הלך הקסם

סרט | חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

אולי יצא לכם כבר לבקר עם הילדים בפארק "הארי פוטר" בפלורידה או בהוליווד ואולי לא, אבל דבר אחד בטוח: ג'יי קיי רולינג וחברת "האחים וורנר" עושים הכל להשאיר את המותג בחיים. סדרת הספרים והסרטים המקוריים הסתיימה מזמן, השחקנים הצוציקים התבגרו ועברו לפרויקטים אחרים, ולכן מה שנותר הוא סדרת הסרטים הצדדית "חיות הפלא". ג'יי קיי רולינג משמשת כתסריטאית הבלעדית (בלי לעבור בחנות הספרים לפני), והסרטים הנוכחיים עוסקים באירועים שקרו בעולם של הארי פוטר כ־80 שנה לפני סדרת הספרים/סרטים המרכזית.

הפרק הקודם והראשון בסדרה החדשה, "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" מלפני שנתיים, היה בעיניי די מוצלח — גם כי שילב בהצלחה את עלילות הקוסמים בהיסטוריה של המאה ה־20. אבל בפרק ב' שיוצא עכשיו, "הפשעים של גרינדלוולד", ניכרת כבר עייפות החומר. רולינג והבמאי הקבוע שלה (דייויד ייטס, שביים כבר חמישה סרטים בעולם הזה) סוחטים עד תום את הלימון, ולא נראה שיש להם משהו חדש להגיד: שוב חיות חמודות, קסמים שימושיים שאורזים ומקפלים דברים לתוך מזוודות, שוב סצנות קרב עם ברקים, או איזו אגדה ישנה שדמות מתחילה לפרט בפני כולם במונולוגים משעממים. די, נמאס.

הסרט חוזר לכל הדמויות מהסרט הקודם, ולא עושה איתן שום דבר מעניין: הקוסם חובב החיות ניוט סלמנדרה (אדי רדמיין האנמי), הקוסמת־בלשית טינה גולדשטיין (קתרין ווטרסטון), בן האנוש הנלהב ג'ייקוב (דן פוגלר, שהיה נהדר בסרט הקודם וכאן ירד לתפקיד הפוגה קומית דלוחה) וחברתו הקופצנית והמבולבלת שנראית כמו קלישאה שוביניסטית (אליסון סודול). מצטרפים אליהם ג'וד לאו שחביב בתור דמבלדור הצעיר, וג'וני דפ המאופר היטב שמנסה כמיטב יכולתו לגלם את הנבל המאיים גרינדלוולד. אבל הוא גם מזכיר מדי את וולדרמורט של רייף פיינס בסדרת הסרטים הקודמת. המיקום הפעם הוא בפריז, אבל הוא סתמי לחלוטין. באותה מידה הסרט יכול היה להתרחש בהודו.

"חיות הפלא" פשוט לא מספיק מסעיר, שלא לומר משעמם. לרגע נראה שג'יי קיי רולינג מצפה למחיאות כפיים כשהיא גורמת לשתי דמויות לצאת מהארון, דבר נועז לכאורה ב"סרט ילדים", אבל גם זה בעצם טוויסט צפוי ומתבקש. די, שחררי אותנו, או שתחזרי לבצע קסם מדהים באמת.