חמאס לא הרוויח

1. אם חשבתם שמראה מזוודות הדולרים, ואחריהן חגיגות המזומנים בעזה, מביכות את נתניהו (והן קשות לו בהחלט), אולי תוכלו להתנחם בכך שהן גרמו נזק תדמיתי ענק לחמאס. התיעוד המצולם של ערימות הכסף והתורים לקבלת המענק הוא טעות קשה של מי שנדמה שוויתרו לחלוטין על היומרה לייצג את כל הפלסטינים, ולפחות את תושבי עזה, ומתנהגים כראשי מפלגה, מיליציה, עדת מקורבים.

2. חמאס ניסה להרחיב את מעגל הנהנים מהנדבות של קטאר, כולל חלוקה של 100 דולר ל־50 אלף משפחות. זה עובד כך: אתה מזין את מספר תעודת הזהות ותאריך הלידה שלך לאתר שהוקם במיוחד, והמערכת מספרת אם אתה זכאי למתנה או לא. כל עזה בודקת, אבל רק 50 אלף יעלו בגורל, כנראה מי שקשורים בדרך זו או אחרת לחמאס. כל השאר, כמיליון וחצי איש, מאוכזבים וממורמרים.

3. בחמאס התעקשו על מזומן ואפשר לנחש מדוע: מכסף מזומן, מפוקח ככל שיהיה, אפשר להפריש מעשרות בקלות רבה יותר. אבל ככל שהכסף מוחשי יותר, קשה להסתיר לאן הוא באמת הולך – והביקורת אדירה. הקשר בין אלימות לשוחד מעולם לא היה ויזואלי יותר. חיי הצעירים שמתו בחודשי ההפגנות בגדר הומרו לדולרים, פשוטו כמשמעו, וזה מעורר גועל ומיאוס בקרב פלסטינים רבים. לכך מצטרף הקמפיין שמנהלים הסעודים ומתאר את חמאס כגרורה איראנית שמכרה את המאבק בישראל ואת גופם של צעירי עזה תמורת חופן דולרים שיבטיחו את הישרדותו.

4. כגודל היומרה, גודל הביזיון: מי שהתחיל עם ”צעדות השיבה“, ושלח תלמידי בית ספר עם מפתחות מקרטון על הצוואר לצעוד לעבר פלסטין של 48’, מסיים בהפסקת אש ארוכת טווח תמורת רשות ישראלית לקבל סיוע בינלאומי, מודל שאינו שונה במהותו מהמודל שאנו מקיימים עם הרשות הפלסטינית תחת אבו־מאזן.

5. כאן מגיעה התשובה לשאלה איך לחשוב על ההסדרה עם חמאס, בהנחה (האופטימית) שתחזיק מעמד יותר מכמה שבועות או חודשים: אם בעת הזאת אין סיכוי למהלך היסטורי מול הפלסטינים, המצב שבו ישראל מקיימת שתי "הודנות" עם שתי ישויות פלסטיניות המסוכסכות ביניהן הוא לא מצב רע. גם עם אבו־מאזן ועם הרשות אין שלום, אלא הבנה של האוחזים בשלטון שיתרונותיה הכלכליים והאחרים של אי־אלימות עולים על חסרונותיה. כל עוד יש מספיק מה להפסיד, האלימות בשליטה. המצב הזה לא מחייב את הפלסטינים להכריע בשאלת חלוקת פלסטין אבל גם לא מחייב אותם לרעוב.

6. ואם זה יתפוצץ? נדע שעשינו הכל, כולל לעבור על חוקי מימון טרור שאנחנו מקדמים בכל העולם, כדי למנוע מלחמה. צה“ל אולי שחק את אמינותו ומעמדו בציבור הישראלי בחודשים האחרונים, בניסיונות הכמעט נואשים להימנע מהסלמה, אבל סיבובים קודמים לימדו אותנו שברגע שהסוויץ‘ הישראלי מתחלף, חמאס לרוב מתחרט על הרגע שמתח את החבל. בצבא מבינים שעוד תיקו עגמומי בסגנון “צוק איתן” לא יעבור, וחושבים במונחים של הכרעה מוחצת. השאלה היא, כמובן, מה התוכנית ליום שאחרי. √