקות מהמציאות, לאמונה בפייק־ניוז או בתעמולה שמזכירה ימים אפלים. “בעבר הייתה צנזורה, והיום יש בעיה הפוכה - אנשים מוצפים בכמות אדירה של מידע. המאבק הוא על תשומת ליבו של האדם, ולעיתים המנצחים בכלכלה ובפוליטיקה הם אלה שמנקזים את מרבית תשומת לב. הדרך שלהם לעשות זאת היא באמצעות לחיצה על הכפתור הרגשי - פחד, כעס, חמדנות. הטכניקה הזו לא מסייעת לדיון בנושאים כמו הגירה. אם בעבר משימתם של חוקרים ומדענים הייתה לספק לאנשים מידע, היום", אומר הררי, "המשימה שלהם היא לספק לאדם בהירות מחשבתית שתאפשר לו להבדיל בין החשוב והלא־חשוב, לייצר תמונה מלאה מכל שביבי המידע.

     

    "אחד האתגרים הגדולים של ימינו הוא הבינה המלאכותית. בני אדם לא יכולים לארגן את חייהם ללא סיפורים, ואין רע בסיפור ובהמצאה אנושית. הבעיה מתחילה כשאנשים שוכחים את ההבדל בין מציאות לבין סיפור וחושבים שהסיפור הוא המציאות - ואז הורגים לשם כך. ברמה הלאומית, יצרנו סיפורים שישרתו אותנו. ברמה האישית, לכל אדם יש תודעה שמהווה את מפעל הסיפורים הגדול ביותר, שבו הסיפור האישי שלי הוא החשוב ביותר. יש כאן דואליות - מצד אחד, כל אחד רוצה שיבינו את הסיפור שלו. מצד שני - אף אחד לא יכול ממש להבין את הסיפור כי הוא אישי ושלי. גם ברמה הלאומית, קבוצה אחת לא יכולה להבין קבוצה אחרת.

     

    "הסכנה הגדולה עם הבינה המלאכותית היא שבפעם הראשונה בהיסטוריה יהיה מישהו, או משהו, שיבין את הניסיון ואת החיים שלך. המישהו הזה הוא לא אמא שלך או חבר שלך, אלא אלגוריתם. הוא יבין איך אתה חושב בכל רגע והוא יוכל להיות בשירות חברה מסחרית או ממשלה. במשך אלפי שנים היה עולם פנימי נסתר לכל אחד מאיתנו, שרק לנו הייתה גישה אליו. אבל לא עוד. האלגוריתם החיצוני יבין את ניסיון החיים שלנו. במשך אלפי שנים, אנשים חלמו שיבינו את העולם הפנימי. אבל כשזה יקרה - זה יהיה עונש".

     

    איך ממשלות ינצלו זאת?

     

    אל־קאסם | צילום: אלכס קולומויסקי
    אל־קאסם | צילום: אלכס קולומויסקי

     

    “אם נגיע לנקודה שבה ממשלה תוכל ללחוץ על כפתורים רגשיים של אנשים בצורה יעילה, בחירות דמוקרטיות יהפכו לחסרות תועלת - ואנחנו קרובים לנקודה זו. ממשלות ישלטו באוכלוסייה באמצעות טכנולוגיה. היום, למשל, יש ממשלות שפונות בקמפיין לבני נוער רק מניתוח הרגלי האינטרנט שלהם. טכנולוגיה היא ניטרלית ולא אכפת לה מה עושים איתה - זה אנחנו שאוחזים בבחירה. אנחנו יכולים להשתמש בטכנולוגיה כדי להעצים אנשים לפתח אלגוריתם שיזהה את החולשות של כל אדם ויגן עליו מפני מניפולציות חיצוניות. אנחנו יכולים גם להשתמש במערכות כדי לסרוק ממשלות ולחשוף שחיתויות. הבעיה היא שרוב המחקר והפיתוח היום נועד לגלות איך ממשלות וחברות יכולות לרגל אחרי בני אדם ולא ההפך".

     

    הררי מתריע בפני איום גיאו־פוליטי גדול: מלחמה קרה נוספת, הפעם בין ארה"ב לסין. לדבריו, בשנתיים האחרונות רואים סימנים להתגבשותה של מלחמה בין שתי המעצמות, באמצעות מרוץ החימוש ופיתוח בינה מלאכותית וביוטכנולוגיה שייכנסו לשירות המעצמות במלחמה הקרה. “לא משנה מי ינצח, כי האנושות תפסיד", הוא אומר. “כל אחד אומר שהוא הצד הטוב וממהר לפתח נשק עצמאי כמו רובוטים ואז הצד השני אומר שהוא לא יכול לסמוך עליו. ארה"ב וסין אוחזות בניסיון היסטורי שונה. האמריקאים אוחזים בסיפור אהבה עם טכנולוגיה, להוציא גליצ'ים אחדים. לסין, מנגד, יש מאה וחצי שנים של טראומה עם התעסקות בטכנולוגיה ובתעשייה. הטראומה היא כפולה - האחת היא להישכח מאחור ולאחר לרכבת, כלומר שמישהו יגיע לשם לפניה, כפי שהיא נשכחה במאה ה־19 וסבלה מכיבוש ומניצול מחריד שיצרו טראומות לאומיות. עתה הסינים נחושים לא לאפשר לכך להתרחש שוב.

     

    "הטראומה השנייה היא הליכה מהירה מדי. בשנות ה־50 וה־60 של המאה הקודמת הסינים חוו קשיים עם הניסיון להשלים את החסר בטכנולוגיה ומודרניזציה, והתוצאות של הניסיון ללכת מהר מדי היו נוראיות. היום יש לסינים הערכות ריאליות על דרכי ההגעה לטכנולוגיה מתקדמת. ואז עשוי להתרחש הדבר הנורא - סין וארה"ב, שתי מדינות בעלות גישות שונות לחלוטין לטכנולוגיה, ייכנסו למרוץ חימוש שיוביל לתוצאות ההרסניות ביותר בעולם".

     

    הוא מתריע בספרו גם מפני מלחמה גרעינית. לדבריו, מלבד הסכנות הברורות במרוץ ההתחמשות הגרעינית, העולם נכנס היום למצב של חוסר בהירות. “נשק גרעיני מגיע למדינות רבות בעולם, אבל היום אתה לא יכול להיות בטוח שאתה שולט בנשק הגרעיני שלך. מדינה שתופצץ בנשק גרעיני לא תדע בוודאות מי לחץ על הכפתור. אולי צד שלישי מעורב בסיפור? כמו במשחק שחמט, הרוסים, למשל, יכולים לומר שהם לא לחצו על הכפתור, אלא שהאקרים ישראלים או צפון־קוריאנים עשו זאת. כשמערבבים את המתח של עימות גרעיני עם מלחמת סייבר, אפשר להגיע לסיטואציה הרסנית. בעוד כמה שנים הסכנה של מלחמה גרעינית תהיה גדולה יותר מכפי שהיא הייתה במשבר הטילים של קובה".

     

    "התקופה הכי רגועה"

     

    בבריטניה נדרש הררי על ידי העיתונאים לדבר על הנושא שמעסיק את הבריטים יותר מכל - הברקזיט. במסיבת עיתונאים בלונדון הוא התייחס לסוגיה והפתיע עם פרספקטיבה נוסכת אופטימיות. “תוצאות המשאל היו צמודות מדי, ותוצאה אחרת הייתה יכולה להוביל למציאות אחרת, אבל כהיסטוריון אני רואה בברקזיט הפרעה, לא מעבר לכך. אם האיחוד האירופי יתפרק, יהיה קשה יותר להתמודד מול חברות הטכנולוגיה הגדולות או לנהל משא ומתן על האקלים. לכן, כל דקה שבריטניה והאיחוד מבזבזות על המשא ומתן על הברקזיט, היא דקה שלא מקדישים לאתגרי שינויי האקלים או הטכנולוגיה.

     

    "בנוסף, יש פנטזיה של להיות מדינה עצמאית, אבל אין יותר מדינות עצמאיות בעולם. אין מדינה שיכולה להתמודד לבדה עם עליית מפלס פני האוקיינוס. אבל מנגד, האלמנט החיובי בברקזיט הוא האופן שוחר השלום של המשא ומתן. במאות שעברו שאלות כמו הברקזיט היו מוכרעות במלחמות עם מיליוני הרוגים ופליטים. בברקזיט הנוכחי, רק אישה אחת איבדה את חייה - חברת הפרלמנט ג'ו קוקס שנרצחה על ידי קיצוני. מדהים לחשוב שההחלטה התקבלה באמצעות משאל עם ולא מלחמה".

     

    אז איך ייראה העתיד שלנו? יש תקווה?

     

    “יש מקום לתקווה, כל האתגרים פתירים. הרי גם מלחמה גרעינית ומלחמת עולם שלישית נמנעו בסופו של דבר, במאה הקודמת. בעשורים האחרונים בני האדם נהנים מהתקופה הכי רגועה בהיסטוריה. כיחידים, עלינו לחשוב על האתגרים בפעם הבאה שהולכים לקלפי. אנשים גם צריכים להצטרף לארגונים ולהתאגד. רבים חושבים שהם מסוגלים לערוך שינוי כאקטיביסטים יחידנים, אבל 50 בני אדם מאוגדים אוחזים בכוח רב יותר מאשר 50 יחידנים.

     

    "דבר נוסף, אנשים צריכים ללמוד להכיר את עצמם טוב יותר, כי היום יש להם תחרות מהאלגוריתם של הבינה המלאכותית. דע מי אתה, כדי שלא ינצלו אותך או יערכו עליך מניפולציות. אני, למשל, עושה מדיטציה מדי יום ומשקיע זמן רב בכך. אין לי אשליות שמחר בבוקר שמונה מיליארד בני אדם יעשו מדיטציה באופן יומיומי. אבל כל אדם צריך להשקיע זמן בדברים שעובדים עליו, בין שזה טיפול, בין שאמנות ובין שהליכה".

     

    מה אתה עושה עם הטלפון החכם הבלתי נמנע? הרי הוא אוסף עליך מידע.

     

    "אין לי סמארטפון, רק לבעלי יש אחד והוא המוח מאחורי הכל. אתה לא יודע שסמל הסטטוס החדש הוא שלא יהיה לך סמארטפון?".

     

    yanivhalily@gmail.com

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 08.11.18 , 15:48