ראשון 16 בדצמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    סבר
    ממון • 15.11.2018
    זה לא הכלכלה
    העשור של נתניהו כראש ממשלה היה מן הטובים בכלכלה הישראלית, אבל בבחירות הקרובות הכלכלה לא תשחק שום תפקיד • גם בארה"ב, הכלכלה לא משפיעה על הבוחרים • ומהו הכובע האדום היקר בהיסטוריה?
    סבר פלוצקר

    כאשר בנימין נתניהו יתייצב בפני הבוחרים במערכת הבחירות הבאה, הוא לא יצטרך לשקר. העשור שבו כיהן כראש הממשלה היה מן הטובים בתולדות הכלכלה הישראלית. מאז הבחירות ב־2009 עלתה רמת החיים הריאלית של אוכלוסיית ישראל ב־55%. התוצר השנתי לנפש, מדד מקובל של ההתפתחות הכלכלית, עלה מ־30 אלף דולר ל־42 אלף דולר, גידול של 40%. נוצרו מיליון מקומות עבודה חדשים ושיעור האבטלה ירד מ־7.5% ל־4%. תעסוקה מלאה. השכר הממוצע למשרה של עובד שכיר עלה מ־8,000 שקל לחודש ל־10,000 שקל, תוספת של 25%. גם בהתחשב באינפלציה, השכר הריאלי עלה בשיעור לא מבוטל של 13%.

     

    היצוא מישראל עלה מ־60 מיליארד דולר בשנה שקדמה לכניסת נתניהו למעון ראש הממשלה לפני עשור ל־100 מיליארד דולר השנה. בזכותו, לא? החוב של המגזר הציבורי הצטמצם מ־75% מהתוצר המקומי ל־60% בלבד. ישראל נהנתה מעודפים גדולים של דולרים, צברה עתודות של כ־115 מיליארד דולר; לא רק שאיננו חייבים נטו כסף ליתר העולם, העולם חייב לנו כ־135 מיליארד דולר. בזכות ביבי, לא?

     

    קצב האינפלציה השנתי הממוצע בעשור ביבי היה כ־1% לשנה בלבד. מדדי אי־השוויון קטנו, במיוחד מדד אי־השוויון הכלכלי. הפערים צומצמו, שיעורי התעסוקה במגזר הערבי והחרדי עלו. גדלו מאוד התקציבים לחינוך, בריאות ורווחה. הדביקו את קצב גידול האוכלוסייה ומעבר לכך: ההוצאה הכוללת של הממשלה על רווחה (ביטוח חברתי, סעד, חינוך ובריאות) עלתה מ־24% מעוגת התוצר המקומי ב־2008 ל־27% השנה. תוספת יחסית של 40 מיליארד שקל. ההוצאות על חינוך עלו מ־6.5% מהתוצר לפני עשור ל־7.5%, על בריאות מ־4.5% ל־5.5% השנה.

     

    המגזר העסקי השתחרר, ברובו, מעומס חובות חריג. ההשקעה במכונות, ציוד ובנייה לעסקים גדלה ריאלית ב־50%. החוב של המגזר של משקי הבית, למרות המשכנתאות, נשאר נמוך. העושר הלאומי זינק, בין השאר הודות לגילוי הגז הטבעי. תעשיות הידע, המידע והטכנולוגיה פרחו. בזכות ביבי, לא?

     

    לקט הנתונים החיוביים, בולט במיוחד על רקע התפתחויות הפוכות ושליליות ברוב מדינות המערב, שסבלו מההשלכות הכואבות של המשבר הפיננסי הגדול. באיטליה, לדוגמה, רמת החיים הריאלית והשכר הריאלי נמוכים כיום ממה שהיו לפני 25 שנה.

     

    יש מן הסתם גם לא מעט נתונים בעייתיים, בלשון המעטה: ההשקעות הציבוריות בתשתיות התחבורה נותרו ברמה של אחוז אחד בודד מהתוצר, מחירי הדירות עלו, במצטבר ב־100%, ובחמש השנים האחרונות היצוא צולע. אחוז התושבים החיים מתחת לקו העוני הצטמצם אך במקצת; למרות הגאות, ישראל עדיין מובילה בהרבה בשיעורי העוני בקרב מדינות ברמת ההתפתחות הכלכלית הקרובה לנו. לא באשמת ביבי, כמובן. נתניהו יוכל אפוא לפנות אל הבוחרים עם תעודת הישגים כלכליים וחברתיים מרשימה למדי. כדרכו, הוא יגרוף את כל ההישגים לעצמו בלבד, יתקשט ויתפאר בהם ויתעלם מהתרומה של שלושת שרי האוצר ששירתו בממשלותיו בעשור, יובל שטייניץ, יאיר לפיד ומשה כחלון, ומשני הנגידים, סטנלי פישר וקרנית פלוג. במחדלים יאשים את האחרים; הוא טוב בכך.

     

    אך ספק אם כל הסטטיסטיקה הטובה, מגובה בשביעות הרצון הגבוהה של האזרח הממוצע ממצבו הכלכלי כפי שמשתקפת מסקרי דעת קהל, יועילו לו. לצערו, "זו לא הכלכלה, טמבל". בבחירות הקרובות, אם יוקדמו, הכלכלה לא תשחק שום תפקיד. שלא כמו בבחירות 2013, כאשר לממשלה לא היה תקציב מאושר ואת המדינה ניהלה קרוב לשנה החשבת הכללית של האוצר מיכל עבאדי־בויאנג'ו. תקציב הממשלה ל־2019 אושר כחוק בכנסת ואין איתו בעיה חוקית־ניהולית. הוא יבוצע. אין גם רפורמות כלכליות מהפכניות בדרך, כאלה שלא ניתן בקלות לדחות לעוד חצי שנה; ממילא רובן לא היו מתממשות בקרוב וטוב שכך. אין פה שום דרמה של פוליטיקה כלכלית. מי מנוחות.

     

    כל זה בהנחה שהבחירות אכן יוקדמו בהרבה. מצד אחד, שר האוצר כחלון לוחץ לקיימן בהקדם – כדי שהכלכלה ב־2019 לא תככב בהן כבעיה אלקטורלית. מצד שני, לסיעת הבית היהודי אין שום תמריץ פוליטי לפרוש עכשיו מהממשלה. הפרישה מנוגדת לאינטרסים של שרת המשפטים ושר החקלאות וגם של שר החינוך. נפתלי בנט העלה, מיד אחרי פרישת ליברמן, סוג של אולטימטום – או משרד הביטחון או בחירות. אפשר שתימצא נוסחה להרגיע אותו; אולי ג'וב במשרד החוץ, אולי מצב חירום צבאי. לבטח לא הכלכלה.

     

    כמו באמריקה

     

    "למעמד הביניים האמריקאי", אומר ד"ר דויד בליצר, יו"ר ועדת המדדים של הסוכנות המובילה לדירוג האשראי S&P, "כמו לישראלי, אין על מה להתלונן. יש לו כסף והוא מבזבז אותו בשמחה. אמון הצרכנים גבוה והתנודות בבורסה לא מזיזות לו". והוא מוסיף: "השינויים בשיטות המיסוי שהנהיג ממשל טראמפ הורידו את המס הממוצע ששילמו בפועל החברות מ־30% ל־20%. השתחררו משאבים כספיים ניכרים שהלכו בעיקר לכיסים של בעלי המניות והעלו את שווי החברות. לא את שכר העובדים. מעט מאוד מזה הושקע בהגדלת מלאי ההון היצרני".

     

    מדדי המניות בבורסות האמריקאיות ממשיכים לרדת. מה הסיכוי למשבר?

     

    בליצר: "אם כוונתך לירידת שערי מניות בעשרות אחוזים, 50% ויותר, אני לא רואה סיכוי לכך. אני לא מעריך שיפרוץ משבר כמו לפני עשור. אבל תנודתיות חזקה תהיה גם תהיה. אחוז ויותר של שינוי יומי במדדי מניות ייתפס כאירוע נורמלי".

     

    בסך הכל, מסכם דויד בליצר, אמריקה נחלצה מהמשבר "די טוב", חזרה לצמוח כבר אחרי שנה ורבע. בתקופה הכלכלית הקריטית 2009 עד 2016 נוהלה על ידי ממשל אובמה "מדיניות נכונה בכל התחומים", למרות מאמצים בלתי־פוסקים של המפלגה הרפובליקנית בקונגרס להסיט את המשק לנתיבים מסוכנים.

     

    עכשיו הם איבדו את הרוב בבית הנבחרים. מה ישתנה?

     

    "טראמפ יתמיד בדרכו, ינסה לשלוט באמצעות צווים נשיאותיים. ההפקרות תימשך. אין לו ולממשלו מחויבות לתקציב מאוזן ולגירעון נמוך; גירעון של 4% התוצר לא מרגש אותו".

     

    בדומה לרוב הכלכלנים חוזה בליצר האטה משמעותית במשק האמריקאי "רק איפשהו בתחילת 2020". ההשפעה של זריקת המרץ על הכלכלה "תדעך ותחלוף" וההשפעה הממתנת של מלחמת הסחר מול סין "תתחזק", לדעתו. ואם הכלכלה תידרדר למיתון, טראמפ יפסיד אז בבחירות? בליצר מהרהר ומושך בכתפיים. הכלכלה, הוא יודע, לא באמת משפיעה על הבוחרים, וטראמפ "כבר ימצא את מי להאשים. הוא טוב בגלגול אשמה על אחרים וייחוס הישגים לעצמו". אצלם כמו אצלנו.

     

    למה כובע

     

    זהו הכובע היקר ביותר בהיסטוריה, וצבעו אדום. הקונה המאושר משלם עבורו 34 מיליארד דולר, כסף גדול מאוד אפילו בעולם של ערכים כלכליים מנופחים. אפילו המוכר, טיפוס נועז ופתוח, הופתע מהמחיר, אך שמח על העסקה.

     

    לעוקבים אחר פרסומים על רכישות ומיזוגים ביקום ההיי־טק לבטח כבר ברור במה מדובר. מדובר בקניית חברת טכנולוגיה עצמאית ששמה Red Hat, "כובע אדום" בעברית, על ידי אחת מחלוצות עיבוד הנתונים ששמה נתפס בעבר כמותג טכנולוגי מספר 1 בעולם, הלא היא IBM. יבמ, מהראשונות ששברה את החרם הערבי והקימה בארץ משרד גדול ומרכז פיתוח ב־1979, קפצה באיחור על הרכבת המהירה של המהפכה הדיגיטלית. עדיין חברת ענק עם 400 אלף עובדים הפזורים על פני הגלובוס, עם הכנסה שנתית של 80 מיליארד דולר, יבמ סובלת מדימוי מיושן וקשיי הסתגלות. אין לה רזרבות של מזומנים כמו לענקיות טכנולוגיה אחרות, ומבחינתה הוצאה של עשרות מיליארדי דולרים היא אירוע דרמטי. לא כסף קטן.

     

    האירוע דרמטי עוד יותר עבור החברה הנרכשת. רד האט מפתחת תוכנות, תוכניות ויישומים למערכת הפעלה לינוקס הקרויה "קוד פתוח" וכשמה כן היא: היא מערכת פתוחה חינם לכל.

     

    ההבדל בין מערכות הפעלה פתוחות לסגורות מתגלה לכולנו בטלפונים סלולריים. לבחירתו של מי שמתכוון לקנות מכשיר המופעל על ידי אנדרואיד, מערכת קוד פתוח מבוססת לינוקס, עומדים מאות דגמים של עשרות יצרנים; כל אחד מתאים את האנדרואיד החינמי לטעם לקוחותיו. לעומתו, מי שמתכוון לקנות סלולרי המבוסס על מערכת ההפעלה הסגורה והנעולה של אפל, חייב להסתפק רק בדגמי אייפון. ולשלם ביוקר. דוגמה אחרת, מתחום המחשבים האישיים: את מערכת ההפעלה חלונות של מייקרוסופט צריך לקנות, את מערכת ההפעלה כרום (לינוקס וקוד פתוח) מקבלים חינם אין כסף. והיא כובשת שווקים.

     

    רד האט ממש לא גדולה. היא מעסיקה כ־13 אלף עובדים, הכנסותיה לפי הדיווח האחרון היו כ־3 מיליארד דולר ורווחיה נטו כ־200 מיליון דולר. אבל היא מתרחבת ב־20% לשנה, ולכן עוד לפני הצעת הרכש של יבמ נסחרה בבורסה לפי שווי של 20 מיליארד דולר, פי 100 מהרווח השנתי. יבמ הוסיפה לה כך עוד 14 מיליארד דולר. "לא אסתיר בפניך", אומר לי וורנר קנובליך, סגן נשיא בכיר בחברה האחראי על מרחב אירופה והמזרח התיכון, "שהופתעתי מההודעה. לקח לי זמן לעכל את הבשורה, להסתגל אליה רגשית, להשלים איתה ולראות את צדדיה החיוביים, והם רבים".

     

    מתבקשת מאליה השאלה: מה קונה יבמ, כשהיא משלמת עבורכם 34 מיליארדי דולר?

     

    קנובליך: "יבמ קונה את היכולות המיוחדות, את כוח המוח של העובדים שלנו, את התרבות העסקית שלנו ואת הרעיונות שלנו. אין לנו שטחי משרדים גדולים, אין לנו מכונות וציוד ואפילו אין לנו קניין רוחני, כי התוכנות והאפליקציות שאנחנו מייצרים פתוחות לציבור, נשענות על מערכות של קוד פתוח. גם אתה יכול להוריד למחשב שלך את המוצר שלנו. אנחנו לא בעלים של שום דבר מלבד המותג והמוניטין".

     

    אז ממה חיה רד האט? מהשירותים שהיא מוכרת, בדרך כלל כחבילות מנוי, לחברות, תאגידים, למוסדות ולממשלות שבחרו להשתמש במוצרים שמקורם במערכת לינוקס. היא תופרת פתרונות המותאמים לצורכי הלקוח, מאיצה הטמעה של מערכות, מקלה על השימוש השוטף, מתקנת תקלות ועוד. וככל שגוברת הנטישה של מערכות ההפעלה הסגורות והיקרות ומעבר לקוד פתוח, כך גדל הביקוש לליווי של רד האט.

     

    בעבר שרר חשש מפני הישענות על מערכות של קוד פתוח שמא הן פחות בטוחות ומוגנת מפני פורצים ומזיקים. אמנם?

     

    "יש מעט מאוד מקרים של תקיפה זדונית של מערכות המופעלות על ידי קוד פתוח, והם מתגלים מיד ונהדפים מיד. היתרון של קוד פתוח מתממש כאן במלואו: קהיליית המשתמשים המגוונת ערנית יותר ומציעה חלופות יעילות יותר. שירותי מודיעין רבים הם לקוחות שלנו, כולל בארה״ב ובישראל. אנחנו עובדים עם כל אחד; חברות סייבר מובילות משתמשות בשירותים שלנו".

     

    מרכז הפיתוח של רד האט ברעננה המעסיק כ־250 עובדים הוא הרביעי בגודלו בעולם. יום קודם לפגישתנו נתקיים בארץ הפורום השנתי של רד האט, בהשתתפות כאלף איש. קנובליך ומנהל הפעילות של רד האט בישראל, דן טולדנו, לא מסתירים את התלהבותם: רכבת הקוד הפתוח, הם אומרים, "דוהרת קדימה". קנובליך: "רשתות דור סלולרי חמישי יעבדו על מערכות מחשוב וירטואליות פתוחות. ניהול מאגרי נתונים ענקיים מסתמך על מערכות לינוקס פתוחות. כך גם אינטליגנציה מלאכותית, מכונית אוטונומית, שירותי ענן ועוד. לא רק גוגל, המפיצה הגדולה של כרום ואנדרואיד, גם פייסבוק, אינטל, אפילו מיקרוסופט מאמצות את הקוד הפתוח ומשקיעות בו כסף כבד".

     

    לרכישה על ידי יבמ יתרונות רבים עבור רד האט: חשיפה לעשרות שווקים מהם רד האט נעדרת, שותפות אסטרטגית הדוקה, נגישות למשאבים של כסף וטכנולוגיות וותיקות ומוכחות שלמעשה הומצאו על ידי יבמ.

     

    והחסרונות? אתם לא פוחדים להיבלע בבטנה של יבמ?

     

    "רד האט תשמור בקפדנות על עצמאותה, ערכי ליבה שלה ורוח הצוות. מבחינתנו, למיזוג עם יבמ אין עלויות כמו פיטורי עובדים או ויתור על התרבות העסקית והניהולית. אדרבה, יבמ משקיעה בנו כדי ללמוד מאיתנו את הסודות של ניהול פתוח, מערב ומעורב. כדי להשתנות. העתיד שייך ללינוקס, לקוד פתוח ולענן".

     

    לא אצלנו. השבוע חתמה ממשלת ישראל על הסכם עם מייקרוסופט ולפיו המדינה תמשיך להשתמש (מלבד בכמה יישומים של ממשל פתוח) במערכות ההפעלה הסגורות ולא תחליף, כהצעת החברה, את השרתים המיושנים שלה בחוות השרתים של מייקרוסופט, כפי שעושות ממשלות רבות בעולם. לא תהיה "בענן". איזו החמצה.

     

    לפני שנפרדנו העליתי באוזני בני שיחי את השאלה הישראלית הבלתי נמנעת: למה כובע? למה לקרוא לחברת טכנולוגיה "כובע אדום"? לקנובליך יש הסבר: "מקור השם בכובע מצחייה אדום של אוניברסיטת קורנל שחבש אחד שני מייסדי החברה, מארק יוארנג, בהיותו סטודנט. הוא כה התלהב ממערכת ההפעלה יוניקס עוד בחיתוליה שדבק בו הכינוי איש יוניקס־כובע־אדום".

     

    ובכל מקרה, מבטיח וורנר קנובליך, לשם החברה שלנו אין משהו משותף עם כובע המצחייה האדום של דונלד טראמפ.

     


    פרסום ראשון: 15.11.18 , 16:19