הקש האחרון

התפטרותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן אינה רק תוצאה של חילוקי הדעות בינו לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו בעניין סבב האלימות האחרון ברצועת עזה. כבר חודשים שלשכת ראש הממשלה לא רואה בלשכת שר הביטחון שותפה.

בסביבתו של ליברמן מדברים על "החצר הביזנטית של ביבי". על כך שהאיש שומר את הקלפים קרוב לחזה ורק הוא ואנשיו מושכים בחוטים. במגעים עם רוסיה, למשל, השליח המיוחד של ראש הממשלה הוא ראש המל"ל. אנשי משרד הביטחון - יוק.

ולא מדובר רק ביחסי חוץ. כל נושא המגעים מול עזה סביב סוגיית הרגיעה - שכלל מגעים עם ארה"ב, עם מצרים ועם מדינות ערביות נוספות - נסגר בדלת אמותיה של לשכת רה"מ. משרד הביטחון, לצורך העניין, היה בעצם מכותב - לידיעה ולביצוע. בשלב מסוים, כשליברמן עצמו כבר לא רצה לשתף פעולה עם לשכת רה"מ, הוא דרש שראש הממשלה יוציא לו הוראות כתובות וחתומות על ידו. כך, שכאשר יבוא יום ההתחשבנות - מי אישר את הרחבת שטחי הדיג, מי אישר העברות כספים כאלה ואחרות, מי אישר העברת דלק וכדומה - שר הביטחון יוכל להציג הוראות כתובות וחתומות על ידי נתניהו. ואם הכל יתפוצץ - כמו שקרה השבוע - כבר אי אפשר יהיה לזרוק עליו את הכישלון. ככלל, התימרונים של משרד ראש הממשלה לא חדשים לליברמן.

הקלקולים ביחסי נתניהו־ליברמן החלו לפני חודשים אחדים. אלא שאז הם נראו כתרגילים פוליטיים שיצרו כותרות ושירתו למעשה את שני הצדדים. למשל, כשנתניהו דחה ודחה את ההחלטה על מינוי הרמטכ"ל, ואחר כך הדליפה לשכתו שהמועמד של ראש הממשלה הוא לא המועמד של שר הביטחון - ליברמן לא התרגש. ראש הממשלה שידר, בעצם: אני לא רק ראש הממשלה ושר החוץ, אני גם שר־העל לביטחון. ליברמן הבין את התימרון של נתניהו ולמרות זאת היה בטוח שהכל תחת שליטה. ואכן למרות השטיקים, בסופו של דבר המועמד של ליברמן, אביב כוכבי, יהיה הרמטכ"ל הבא. אבל ככל שריח הבחירות החל לרחף יותר ויותר באוויר, ראש הממשלה הפך להיות יותר ויותר ריכוזי בתחומי החוץ והביטחון.

הטור המלא מחר ב"המוסף לשבת"