בני מאיים לעזוב את הבית

אני בת 51, גרושה ואם לשלושה ילדים, כאשר אחת נשואה ומצליחה. איתי חַיִּים בן 16, תלמיד תיכון, ובן 25 שעובד במוסד ממשלתי ובנוסף לוקח עבודות יזומות בתשלום. אני עובדת כפקידה, משתכרת כ־8,000 שקל. בני המתבגר אובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז וליקויי למידה, והטיפול בו מצריך שיעורים פרטיים וטיפול תרופתי.

בני הגדול שחי איתי בבית לא נושא בהוצאות הבית בשום צורה ואופן למרות בקשותיי. הוא כל הזמן טוען שהוא לא יכול ושאין לו כסף, למרות שהמשכורת שלו גבוהה משלי. אני חיה במצב של הישרדות, לא מצליחה לסיים את החודש.

בחודשים האחרונים בני נמצא בזוגיות שאינני יודעת מה טיבה, אבל מדי פעם הוא מביא ידידה אחרת אלינו הביתה שבאה בשעה מאוחרת ונשארת לישון, והמצב הזה מקשה עליי. בנוסף לכך הוא הביא כלבה הביתה למרות שלא רציתי בכך, אבל לאחר לחצים הסכמתי ואת האחריות לטיפול בה הוא מטיל על אחיו. השבוע התחוללה מריבה גדולה מאוד, כשדרשתי שישתתף בהוצאות הבית בסכום של אלף שקל לחודש ובנוסף, יפסיק עם הבאת הידידות שלו. הוא טיפוס מאוד עצבני, עם פתיל קצר, הרבה פעמים זה יוצר בבית מתחים ומריבות.

הוא לא מסכים לתנאים שהצבתי, הציע להשתתף בהוצאות רק בצורה חלקית של 500 שקל, שלא מכסה את עלות המזגן שהוא מדליק ללא הפסקה. הוא הודיע שיעזוב את הבית בהקדם ושהקשר בינינו ייפסק בכל צורה ואופן. שמבחינתו הוא מנתק את הקשר ולא רוצה לשמוע ממני יותר. אמרתי שמעולה, שיארוז וייצא מהבית.

האם אני נוהגת נכון? אני מרגישה שנמאס לי שמנצלים אותי ושאני חייבת לעשות שינוי דחוף בחיים שלי, במיוחד לאחר שעברתי לאחרונה תאונה בדרך לעבודה מרוב לחץ ועצבים, והרגשתי שדי.

אמהות יהודיות נוטות בדרך כלל לפרוש את כנפיהן על הגוזלים הרבה שנים לאחר שהם חדלים להיות אפרוחים חסרי אונים, ומרגישות אשמה כשנמאס להן להיות מנוצלות. עקרונית את לגמרי צודקת. זכותך להחליט באילו תנאים לאפשר לצאצא בוגר לגור בביתך. מבלי להיכנס לפרטי השאלה אם הוא אמור להלין נשים בביתך (שהוא רואה כבית שלו), את זאת שקובעת את חוקי הבית. רצוי שקביעה זאת לא תהיה שרירותית, אלא יהיה היגיון בצידה. אפשר להבין שבנך מעוניין לחסוך את משכורתו כדי להסתדר בחיים, אבל גם לך יש כמה זכויות בסיסיות שהוא פוגע בהן לאור נתוני חייך הקשים.

המצב שאת מתארת די שכיח. צאצא בוגר שמרגיש שהבית מובן מאליו, זה ביתו, והוא לא אמור לתרום ולהתחשב ביתר בני הבית. אם אינך מקבלת את תנאיו שלו, הוא מאיים עלייך בהרחקה נצחית ואת אמורה נורא להיבהל, כי כל מה שהשקעת בו כאמא עלול לרדת לטמיון. כן, הוא בעל הכוח שיכול מאוד להפחיד אותך. וכאן טמון העיוות. הפחד האימהי מאיום בהתנתקות מצד ילדך. זה אמור מאוד להפחיד אותך, אחרת לא היה משתמש באמצעי הזה. כאילו האהבה היא חד־צדדית. הוא עושה לך טובה בעצם נוכחותו בחייך.

ובכן כרגיל קל לייעץ: אל תפחדי! (וחוץ מזה, הוא עוד לא הולך. קר ובעיקר יקר שם בחוץ).