החיים שלי עם רותי ברודו

גיא פולק לא ממש מתלהב מעשרות בקשות הסלפי שבת זוגו, רותי ברודו, מקבלת ברגע שהיא יוצאת לרחוב. "אני מעדיף לזוז שני צעדים הצידה, ולתת לאנשים להיות עם רותי. הנה, לפני הפגישה איתך, היינו בבית החולים כי ליוויתי את רותי לכימותרפיה. קיבלו אותה שם בחיבוקים ובנישוקים, כולם רצו לעשות איתה סלפי אבל היא לא הייתה מוכנה להצטלם. היא אומרת למי שמבקש, 'למה? מה פתאום סלפי? מה מיוחד בי? היא לא אוהבת איך שהיא יוצאת בתמונות".

כאילו שחייהם של השפים אינם מלאי אדרנלין גם ככה, וכאילו שזה לא מספיק מלחיץ להיות השף הראשי של קבוצת המסעדות הכי מפורסמת ומצליחה בארץ, שכוללת את בראסרי, קופי בר, הוטל מונטיפיורי, דליקטסן ועוד — אז גיא פולק הוא גם בן הזוג של רותי ברודו, הבעלים של קבוצת R2M ואם תרצו, הבוסית הישירה שלו. ואם אתם שואלים, גם בחיים האמיתיים, ברודו קשוחה לפחות כמו הפוזה הטלוויזיונית שלה עם החליפה השחורה והסיגר ביד.

זה לא פשוט מן הסתם לשלב עסקים עם זוגיות?

"פעם אחת ב'בראסרי' רותי זרקה עליי טלפון בגלל שעיצבנתי אותה והוא פגע בדלת המטבח. במשך שנים, נשאר על הדלת הסימן של הדפיקה, ולא נגענו בו. בדרך כלל אנחנו מסתדרים בעבודה ויחסית אין בינינו ויכוחים. אנחנו גם לא רבים יותר מדי בחיים הפרטיים. יש בינינו שיתוף פעולה מאוד טוב, ותמיד אנחנו יודעים לכבד מה שהשני מביא לשולחן".

"רותי לעולם לא נשברת". ברודו | צילום: יונתן בלום

למה לא טרחתם למסד את הזוגיות שלכם ולהתחתן.

"אנחנו בני זוג. אף פעם לא דיברנו על חתונה".

במשך שנים ברודו הייתה סרבנית תקשורת וריאליטי נחושה, אבל מאז הפכה לכוכבת של "MKR – המטבח מנצח" בקשת לצידו של השף חיים כהן — הכל השתנה. משהו בברודו נפתח. בראיון למוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" היא דיברה בפתיחות ובאומץ על מאבקה במחלת הסרטן ועל הזוגיות עם פולק שצעיר ממנה בשבע שנים. ברודו נגעה בליבם של רבים כשסיפרה על הבחירה האישית שלה לא להביא ילדים לעולם ועל תחושת הכישלון הצורבת שחשה כאשר מתי, הגרוש שלה, בישר לה שהוא הולך להפוך לאב, מחברתו הצעירה.

פולק, שמעיד על עצמו שהוא בחור ביישן שלא אוהב להיגרר לאור הזרקורים, מקבל באהבה את השינוי בגישה של בת הזוג שלו. "באמת שלא מפריע לי שרותי חושפת את חיינו בטלוויזיה. אני חי עם זה לגמרי בשלום".

היא אוהבת את החשיפה? כל השנים היא ברחה ממנה.

"בסך הכל היא אוהבת את החיבוק והפידבקים הטובים של הקהל. זה כיף לה", מעיד פולק ואפשר להאמין לו שמבעד לעיניו הוא מבחין בלב החמאה שמתחת לשריון הפלדה של האישה הכי חזקה בתעשיית האוכל הישראלית. "כשאנחנו צופים בתוכנית והיא מופיעה על המסך, דבר ראשון היא שמה לב לתספורת ולאיפור, ואומרת, 'אני נראית נורא, מה עשו לי?' אבל רותי יוצאת בטלוויזיה בדיוק כמו שהיא בחיים: היא פשוט אדם מאוד־מאוד חכם ורואים את זה. מה שמדהים זה שהיא עוברת טלוויזיה בצורה מאוד יפה, בזכות הכנות שלה והעובדה שהיא מביאה את עצמה בלי לשחק. היא עושה פרצופים שלא מתחשבים באיך שטלוויזיה מצלמת אותה".

אתה רואה בה את הצדדים הפחות קשוחים? לידך היא מרשה לעצמה להיות רכה ולהישבר?

"זה בדיוק העניין, רותי לעולם לא נשברת, אבל היא תמיד רכה ואולי דווקא בגלל זה היא לא נשברת".

תקפתי את המטרה

פולק וברודו הכירו בשנת 1997, כאשר הוא קפץ לביקור מולדת קיצי מפריז, שם כבר עבד כשף, והתקבל לעבודה במסעדה תל־אביבית קטנה בראשית דרכה: קופי בר, שהייתה הסנונית הראשונה באימפריית המסעדות של רותי ובעלה לשעבר, מתי ברודו.

"כבר מהיום הראשון שלי בעבודה, נוצר קשר טוב ביני לבין רותי", מגלה פולק. "ישבנו מההתחלה המון שעות במשרד ופשוט דיברנו". כיום, יותר משני עשורים אחרי, פולק הוא כאמור כבר השף הראשי של אימפריית המסעדות שנקראת R2M. הקבוצה שמעסיקה 750 עובדים, מונה ארבע מסעדות, מלון בוטיק אחד ("הוטל מונטיפיורי"), מעדנייה ("דליקטסן"), רשת בייקרי, גלידרייה, מפעל והיד עוד נטויה ומסרבת לנוח — בקרוב הקבוצה תפתח סניף של "דליקטסן" בנווה אביבים, ובתכנון גם מלון ברוטשילד 48, שבו יקומו בראסרי ומסעדת שף. כיום — רותי ברודו, הגרוש שלה מתי, וגיא — מנהלים את העסק ביחד. סוג של טלנובלה.

"הרבה מאוד שנים רותי הייתה החברה הכי טובה שלי, אבל אחרי המשבר שהיא עברה בנישואים והפרידה ממתי, אפשר להגיד ש'תקפתי את המטרה'. פתאום הבנתי שאני רוצה להיות הרבה יותר מחבר שלה, וככה זה התחיל פחות או יותר. ובגלל ששלושתנו עובדים יחד, המשולש הזה היה מביך בהתחלה. בסוף רותי ומתי התרגלו לרעיון שהם כבר לא חיים יחד. מתי גם אדם חכם ולא מתעסק בקטנוניות".

איך בעצם הולכת חלוקת התפקידים בין שלושתכם?

"מתי הוא הרעיונאי והיזם, ופחות מתעסק בעבודה השוטפת. רותי ואני כבר די מעורבבים אחד עם השני. רותי עדיין תגיד את המילה האחרונה על הכל כמעט. אפילו העיצוב של המקומות זה הטעם והיד שלה. רותי היא גם זאת שפותרת כל מה שקשור לפרטים הקטנים. אני מתעסק יותר בכל מה שקשור לאוכל, קובע את המדיניות הקולינרית ומפתח את התפריטים".

למעשה, ברגע שנכנסת לזוגיות עם רותי, ויתרת על ילדים.

"כן. בניגוד לאחים שלי, לא הייתי אף פעם בכזאת דודא על ילדים, אז זה די הסתדר. אני מניח שאם הייתי עם בת זוג אחרת, אז כן היו לי ילדים. הכל בסדר, אני חי בשלום עם העובדה שאין לי ילדים".

פולק מתוודה שהאופי הג'ינג'י שלו התפרץ במטבח לא אחת: "פעם הייתי מאוד אגרסיבי, אמוציונלי וכועס. אפילו מעליב. היום דברים כאלה לא עוברים, ואם הייתי עושה עכשיו מה שעשיתי בעבר, הייתי מקבל כבר תביעת ענק. היום לא מקובל לדבר ככה, ובצדק".

המשחק הקבוצתי הוא ערך חשוב בעיניו, ופולק מודה שגם בעידן הזה שבו כל טבח הוא שף וכל שף הוא כוכב טלוויזיה, ממש לא מפריע לו להישאר במטבח ולא לתת בסלפי. "לי תמיד היה נוח בקבוצה, בזכות זה שלא היה פוקוס על 'הנה השף של'. יש אנשים שנורא חשוב להם שהשם שלהם יהיה בכניסה על הדלת, ויש אנשים שפחות. ואני קצת פחות. זה מה שעזר לרותי לקבל אותי לעבודה בהתחלה לפני 20 שנה: היא פגשה ג'ינג'י שמן ומאוד ביישן, שלא איים עליה. ושלא תחשוב שאין לי אגו. כמו לכל שף, גם לי בסופו של דבר יש אגו אבל אני חי במקום שבו אני יודע מה אני שווה. חשובה לי ההכרה שאנחנו הכי מקצוענים, הכי שומרים על איכות".

אני חי עם כאב תמידי

לפולק גם חשוב לקדם את הבייבי החדש שלו: מתחם הרצל 16, המצוי בבניין לשימור שבו פעלה המעלית הראשונה בתל־אביב, וכולל לצד בר אופנתי רוחש, גם את מסעדת "דיסקו טוקיו", שם הם עושים אינטרפרטציה אישית על אוכל יפני. בין המנות בתפריט – מרק ראמן, מהטובים שלגמתי בישראל, אטריות אודון עם ירוקים אסיאתיים, חזה ברווז צלוי עם אטריות סובה ורוטב אגדשי, ועוד.

למה אתם לא מגישים סושי?

"לא הרגשנו בטוחים מספיק בשביל לעשות סושי ברמה מספיק גבוהה. בערבים אנחנו מגישים לפעמים סשימי".

פולק, שיחגוג יום הולדת 50 עוד חודשיים, הוא הבן הבכור למשפחה המונה ארבעה ילדים. אביו מהנדס בניין ואמו קדרית, שעיצבה את הכלים המרהיבים של "דיסקו טוקיו". כשפולק היה בן שבע, הוריו עזבו את תל־אביב והשתקעו ברמת הגולן. "מטעמי ציונות הם החליטו להקים מושב תעשייתי — אניעם. בשביל ילד ג'ינג'י ומופרע כמוני זאת הייתה הרפתקה מרתקת לחיות בתוך טבע מוחלט. לא היה פחד.

"הוריי תמיד העריכו אוכל טוב ואהבו לבשל, כולל מתכונים מ'ספר התענוגות' של עמוס קינן. הם עשו הכל – מגפילטע פיש ושניצל ועד גורמה צרפתי ואוכל פרסי. לא היו אז מסעדות ברמת הגולן, מקסימום קפצנו לפלאפל או למסעדה הסינית בטבריה. בצבא התחלתי לבשל ממתכונים סיניים ואיטלקיים, על סמך ספרי הבישול של ישראל אהרוני. כל יום שישי, הכנתי ארוחה למשפחתי, שהייתה קהל שבוי. אבל הם פירגנו לי מההתחלה".

אחרי שפולק סיים את שירותו הצבאי, בראשית שנות ה־90, הוא התחבט לגבי עתידו. "ההורים שיכנעו אותי לוותר על אוניברסיטה ולנסוע לפריז ללמוד לבשל'. זאת הייתה הפתעה והלם. עד אז התייחסתי לבישול בתור תחביב". וכך, בגיל 24, פולק שכר דירה בעיר האורות, בלי לדעת צרפתית כמעט, והתקבל לבית הספר היוקרתי "קורדון בלו". "זאת הייתה תקופה מדהימה, שנתנה לי בסיס וידע. עבדתי במסעדות של שני כוכבי מישלן והכרתי חומרי גלם. מכאן חזרתי לקופי בר, והדרך המשותפת עם הקבוצה התחילה".

תן לי תשובה מקורית לשאלת מיליון הדולר — מה סוד ההצלחה שלכם?

"סוד ההצלחה הוא בעיניי רותי. אין בכלל ספק. היא זאת שגורמת לדברים להצליח. נכון שהיא לא עשתה זאת לבד. רותי תמיד ידעה למצוא את האנשים הנכונים שיעזרו לה, ויפעלו לפי תפיסת עולמה".

ב"ערב טוב עם גיא פינס" טענו שאתם מגלגלים מחזור שנתי של מאה מיליון שקל.

"עזוב, בגיא פינס אוהבים לשים את המספרים על הלוח: שני מיליון, מיליארד, כל מיני דברים מופרזים כאלה. החברה שלנו מגלגלת הרבה. אני באמת לא יודע כמה. זה לא העיסוק שלי".

יש מצב שתעשה סוף־סוף טלוויזיה?

"כמו רותי, אני מאוד מפחד מזה. אם פעם יציעו לי, אז אולי".

ולפני שניפרד, אני חייב לשאול – למה תמיד רותי ואתה הולכים בשחור?

"זה עניין תל־אביבי כזה. מדי פעם אני מחליף לצבע אחר, ואז רותי אומרת לי, 'שחור יותר יפה לך'".