{ }
ראשון 08 בדצמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: אדם טבע ודין
    24 שעות • 10.11.2018
    השד יוצא מהבקבוק
    המלחמה הזאת כוללת אינטרסים כלכליים בשווי של מאות מיליוני שקלים ויש לה השלכות גדולות על איכות הסביבה שלנו: האם נתוני המיחזור הרשמיים של בקבוקי הליטר וחצי מנופחים בכוונה? דוח חדש ומקיף חושף הטיות לכאורה בשיטת המדידה, טוען כי ישראל מפגרת משמעותית אחרי העולם ברמת המיחזור ומאשים את המדינה בעצימת עיניים ובכניעה ללחצים של חברות המשקאות הגדולות. בתאגיד המיחזור אל"ה ובמשרד לאיכות הסביבה דוחים את ההאשמות בתוקף
    איתי אילנאי

    בחודש אפריל האחרון, אחרי שיטפונות עזים שפקדו את מדבר יהודה, יצא פרופ' מוטי שטיין מהמכון הגיאולוגי והאוניברסיטה העברית, להפלגה בים המלח. בסרטון שהעלה ליוטיוב, תיעד שטיין תופעה יוצאת דופן: מאות בקבוקי שתייה מפלסטיק, רובם ככולם בנפח של 1.5 ליטר, צפים בים המוות לאחר שנשטפו אליו מהנחלים באזור.

     

    הבקבוקים שמילאו את ים המלח הם רק חלק קטן מקרב 750 מיליון (!) בקבוקי השתייה הגדולים (1.5 ליטר ומעלה), המיוצרים מדי שנה בישראל. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, רק כמחצית מאותם בקבוקים ממוחזרים, בעוד יתר המיליונים מוצאים את דרכם למטמנות האשפה, למרחב הציבורי ולנחלים של מדבר יהודה.

     

    ארגונים להגנת הסביבה זועקים זה שנים כי אם רק יוטל פיקדון גם על בקבוקי השתייה הגדולים, בדומה לזה שמוטל על בקבוקי השתייה הקטנים, יגדל משמעותית היקף האיסוף והמיחזור שלהם. הם מביאים כדוגמה שורה של מדינות, מקנדה ועד פינלנד, שהטילו פיקדון על כל סוגי בקבוקי השתייה ובכך הורידו משמעותית את היקף זיהום הפלסטיק המקומי. לאחרונה אף החליט האיחוד האירופי לחייב את חברותיו לחוקק חוק פיקדון על כלל בקבוקי השתייה, מקטן ועד גדול, מתוך הנחה שרק כך ניתן להגיע ליעד השאפתני של 90% מיחזור.

     

    אלא שלמרות המפגע הסביבתי החמור, ועל אף נתוני האיסוף הנמוכים יחסית בישראל, המשרד להגנת הסביבה מעכב שוב ושוב את הטלת הפיקדון על בקבוקי השתייה הגדולים. על פי גורמים בענפי המשקאות והמיחזור, בכך הוא נכנע ללחץ שמפעילות עליו יצרניות ויבואניות המשקאות הגדולות במשק, שסבורות כי פיקדון שכזה יפגע אנושות בהיקף המכירות שלהן. "הלחצים הפוליטיים שהם מפעילים פשוט מטורפים", אומר השבוע גורם מהתחום.

     

     

    צילום: אדם טבע ודין
    צילום: אדם טבע ודין

     

    מנגד, טוען המשרד להגנת הסביבה כי שיטת הפיקדון אינה יעילה, וכי ממילא מצליחות יצרניות המשקאות לאסוף כ־52% מסך הבקבוקים הגדולים למיחזור, הישג שבעיני המשרד נחשב לנאה.

     

    ואולם דוח של ארגון אדם טבע ודין, הנחשף כאן לראשונה, טוען כי חברות המשקאות הצליחו לנפח משמעותית את נתוני איסוף הבקבוקים וכי המשרד להגנת הסביבה אף נרתם לסייע להן בכך. "אומרים לנו למחזר בקבוקים למען הסביבה, וכעת מתברר שמדובר ככל הנראה בהונאה גדולה", טוען עמית ברכה, מנכ"ל הארגון. "אחוזי איסוף הבקבוקים נמוכים משמעותית מהנדרש בחוק, אבל כנראה המשרד להגנת הסביבה שכח את האינטרס הציבורי". לנוכח מה שהם מגדירים "הונאת המיחזור הגדולה", דורשים באדם טבע ודין כי תיפתח חקירה של מבקר המדינה נגד המשרד להגנת הסביבה. "המשרד כשל באופן חמור בתפקידו במתן הכשר לנתונים מסולפים", הם טוענים.

     

    הוצאה של 100 מיליון שקל

     

    אז כמה בקבוקי שתייה גדולים יש במיחזורית שבפינת הרחוב שלכם? התשובה לשאלה הזו שווה הרבה מאוד כסף. כדי להבין מדוע, צריך לחזור כמעט עשרים שנים לאחור: ב־1999 נחקק בישראל חוק הפיקדון, שקבע כי על כל בקבוק משקה בנפח קטן מ־1.5 ליטר, יחול פיקדון של 30 אגורות. הפיקדון מהווה תמריץ שנועד לגרום לצרכן לאסוף את הבקבוקים במקום להשליכם לפח — מי שטורח ומביא את הבקבוקים לנקודות האיסוף, מקבל בתמורה לכך את כספי הפיקדון בחזרה.

     

     

    ואולם, ישראל היא המדינה היחידה בעולם שהגבילה את הפיקדון לבקבוקים קטנים בלבד. וכך, בעוד שכ־80% מבקבוקי הפיקדון נאספים למיחזור (מרביתם, יש לציין, בידי כאלה שמתפרנסים מכך, ולא בידי אזרחים מן השורה), שיעורי האיסוף של הבקבוקים הגדולים, שעליהם אין פיקדון, נמוכים בעשרות אחוזים, ורבים מהם אינם ממוחזרים. בסקרים שנערכו בישראל, למשל, נמצאו פי 6.3 בקבוקים גדולים מבקבוקים קטנים בפסולת שבחופים ופי 5.2 בפסולת שמתחת למים.

     

    רק ב־2010 תוקן סוף־סוף חוק הפיקדון ונקבע כי אם מדינת ישראל לא תצליח לאסוף לפחות 47% מהבקבוקים הגדולים למיחזור, יוטל עליהם פיקדון. מי שחויבו לעמוד ביעד הזה ואף לממן אותו, הן חברות המשקאות עצמן. כיצד הן עושות זאת? בעיקר באמצעות זרוע המיחזור שלהן, תאגיד המיחזור אל"ה. התאגיד פועל ללא מטרות רווח ונמצא בבעלותן של החברה המרכזית לייצור משקאות קלים (זכיינית קוקה־קולה בישראל), טמפו משקאות, יפאורה־תבורי ומעיינות עדן, המהוות כ־95% מסך שוק המשקאות בארץ. תאגיד אל"ה הוא שמציב את המיחזוריות ברחבי הערים, ומשלם לקבלנים האוספים מהן את הבקבוקים ומובילים אותם לנקודות המיחזור. במקביל, פועל תאגיד אל"ה "לחינוך, הסברה והטמעה בנושאי מיחזור בקרב האזרחים". אם אי פעם יצא לכם לשמוע פרסומת המקדמת מיחזור בקבוקים באמצעות המיחזורית, הרי שאל"ה מימן אותה באמצעות הכספים שמזרימות אליו יצרניות המשקאות. למעשה, מאז 2010 הוציאו על חברות המשקאות יותר ממאה מיליון שקלים על מיחזור.

     

    ההשקעה האדירה הזו אינה מגיעה מרצון טוב גרידא או ממודעות סביבתית מפותחת. היא נועדה לאפשר להן לעמוד ביעדי החוק, ובכך למנוע הטלת פיקדון על בקבוקי השתייה הגדולים — צעד שיגרום לייקור במחירם של הבקבוקים. ככל שיצליחו היצרניות לאסוף יותר בקבוקים ולעמוד ביעד של 47%, כך ידחו עוד ועוד את הפיקדון המאיים.

     

    צילום: אדם טבע ודין
    צילום: אדם טבע ודין

     

    כמה שוקל בקבוק ריק?

     

     

    התיקון לחוק הפיקדון מ־2010 היה נדיב עם יצרניות המשקאות, ונתן להן שש שנים כדי להתארגן. בסוף 2016, השנה הראשונה שבה נדרש לעמוד ביעד, דיווח תאגיד אל"ה למשרד להגנת הסביבה כי הצליח לאסוף כ־60% מסך הבקבוקים הגדולים בישראל. לכאורה, הצלחה מסחררת. "אבל כשראיתי את הדוח של אל"ה, נדהמתי", אומר עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת ומיחזור בעמותת אדם טבע ודין. "יש שם טעויות שזועקות לשמיים".

     

    במחקר המפורט שערך לפידות יחד עם צוות אדם טבע ודין, ושהגיע לידי "24 שעות", נחשפות כמה מאותן טעויות. כדי להבין אותן צריך, קודם כל, להבין כיצד סופרים את מספר הבקבוקים הממוחזרים (זהירות, מתמטיקה): הבקבוקים הנאספים מהמיחזוריות, או מסוננים מתוך הפסולת הכללית, מועמסים למשאיות ייעודיות המגיעות למתקני המיחזור השונים. המשאיות הללו נשקלות בכניסה למתקן, מרוקנות את תכולתן, ואז נשקלות שוב ביציאה. ההפרש בין שתי השקילות מחולק במשקלו של בקבוק ריק, וכך מחשבים את כמות הבקבוקים הריקים שהיו בכל משאית. הכמות מסך כלל המשאיות מושווית למספר הבקבוקים שיוצרו במהלך השנה, וכך מגיעים לתוצאה הסופית — אחוז האיסוף השנתי.

     

    אבל רגע, כמה שוקל בקבוק ריק? ובכן, תלוי את מי שואלים. באדם טבע ודין מתעקשים כי כאשר המשאית מגיעה למתקן האיסוף, הבקבוקים שבתוכה אינם ריקים לחלוטין אלא מכילים נוזלים ופסולת אחרת שמגדילים את משקלם. במחקר שערכו הם צילמו עשרות בקבוקים כאלה שהגיעו לנקודות האיסוף, כמו גם את הנוזלים הנשפכים מהבקבוקים לאחר שכבר נשקלו. מבדיקת הארגון עולה שרק בשל כך יש להוסיף לנתוני האיסוף שהציג אל"ה מיליוני בקבוקים נוספים, בשיעור של 5%.

     

    בעיה נוספת היא שלתוך המיחזוריות מושלכת פסולת מגוונת, לא רק בקבוקי ליטר וחצי (בקבוקי שמפו, חומרי ניקוי ואחרים). גם באל"ה הכירו בתופעה הזו ומתבססים על כך שכ־75% בממוצע מהפלסטיק במיחזורית בלבד, הוא של בקבוקי שתייה גדולים. ואולם לדברי אדם טבע ודין, האחוז נמוך בהרבה. אנשי הארגון יצאו בעצמם לשטח כדי לבדוק את המצב, ובסקר עצמאי שבוצע בפיקוח מכון "גיאוקרטוגרפיה" ובדק 350 מיחזוריות ממגוון יישובים ברחבי הארץ, הגיעו למסקנה כי חלקם של בקבוקי המשקה הגדולים במיחזורית הוא 65%. הנתונים הללו כמעט זהים לסקר של חברת "מאגר מוחות" שנערך ב־2015 ובדק 276 מיחזוריות, ומצא כי במיחזוריות יש רק כ־66% בקבוקים גדולים בממוצע. לדברי אנשי אדם טבע ודין, ההבדלים בין תוצאות הסקרים העניקו לאל"ה "צ'ופר שהוסיף באופן מלאכותי כ־30 מיליון בקבוקים, שלא (באמת) נאספו".

     

     

    לזכותו של המשרד להגנת הסביבה יש לומר, שגם הוא לא הסתמך באופן עיוור על הנתונים שהציג תאגיד אל"ה בנוגע לנתוני 2016. המשרד שכר את שירותיה של חברת רואי החשבון ימין־ג'ורג'י, שבדקה בעצמה את נתוני האיסוף בהסתמך על תעודות השקילה שסיפקו קבלני המשנה של אל"ה.

     

    צילום: אדם טבע ודין
    צילום: אדם טבע ודין

     

    בספטמבר 2017 הוגש דוח הביקורת לשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, וקבע שבפועל נאספו רק 44% מהבקבוקים הגדולים בידי אל"ה, אחוז נמוך משמעותית מזה שהציג התאגיד (יש להדגיש כי הדוח אינו מטיל ספק בשיטות החישוב של אל"ה, ומתבסס בעיקר על השוואה בין דיווחי קבלני המשנה לקבלות שהנפיקו). בנוסף, העלתה הביקורת חשדות לגבי דיווחיו של אחד הקבלנים בצפון הארץ, ובעניין זה נפתחה חקירת משטרה ואף בוצעו מעצרים (עד כה טרם הוגשו כתבי אישום). אגב, דוח הביקורת הוסתר מעיני הציבור ופורסם בידי המשרד להגנת הסביבה רק לאחר עתירה לבג"ץ.

     

    כך או אחרת, הנתון שעליו הצביעה הביקורת — 44% איסוף — מחייב את המשרד להגנת הסביבה, על פי חוק, להטיל פיקדון על הבקבוקים הגדולים. כל זאת בניגוד לאג'נדה של המשרד, המתנגד לאותו פיקדון עצמו.

     

    מה עושים? מתברר שבקריית־אתא פועל מתקן לייצור דלק RDF, שאוסף פסולת יבשה מסוגים שונים, הכוללת בתוכה גם פלסטיק, והופך אותה לחומר בעירה. במשרד להגנת הסביבה חישבו ומצאו כי במפעל נגרסו 54 מיליון בקבוקים גדולים, שהעלו את נתוני האיסוף של שנת 2016 ל־51%. אחרים חישבו ומצאו שאם כך, הרי שבכל יום בשבוע הגיעו למפעל הקטן בקריית־אתא כ־150 אלף בקבוקי משקה גדולים, כלומר כ־250 מיחזוריות מלאות לחלוטין. בארגוני הסביבה חשבו שהם הוזים. "יש פה מחדל", משוכנע לפידות. "אני לא מצליח להבין את שיקול הדעת של המשרד לאיכות הסביבה, אבל הוא בוודאי לא סביבתי".

     

    הנתון של 51% לא רק ביטל את הטלת הפיקדון האוטומטית, אלא הציב את השר אלקין באזור הנוחות שלו: על פי חוק הפיקדון, אם איסוף הבקבוקים הגדולים מגיע לטווח שבין 47% ל־55%, מוענק לשר שיקול דעת כיצד לפעול — ברצותו יטיל פיקדון, ברצותו יסתפק בקנס. אלקין קנס את היצרניות בסכום של כ־50 מיליון שקלים, אך נמנע מלהטיל פיקדון על הבקבוקים הגדולים, כפי שמאפשר לו החוק. באדם טבע ודין טוענים שבכך, אלקין הרוויח פעמיים: גם לא הטיל פיקדון, וגם השיג עוד 50 מיליון שקל. "אין כל קושי להראות כי המשרד להגנת הסביבה איפשר ליצרני המשקאות לנפח את נתוני האיסוף, וכשל בתפקידו לפקח ולבקר כנדרש את הדיווחים המוגשים לו מטעם גורמים בעלי אינטרס", סיכמו אנשי הארגון את המחקר שערכו. "המשרד להגנת הסביבה בחר לסמוך על דברי החתול שדיווח כי לא אכל את השמנת, ובכך היטיב עם יצרני המשקאות על חשבון האינטרס הציבורי והסביבתי".

     

    "הפיקדון לא יעזור"

     

    במשרד להגנת הסביבה ובתאגיד אל"ה, הודפים כמובן את הטענות. "גם אנחנו לוקחים בחשבון את העובדה שהבקבוקים מגיעים למיחזור כשיש בתוכם נוזלים", אומר חיים זרביב, מנכ"ל אל"ה. לדבריו, התאגיד מעסיק יועץ חיצוני, דוקטור לסטטיסטיקה, שביצע דגימות של למעלה מ־100 מיחזוריות בכל הארץ, וחישב את משקלו הממוצע של בקבוק במיחזורית. אותו סטטיסטיקאי הוא גם זה שבדק את אחוז בקבוקי הפלסטיק בכל מיחזורית, והגיע לנתון של 75%. במשרד להגנת הסביבה מצטרפים ומסבירים כי הם מפקחים על עבודת הסטטיסטיקאי ומאשרים אותה.

     

    באל"ה ובמשרד להגנת הסביבה טוענים עוד שהמחקר של אדם טבע ודין מומן בידי גורמים אינטרסנטיים, שפועלים על מנת להטיל פיקדון גם על בקבוקי השתייה הגדולים. "מי שירוויח מפיקדון על בקבוקים זה אספנים", מסביר זרביב. "מדובר בהרבה מאוד כסף".

     

    עמית ברכה. מנכ"ל אדם טבע ודין | צילום: אדם טבע ודין
    עמית ברכה. מנכ"ל אדם טבע ודין | צילום: אדם טבע ודין

     

     

    אבל ממילא, ממשיך זרביב, הטלת הפיקדון לא תגדיל את אחוז איסוף הבקבוקים הגדולים. "בקבוקי השתייה הקטנים נצרכים בעסקים כמו בתי קפה ואולמות אירועים. מי שמוכר אלף בקבוקים בשבוע יתאמץ לאסוף אותם, כי הפיקדון שווה הרבה כסף. אבל בקבוקי השתייה הגדולים נצרכים בבתים, ושם התמריץ נמוך. אלא אם כן הפיקדון על הבקבוקים הגדולים יהיה גבוה באופן משמעותי, מעל שקל, אנשים פרטיים לא ירוצו לנקודות האיסוף כדי להחזיר בקבוקים גדולים. זה לא יהיה להם מספיק חשוב".

     

    חברות המשקאות הן הבעלים שלך. ממה שאתה רואה, האם הן עושות ככל שביכולתן כדי להימנע מהטלת פיקדון?

     

    "לאור היכרותי עם בעלי המניות, שאני יושב איתם לא מעט, הרצון העיקרי שלהם הוא לקיים את החוק. הם משלמים לא מעט כסף כדי להוציא את החוק לפועל. עובדה: אתה מוזמן ללכת למיחזורית ליד הבית שלך ולראות איך כל שבוע היא מתמלאת ומתרוקנת. ליצרני המשקאות אכפת מאיכות הסביבה".

     

    תגובת המשרד לאיכות הסביבה: "אנו דוחים את ההאשמות שלפיהן השיקול שהנחה את המשרד והשר בהחלטתם הוא רצונם להיטיב עם יצרני ויבואני המשקאות מכל וכל. העובדות אחרות: היה זה המשרד אשר לא הסתפק רק בהודעת היצרנים ואף לא באישורי רואי החשבון מטעמם ומטעם חברות האיסוף, אלא ביצע ביקורת חקירתית מעמיקה מיוזמתו, ואף שיתף בנושא גורמי אכיפה נוספים כמו המשטרה והמכס. המשרד להגנת הסביבה היה זה שקבע כי היצרנים והיבואנים המדווחים באמצעות תאגיד אל"ה לא עמדו ביעד איסוף מכלי המשקה הקבוע בחוק, ולאור הפער בין יעד האיסוף לזה הקבוע בחוק, הוא פועל להטלת קנסות גבוהים בסך של 48 מיליון שקל — קנס חסר תקדים בהיקפו.

     

    "הפיקדון, שהוא יצירת עלות עודפת לפסולת, גורם לפסולת להפוך לקלף מיקוח וכר פורה לגופים עברייניים לפעול, על גבו של הציבור ולא לטובתו. יודגש, כי שיטת הפיקדון עשויה להגדיל בעשרות מיליוני שקלים את רווחיהם של גורמי איסוף הפסולת. לעומת זאת, האיסוף הוולונטרי של המכלים הגדולים — עובד. מעל ל־50% מהמכלים הגדולים שנאספו, נאספו וולונטרית במיחזוריות. כדי להמשיך ולהגביר את איסוף מכלי המשקה — כפי שקבע האיחוד האירופי — אין טעם בהטלת פיקדון, שהוא הכלי הכלכלי האגרסיבי ביותר ובעלות הגבוהה ביותר על הציבור, ויש דרכים נוספות להשיג את המטרה, כמו העלאת יעדים בחוק להסדרת הטיפול באריזות וקיומו של מנגנון מפוקח שלא כמו בחוק הפיקדון. המשרד סבור כי העלאת היעדים בחוק האריזות ללא הטלת פיקדון תהיה יעילה יותר הן סביבתית והן כלכלית".

     

    יקיים דיון בוועדת הכלכלה. ח"כ איתן כבל | צילום: עמית שאבי
    יקיים דיון בוועדת הכלכלה. ח"כ איתן כבל | צילום: עמית שאבי

     

    ואחרי כל זה, יש מי שבכל זאת יכול לאלץ את המשרד לאיכות הסביבה להטיל פיקדון על בקבוקי השתייה הגדולים. החוק מתיר מידה מסוימת של פיקוח על התחום לוועדת הכלכלה של הכנסת, שבראשה עומד ח"כ איתן כבל. "אני יכול להבין את אלה האומרים שנתוני תאגיד אל"ה אינם מדויקים", אומר כבל ומצהיר כי בכוונתו לכנס את ועדת הכנסת כדי לדון בנושא. "אינני מצליח להבין למה אין פיקדון על הבקבוקים הגדולים, פרט לכך שזה מסייע לגופים הכלכליים הגדולים. גם הבקבוקים הגדולים צריכים להיכנס תחת פיקדון, והעניין הזה צריך להגיע לידי סיום".

     

    מתאגיד המיחזור אל"ה נמסר בתגובה: "תאגיד אל"ה הוא סיפור הצלחה, בכל קנה מידה, הפועל ללא מטרת רווח כשהחינוך למיחזור נר לרגליו. התאגיד מקפיד להתאים את כל מהלכיו להחלטות המחוקק ועומד בכל היעדים שהחוק מחייב אותו. פעולות המיחזור שמבצע התאגיד הציבו את ישראל בשורה הראשונה עם מדינות מתקדמות בעולם. לדוגמה, רק השנה נשבר שיא המיחזור במוסדות החינוך. תלמידי ישראל אספו ומיחזרו מעל לחמישה מיליון בקבוקי משקה, תמורתם קיבלו דמי פיקדון של מעל למיליון וחצי ש"ח. עלייה של כ־12% מהשנה שעברה.

     

    את הבדיקות והדגימות לקביעת משקל הבקבוק מבצע עבור התאגיד ד"ר יצחק דיין, מומחה חיצוני לסטטיסטיקה, לאורך השנה נבדק משקלם של אלפי בקבוקים על מנת לקבוע את משקל הבקבוק הממוצע. לטענה על עיוות במשקל והכללת משקל מים ופסולת אחרת — אנו מפחיתים באופן אוטומטי בדיווחים למשרד להגנת הסביבה את כמות הפלסטיק שאינה בקבוקים על פי דגימות סטטיסטיות כאמור, כדי להגיע לדיווח מדויק ככל שניתן.

     

    לסיום, אנו מצרים ודוחים בתוקף טענותיהם של גורמים אינטרסנטים פרטיים המרעילים את התקשורת והרגולטור בשקרים ודיסאינפורמציה, כדי לנסות להשפיע על מקבלי ההחלטות, רק על מנת לקדם חזון עסקי מעוות שכולו תאוות בצע והגדלת רווחים על חשבון הציבור. המיחזור בישראל הוא סיפור הצלחה, ואת המנגינה הזאת אי־אפשר להפסיק".

     

     

     


    פרסום ראשון: 10.11.18 , 20:54
    ידיעות אחרונות