סוף מסלול

״נינג׳ה ישראל״ הפכה לתוכנית המרעננת של הקיץ, שהפך בינתיים לסתיו ותכף כבר חורף. ככה זה בעידן שאחרי פיצול ערוץ 2 ז״ל. מה שעובד נסחט עד הקצה. שלושה חודשים(!) עברו מאז שעלתה לאוויר, לכאורה תוכנית ספורט, מה שפונה בדרך כלל, עדיין, לקהל גברי. אלא שבמיסגור שכזה, צופים רבים היו פורשים בדרך, נופלים כמו זבובים שמנסים להגיע לראש הר מידוריאמה. אבל עם התאמות כמו אסי עזר ורותם סלע, כמה סיפורים אישיים, גברים חתיכים עם קוביות בבטן וצמד הפרשנים ניב רסקין ורותם ישראל שעבד טוב - ״נינג׳ה״ קיבלה את חותמת הגיור והפכה לתוכנית לכל המשפחה. אין ספק, הנוסחה הוכיחה את עצמה.

ועדיין, מרוב קשקשת, היה נדמה לפעמים שלא רואים מספיק את המסלול. כמה פעמים אפשר להסביר איך זה עובד או להזכיר שוב את כל ההיסטוריה של כל מתמודד? בקיצור, יותר מדי דיבורים, פחות מדי מעשים. הרגעים המעניינים ביותר היו קטעי התחרות של המתמודדים, דרמה מעולה, ואלה היו מעטים מדי לאורך כל העונה וגם בגמר. על כל כמה דקות ארוכות־ארוכות של מלל זכינו רק ברגעים בודדים מותחים, מרגשים אפילו, של המתחרים על המסלול. צופים שמורגלים לעידן החדש מעדיפים לקבל אותם היום כקליפים בפייסבוק ומיד להגיע לתכל׳ס, או להריץ קדימה את כל המסביב, ולא רק את הפרסומות הארוכות, בעזרת נפלאות הממיר המקליט.

ההצלחה של התוכנית צריכה לאותת למקבלי ההחלטות בערוצים המסחריים שהקהל בהחלט מחפש משהו חדש. ככה הוכיחו את עצמן עד כה ״חתונה ממבט ראשון״, ובינתיים גם ״MKR: המטבח המנצח״ (יוצאת דופן היא ״דה פור״, שלימדה שחדש זה חשוב אבל לא מספיק). זו גם הוכחה לכך שגם אחרי ההתפוצצות של נטפליקס, אנחנו עדיין מחפשים אירועים בזמן אמת לדבר עליהם, בזמן חיתוך הסלט במטבחון המשרדי.

אבל הדבר המרענן באמת ב״נינג׳ה״ היה המתמודדים. נכון, לא תמיד בהכרח האנשים הכריזמטיים בתבל (אולי בדומה לספורטאי ארצנו), אבל גם לחנונים יש מקום בפריים־טיים, ובעיקר, הם לא היו קוריוזים. לא עוד חלומות רטובים של מלהקי ריאליטי - שמחפשים טייפקאסטים שלמדו לדבר את השפה כדי שיזמינו אותם להשקות. כאן, המשתתפים זכו לפרסום בזכות הדבר המיושן הזה שנקרא כישורים. מודל מעולה לחיקוי לילדים שאוהבים את התוכנית ויכולים לדעת שיש עוד דרכים לתהילה חוץ מלהיות טובים בדאק־פייס. למשל עבודה קשה, אימונים, התמקצעות. בקיצור, ערכים - מונח שיצרני הטלוויזיה יכולים וצריכים להשתמש בו. מסתבר שתוכן חינוכי, רחמנא לצלן, יכול להיות גם מהנה.

בקטנה: 1. זה ברור, ״טרילילי טרללה טרילי״ בגרסת עומר אדם, עם הטרנס המתגבר בסוף בפרסומת החדשה של בזק - יהיה להיט במסיבות, אנשים עוד ייכנסו איתו לחופה (בתקווה שלא בטרנינג). אף אחד מעולם לא חלם לטוס לארץ הקטקטים על גבו של ״האווירון״ אלון מזרחי, אבל בבזק טסים על אדי ההצלחה של הפרסומת הקודמת עם ״בוקר טוב״. זהו, השילוב בין המוזיקאים והפסקת הפרסומות הוא לא רק טרנד, הוא כבר עכשיו עובדה. רק לא ייאמן שכל זה הוא בעצם שיר אהבה לראוטר.

2. מפעל הפיס מצא מטרה חדשה בפרסומות שלו, חיילי צה״ל. בתשדיר שבו חייל צעיר מקבל טלפון באמצע תדריך ועונה מול המפקד, כי אולי זאת אראלה על הקו - ובואו, ממשכורת צבאית הרי לא מתעשרים. כנראה גם לא מלעשות מנוי לפיס, ועדיף לשמור את הכסף לטוסט בשקם (או להשלמות ציוד חסר), אבל כל עוד יש למטה שקופית רגולטורית שמסבירה שזה עניין של מזל ושהימורים זה מסוכן, במפעל הפיס לא מתביישים לבקש את הכסף מכל אחד.