yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 לילות • 20.11.2018
    "זו פעם ראשונה שישראלים יכולים לשבת מול הטלוויזיה ולא להתנצל"
    'מחוברים' טילטלה את חייהם, 'זגורי אימפריה' היא בית מרקחת ואצלם מזרחים יעמדו בצפירה. בטלוויזיה ובגלגלצ לא הציגו את האמת של העם. שלום ודניאל אסייג סוגרים חשבון עם כל מי שביקר אותם ויודעים שהעתיד של 'שנות ה–80' הוא בנטפליקס
    רז שכניק | צילום: גבריאל בהרליה

    אחרי ששלום אסייג החתים את הדרכון של הפריפריה בפריים־טיים, הוא נתקל יום אחד בנתב"ג בנציג השני שלה, מאור זגורי. "מאור, שאני מאוד אוהב, אומר לי, 'אני פה עם אבא שלי, הוא מעריץ מספר אחד של הסדרה שלכם, בטירוף'", נזכר אסייג ומחייך, "אבא של מאור מגיע ואומר לי, 'הסדרה שלך זה אנחנו! זו האמת! לא מה שמאור עושה'".

     

     

    כתבים: רז שכניק, עורך בן שכטר

    כתבים: רז שכניק, עורך בן שכטר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אאוץ'.

     

    "לדעתי גם לו הפריעה ההתנהלות של בית מרוקאי, כפי שמוצגת ב'זגורי', שכולם מקללים את כולם והאבא אומר לאמא 'בת זונה'. הייתי בשכונה שחיו בה משפחות של עבריינים ולא ראיתי או שמעתי כזה דבר ברמות כאלה. גם העבריינים נתנו כבוד להורים שלהם. לא ראית בשכונה שלנו אף פעם ילד שמקלל הורים וגם לא להפך. 'זגורי אימפריה' זו סדרה מצוינת, אבל לא אמיתית. אנחנו מביאים משהו שהוא אמיתי".

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

     נזכיר שבאחד הפרקים ב'זגורי אימפריה' לא עמדו בצפירה של יום השואה. אצלכם?

     

    "ברור שעמדו אצלנו בצפירה של יום השואה. בעונה הזו תהיה לנו סצנה על יום השואה, כי לאחי מני (יוצר הסדרה עם שלום - ר"ש) היה חשוב להביא קונטרה. ברקע של הפרק מתנהל משפט דמיאניוק. סבא של גידי, שהוא ניצול שואה, מתארח בבית ויש דיבור סביב זה שגידי אומר לפרוספר, 'לכם יום השואה פחות חשוב'. הוא מוציא אותו מדעתו ואז מגיע מונולוג על זה שכולם יהודים ואלה הרוגי מלכות וכו'.

     

    "היה משמעותי למני, ברמה הרגשית, להראות משהו אחר לגבי יום השואה לעומת מה שהראו ב'זגורי'. ואצל מני האמוציות הן במקום הראשון. הוא השולף המהיר במערב. תשמע, אנחנו בפעם הראשונה הבאנו את הפריפריה של ישראל למסך בכל הדרה".

     

    למה 'זגורי' לא?

     

    "כי זה לקלוע לטעם המבקרים. 'זגורי', ואגב גם סדרות אחרות בישראל לאורך השנים, היו מאוד בית מרקחת בהרבה היבטים שבהם אנחנו הבאנו ישירות את האמת. שלא לדבר על זה שרוב הסדרות בפריים־טיים, עד שהגענו, היו בסוף די תל־אביביות. הרצון הכי חזק שלנו היה להביא את הדברים כמו שהם ובלי צורך לעדן ולקשט. אין שום סיבה שלא ישמעו קצת מרוקאית בטלוויזיה אם ככה חיִינו. אמא שלי לא דיברה איתי עברית כמעט. בעבר היית צריך להסתיר את הדברים האלה, כדי שהכל יהיה נקי".

     

    מתוך "שנות השמונים"
    מתוך "שנות השמונים"

     

    מה הכוונה בלהסתיר?

     

    "כששיחקתי ב'המשאית', סדרה שהתעסקה בירוחם, ביקשו ממני להוריד את המבטא. ערן ריקליס היה הבמאי - והוא במאי אדיר - אבל עדיין היה חשוב לו שהכל יהיה נקי. הגענו לצילומים ובא ילד קטן ואומר לי במבטא מרוקאי חזק כזה, 'מה אתם עושים פה, מצלמים?' אמרתי לריקליס, 'תשמע את הילד, אתה רואה?' אבל לא עזר, היה טאבו, אסור להביא מבטאים. ב'שנות ה־80' היה לי חשוב להביא את השפה האמיתית שבה דיברנו בבית, וזה חלק מהעוצמה של הסדרה כי אנשים שומעים את הסבא והסבתא שלהם וההזדהות מגיעה מהמקום הרגשי. בשאר הסדרות עד היום הכל היה סטרילי. אצלנו הצופים מרגישים את הבית שלהם".

     

    אתה הסתרת פעם את המוצא?

     

    "אף פעם לא הסתרתי, אף פעם לא התביישתי, קראתי על כל מיני כאלה שקצת התביישו, הסתירו את ההורים למשל. אתה יכול ללכת אחורה ולקרוא כתבות ראשונות שלי. ההורים שלי תמיד היו בפרונט עם המבטא והשכונה. לא היה לי מה להסתיר".

     

    'סברי מרנן' זה גם עדתי.

     

    שלום: "זה עדתי לייט בכל הכוח. זה בדיוק מה שאמרתי לך קודם, הבית מרקחת".

     

    דניאל: "אני לא יודע להגיד לך מאיזו עדה בני המשפחה ב'סברי מרנן'".

     

    הם ספרדים.

     

    שלום: "אתה מסתכל עליהם ולא יודע מי הם באמת".

     

    דניאל: "ולכן החיבור של הצופים הרבה פחות חזק".

     

    למה זה משנה אם מרוקאים או עיראקים?

     

    שלום: "כשאתה רואה סדרה, אתה מחפש בה את האמת. ב'סברי מרנן' יש קצת מהאמת ובגלל זה אנשים כן מתחברים לזה. יש שם סיפורים נכונים בתוך המשפחה. אבל זה לא עד הסוף, לדעתי".

     

    דניאל: "ב'שנות ה־80' יש מרוקאים וקווקזים ורוסים וב'סברי מרנן' יש משפחה כללית כזו, שמתחברת לכולם, אבל לא באופן כזה שצופה יכול לומר, 'וואלה, זו הסבתא שלי'".

     

    שלום: "החיבור צריך לבוא מהמקום של הבתים שגדלת בהם, להרגיש את הניואנסים".

     

    דניאל: "בגלל זה ב'שנות ה־80' יש משהו שמעבר לצחוק. סדרה כמו 'רמזור' עשתה סנסציה מבחינת ההומור, אבל אנשים לא יספרו לך שבכו מהתרגשות. בסדרה שלנו יש גם את הקומי וגם את החיבור החזק לרגש".

     

     

    × × ×

      

    צילום: גבריאל בהרליה
    צילום: גבריאל בהרליה

    באוקטובר 2013 עלתה 'שנות ה־80' ברשת בערוץ 2, סדרה שנעה סביב הילדות של שלום אסייג ואחיו מני בטירת־כרמל. שלום משחק בסדרה את אביו פרוספר, דניאל משחק את אביו שלום. הביקורות, כמו תמיד במקרה של אסייג, לעגו לסדרה בתחילת דרכה. הקהל, גם כמו תמיד במקרה של אסייג, אהב מאוד. בניגוד להערכות המבקרים ואולי גם בגוף השידור עצמו, רשת, הסדרה הפכה ללהיט, יהלום בלוח השידורים. האסייגים, נכון לעכשיו, הם כמעט היחידים מרשת שנותנים קרב למותגי הריאליטי של קשת וגם יוצאים מנצחים לא פעם. מבחינתם זה גם ניצחון סוחף של הפריפריה. עובדה, אפילו בתיאטרון הלאומי 'הבימה' ביקשו מהם להעלות מחזמר על בסיס הסדרה. "אבל אמרנו 'לא' בשלב הזה כי אין לי באמת זמן", אומר אבא אסייג.

     

    אם מדד העוצמה אכן נמצא גם בבתי הקפה של תל־אביב, האסייגים יכולים להרכיב את הממשלה הבאה עם נתניהו או לפחות לדרוש מחיר גבוה יותר לעונות הקרובות. השולחן שבו אנחנו יושבים הופך לכר נחשק של סטוריז, סלפי, טפיחות חזקות מדי לפעמים והמון הערות מחמיאות. "כל הזמן נינג'ה, שמינג'ה", אומרת סבתא פולנייה בשולחן ליד, "מטמטמים לנו את השכל, כל הכבוד לכם. אני אשכנזייה וגמלאית ולא מפספסת אף פרק".

     

    הסיפור של 'שנות ה־80' התחיל ב־2010. "היה לי חוזה טאלנט ברשת", מספר שלום, "והייתי אמור ליצור סדרה קומית בנוסף ל'צחוק מעבודה'. מני ואני התחלנו לעבוד על קומדיה שבהתחלה התעסקה בי בתור סטנדאפיסט גרוש שגר בתל־אביב, עם ילד".

     

    דניאל: "ובדיוק התחלתי להופיע וחשבו לשלב את זה בסדרה".

     

    שלום: "כבר היו לנו שני פרקים כתובים על החיים העכשוויים, משהו בסגנון צביקה הדר, קובי מימון. אבל לא הרגשתי שאני עושה פה את המהפכה מבחינת הרעיון. בכל פרק היה סטנד־אפ, זה הרגיש לי קצת עדי אשכנזי ולהבדיל גם קצת סיינפלד. ישבתי עם שבי זרעיה יום אחד ואמרתי לו שאני לא שלם עם מה שיש לנו. שבי אמר לי משפט אחד שעשה את ההבדל, 'אחי, הסטנד־אפ שהבאת על הילדות שלך הפך את המדינה, קח את זה, תעשה סדרה'. זה הזיז לי כפתור, הלכתי הביתה ואחרי לילה של מחשבות וניסיון לפצח הבנתי שזה הדבר. התקשרתי למני בבוקר ואמרתי, 'אנחנו גונזים את מה שכתבנו'".

     

    דניאל: "בטוח שמני תלש שערות".

     

    שלום: "הוא לא שמח. עבדנו כבר תקופה על הסדרה הקודמת ועכשיו לבוא ולומר, אנחנו מתחילים משהו מאפס זה לא קל. אבל התחלנו לנתח את הרעיון והבנו שיכול להיות פה משהו שלא נעשה קודם. ככל שהתקדמנו, הבנו שיש לנו ביד להיט, חד־משמעית. ידעתי שאנחנו מביאים משהו שלא נגעו בו. כי כל המדינה היא בסוף פריפריה, להוציא את המקומות היוקרתיים שחיו קצת אחרת, רוב המדינה התנהלה כמונו, עם בליל של עדות ועולים חדשים עם הבדלי תרבויות ומצד שני עם הרבה חום".

     

    דניאל: "כשפוגשים אותי אנשים שגדלו בתל־אביב הם אומרים, 'ככה היה אצלנו בשנות השבעים'. גם אז הם היו יותר מתקדמים".

     

    איך מבקרים אתכם היום?

     

    שלום: "ברגע הראשון היה הלם אוטומטי, אבל כשמשחררים את העניבה ואת החליפה מגלים שאפשר לצחוק וליהנות וגם לזהות את הדברים שבאמת היו, למי לא היו באייטיז כבלים פיראטיים עם עבריין שהפעיל אותם?"

     

    הלכת מכות בשכונה?

     

    "ברור, גם קיבלתי, גם החטפתי. לא הייתי פראייר, אבל גם לא הייתי אבי הטחול. הסתובבתי בחברה טובה, לא עם העבריינים. ההורים שלי היו עלינו במשמעת טירוף. בסך הכל היינו ילדים די שמרנים. מי היה מעשן בימים שלנו בכלל? לא היה את הקטע של החבר'ה שמעשנים. היה את העבריינים שהיו מעשנים ואנחנו לא. היה יושב ערס שאומר לך, 'בוא שנייה, מה זה יש לך עגיל באוזן, מה אתה קוקסינל? כוסית? תוריד את העגיל יא מניאק. אם אני רואה אותך שוב עם עגיל אני תולש לך את האוזן'. הוא בעצם היה משטרת האופנה של השכונה, ולא בא לו טוב שאתה עם עגיל. גדלנו הארדקור. ידעתי לרקוד ברייקדנס, והיה ערס בטירה שבכל פעם היה עובר ואומר, 'אסייג בוא לפה, תעשה ברייקדנס".

     

    'שנות ה־80' הוא ניצחון של ישראל האחרת, החדשה, על האליטות הישנות?

     

    שלום: "זו פעם ראשונה שהרבה מאוד ישראלים יכולים לשבת מול הטלוויזיה ולא להתנצל, ליהנות ולצחוק ולהרגיש חלק מדבר גדול. עשיתי הרבה דברים בחיים, כמות ההודעות שאני מקבל פה היא מטורפת. אין שבוע שאני לא מקבל הודעות כמו, 'דמעתי. הזכרת לי את הבית'. ברור שיש פה ניצחון. לקחתי סיכון. ידעתי שאנשים יגידו, 'ההוא המקופח מטירה בא לנו שוב עם השכונה'".

     

    דניאל: "אני חושב שזה בעיקר ניצחון על הריאליטי. פתאום אתה רואה שאפשר להתחרות. היום אנחנו מצליחים לנצח ריאליטי ומוכיחים שהעם שבע מכל תוכניות האוכל והשירה. אנשים רוצים תוכן. זה לא רק ניצחון שלנו, זה ניצחון ליוצרים הישראלים".

     

    שלום: "שמע, ייאוש שהמסך מלא בריאליטי. תראה בקשת מה קורה. כל יום תוכנית אוכל".

     

    כמה 'שנות ה־80' הייתה משיגה בקשת?

     

    "20 אחוזי רייטינג. החדשות ברשת עושים מספרים נמוכים ולפעמים אנחנו מכפילים משבע ומשהו ליותר וזה מהלך מאוד קשה".

     

    אתה רואה טלוויזיה?

     

    "רק נטפליקס. אני תקוע בזה חזק. עכשיו התחלתי לראות את הנרקוס החדש. כולם בנטפליקס".

     

    אז מה יהיה העתיד שלך?

     

    "נטפליקס. נמכור להם סדרות, חד־משמעית. אני לא רואה דרך אחרת. כל הסיפור הזה של פרסומות הוא מאוד קשה. אנשים מקליטים ומריצים. יש הורדות מטורפות של 'שנות ה־80' בוי־או־די, אין לנו סדרות שמתחרות במספרים".

     

    דניאל: "אנשים יושבים בבית, חלק שולחים לי הודעות, 'אני מחכה שהפרק ייגמר כדי להריץ בלי פרסומות'".

     

    אגב, פחדתם מהתוכנית של אנה ארונוב ששובצה מולכם, בקרב על הרייטינג?

     

    שלום: "ממש לא. לא ידעתי שהיא משובצת מולנו במוצאי שבת אבל הייתי מאמין שננצח כי זה לא נשמע אטרקציה טלוויזיונית, למצוא שידוך לאנה ארונוב. MKR אני יכול להבין, זה יום אחרי יום, זה משהו אחר, יותר קשה".

     

    דניאל: "התוכנית של אנה היא לא משהו שידבר לכל העם".

     

    אפרופו רוח העם, אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' מאוד מצליחים.

     

    שלום: "זו תוכנית שמספקת בידור. אייל הוא בן־אדם בלי פילטרים ואופירה לא חסר לה. זה עושה את העבודה מבחינת מוצר טלוויזיוני, כמו שנתן זהבי עושה את העבודה ברדיו כשהוא צועק ומקלל. זה השיח".

     

    וזה טוב?

     

    דניאל: "לא יודע אם טוב או לא, זה קיים, אז כנראה שאוהבים".

     

    שלום: "זה עושה את העבודה, מדברים על נתן, מדברים על אופירה וברקוביץ'. בואו לא נתיפייף".

     

    אתה יכול להשוות את ההצלחה של אופירה וברקו לזו של שנות ה־80? אולי שני המקרים מוכיחים שנמאס עם הבית מרקחת?

     

    שלום: "אנחנו עשינו סדרה על החיים. אופירה וברקו הם מוצר שנולד ממה שקורה היום ברשתות החברתיות. ארצות־הברית מלאה בתוכניות האלה של להביא אנשים ולכסח באולפן. אבל שמע, כל הכבוד להם. לקחו משבצת מתה והחיו אותה. אם שניהם היו יושבים באולפן מעונבים ומדברים יפה, אף אחד לא היה רואה את זה. אתה בא לראות את הבלגן".

     

     

    × × ×

     

    יש להם עמדה מאוד נחרצת גם בסוגיית גלגלצ והיעדרות הזמר הים־תיכוני לאורך השנים בתחנה, כפי שפירסמנו בכתבת שער במוסף הזה בשבוע שעבר. "הנתונים שלכם לא הפתיעו אותי, אבל זה כן חשוב מאוד לחשוף את הדברים האלה", אומר שלום. "הסתכלתי על רשימת האמנים שאוהבים בגלגלצ. עברי לידר מקום רביעי, זה מדהים ואני באמת אוהב אותו. אבל אייל גולן מקום 700? זה מטורף, ומדהים".

     

    דניאל: "לא הגיוני, ואייל גולן זה מישהו שכן משמיעים, קונצנזוס. אתה יכול לראות זמרים מזרחים שהכי חזקים בטופ של האירועים, כמו דודו אהרון, שלא נספרו שם אף פעם".

     

    שלום: "קראתי את מה שאייל גולן צירף לדיסק הריק ששלח לגלגלצ בעטיפה של 'צליל מיתר', שנדחה, וזה מדהים וגם עצוב, מספר את כל האמת. זה האנטי האוטומטי שאני מדבר עליו. אני חושב שהחשיפות האלה מזיזות דברים ואנשים זזו באי־נוחות כשקראו את הכתבה. חייבים לעשות פה שינוי. אין פה ספק. זה קיצוני בדיוק כמו העובדה שבטלוויזיה בישראל, מקום המדינה ועד היום, אף פעם לא שמעת מרוקאית בפריים־טיים. למה יידיש היה מקובל ומרוקאית לא?"

     

    אתם אוהבים את מה שמירי רגב עושה בעניין?

     

    שלום: "היא מאוד אוהבת את הסדרה שלנו, היא מכירה את זה מהבית ואהבה ופירגנה. ואני חושב שבהרבה מקרים היא אומרת דברים נכונים, למשל שצריך לתת יותר לפריפריה ולהקים שם תיאטראות. אני מאוד בעד. לפעמים היא קופצת יותר מדי על דברים ועושה מכל שטות פיל, אבל ללא ספק יש הרבה דברים נכונים במה שהיא אומרת ואם תצליח לעשות רק חלק, זה יהיה מצוין".

     

    דניאל: "אנשים מתייחסים יותר מדי לטון של הדברים של רגב, ומפספסים את האמת במה שהיא אומרת".

     

    איפה היה פה קיפוח מבחינה תרבותית?

     

    שלום: "גלגלצ זה לא קיפוח? תיאטראות לא קיימים בפריפריה זה לא קיפוח? אין שום סיבה שתיאטרון יידיש יקבל תקצוב ותיאטרון מרוקאי לא. אין סיבה שיהיה רק לצד אחד".

     

    הביקורות על ההחלטה להעלות מחזמר של אייל גולן בקאמרי, זו גזענות?

     

    שלום: "ברור שיש עניין גזעני. אולי השיח היה בגלל הפרשה שבה אייל היה כביכול מעורב וכו', אבל מתחת לפני השטח לא ברור לך שיש את הדבר המזרחי?"

     

    דניאל: "כנראה שעדיין מוזר להכניס מזרחית לתיאטרון".

     

    הסדרה שלכם לא זכתה בפרסי אקדמיה.

     

    שלום: "לא היינו מועמדים. זו בדיחה".

     

    דניאל: "אתה לא יכול להתעלם מהצלחה ברמות האלה של סדרה ולא לכלול אותה אפילו ברשימת הפרסים. זה בדיוק כמו גלגלצ. האקדמיה לא משקפת את הבחירות של הקהל. אותו דבר אפשר לומר על גלגלצ. זה שאייל גולן מקום 25, בדיחה, והוא נחשב זמר לאומי. 'שנות ה־80' הפכה להיות סוג של סדרה לאומית. גם אם היא לא זוכה בפרס, להיות ברשימת המועמדות זה בסיסי".

     

    שלום: "זה הזוי. בתחילת הדרך הייתי נפגע מזה, היום לא. באקדמיה התקשרו אליי יום אחד, ביקשו שאבוא שאגיש פרס בטקס. אמרתי להם, 'תגידו, אתם מסתלבטים עליי? אתם רוצים שאבוא להגיש פרס אצל גוף שמחרים ומתעלם ממה שאני עושה?'"

     

    מה ענו?

     

    "למה אתה לא חבר אקדמיה? עניתי שזו לא אקדמיה, זו פוליטיקה, ושאם הייתי רוצה פוליטיקה, הייתי הולך לשם. מה אני צריך אנשים כדי לזכות בפרסים? הרי ברור שככה זה עובד. ההוא חבר וההוא הוציא סדרה ושולח לחברים שלו במייל, 'תבחרו בי'. אני לא זקוק לחותמת של האקדמיה. זה יהיה יפה אם אזכה בפרס, אבל אני לא צריך אותם".

     

     

    × × ×

     

    דניאל אסייג, בן 25, נולד כששלום היה בן 23 והכיר את אמו דבי באילת. אחרי חצי שנה הזוגיות בין ההורים התפרקה, ואמו נשארה באילת ובהמשך עזבה לאנגליה. דניאל שיחזר בצורה מרתקת את קורות החיים של אביו. הוא התחתן והפך לאבא כבר בגיל 18, התגרש כעבור כשלוש שנים. בגיל 24 כבר נישא בשנית. אבא לקח את הזמן עד הנישואים השניים, שנרשמו ב־2013.

     

    אם הדמיון בחיים האישיים לא הספיק, דניאל הפך בגיל צעיר גם לסטנדאפיסט, בדיוק כמו שלום. מערכת היחסים בין השניים נקלעה למתח גבוה עם ההשתתפות של דניאל ב'מחוברים', בשנת 2014. הוא התלונן שם שאביו לא משלם לו מספיק כשהם מופיעים ביחד, ולאחר מכן נטען שאסייג הוא זה שהפריד בין דניאל לאמו, החיה בלונדון. "בכל משפחה יש ויכוחים, בין כל אבא וילד יש אי־הסכמות ומטענים", מסביר דניאל אסייג, "רק שפה זה היה בטלוויזיה והתערבב לנו".

     

    זה השפיע על היחסים ביניכם?

     

    דניאל: "בסוף רק לטובה".

     

    שלום: "אנשים לקחו כאמת כלשהי תוכנית שהיא בסוף ריאליטי, עושים בה מניפולציות ומוסיפים ומורידים לפי מה שמתאים להם. הרי מה שעומד לנגד עיניהם זה המוצר הטלוויזיוני ולא האמת שבדבר".

     

    דניאל: "אתה יכול לראות קטע שלך יוצא מהבית מבואס ואחרי זה קטע של עצמך חצי שנה אחרי, בסיטואציה אחרת, וזה כביכול מתחבר, אבל לא משקף שום דבר באמת. איך אמר לי הבמאי? 'אנחנו עושים סדרה מעניינת מהחיים שלך'. זה בסדר, אבל לפעמים מוציא קצת דברים מהקשרם. אתה כן אחראי לחומרים שאתה מביא אבל הם עורכים את זה כסדרה ולא כדוקו שנאמן לאמת".

     

    שלום: "כשדניאל בא אליי לגבי זה, אמרתי לו ישר, 'אתה תצא איך שהם רוצים', אלה החיים. לא כעסתי עליו כי אני יודע מה עושים בעריכות. כשכעסתי, זה היה רק עליהם. הרמתי טלפון לרם לנדס שאחראי על הסדרה, היה לי איתו ויכוח. לקחו את דניאל בתקופה מבולבלת, אחת הקשות שלו בחיים, לחצו עליו להביא חומרים והינדסו אותו. פעם הוא לא שיתף פעולה - כשאמא שלי הייתה מאושפזת. הם התקשרו לצעוק עליי איך דניאל לא הביא את הכרטיס עם החומרים. הסברתי שאמא שלי מאושפזת, מהצד השני של הקו אמרו לי משהו מזלזל. השתוללתי בטלפון, אמרתי לו, 'זה החיים של הבן שלי'. עד פה".

     

    ממה נפגעת?

     

    "לא הציגו אותי כאבא שאני, ואני יודע מה עשיתי כאבא. אבל זה משהו שעבר ונגמר. יש את הנכד אושר, ולכולנו יש שאיפה שהוא יחיה באושר. אני בקשר טוב גם עם אמא שלו עדן, אשתו לשעבר של דניאל".

     

    דניאל, הוצאתם לראווה את כל הכביסה המלוכלכת של הפרידה.

     

    דניאל: "אני בטוח שהגירושים שלי לא היו עוברים בכאלה טונים אם לא הייתה מצלמה בפנים. אתה עובד תחת הפקה ואומרים לך, 'שמע, ראינו את זה מהצד, אתם חייבים להשלים פה ושם, אני יודע יותר טוב ממך'. אתה צריך יותר ניסיון כדי לדעת למה להקשיב ולָמה, ולי לא היה ניסיון. הם אומרים לך, 'ראינו את הריב שלכם. זה לא עובד, זה רע לכם'".

     

    זה האיץ את הגירושים?

     

    "זה משהו שהיה קורה בכל מקרה אבל ברור שהטונים היו אחרים".

     

    שלום, אם אתה יודע שהבן שלך במצב כזה חלש, למה לא התערבת?

     

    "כשהילדים גדלים אתה מבין שכל מה שאתה חושב שאתה יודע על הורות, לא חשוב כשקורה משהו בחיים שמשנה את הדברים לגמרי. הילד שלך, בן 17, לא מקשיב לך. דבר אל הקיר. ואז אתה מבין שהוא יטעה וייפול ויקום וככה זה צריך אולי להיות. דניאל עשה טעויות קשות בחיים שלו באותה תקופה. הוא עזב את הכל, הלך לאמא שלו באנגליה, ניגן ברחוב כדי לאסוף כסף, דברים הזויים. אבל לא היה עם מי לדבר".

     

    ניתקת איתו קשר כי לא שמע לך?

     

    "אמא שלי אליס, זכרונה לברכה, הייתה אישה עם הרבה חוכמת חיים. אני הייתי בקריז עליו, על ההתנהלות שלו באנגליה. ילד קטן, בלי ביטוח, מנגן ברחוב, השאיר פה חובות, הזיה. אמרתי לאמא שלי, 'אני מנתק איתו את הקשר עד שיתעורר ויחזור'. ואמא אמרה, 'אל תנתק את הקשר. תדאג כל כמה ימים לדבר איתו, תטרטר לו בראש שהוא צריך לחזור. זה הבן שלך. אתה תזהה את הסדק ואז תיכנס בפנים ויהיה לך את הכוח להחזיר אותו'".

     

    עמדת בזה?

     

    "בדיוק כמו שהיא ביקשה. בכל פעם, למרות שהיה בא לי לטרוף אותו מעצבים, התקשרתי. עד שהרגשתי שהוא במשבר קשה שם ואז הפעלתי כל מה שאני יכול כדי להחזיר אותו. הוא היה צריך לעבור את זה. שמע, היה לי עליו כוח עצום כאבא. כשהוא היה בטיפול פסיכולוגי בגיל 15־16, הפסיכולוגית הייתה אומרת לי שהוא יותר מדי מקשיב לי, שהוא מעריץ אותי. פתאום יום אחד זה בא והתהפך. אז אתה לומד שכל מה שאתה חושב לא תמיד עובד".

     

    דניאל, אתה בקשר עם אמא שלך היום?

     

    "קשר טלפוני בעיקר. לא יצא לי לראות אותה משהו כמו שלוש שנים. אני שולח לה תמונות של הנכדים".

     

    שלום, אתה כועס על אמא שלו?

     

    שלום: "לא. היא לא נוכחת בחיים של דניאל. היא עשתה את ההחלטה שלה ואת הבחירה שלה. אני ניסיתי להיות בשבילו הכל ולעשות כל מה שאפשר. היה לי ילד שאמא שלו יצאה מחייו. ידעתי שצריך להתפרנס ולעבוד ולהאכיל. המריבות שלי איתה לאורך השנים היו סביב זה שהיא מבטיחה לו שתבוא ולא באה. אחרי כל פעם כזו הייתי צריך לריב איתו אחר כך. ילד מצפה לאמא שלא באה וחווה נפילות קשות. בכל פעם הוא חושב שזה יקרה, שהפעם היא תבוא, וזה היה מוציא אותי מדעתי כי בסוף אני צריך להתמודד עם הדבר הזה. פעם הוא השמיע לי איזה שיר שהוא כתב והתחלתי לבכות".

     

    דניאל: "קראו לו 'איפה את'".

     

    שלום: "וזה הבן שלך ואתה רואה אותו ככה וכמה שהייתי אומר לו אל תצפה ואל תתאכזב, התקווה שלו תמיד גברה על ההיגיון והנפילה שאחרי הייתה קשה".

     

    דניאל, ובכל זאת נסעת אז לחיות לידה באנגליה.

     

    "הספיק משפט אחד שלה, 'הלוואי שהיינו גרים אחד ליד השני'. עזבתי הכל למרות שבדיוק הסדרה עמדה לעלות".

     

    שלום: "כמה שעטפנו אותו וחיבקנו, ההורים שלי ואני, בסוף הרצון לאמא הוא חזק יותר מהכל. ידעתי מלכתחילה איך זה ייגמר. אבל אתה לא יכול לעצור את זה".

     

    אסייג ג'וניור פנה גם לקריירה של מוזיקה, ובימים אלה מוציא סינגל בשם 'תני סימן' שכתב והלחין עם הזמר עמית כהן, "קרוב משפחה שלי, אביו נהרג בתאונת דרכים לפני חצי שנה וככה התחברנו והתחלנו לנגן ביחד. יש בית בשיר שמורכב רק מסדרות טלוויזיה".

     

    בחרת להינשא שוב.

     

    "אני צריך משפחה, יצאנו לפני החתונה במשך שלוש שנים, יש לי ילד בן שבע היום והוא אמר לי שהוא רוצה אחים. זה מאוד פשוט. הבנתי שאם טוב לי עם מישהי ואם אני רואה בזה עתיד, נכון לי להקים משפחה".

     

    איפה הכרתם?

     

    היא התחילה איתי בפייסבוק. נספר לילדים, אמא עשתה לאבא לייק".

     

    שלום: "דניאל אף פעם לא חי את חיי הבילויים, הוא צריך את הבית".

     

    דניאל: "הבית עושה לי את הכי טוב. הרי לא רציתי להתגרש, אמרתי לעצמי שלבן שלי לא יהיו הורים גרושים. אבל בסופו של דבר עדיף להתגרש, לטובת הילדים".

     

    מה התובנות מהתקופה שאחרי?

     

    "הייתי צריך את הזמן כדי להבין מה אני רוצה מעצמי. זו הייתה תקופה טובה, לראשונה הייתי עם חברים שלי שאף פעם לא היה לי מספיק מקום בשבילם. כשהתחתנתי שמתי את החברים בצד, וזו הייתה טעות. הבנתי שהחיים שלי צריכים להיות יותר מאוזנים בין המשפחה והחברים".

     

    שלום, בשנה הבאה אתה בן 50. יש מחשבות על הגיל?

     

    שלום: "כל הזמן. לקראת המופע הנוכחי שלי ידעתי מלכתחילה שאני פונה לקהלים אחרים, הוא מתעסק בזוגיות וילדים, הבנתי שאני מוותר על תלמידים וחיילים".

     

    דניאל: "כשאתה בונה מופע אתה בודק אותו על כל כך הרבה קהלים, כך שאתה יודע בסוף בדיוק מי צוחק ממה. הרבה אנשים חושבים שאתה עולה על במה ומאלתר. זה לא ככה".

     

    שלום: "לדודו טופז כתבתי פעם משהו לטלוויזיה באיזה טקס שהנחה. יצא מאוד מצחיק, הוא היה בעננים ורצה שאכתוב לו מופע, שיגע אותי. אמרתי לו, 'סבבה, נצא לדרך, אבל אני רוצה שתבדוק את הקטעים בכל שבוע על קהלים'. והוא ענה לי, 'מה אני ילד? אני יודע מה עובד ומה לא'. בגלל זה לא כתבתי לו מופע, זה היה תנאי מבחינתי. דודו לא היה מוכן לזה".

     

    כמה הופתעת מהסיפור שלו?

     

    "זה כן היה מפתיע אבל לא משהו שאתה אומר, 'וואלה לא יכול לקרות'. הייתי בקשר עם דודו והתוכנית האחרונה שהתארח בה היה 'צחוק מעבודה'. ראו שהוא במצב נפשי לא טוב. הוא היה בא אליי בזמנו לטירה הביתה. דודו היה בן־אדם בודד בסוף. פעם התקשר אליי ואמר, 'שלום, איפה אתה? אולי תבוא לישון אצלי?' זה היה עצוב. לא הלכתי כי היו לי אז עניינים בחיים. אבל הוא היה לפעמים בא וישן אצלי צהריים".

     

    דניאל: "הייתי מוציא את הכלב שלו".

     

    הסתכלת עליו ומה חשבת?

     

    שלום: "מצד אחד אתה רוצה להיות כזה בהצלחה שלו, ומצד שני היה עצוב לראות בנאדם בודד, למרות שהיו לו ילדים. אתה רואה את כל הזוהר ואת כל האמת מאחוריו".

     

    היה לך רגע של התרסקות לקרשים?

     

    "כשהתגרשתי והפכתי להיות אבא בן 23, עם אמא שעזבה לאנגליה, ואתה לא יודע מה יקרה מפה. אבל התמודדתי. אני בנאדם חזק. בכל זאת באנו מהשכונה, יודעים להתמודד".

     

    השילוב עם אבהות מוקדמת פגע לך בקריירה?

     

    שלום: "לא אבוא לספר סיפורים. תודה לאל הצלחתי במהירות האור. לאורך השנים הופעתי במספרים הזויים, 50 פעם בחודש לפעמים. אין לך זמן לכלום".

     

    כמה זה בחשבון הבנק?

     

    "הרבה. עזוב מספרים".

     

    אתה אדם עשיר היום?

     

    "לא, כי אני בזבזן".

     

    בגלל החסכים של פעם?

     

    "יכול להיות. אתה מקבל בוחטות ואתה מרגיש נוח לבזבז, וגם בגלל עסקאות לא טובות. קורה".

     

    בשנים האחרונות הוא פיתח מיזם חינוכי חדש בשם YSCHOOL, יחד עם אתר YNET מקבוצת "ידיעות אחרונות", שמהותו שיעורים פרטיים בדיגיטל. "הקמנו את זה עכשיו בסין, משם חזרתי לפני שבועיים, וזה יצליח בעזרת השם".

     

    יהפוך אותך לעשיר?

     

    "אם יצליח בסין כמו שאני חושב, זה יהפוך אותי לעשיר מאוד. אנחנו מקימים את זה גם עם הייסנס בדרום־אפריקה. אשתי עשתה את התואר השני שלה ונעזרה בקורס באינטרנט שעלה 400 שקל והיה מצולם באיכות זוועה. אמרתי לה, 'איך את יכולה ללמוד ככה' והיא הסבירה שאין לה ברירה. הלכתי לגינה ואמרתי לעצמי שצריך לעשות מיזם כזה שמצולם ברמה גבוהה, וככה התחלנו להתגלגל. הקמנו את זה בישראל ואחר כך באוקראינה. כל מה שאתה לומד בבית ספר אפשר למצוא בקטעים מסוימים ובסרטונים מתאימים".

     

    איך זה התגלגל לסין?

     

    "מישהו אמר לי שיש חברה מסין שמחפשת מיזמים לימודיים. משם התחילה שנה שלמה של שיחות וידיאו בשש בבוקר עם סינים".

     

    יודע סינית?

     

    "אני יכול לנהל סמול־טוק. נאמתי שם על המיזם, למדתי כמו תוכי, ישבתי עם מורה, כתבנו את הנאום, תירגמנו. 400 אנשי חינוך סינים היו בשוק, נאום של שלוש דקות. אתה לא יכול אחרת בסין. הייתי בבייג'ינג במחוז של 65 מיליון איש, ואיש לא יודע אנגלית. גם קפה לא ידעו להביא לך במלון. כשחזרתי אמרתי לעצמי שאני חייב ללמוד לתקשר בסינית".

     

    דניאל: "הוא אמר להם שהוא לא אוכל חזיר אז הם הביאו לו צבים".

     

    razs@yedioth.co.il

     

     

     


    פרסום ראשון: 20.11.18 , 16:05
    yed660100