אחרי ארבע שעות על סירה מתנפחת בלב נהר רחב ידיים, איבדתי את העשתונות. "תתחילו לחתור עכשיו, אחרת כולנו נגמור בבית חולים", צרחתי על חבורת החותרים שהיו עסוקים בנשנוש חטיפים בטעם גריל והקשר היחיד בינם לבין חתירה היה שהם חתרו להעיף אותי מתפקידי כמפקדת השיט, וכאמא שלהם באופן כללי. זה היה ביום הראשון שלנו בצ'כיה: כשיצאנו בבוקר לרפטינג, דמיינו נהר זורם שישיט אותנו בכיף עד לנקודת האיסוף. אבל אז גילינו נהר פסטורלי, עם ברווזים ומפלונים, אבל מה - שקט. שקט מדי. כזה שאשכרה צריך לחתור בו כדי להתקדם, וכל העבודה הפיזית הזו, כך הסתבר, היא ממש לא בשבילנו.
הרבה דברים הסתברו בנסיעה שלנו לצ'כיה: אנחנו לא בכושר, אנחנו אוהבים מים, כשאנחנו מוצאים כפתור של נטפליקס אנחנו נכנסים לאקסטזה, אנחנו חולים על רכבלים מכל סוג, וכן, אנחנו מסוגלים לטייל ביחד שבועיים שלמים וליהנות מזה למרות שחלקנו בגיל ההתבגרות, חלקנו בני ארבע בקושי, וחלקנו עוד בכלל לא התעוררו. זה לא היה קל, לא תמיד אלגנטי, אבל שרדנו טיול משפחתי עם הפרשי גילים רציניים, ואנחנו פה בשביל לספר. אז אולי קשה לדמיין עכשיו - כשכבר מריחים חורף - חופשה שהיא כולה מים בשמש וזולה, אבל זה בדיוק הזמן לתכנן את הטיול, להזמין טיסות ומקומות לינה זולים, כי בעוד כמה חודשים הכל יתחיל להתייקר.
למה דווקא צ'כיה
לרגל בר־המצווה של בננו החלטתי באופן חד־צדדי לארוז את הפקלאות, את הבעל ואת הילדים, ולנסוע לטיול משפחתי בחו"ל. הגדרת המשימה הייתה למצוא יעד לנסיעה ארוכה, שיתאים גם לבת ה־16 וגם לבת הארבע, וגם לשני הבנים שבאמצע (13, 10), ואם גם ההורים יכולים ליהנות אז בכלל עדיף. ניסיתי למצוא מקום שיש בו מצד אחד טבע, נוף ופעילויות ספורט - שיתאימו לקטנים - ומצד שני מוזיאונים, שיק ואווירה אירופית עירונית, שילהיבו גם את הגדולים. עוד פרמטר חשוב היה, כמובן, המחיר. כשיש לך ארבעה ילדים ולא מכרת כליה או את הסטארט־אפ שלך, אתה מחפש יעד שהטיסות אליו זולות והשהייה בו לא יקרה.
רומניה, סלובקיה ועוד אקסיות של הגוש המזרחי עלו כאופציות, אבל לגמר הגדול הגיעה ללא מתחרות צ'כיה. אז נכון, יש זולות ממנה, ומחיר הטיסות לפראג לא כל כך נמוך (אז טסנו לוורוצלב שבפולין על גבול צ'כיה, בחצי מחיר!) אבל יש בה מצד אחד נהרות, מבצרים, נופים וטבע, ומצד שני ערים גדולות ומודרניות ובראשן פראג, הבירה היפיפייה והקוסמופוליטית.
עֲבָרָהּ הקומוניסטי כמעט ולא ניכר בה. למעשה, אם תדברו עם הצ'כים על התקופה הזו הם עלולים להתרגז - הם מחשיבים את עצמם כמערביים לגמרי וכל האפיזודה הסובייטית שעברה עליהם היא טראומה שהם מעדיפים להדחיק. אבל כשמטיילים בצ'כיה מחוץ לפראג מרגישים שהיא עוד לא לגמרי התמערבה. יש בה הרבה פשטות, צניעות ואווירה נוסטלגית שנראה שתכף תיעלם. יש מלונות פאר וחדרי אירוח פשוטים וזולים, האוכל לא יקר וטעים, והאנשים נחמדים ומאירי פנים. אנגלית היא לא הצד החזק שלהם, אבל היי, אף אחד לא מושלם.
בנסיעה משפחתית כזאת כדאי לתכנן מראש את המסלול ולהכין מגוון אופציות לכל יום, כי אין לדעת באיזה מצב רוח תתעוררו וכמה טולרנטיים יהיו הילדים שלכם אחד לשני ולהפך. החלטתי לא לקחת סיכונים, וכך הגעתי לאולה זאיקין (olga-zaikin.wixsite.com, או "צ'כולנדיה" בפייסבוק), ישראלית שחיה בפראג ומתכננת מסלולי טיול לצ'כיה. בעזרתה יצאנו לצ'כיה עם קלסר בן 80 עמודים שבו תוכנית טיולים למאה השנים הבאות.
כדי לעבור בשלום את הטיול, החלטנו לשהות באזור כפרי, משם להגיע לעיר, ואז שוב לטבע, ולקוות שכולם יהיו מרוצים לפחות 70 אחוז מהזמן. התחלנו בצפון צ'כיה, באזור "גן העדן הצ’כי" (שנקרא כך מהתקופה שבה ממלכת בוהמיה שלטה באזור). ישנו בכפר קטנטן, כזה שיש בו שניים וחצי בתים ומכולת שפתוחה שעתיים ביום (אל דאגה, חמש דקות נסיעה משם היו שפע של סופרים מצוינים), בבית אבן מפואר בן 200 שנה ששופץ ממש לאחרונה. היו לנו ציורי תקרה שנחשפו במהלך השיפוץ, שנדלירים מטורפים, אורגן דמוי עוגב בסלון, נוף לשדות ולהרים, אבל מה שכבש את הילדים ללא הבדל גזע וגיל היה כמובן טלוויזיית הענק וכפתור הנטפליקס שקיבל אותנו אל בין זרועותיו המנחמות.
כלל ידוע בטיול עם ילדים הוא לא להיצמד לתוכניות ולהשתדל לזרום. בדמיוני ראיתי אותנו זורמים בנהר היפהפה הסמוך לכפר, ופחות בשירותי הסטרימינג בטלוויזיה, אבל אחרי 48 שעות הבנתי שצריך לדעת מתי להרפות. בכלל, לטייל עם טינאייג'רים זה כמו לטייל ברמת הגולן - בכל רגע אתה עלול לעלות על מוקש - רק שבניגוד לרמה, פה אין שלטי אזהרה. מרגע של אופוריה ושמחה אין קץ, המתבגרים שלך יכולים לעבור לדכדוך תהומי וכל ניסיון שלך להבין איפה טעית או מה לעזאזל קרה רק יחמיר את המצב. אז נתנו להם לישון עד מאוחר, אכלנו המון שטויות, וגם טיילנו בין לבין.
הצפון: איך לענות עציר
גן העדן הצ’כי הוא בהחלט גן עדן. הכפר שבו ישנו היה ליד עיירת הקיט מאלה סקאלה, ששוכנת לגדות נהר האיזרה שבו עשינו את הרפטינג. לאורך הנהר יש חופי רחצה מקסימים ומעט מאוד תיירים לא צ’כים, ופעילויות ספורט כיפיות כמו מסלולי אופניים, סירות, פארקי חבלים, אומגות, נדנדות ענק, כדור פורח ומצנחי רחיפה, והטרנד הכי חם של הצ'כים - סקוטרים. הם מטורפים על זה.
אפילו יותר מסקוטרים, יש כאן מצודות וטירות מכל מיני תקופות שכאילו פוזרו מלמעלה על כל צוק פנוי. חלק מהמבצרים נטושים ופראיים, חלקם מתוירים ומאורגנים. חבל שאין כמעט הדרכות באנגלית, ומה שמשאירים לתיירים בדרך כלל זה חוברת לא אטרקטיבית עם הסברים. חלק מהמדריכים יודעים אנגלית, אבל זה עניין של מזל.
מה שכן - תוכלו למצוא ברבים מהארמונות והמבצרים האלה סיור עם נסיכה, דבר שהתאים מאוד לאתגר ה"למצוא מקום שלכולם יהיה מעניין בו". גם אם הקטנה שלנו לא הבינה הרבה, היא מאוד נהנתה לסייר עם אישה שהתחפשה לאלזה וטענה בתוקף שהיא בעלת הארמון ואביה הוא דוכס. הגדולים עפו בעיקר על מבצרים אסטרטגיים, ועד היום מדברים בעיניים מצועפות על חדר העינויים שבמרתף טירת "קוסט" המרשימה, שבו למדנו איך לענות עציר במגוון דרכים יעילות ואפקטיביות. עוד על אזור הצפון ראו מסגרת.
פראג: קצת חצ'קונים
אחרי שבוע של מים, טירות, מוזיאון מדע מוצלח, טיפוס צוקים וטיולי טבע, עזבנו את הצפון לטובת העיר הגדולה - פראג ביולי־אוגוסט! היה חם, לח, צפוף ונהדר. נחילי תיירים, אקשן, מוזיקה, בתי קפה טרנדיים, המון צעירים מכל העולם ואווירה של מסיבה אחת גדולה. כשהגענו היה מין רעש מוזר כזה - זו הייתה אנחת הרווחה של הבת הבכורה שלנו, שאחרי שבוע במחיצת כפריים שלווים וחביבים שמחה כל כך לראות שוב אנשים צעירים ומחוצ'קנים.
מה שבכלל הפך את הביקור בעיר לחוויה עירונית הייתה הדירה ששכרנו בשכונת holecovice ברובע 7, מחוץ לעיר העתיקה, שבדקה הראשונה נראית כמו מקום אפור ונידח, אבל אחרי שיטוט קצר התבררה כדבר האמיתי בפראג: שכונה היפסטרית שוקקת בתי קפה, מסעדות טבעוניות, חנויות אופנה וטיפוסים ציוריים שנראים כמו מסיפור של מילן קונדרה. מתחת לחלון שלנו התקיים שוק יד שנייה שהיה אולי האטרקציה מספר אחת בביקורנו בעיר.
מובן שעשינו גם וי על אתרי החובה של פראג: גשר קארל, מצודת פראג, השעון האסטרונומי וכו'. חוץ מהם ניסינו ליצור מסלול שיהיה מעניין כזכור גם לגדולים וגם לקטנים. כך הגענו לחנות הצעצועים הענקית המליס, שיש בה שלוש קומות, לחנות הקומיקס הגדולה בקניון פלדיום, ולגבעת פטרין, אליה עלינו בפוניקולר - רכבת שנמשכת על ידי כבל - וראינו את העיר היפהפייה נפרשת תחתינו. בראש הגבעה יש דגם מוקטן של מגדל אייפל שאפשר לטפס עליו, מצפה כוכבים ומבוך מראות שניצב בתוך ביתן וינטג'י מסוף המאה ה־19. הקטנה שלנו מאוד אהבה את המבוך, וכולנו נהנינו מהירידה בחזרה אל העיר בגבעה הירוקה והיפה.
עוד מקום שהותיר עלינו רושם היה הרובע היהודי, שבו גרה הקהילה הגדולה והמשמעותית של פראג עד שהוכחדה כמעט לגמרי בשואה. יש בו בתי כנסת ישנים, בית קברות שמדגים את היחס ליהודי העיר, מוזיאון מצמרר עם ציורי ילדים מהגטאות ומהמחנות ועוד. אבל מעבר לכל אלו, מה שמדהים ברובע הוא העובדה שהפך יעד חובה לכל תייר בפראג. וכך תמצאו סמטה מלאה בדוכנים עם מרצ'נדייז יהודיים, כאילו יהדות זו חתיכת אטרקציה פוטוגנית. קבוצות תיירים מכל העולם עומדות ליד בית הכנסת של המהר"ל ושומעות בפה פעור את סיפורו של הגולם מפראג שנהיה שם סטאר מטורף, כולל בובות, חולצות ואפילו עוגיות בדמות הגולם. היהדות מעולם לא נראתה נוצצת יותר.
בונקרים מהניילונים
אחרי ארבעה ימים אינטנסיביים בעיר יצאנו שוב לאזור כפרי, הפעם לעיירה דולני מוראבה שבגבול צ'כיה־פולין. בניגוד ל"גן העדן הבוהמי", עליו תמצאו חומר בכל בלוג ואתר ישראלי, לדולני מוראבה הגענו רק בזכות אולה מ"צ'כולנדיה" (Czecholandia). בהרים שמעליה יש פארק חבלים, אומגות וסקוטרים, ובנוסף מסלול הליכה לגובה – sky walk. זהו מתקן מרשים בנוי עץ שעולה בצורה ספירלית גבוה־גבוה אל תצפית מרהיבה. מגיעים אליו ברכבל פתוח ועולים ברגל, ובסוף המסלול יש רשת שעומדים עליה כשמתחת אין כלום בגובה של עשרות מטרים, וזה מאוד טיפשי ומאוד כיף.
15 דקות נסיעה מדולני יש עוד מקום נהדר - עיירת הקיט המתוקה פסטויני, שיושבת - איך לא - ליד נהר רחב ידיים, ובו סכר ענק שיוצר אגם מקסים ורגוע, עם מים בטמפרטורה מושלמת וסירות להשכרה. שם שהינו יומיים נפלאים ורטובים. מעל הנהר, על הגשר, מצאנו מסעדה נהדרת וזולה בשם Restaurace na plazi, שמשפחה גדולה ורעבה יכולה לאכול בה בלי הגבלה ולשלם פחות מ־200 שקל על הכל, כולל דגים טריים, תוספות וקינוחים ענקיים.
ממש לקראת סוף המסע, הצלחנו למצוא גם לאבא אטרקציה באזור. כחובב מושבע של ערוץ ההיסטוריה עם פיקסציה על מלחמת העולם השנייה, עינו צדה כבר בדרך לפנסיון מבנים מוזרים ושטחים מגודרים. הסתבר שאלו בונקרים של צבא צ'כוסלובקיה שנשארו ממלחמת העולם השנייה. בנו אותם כדי להגן על הגבול מפני היטלר, אבל קו הביצורים מעולם לא הותקף ונשאר כפי שנבנה. חלקם הפכו למוזיאונים צבאיים, וחלקם פשוט ניצבים שם, נטושים אך רבי־עוצמה, מפחידים ואותנטיים, והביקור בהם מרגיש כמו פלישה למקום אחר בזמן.
אחרי כמעט שבועיים, עזבנו את צ'כיה עם מסמך הבנות משלנו: קצת מים, קצת קולטורה, הרבה מנוחה ונוף הרים - זה המתכון שלנו לטיול משפחתי. וכן, נהנינו, ונספר לחברינו.
אטרקציות למשפחות בצפון צ'כיה
בגן העדן הצ’כי, אזור כפרי בצפון צ'כיה, יש מספר ערים גדולות, יערות, נחלים, הרים וצוקים. כדאי לגור באזור כמה ימים, ולעשות טיולי כוכב בשמורה ובאזורים הסמוכים לה. הנה כמה מקומות שכדאי להיות בהם:
1. שפינדרלוב מאלין – עיירת סקי שבקיץ יש בה המון אטרקציות אקסטרים: פארק חבלים, אומגה, מגלשות הרים ועוד, והכל מרוכז במקום אחד יפהפה וגבוה.
2. סלעי פרחוב – שמורת טבע ובה אוסף של צוקים מרשימים שכאילו עלו מהאדמה, בתוך יער ירוק. במקום מסלולי הליכה קלים ועד צוקים למטפסים מקצועיים, והכל משולט ונוח.
3. מפלי מומלבסקי – מפלי מים ובריכות שאליהם מגיעים אחרי הליכה של 2 ק"מ. המקום קרוב לעיירת הסקי הארחוב, שחוץ ממגלשת הרים, פארק חבלים, סקוטרים וכו', יש בה גם מפעל זכוכית ומבשלת בירה.
4. מוזיאון המדע iQLANDIA – מוזיאון מושקע ומהנה לילדים וגם לגדולים בעיר ליבריץ. מומלץ אחרי המוזיאון לקפוץ לכיכר העיר העתיקה וליהנות מבתי הקפה היפים.
5. מבצרים – יש המון מבצרים וארמונות באזור, במצבי שימור שונים,בהם טירת טרוסקי, מבצר קוסט עם מופעי אבירים ונסיכות, וטירת דוניצ'ה בסגנון בארוקי ובה מופעי סוסים ועוד.
6. טורנוב – עיר גדולה ויפה ובה כנסיות, מנזרים, שווקים וגם בית הכנסת היחיד בצפון צ'כיה שלא נהרס על ידי הנאצים.
