"חשבתי שאני אמות, הכל בער מסביבי"
השריפה הזאת אמנם מתרחשת אלפי קילומטרים מכאן, אבל היא נוגעת לחייהם של עשרות אלפי ישראלים שמתגוררים באזור לוס־אנג'לס. כתבת "ידיעות אחרונות" בקליפורניה מביאה תיעוד של רגעי האימה שעברו הישראלים שנאלצו לעזוב הכל ולנוס על נפשם מהאש המשתוללת. חלק מהם איבדו את בתיהם ואת כל רכושם. גם בית הספר של הקהילה על שם אילן רמון נשרף. "אלה היו השעות הקשות בחיי, פחדתי שאמות וילדיי יישארו יתומים", אומרת דורי טרבסקי
אנחנו אורזים הכל מהר ובורחים מהבית", חברתי טלי נשמעה דומעת ומבוהלת בהודעה טלפונית שהשאירה לי. טלי להב, תושבת ווסט־הילס, לא האמינה שהאש כבר הגיעה לשכונה שלה. רק לפני שעות ספורות היא צפתה בה בטלוויזיה משתוללת במרחק רבע שעה מביתה ועכשיו היא כמעט אצלה בחצר האחורית.
כ־350 אלף ישראלים, יש אומרים שיותר, חיים באזור לוס־אנג'לס. רובם מתגוררים בסן־פרננדו ואלי, מרחק נגיעה ממוקד שריפת הענק שמשתוללת באזור, גבתה כבר חיים וגרמה נזקים אדירים לרכוש. זה אולי נשמע רחוק, בקצה השני של העולם, אבל אין כמעט ישראלי שחי בארץ ואין לו קרובים או חברים בוואלי של לוס־אנג'לס. אם רוצים, לוס־אנג'לס היא אחת הערים הישראליות הכי גדולות בעולם. בימים האחרונים נאלצו אלפי ישראלים תושבי אגורה־הילס, קלבסס ומערב הוואלי לפנות את בתיהם ולנוס על נפשם. רבים עוד הספיקו להעלות פוסטים לפייסבוק של מכוניות מלאות להתפקע בכל מה שיכלו לדחוס פנימה. "לא לקחנו כמעט שום דבר", מודה עינת רובינשטיין, מורה לעברית תושבת אגורה־הילס. "הילדים לקחו את המחשבים הפרטיים, ואני אפילו בגדים להחלפה לא לקחתי. חשבנו שבטח נחזור הביתה עוד מספר שעות".
למרות שנאסר על התושבים לחזור לאזור — דודי, בעלה של עינת, לא התאפק ונסע לראות אם הבית עדיין עומד על תילו. "הוא נסע לשם בדרך עקיפה כי סגרו את הכביש המהיר מספר 101. הוא הגיע לרחוב שלנו, ראה שהבית בסדר ונמלט משם מהר. חברה שלנו גם חזרה עם משפחתה, אבל החליטה להישאר בבית. הם מתיזים מים על הגג ועל הצמחייה בתקווה שהאש לא תפגע בבית. זה די מסוכן כי קשה לנשום שם, הכל מלא עשן ופיח, אבל אנשים מפחדים לאבד את בתיהם".
"עברנו לבית חדש לפני חודש בסך הכל", מספרת לימור שמעון, תושבת קלבסס. "אני לא מאמינה שזה קורה לנו. אני מתפללת שנחזור לבית שלם. לקחנו בעיקר בגדים להחלפה, מחשבים, מדליות שהילדים זכו בהן, מסמכים חשובים כמו תעודות לידה ופספורטים. אנחנו נמצאים אצל חברים וצופים בטלוויזיה באובססיביות במטרה לראות אם השריפה הגיעה לשכונה שלנו. בקושי ישנתי אתמול בלילה".
בית הספר על שם אילן רמון, שבו למדו ילדי ישראלים רבים, נשרף אף הוא. בית הספר רמון באגורה־הילס נפתח ב־1994 ולומדים בו כ־150 ילדים מגן חובה ועד כיתה ה'. עכשיו ההורים לא יודעים היכן ומתי יתחדשו הלימודים. "שני ילדיי לומדים בבית הספר בכיתות א' ו־ג'", מספרת ניקול ברקן. "רבים מ־150 התלמידים הם ישראלים. זה מאוד עצוב, הילדים ראו בטלוויזיה איך בית הספר שלהם עולה בלהבות ונכנסו לחרדה שהשריפה תגיע גם לבית שלנו. בינתיים פינו אותנו ואנחנו מתארחים אצל חברים".
רבים בקהילה הישראלית בלוס־אנג'לס התנדבו לארח את אלו שנאלצו לפנות את בתיהם. שון הורוביץ, הגיטריסט של אנריקה איגלסיאס, שהופיע איתו באחרונה בישראל, כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "אם אתם צריכים מקום להישאר, הבית שלנו פתוח. יש לנו מקום ומיטה וגם כלב וחתול לארח לכם לחברה. תודיעו לי אם אני יכול לעזור".
בדף הפייסבוק של הקהילה התפרסמה הודעה דחופה: "משפחות שנמצאות באזור השריפות וקיבלו הוראות פינוי ואין להן לאן ללכת, פנו אלינו באופן מיידי. אנחנו נעזור לכם למצוא מקום ללון בו עד שיהיה בטוח לחזור לביתכם".
מכה אחרי מכה
מערב סן־פרננדו ואלי, פרבר של לוס־אנג'לס ומקום מושבם של עשרות אלפי ישראלים, אפוף עשן מאז פרצו שם שתי שריפות ענק ביום חמישי. תושבי טאוסנד־אוקס, שלא הספיקו להתאושש מהטבח בבר הבורדרליין שבו נרצחו 12 איש, נאלצו להתמודד עם מכה חדשה — שריפות ענק. כמה הזוי, חשבו רבים, שהשריפות פרצו בעיר שנחשבת לאחת הבטוחות בארה"ב — עיר שאף פעם כמעט לא עולה לכותרות, והנה היא פותחת מהדורות חדשות פעמיים תוך 24 שעות, ובנסיבות כה קשות.
נכון לכתיבת שורות אלה הכבאים השתלטו רק על חמישה אחוזים מאזור השריפה, שכילתה יותר מ־83 אלף אקרים. גופותיהם של שני אנשים נמצאו באזור השריפה בפרברי לוס־אנג'לס, ועוד 23 איש נהרגו בשריפה נוספת בצפונה של קליפורניה, בעיר פרדייס שנשרפה עד היסוד. 6,700 מבנים, בתים ובניינים מסחריים נשרפו, מותירים אדמה חרוכה ושום זכר לעיר שהייתה שם פעם.
"יצאתי מהבית אחרי חצות כשכל האזור היה כבר בלהבות", מספרת דורי טרבסקי, אשת נדל"ן מטאוסנד־אוקס. "הרטבתי את גג הבית ואת החצר, אבל אין לי מושג אם זה מה שיציל אותו. אני אמא יחידה לשני ילדים. כשהודיעו לנו שצריך לפנות, ביקשתי מהשכנים שייקחו אותם ואני נשארתי לארוז. כשעזבתי את הבית כבר כמעט שלא נותרו מכוניות על הכביש. כולם כבר עזבו. חשבתי איזו טעות עשיתי, מה יקרה אם אמות כאן והילדים שלי יישארו בלי אמא. נסעתי באפלה מוחלטת, כשמסביב הכל בוער. הרגשתי שאני בסרט. מתתי מפחד. לא יכולתי לראות מטר לפניי. כשראיתי סוף־סוף מכונית, עקבתי אחרי האורות שלה. חשבתי שאם לא אמות מהשריפה, אני יכולה למות בתאונת דרכים. אלו היו הרגעים המפחידים ביותר בחיי".
גם טלי שוורץ מווסט־הילס התקשתה להאמין שהשריפה הגיעה קרוב מאוד לשכונה שלה. "בהתחלה ראיתי את העשן הכבד מחלון ביתי, אבל עדיין היה לי קשה להאמין שהאש תגיע אלינו", היא מספרת. "אחר הצהריים ביום שישי קיבלנו הוראה שאנחנו צריכים לפנות, וכמה שיותר מהר. אני ובעלי ושני הילדים מיהרנו להכניס כל מה שיכולנו למכונית — בגדים, נעליים, מחשבים, דברים בעלי ערך סנטימנטלי עבורנו, וכמובן את אוליב הכלבה שלנו. עברנו לחברים שלנו שהזמינו אותנו לשהות אצלם עד שיהיה בטוח לחזור".
"מלחמה אבודה"
יעל ואלכס דרורי, שמתגוררים בקלבסס, סיימו לבנות את ביתם המפואר רק לפני מספר חודשים. נכון לעכשיו הם אינם יודעים אם הבית שלהם נפגע בשריפה. "ראינו בטלוויזיה בית בשווי מיליוני דולרים בקלבסס, ומספר אנשים עומדים בחצר ומנסים לכבות עם דליי מים את השריפה שהתחילה להגיע לגדר האחורית שלהם", מספר אלכס. "הם לקחו דליים ושפכו על האש, שסירבה להירגע. בהתחלה חשבנו שאולי זה מה שהיינו צריכים לעשות — להישאר ולהגן על הבית שלנו, אבל ככל שצפינו בהם יותר הבנו כמה שהמלחמה הזאת אבודה. אי אפשר לכבות שריפה כזאת עם כמה דליי מים. זה יהיה סיוט אם הבית שלנו, שרק סיימנו לבנות אותו, ייהרס, אבל לפחות אנחנו יצאנו בשלום משם".
"אנחנו מארחים חברים שפונו מבל קניון", מספר אייל שני, תושב וודלנד־הילס, שעדיין רחוקה מהאש. "אנחנו שמחים לעזור, אבל מי יודע אם אנחנו בעצמנו לא נצטרך להתפנות. השריפה הגיעה כבר לווסט־הילס הסמוכה. כשאנחנו יוצאים מהבית, אנחנו שמים מסכות כי העשן מכסה את כל האזור. זה סוריאליסטי לחלוטין לצאת למרכז הקניות ולראות אנשים עם מסכות. זה מעולם לא קרה בעבר וכבר עברנו מספר שריפות. אף אחת מהן לא הייתה בסדר גודל כזה וכל כך קרוב לבית. הבעיה בלוס־אנג'לס, ובקליפורניה בכלל, היא שהבתים בנויים מעץ משום שאנחנו נמצאים באזור של רעידות אדמה, ובתי העץ מתלקחים מהר מאוד. כבר אירגנו לעצמנו מזוודה ואת כל הדברים החשובים שאנחנו צריכים להוציא מהבית, במידה שנצטרך".
ביציאה מביתו של שני, על שדרות ואלי סירקל, הרחוב שחוצה בין וודלנד־הילס וקלבסס הסמוכה, מיתמר עשן כבד. אורחיו של שני, ליאת ובועז לב־ארי, מספרים שקיבלו התרעה לעזוב את הבית ביום שישי. "יש לנו שכנים מבוגרים שישנו כשהגיעו לביתם ודפקו על הדלת. הם לא התעוררו, לא משנה כמה הכבאים דפקו על דלתם. לבסוף לא הייתה לכבאים ברירה אלא להיכנס לבית דרך החלון. הם עלו לחדרם בקומה השנייה והעירו אותם. אני מתארת לעצמי כמה שהם נבהלו.
"אנחנו גרים בבל קניון כבר עשר שנים, והבית שלנו משקיף לעבר נוף מקסים של הרים. עכשיו ההרים עולים בלהבות ואנחנו מתים מפחד שהאש הגיעה לבית שלנו, אבל אין לנו כל דרך לדעת. גם לאחר שהכבאים ישתלטו על האש יהיה קשה לחזור הביתה בגלל העשן. נצטרך לאוורר את הבית מספר ימים". •
