בצלמו ובדמותו

הערב יעמוד המפיק ויזם האופנה מוטי רייפ בפתח ההאנגר "Baram City Press" בצפון תל־אביב, יתחבק ויסתחבק עם מיטב מחבריו שיבואו להשקת תערוכת הצילומים הראשונה שלו. הרבה מהסלבס יגיעו לכבד וגם להתחכך, ורק זוג אחד יחסר במיוחד: אסף זמיר, ורעייתו השחקנית מאיה ורטהיימר. מהרגע שבו הכריז זמיר לפני חמישה חודשים על כוונתו לרוץ לראשות עיריית תל־אביב מול הבוס רון חולדאי, ניתק הקשר לא רק בין המתמודדים עצמם, אלא גם בין הזמירים לחבר הטוב רייפ (שמתעקש לכתוב את שמו כך מטעמי חוסר חיבה לאותיות סופיות). גם אחרי שהמחנה בו בחר ניצח, רייפ שרוי במצב רוח טעון. מצד אחד הוא גועש ושוצף, מצד שני הוא מנסה לשמור על שביל מוצא לחברות ביניהם. "מאיה ואסף חברים שלי, ואין מה לחפור עליהם", הוא יורה, "אבל אסף עשה משהו לא יפה. אתה לא יכול להוביל תיק חינוך ולהעלות פוסט של תפוח טרי ותפוח רקוב. זו לא התנהגות של אדם שקיבל מראש העירייה את מלוא התמיכה".

"מאיה ואסף חברים שלי, אבל זו לא התנהגות". אסף זמיר ומאיה ורטהיימר | צילום: טל שחר

דיברתם מאז ההכרזה על הריצה שלו לראשות העירייה?

"אחרי שהוא הכריז על עצמאות הרגשתי שמחובתי להרים לו טלפון ולהגיד בהצלחה, למרות שאמרתי לו שלדעתי זה לא נכון. אחר כך דיברתי עם מאיה והדבר האחרון שאמרתי לה שהלוואי וזה לא היה קורה, ושאני אוהב אותה מאוד, ואין פה שום דבר אישי, אלא התגייסות ממקום אחראי של תושב. אני יודע שהקשר שלי עם רון הכאיב למאיה, כי היינו מאוד קרובים, אבל אני איש של חולדאי. הייתי מבאי חתונתה עם אסף, ואם יש משהו שכואב לי זה הנתק ממנה. אבל אני מאמין שיהיה בסדר, כי בסך הכל יש בינינו הערכה ואהבה".

רייפ נולד וגדל בחיפה, עיר שדווקא הדיחה ראש עירייה נצחי לטובת מועמדת מפתיעה, עינת רותם־קליש. מה הוא אומר על המהפך? "מאוד אהבתי את יונה יהב, אבל ברגע שהיא נבחרה זה ריגש אותי". הוא גדל אצל אמא עקרת בית שעסקה בתפירה, אבא "מדריך טיולים מאצ'ו" כהגדרתו ואחות גדולה. רייפ אבא לתאומים בני 24 מפנינה בריק; נועה כרגע בטיול אחרי צבא לווייטנאם, עומרי חתום בקבע. מאז ומעולם ידע שהוא אוהב בנים אבל את המילה "הומו" יכול היה להגות רק בגיל 35. עד אז יצא עם נשים, הבולטות שבהן היו פינצ'י מור ז"ל והשחקנית האייקונית רונית אלקבץ ז"ל.

המוות שלהן עשה לך משהו מבחינת תפיסת הגיל, הזיקנה?

"זיקנה זה טוב, זה ניסיון", הוא כמעט ממשיך את התמה של חולדאי. "השינוי הפיזי נתפס כחיסרון, אבל לא בעיניי. זה שאיבדתי את פינצ'י ורונית לא קשור לגיל. זה בסדר שיש לך קפלים בבטן, זה בסדר קמטים, כל עוד את מעשירה את חייך. לא היו לי בחיים ריבועים בבטן וגם לא יהיו לי וזה לא היה אישיו. וכל החברות שעושות מתיחות והזרקות לא באמת מאושרות מזה".

חברתך הטובה גלית גוטמן עושה הזרקות ונראית מאושרת.

"גלית יודעת שאני לא בעד טיפולים, אבל אני מכבד רצון של כל אחד. גלית נראית טוב לא בגלל הטיפולים, היא פשוט נראית טוב ועובדת קשה. זה סיפור יוצא דופן של בחורה שמגלמת את כל מה שאני מקדם, כולל עצמאות כלכלית לנשים. וזה שהיא רזה? בשנה שעברה בערב גאלה בהנחייתה הייתה לנו קשת רחבה של נשים בכל המידות, והיא אמרה: 'מוטי הוציא אותי מהמעגל'. אמרתי לה: 'לא נכון. יש גם כמוך וגם כמוהן. את חלק'.

"לפני שלוש שנים בשבוע האופנה אמרו לי: 'זה לא יעבוד, אנשים רוצים לראות כוסיות'. ופתאום היום אתה מסתכל ורואה שכל מראה, משקל או גובה מקבל לגיטימציה. בעיניי, זה לגמרי באחריות תעשיית האופנה להעניק לכל ילדה לגיטימציה. בטקס פרסי האופנה האחרון נטע ברזילי עולה ומקבלת מחיאות כפיים ואז עולה טרנסג'נדרית והכל נראה טבעי. כן, אנחנו עוד לא שם; כן, זה גימיק, אבל מהר מאוד זה יהיה סופר־טבעי".

מתי נפל לך האסימון?

"בשנה שעברה, כשגדעון אוברזון השתמש בדגמים שמתאימים למידות של הלקוחות שלו ולגילן, פתאום הוא מכר אחרי התצוגה כמו שלא מכר בחייו. הרבה פעמים היו לי ויכוחים עם עורכות עיתוני אופנה. הן אמרו לי: 'נשים רוצות פנטזיה ולא את עצמן'. והנה, זה לא נכון".

צילומים מתוך התערוכה של רייפ

אנטי־אייג'יזם

התקופה האחרונה היא אחת הטובות שידע רייפ בן ה־54. הערב הוא יהפוך רשמית לצלם שמעלה תערוכה, לפני שבועיים וחצי הפך לחבר מועצת עיריית תל־אביב־יפו, ואפילו אהבה חדשה יש לו. "זה חדש וטרי ובעזרת השם זה יהיה לנצח", הוא מרשה לעצמו להתפייט ולחלום כמו שרק רייפ יודע. "יש לו ילדים ולי יש ילדים, ואנחנו לא חושבים לעשות יחד. עם הגיל אתה רק מייעל, יודע מה טוב לך ומנקה את כל הבולשיט שאספת בחיים".

באופן מוזר, גם התערוכה וגם הכניסה לפוליטיקה מובילות לאישה אחת: יעל חולדאי. הם הכירו כשבא לעשות פרויקט עם חברתו הדוגמנית פינצ'י מור ז"ל בגימנסיה הרצליה. חולדאי, שכולם עוד קראו לו "רוני", היה המנהל. מכאן התפתחה ידידות דווקא עם יעל חולדאי שפעילה בארגוני סיוע לנשים. "כל חיי אני עוסק בנשים", הוא אומר, "וכל אישה שהייתה לידי הייתי ה־700 שלה, גלגל ההצלה. באופי שלי תמיד קשה לי לראות נשים מושפלות וכאלו שמוכנות להתכופף מול הגבר שלהן". נקודת המפנה שלו קרתה בעת הפקת הסרט עם מיס עולם בדימוס לינור אברג'יל, בו גוללה את סיפור האונס שחוותה ואיך אפשר לצמוח משם. "לינור לא רצתה לעשות את הסרט", הוא משחזר, "אבל אני הרגשתי שזה לא סתם קרה לידי. העשייה של הסרט הייתה סיוט אחד גדול כי הוא נמרח המון שנים, ולינור וסביבתה לא היו בעניין. אבל אני לקחתי אחריות ואמרתי לה: 'אל תעשי כלום, רק תגיעי ותקשיבי לסיפורים של נשים אחרות'. ומשם הבנתי שהיכולת שלי לשנות לאחרים את החיים והתודעה יותר חזקה מלהפיק ריאליטי. שאם אני אעשה סרט עם לינור, אוכל לדבר למאות אלפים ולמיליונים, וזה עוד לפני המי־טו".

גיוס הכספים לפרויקט הצריך עבודה קשה. "גייסתי עבור הסרט מיליון ומשהו דולר. אבל זה היה מאוד קשה, כי אף אחד לא רצה להתחבר לאונס. חברות אמרו לי: 'מוטיל'ה, מה שתבקש, רק אל תדבר איתנו על זה'. בדיעבד הבנתי שכל אחת שדיברתי איתה עברה משהו, או מישהי לידה. ואני לא ויתרתי. לא ללינור ולא לעצמי. אמרתי לה: בשורה התחתונה, זה לא עלינו, זה על לשנות לאחרות את החיים". המשפט הזה הפעיל אותו גם בבחירות המקומיות בתל־אביב. כל השנים היה מחובר לחולדאי באותו מחנה עם אסף זמיר. משום כך, לקח מאוד קשה את ההכרזה של זמיר לרוץ מול חולדאי. "אני מודה שנכנסתי אל המסע הזה ממקום אמוציונלי", הוא אומר. "כשאני יצאתי מהבית בלילה הראשון וראיתי את הסלוגן 'הגיע הזמן' הרגשתי דקירה בלב. לאורך השנים גידלתי הרבה מאוד אנשים שרצו לפרוש כנפיים וקיבלו את ברכתי. ולשמוע משפט שהגיע הזמן וזה ברור לכולנו שהמסר שלו זה 'זקן, לך הביתה', על אדם שהיה איתך, נתן לך את הכנפיים שלו, אהב אותך יותר מכל אחד אחר מסביבו, הרים והעלה אותך - הדרך בעיניי לא הייתה ראויה. אמרת שלא תלך נגדו, אז למה?".

צילומים מתוך התערוכה של רייפ

אתה לא קצת מגזים? כולה בחירות.

"לא, אתה שומע את הילדותיות וחוסר הניסיון בהבטחות ולכן היה לי חשוב להיכנס. חולדאי הוא פאקינג מלך, מפקד, מנהיג. לא איש מושחת. לא איש שאי־פעם נגע בו משהו. רון צנוע. וחוסר הצניעות של אסף גרם לו להפסד הגדול. כל מקום שפתחתי ראיתי את פרצופו, אבל אנחנו לא נמצאים עכשיו בקמפיין לאמריקן איידול".

"באופנה אין הטרדות"

לא רק זמיר עיצבן את רייפ במערכת הבחירות, גם החברים הלהט"בים שחברו אליו. "הוא חיבר שלושה נציגים כפויי טובה, שגם הם חברים שלי, וגם הם כבר הבינו שהם עשו טעות. כי זה שגל אוחובסקי העלה כתבה וציטט שראש העירייה לא רלוונטי, אז חבל שהוא שכח שלפני שנה, כשעשיתי את מצעד הגאווה והצעתי שהוא ינחה את הטקס, כל הצוות שם, טראנסים וכו', כולם אמרו שגל לא רלוונטי, ואני רבתי איתם ואמרתי: איך אתן מעזות לבוא ולהגיד לבן אדם שבזכותו אתן קיימות שהוא לא רלוונטי?".

כך או כך, את ליל ה־30 באוקטובר סיים רייפ בשעה ארבע לפנות בוקר. הזוג חולדאי כבר הלכו הביתה לישון, והוא נסע הביתה ביודעו שנכנסו שישה מנדטים, כלומר - שהוא בחוץ. "רוני אמר לי שמקום שביעי זה לא ריאלי. בשלב מסוים אמרתי לעצמי: אם אני כבר כאן, נעשה כל מה שאפשר. וגררתי את כל החברים שלי לקלפי, אנשים שמעולם לא הצביעו. עזבתי את המטה שמח, רוני ממשיך להיות ראש עירייה, ואני ממשיך את חיי. כשהגעתי הביתה קיבלתי טלפון מליאור שפירא, מנהל המטה ומספר 5 בסיעה, שמודיע לי בצרחות: 'הגענו לשבעה מנדטים'. דניאלה מהמשרד שלי הייתה הראשונה שהתקשרתי אליה. ואז לילדים שלי. ואז לאחותי, כי אמא שלי ישנה, ולגלית גוטמן שהייתה ערה, ולטובל'ה, ורק אז בכיתי. יש משהו משמח שכל השנים אתה עוזר לאוכלוסיות מוחלשות ממקום של מתרים כספים, עכשיו הולך להיות לי תקציב ואני לא אצטרך לשנורר. בינתיים לקחתי לי חופש של שבוע, ואני מאמין שעוד מעט אני אתחיל להבין איך המערכת עובדת, מה צריך לעשות".

צילומים מתוך התערוכה של רייפ

מה יהיה הטיקט שלך?

"אני לא יודע מה אקבל, אני יודע מה אני רוצה. אני רואה את עצמי במערכת הרווחה. אני רוצה לבנות פורמט לאמהות חד־הוריות, נגד אלימות כלפי נשים, משהו שכל עיר אחרת יכולה להעתיק. קשישים בודדים. אני רוצה להקים מרכזי גמילה לגברים מכים. את יודעת שיום לפני שהתפוצץ הסיפור עם הארווי וויינשטיין הייתי איתו? הייתי בניו־יורק, וחבר משותף רצה שניפגש, כי הארווי רצה לעשות פרויקט בישראל. הייתי בחופשה ולא היה לי ראש, אבל לגל גדות היה איזה אירוע ואמרתי: 'נלך, ניפגש איתו ונצא לארוחת ערב יחד עם הארווי והחבר'. ואז הגענו והוא הסריח מאלכוהול וזה דחה אותי. אמרנו: 'בוא נלך להגיד שלום לגל', והוא אמר למנהלת של גל: 'הארווי וויינשטיין פה, את יכולה להגיד לה שתצא?'. אז המנהלת הלכה וחזרה, ואמרה: 'אני מצטערת, גל לא יכולה לצאת, היא עולה עוד כמה דקות לבמה'. ואז אני לא יודע מאיפה באה לי החוצפה ואמרתי לה: 'אכפת לך להגיד לה שמוטי רייפ פה?'. 20 שניות אחרי, וגל קופצת עליי: 'מוטיייי'. והוא רצה למות. ואז אמרנו שנעשה סלפי כולנו וגל לא הסכימה, וזה היה מוזר. אז אני עשיתי איתה סלפי והיא הלכה. אני מאמין שהיא ידעה. באותו אירוע הושיבו אותו שורה 34 ואותי מקדימה, וגם זה היה מוזר, וההוא כעס ולא רצה לבוא לארוחת ערב. בלילה החבר שלי התקשר: 'אכפת לך להעלות את התמונה שלנו עם הארווי לאינסטגרם?', אמרתי לו: 'בסדר, בבוקר'. למחרת זה התפוצץ".

רייפ עצמו התפטר ב־2003 מתפקיד קונסול התרבות של ישראל בלוס־אנג'לס בעקבות תלונה על הטרדה מינית שהגישה נגדו עובדת הקונסוליה. הוא דחה בזמנו את ההאשמות בכל תוקף וראה בהן חלק מניסיונות התנכלות של הצוות למינוי. בסופו של דבר לא הוגשה תלונה למשטרה.

"יש נשים שמתלוננות לשווא, שזה נורא", הוא אומר בתגובה לאזכור הסיפור. "בגלל שנשים התלוננו כדי לפגוע בגברים, הן הרסו להרבה אחרות. זה גרם לי להיות ערני ולראות את העולם בעיניים פחות תמימות".

נפגשת עם אותה אישה שהתלוננה?

"לא, מה פתאום. אני לא חושב עליה. באישיות שלי אני סלחן".

אותך הטרידו?

"נשים? ברור שכן".

ולמה לא יצאת בפוסט מי־טו, כמו שיצאת כשתפסו אותך קונה גראס?

"בגראס הואשמתי, כאן לא היה מה להגיד. יש משהו בתוך קהילת הגייז שאני יכול להיות במועדון ויעבירו לי יד על הישבן, אבל אני אסתכל, אגיד 'זה לא מתאים', ובזה זה נגמר. הייתה אלימות כלפיי מנשים, אבל בגלל שאני נראה חזק פיזית זה נעצר מהר מאוד. באופנה זה אחרת. בגלל שהרבה מהמעורבים היו גייז, זה פחות רלוונטי. אנחנו נוגעים בנשים ללא שום דבר מיני. אני לא אחבק גבר כמו שאני מחבק אישה, ואף דוגמן לא יגיד שנגעתי בו. פה בתעשיית האופנה אף פעם לא היו לא סמים ולא הטרדות. מי יטריד? גדעון אוברזון?".

צילומים מתוך התערוכה של רייפ

צלם בהיכל

את כל כישוריו וקשריו מתעל רייפ בשלוש השנים האחרונות לטובת עמותת "רוח נשית". את תפקיד הנשיא ירש מיעל אבקסיס, ולדבריו כאשר נכנס לתפקיד החל להפעיל את חבריו ולגייס מהם כספים, "אבל הכסף לא הספיק וידעתי שאני חייב לסגור את השנה עם רעיון אחר". הישועה הגיעה דווקא בחופשה משותפת עם החברים גיא ומיכל ברעם, הבעלים של מפעל דפוס דיגיטלי שאחראי בין היתר על השלטים הענקיים שעל נתיבי איילון. כבר שנים שהם רואים צילומים של רייפ בעמוד האינסטגרם שלו, והחליטו ללחוץ עליו הפעם שיציג אותם בתערוכה שהכנסותיה יועברו לעמותה. התערוכה "רגעים", שתיפתח הערב ברחוב הברזל 6, מטרים ספורים ממשרד ההפקות "רייפ אנטרטיינמנט", מציגה 50 צילומים יפהפיים, שנלכדו במצלמת הסלולרי של רייפ בעת שעסק בעבודתו העיקרית — אופנה. "כבר שנים שאומרים לי 'תעשה תערוכה' וכל שנה הייתי שוקל ובורח מזה עם שלל תירוצים: שזה לא המקצוע שלי, שזה לא מספיק טוב. לעולם לא אהיה מרוצה, אבל זה אני".

איזו תמונה אתה הכי אוהב?

"התמונה שבחרנו להזמנה שבה נראות נשים יושבות ומחכות ברגליים משוכלות, זה מתצוגה של המעצב שי שלום בשבוע האופנה בברלין. בעיניי זו תמונה שמדברת".

אגב אופנה, מה דעתך על המשבר שעובר כרגע על הענף?

"משבר? איזה משבר?"

קסטרו סוגרת סניפים, גם אחרות בצרות.

"תסתכלי על מעצבות כמו טובל'ה, דורין פרנקפורט, ברכה בראון, מעצבות שמחזיקות סטודיו 30 שנה. מי שחווה משבר זה לא בגלל הענף, זה משבר ניהולי. מעצבים צעירים חושבים שהיום הם מסיימים שנקר ומחר הם זארה, וזה לא קורה ככה, חברים. הדבר השגוי הוא לפתוח עסק יום אחרי סיום הלימודים. היסודות זה להתחיל מלמטה".

בקיצור, אתה רון חולדאי של עולם האופנה. אדם שנשען על ניסיון.

"רון?", הוא צוחק, "הלוואי שהייתי רון".

התערוכה "רגעים" תהיה פתוחה לציבור הרחב בבית הדפוס BARAM CITY PRESS, רחוב הברזל 6 רמת החייל, תל־אביב, מחר החל מהשעה 10:00 ועד 14:00