לא פלא

משהו לא עקבי ומלא סתירות מתרחש בעולם הקסמים האפלולי שבראה ג'יי קיי רולינג בחלק השני של המותג, הרוכב על הצלחת סיפורי הארי פוטר. החלק הראשון, 'חיות הפלא והיכן למצוא אותן' הגיח למסכים לפני שנתיים ומימש רק חלק מהציפיות שנתלו בו. סרט ההמשך שעלה השבוע, 'חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד', מעלה את החשש שהסוס הזה הולך ונגמר לכל מי שדוהר עליו בדרך למיליארדים בקופות הקולנוע.

העלילה מתרחשת לפני מאה שנה, בין שתי מלחמות העולם. המעצבים האמנותיים יצרו בעזרת אשפי המחשב שחזור חזותי עשיר של לונדון ופריז בשנות ה־20. אבל מעליהן אייר הבמאי דיוויד ייטס ערפל כבד, שהולך ומתקדר באלגוריה אינפנטילית על הפאשיזם והנאציזם הפושטים בעולם האמיתי ובעולם הקוסמים. אלה מיוצגים בדמותו של גרינדלוולד השטני (ג'וני דפ המגוחך) שברח מהכלא, ורוצה להשליט בעולם את טוהר הדם והגזע. המשל שרק נרמז בסיפורי הארי פוטר, שיתרחשו שנים לאחר מכן, נתחב עכשיו עמוק לגרון, עד שבא להקיא.

ג'וני דפ בדמות נלעגת, שמחוותיה ושפת הגוף הן המשך ישיר לפרודיה העצמית שעשה בסדרת 'שודדי הקאריביים', הוא רק צרה משנית בסרט. הבעיה העיקרית היא היעדר עלילה סדורה שתגולל בנרטיב בהיר ומעניין, כיצד חוקר חיות הפלא (אדי רדמיין היבשושי), ושותפתו (קתרין ווטרסטון האנמית) מתגייסים להתמודד עם הצרה המתרגשת.

הדמויות המובילות אינן מעניינות, העלילה מתפזרת לכיוונים רבים מדי ורק ג'וד לאו, כדמבלדור הצעיר, מצליח לשמש מרכז כובד סמכותי ולהזכיר ימים טובים יותר בהוגוורטס. ימים שהיו בהם גם קלילות, הומור, עליצות נעורים וכאבי התבגרות בצד רומנטיקה מתוקה. כל אלה נעדרים מהסרט המסורבל, היושב על הצופה כמו לבנה במשקל טון.