חגיגות השופינג המתוזמרות בעולם המערבי מזמנות לנו מעת לעת תמונות של המון אדם שועט, בועט ורומס בפתח החנויות והקניונים, נחפז להעמיס את עגלותיו (הפיזיות או המקוונות) במוצרים חדשים שהוא לא ממש צריך, ולשלם תמורתם בכסף שעדיין לא ממש הרוויח.

התשוקה העזה להצטרף לעדר הצרכנים נובעת ממלאכת מחשבת של פרסום אגרסיבי על מצע פורה של חוסר ביטחון, תחושת ריקנות וחרדה חברתית־מעמדית. מצוקה כספית היא כבר לא חסם בפני השתתפות בחגיגה: אשראי צרכני זול יאפשר לכל צרכן לכופף את הזמן כבמטה קסמים, ולקנות היום בכסף שירוויח רק מחר (אם יהיה מחר).

וכך, בעיצומם של מבצעי הקניות, הרצונות החומריים שלנו הופכים לתשוקות, התשוקות - לצרכים, והכסף - המותז כחומר בערה נוזלי - לפתרון האולטימטיבי לכל "צורך".

הריגוש הנלווה למסעות השופינג הללו הוא אמיתי ורב־עוצמה, וכמוהו גם פרצי האושר הנובעים מהצטיידות בחפצים חדשים. לכן, בדומה לתופעות ממכרות אחרות, תרבות הצריכה זוכה לפופולריות אדירה בקרב המעמד הבינוני העובד והצורך. רבים מבלים את רוב שעות הערות שלהם בעבודה כדי שיוכלו לממן לעצמם פרצים תקופתיים כאלה של אושר — אושר ש"מגיע להם", לשיטתם, הרי הם עובדים כל כך קשה. האירוניה, כמובן, חומקת מעיניהם.

אלא שבין אם מדובר במגפיים, בתיק חדש או אפילו ברכב, האושר שאנחנו מפיקים מחוויות צרכניות הוא בר־חלוף. עד מהרה אנו מסתגלים לרמה החומרית החדשה, ורמת האושר שלנו נותרת כשהייתה לפני הרכישה. תחושת ההתחדשות מתפוגגת לה, לכל היותר, כעבור מספר חודשים, ומותירה אותנו עם חור גדול בכיס (מקושט ב־36 תשלומים נושאי ריבית), עם הררי חפצים חסרי שימוש במחסן, בבוידעם או בפח האשפה, ועם תחושות עזות של חרטה, ריקנות ורצון להתחדש — מתכון מושלם לקראת מבצע השופינג הבא.

האושר הארעי, הבזבוז המשווע והאפקט העדרי הממכר הם מנת חלקה של תרבות הצריכה בכלל, ושל מבצעי השופינג בפרט. לדאבון הלב, רבים מאלה שנלכדים בכבליה הם אותם אנשים ש"נאבקים" ביוקר המחיה, נתונים לחסדי מעסיקם או ספק האשראי שלהם, וחשופים לעוולות "השיטה".

החתירה נגד הזרם היא לא פשוטה, במיוחד כשהגישה הרווחת מזהה שופינג עם עושר (ולהפך), חסכנות עם קורבנות (ולהפך) ומעדיפה סיפוק מיידי על פני תכנון עתידי. אך למרות שתרבות הצריכה מושרשת היטב בסגנון החיים "הנורמלי", לא מדובר בגזרת גורל. המפתח להתנתקות מלפיתתה, הוא ההבחנה שבין "אושר" לבין "בזבוזים". תוצאת לוואי אחת של ההבחנה הזו היא הוזלה משמעותית של יוקר המחיה. זו תביא לחיסכון של חלק משמעותי יותר מההכנסה הפנויה — שבתורה תסייע לצבור עושר בקצב מהיר מאוד. שיעור חיסכון גבוה הוא המפתח להגעה לעצמאות כלכלית — מצב עניינים שבמסגרתו אדם יכול להתקיים מחסכונותיו, בלי להיות תלוי בעבודה בשכר.

אכן, כסף הוא חומר בערה יעיל. אבל הוא טוב בהרבה כחומר בנייה. כסף לא חייב לשמש רק כדלק לבזבוזים. כסף יכול לשמש גם ככלי ליצירת כסף נוסף. חירות כלכלית, הנובעת מחיסכון שיטתי ומהשקעת ההפרש, מדחיית סיפוקים ומיכולת לפתור בעיות גם ללא גיהוץ פתולוגי של כרטיס אשראי, היא מקור לאושר ממשי, בר־קיימא, כזה שאינו חולף, דוהה, מתבלה או מתקלקל כמוצר צרכני טיפוסי.

הרעיון הוא לא להיות קמצן, סגפן, מינימליסט או קיצוני. הרעיון הוא לאמץ פרספקטיבה ארוכת טווח, מבוססת היגיון בריא ומיומנויות אישיות, שתאפשר לחיות חיים חופשיים ומאושרים יותר ללא העלויות הכבדות הנלוות לצרכנות נבערת השלובה בסגנון החיים "הנורמלי". חופש כלכלי הוא תמצית החירות בחברה קפיטליסטית. כשחסכונותיך גבוהים מספיק כדי להתעלם מהבוס שלך או מספק האשראי שלך, אתה בן חורין.